ייעוץ לגבי פיצול בליל הסדר:שםאנונימי
וואי, מלא זמן שלא כתבתי כאן...

הפעם שאלה מסוג אחר. נא לא לשפוט, שואל יותר כדי להבין.

אנחנו ב"ה בהריון ראשון והצפי ללדת הוא ממש כמה ימים אחרי ליל הסדר.
כל ליל סדר אצל המשפחה שלי זה אירוע ממש ממש כיפי, חווייתי ומשפחתי מאד שמצפים לו.
כמובן שאנחנו מתראים גם בשאר השנה (אולי פעמיים-שלוש), אבל בפסח זה כולם כולם.

התחילו במשפחה לדבר על האופציה, אם הקורונה תאשר, שיתרחש אירוע כזה גם השנה בגליל העליון (לצערי אין אפשרות להזיז מקום).
לפני שנתיים כשהתחתנו היינו אצלה ופספסנו את האירוע ובשנה שעברה הייתה קורונה וכל אחד ציין את ליל הסדר לבד.

אשתי ואני התחלנו לדבר על איפה נהיה בחג ומה יקרה אם תלד לפני/תוך כדי ואחרי.

קבענו שבמידה והיא תלד בבית חולים לפני ליל הסדר ותיאלץ להישאר שם בחג, אז נהיה שם יחד ונחגוג אנחנו.
חוץ מהמקרה הזה, אשתי הציעה להתפצל: היא תהיה בצד שלה ואני בגליל ונתראה אחרי החג (שיהיה יומיים).

אמא שלה תמכה ברעיון להתפצל והמשפחה שלי הזדעזעה ואמרה שלא עושים דברים כאלה - זוג זה זוג.

לשאלות שיעלו: יכול להיות הכל, שהיא תלד הרבה לפני, שהכל יתבטל, שיהיה סגר וכו'.
לי אישית חשוב להיות בלידה כמעט רק בשבילה כדי להקל עליה. יציאת התינוק לעולם זה אירוע מרגש ויכול להיות שאדבר אחרת בבוא העת - אבל מבחינתי זה הליך טכני שאם לאשתי היה יותר טוב שלא אהיה איתה, ככה הייתי עושה (זה לא המצב)

אשמח לשמוע את דעתכם האםזה אכן זוועה להתפצל או ש"תעשו מה שטוב לכם וחג שמח".
אם הייתי אחרי לידהLia

אין מצב שהייתי רוצה להישאר לבד. 

 

אבל מה הקטע שאתה חייב להיות בצד שלך רק בגלל שלא היית שם שנתיים בחג?.. בע"ה יהיו עוד הרבה חגים שם. גם אם היא "מסכימה" לזה שתלך לבד זה נראה לי אבסורד שאתה אשכרה שוקל את זה.. 

 

היא אחרי לידה. הביאה את הילד שלך לעולם. ואתה חושב על לעשות כיף עם המשפחה (לא מזלזלת אבל בוא... זה נראה גרוע).. 

 

אני הייתי נעלבת עד עמקי נשמתי אם בעלי היה עוזב אותי אחרי לידה. שילך לחפש אישה אחרת שתלד לו ילדים..

 

ויכול מאוד להיות שהיא מסכימה לזה רק בגלל שאתם עדיין נשואים טריים יחסית והיא אף פעם לא חוותה לידה והורמונים משתוללים... מניסיון, זה יכול להיות מכוער..

 

היא תזכור לך את זה לעד. תחשוב טוב לפני שאתה עושה שטויות.

מסכימה עם כל מילה!!!Noni
המממ...בת 30
באמת יהיה לך כיף בליל הסדר כשאשתך רחוקה ממך?
לא תרגיש מוזר אם תקבל טלפון במוצרי החג ''מזל טוב, נולד לך בן''?

לגבי הלידה, לקרוא לזה הליך טכני זה מגוחך עד מזעזע. זאת האמת. וגם אם אשתך לא רוצה או לא צריכה שתהיה איתה כל הלידה, עדיין, ברור שמיד אחרי הלידה הנוכחות שלך היא משמעותית!! לך ובטח שלה!!

אגב, אני עקרונית לא נבהלת מענין ההתפצלות. כמעט כל ראש השנה אנחנו מתפצלים... וראה שגם ביו''כ הוא היה במקום אחר.
אבל ליל הסדר???? שיא מהות המשפחה. וכשהיא יכולה ללדת כל רגע?
פשוט לא שייך...
בתור מי שגם צריכה ללדת באיזור הזה בע"החצילוש
בשבוע שלפני פסח. לא מבינה למה צריך דווקא להיות באירוע המכונן בצפון, אישה לפני/אחרי לידה צריכה להיות איפה שהכי נוח לה נקודה. קרובה לאיפה שהכי טוב לה ללדת. בלי קשר לזה שאישה שצריכה ללדת לא אמורה להיחשף לכל כך הרבה אנשים בסוף חודש תשיעי, כשזה יכול לגרום לה להידבק/להיכנס לבידוד ולהרוס לה את הלידה.. בלי קשר לזה שזה מסוכן לה מאוד, בייחוד אם היא לא התחסנה. בתקופה הזאת אישה בהריון מתקדם צריכה לשמור על עצמה כמה שניתן, להיחשף למינימום אנשים. לחגוג את החג עם כל כך הרבה אנשים במצב כזה נשמע לי סיכון שבחיים לא הייתי לוקחת. לא מבחינת הסכנה ולא מבחינת זה שללדת בתור מבודדת/חולה זה ממש לא פיקניק. במיוחד כשזו לידה ראשונה שהיא כשלעצמה משהו לא ידוע ולא מוכר. נשמע שאתה קצת "מנותק" מהעניין. הכי חשוב לתמוך באישתך בשלב הזה כמה שאםשר, ולשמור עליה. בע"ה לידה קלה בידיים מלאות!
היא אחרי שני חיסונים.שםאנונימי
כלומר לא אמורה להיות בבידוד גם אם חלילה יקרה משהו.
לא נבהלת מהרעיון להתפצלכתבתנו
אם שניכם לא נרתעים ממנו. אבל גם אם רק אחד מבני הזוג חושב שהאופציה הזו לא מתאימה- לדעתי מחויבות ועדיפות ראשונה לבן הזוג (נשמע שזה גם איך שאתה רואה את הדברים). לא להיבהל אם רבים יגיבו על זה ברתיעה, אבל אם זה מתאים לכם- שוה לנסות. מקסימום תדעו שלעולם לא תתפצלו שוב..
אבל- אם היא עוד לא תלד לפני, אתה באמת מעדיף את ליל הסדר מלהיות בלידה?
ואם היא תהיה אחרי, קח בחשבון שדברים עלולים להשתנות משניה אחת לבאה, ולכן לא מובטח לך שתהיה עם המשפחה שלך..
אני יודעת שאין פה דעה ברורה, רק חידוד של נק' שכדאי לחשוב עליהן. עשו כחוכמתכם
אכן לשנינו לא מפריע.שםאנונימי
תודה על הדעה

אם היא עוד לא תלד לפני, אני פשוט משער שהיא גם לא תלד תוך כדי החג...
הריון ראשון בדרך כלל נמרח אחרי שבוע 40, ככה שההסתברות שהיא תלד בחג קטנה...

לכן אני לא רואה את זה בתור "עדיף ליל סדר עם המשפחה על פני לידה" אלא יותר "מעדיף ליל סדר על פני ההסתברות הקטנה שהלידה תקרה בזמן ליל הסדר"
אפשר גם ללדת לפני התאריך המשוערלמה לא123

אין בזה שום כללים

אני ילדתי ילד ראשון כשבוע וחצי לפני הזמן

בעיניי,הזוי שבעל לא יהיה ליד אשתו כשהיא עתידה ללדת את ילדם הראשון,לידה כזו יכולה לקחת יותר מיממה,אתה באמת לא רוצה לתמוך בה בזמן הזה?

אצלנו לידה ראשונה היתה ב39...שמואל5
אי אפשר לצפות שום דבר!! כל תינוק יוצא בזמן שלו חצילוש
אני בכורה ונולדתי בתחילת שבוע 38. בדיוק שבועיים לפני המשוער..
וכל שאר האחים שלי נולדו אחרי 41+חצילוש
אז זה משתנה כל כך! גם בין הריונות של אותה אישה..
הריון ראשוןבעצמי
אצל כל אחת שונה לחלוטין.
יש שילדו בשבוע 38
ויש שהלידה תתחיל ביום של תחילת שבוע 40.
אין לדעת.
אין לך איך לדעתרחלה2020
ובחודש תשיעי לא נפרדים מהאישה ליותר מחצי יום. אתה נשוי עכשיו, ואוטוטו אבא. תתחיל לכוון את המחשבה לבוגרת יותר.
זה בסדר - הקורונה כאן כדי להשארק"ש
בגדול נראה לי די מוזר שזוג יתפצל לליל הסדר, במיוחד שגם אם אשתך עוד לא תלד - סביר שיהיה לה מורכב, שיתחילו צירים (ובלידה ררשונה זה יכול לקחת כמה ימים) ואפילו שבלי יותכ מידי התראה - היא תלד. כפי שכתבת, ליל הסדר במוצ"ש, מה שאומר שכחמישים שעות בכלל לא תדע מה שלומה +נסיעות וכו' - לא חושב שבשביל חוויה כל שהיא, שווה להפסיד את הנוכחות שלך ברגעים המכוננים הללו.
קודם כל תעשו מה שטוב לכם וחג שמחבוריס
אנחנו לא היינו מתפצלים.(גם מרגיש לי מוזר לקבל שיחה בצאת החג שאישתי ילדה)
אתם לפני לידה ראשונה היא לא יודעת איך זה אתה לא יודע איך זה.
יכול להיות ששבוע לפני היא תגיד שהיא לא מוכנה להיות בלעדיך והכל יתבטל.
גם יכול להיות שאתה תגיע איתה וכשבלידה תתחיל היא תבעט אותך מהחדר לידה.
זה לא משנה.
לידה זה חוויה של האישה אנחנו שם לסייע מה שטוב לה זה הכי חשוב. יהיו עוד לילות סדר בעתיד.
אתה תצליח להיות בתוך כל החגיגה במצב כזה של חוסר ידיעה?

בקיצור תעשו מה שטוב לכם אבל תחשבו טוב טוב לפני.

מה גם שלא נראה לי שיתאפשר דבר כזה עם הקורונה, עכשיו מותרת התקהלות של חמישה אנשים לא נראה חי זה יגדל כל כך בחודשיים
למה זוועה אם טוב לך ולה אז אין בעיה הכי חשוב פה זה..רויטל.

שאתם רוצים ומעוניינים להתחשב אחד בשני, וגם לדעתי לחכות עד שבוע לפני פסח,

חבל לתכנן כי לך תדע מה ילד יום, מתי תלד, אם יהיה סגר או לא ,לכן הכי מומלץ להמתין

זה בערך עוד חודש וחצי זה המון זמן להחליט, שיהיה המון מזל טוב אמן.

דעתי, עדיף להשאר יחד ומקומי.העני ממעש
תודה לכולם על התגובות שםאנונימי
אכן מקווה להגיע לשבוע לפני ולראות מה קורה עם זה
תעשו מה שטוב לכם. בעיניי מזעזעת המחשבהכמיהה

להיפרד ולחגוג בנפרד.

זה לא ערב יומולדת של שעתיים שאתה קופץ ואומר מזל טוב וחוזר.

זה ליל הסדר...

לא הייתי אומר מזעזע, אבליכול להבין..שםאנונימי
לי בעיקר מפריע שזה 49 שעות.
לדעתי אם אשתי הייתה רוצה לעשות שבת חברות, הייתי מפרגן לה בהחלט.
זה לא שבתבעצמי
זה ליל הסדר!
אם טוב לשניכם אז זה בסדר גמור!!אור123456
מה אכפת לך מה כולם חושבים?
כי אולי אני מפספס משהו.שםאנונימי
כמו שניתן לראות בתגובות, הדעות די חלוקות.
לידה זה לא הליך טכנימפלצתקטנה
לדעתי לא לעזוב את אשתך דקה בתקופה הזו. היא צריכה אותך בלידה. אף אחד לא יודע מתי היא תלד. היא בהחלט יכולה ללדת גם בשבוע 38 או 42 אי אפשר לדעת. אני ילד ראשון ילדתי בשבוע 38. איך היא תהיה לבד בלידה ואתה תהיה רחוק ממנה? לא הגיוני בעליל. תחשוב על זה טוב . בהצלחה רבה!
אני יודע שזה מעט הגזמה, אבל...שםאנונימי
מה זה "לא לעזוב דקה"?
הרי הגברים עובדים גם במרחק שעה-שעתיים נסיעה כל יום. איך הם לא יתפצלו בכלל?

ודאי שיש הבדל בין 8 שעות ביום ל50 שעות, אני מודע לזה.
לכן גם תהיתי איך זה מהצד של היולדת.
בכל מקרה תודה על התגובה והדעה שלך, בהחלט לוקח לתשומת לבי
גם לי המשפט הזה הפריעשומעים?
אני מניחה שהיא לא באמת התכוונה ל"דקה" כפשוטו
אלא הסבירה את עמדתה בכללי שאין מצב שאתה לא זמין לה בתקופה הזאת ומגיע מיד כשאתה יכול ועובר איתה את התהליך .
בקיצור הבנת.

מוזמנת לתקן אם אני טועה....
ברור שלא התכוונתי שיהיה לידה כל הזמןמפלצתקטנה
מן הסתם זה גם לא הגיוני. אבל הוא צריך להיות זמין. במיוחד שאם היא תלד בחג הוא לא ידע מזה בכלל..
פעם ממש הייתי נגד פיצולים ולא משנה מה...רק כיף
היום אני חושבת אחרת. מה שטוב לכם תעשו... אני לא מכירה אותך או את אשתך אבל אני ממש מקווה שתבין אותה אם היא תגיד לך שאתה יכול ללכת אבל בעצם תרצה שתישאר... היא בהיריון או תהיה בלידה! איך התקשורת ביניכם?
התקשורת אחלה שםאנונימי
אבל היא אכן מסוגלת להגיב ככה...
אני מקווה שאצליח לזהות את זה בבוא העת.

תודה!
מה המטרה של השאלה?חלונות
לקבל "אישור" חברתי לצעד הזה? לבדוק שזה "נורמלי" מספיק?
זה מיותר.
מה שמתאים לכם - לא בהכרח יתאים לכולם. כל זוג ומה שטוב לו.

הארה קטנה, תיקח רק אם רלוונטי:
לדעתי, וזו רק דעתי, מציאות כזו יכולה להדליק נורה אדומה ולהצביע על מקום קצת לא מדוייק בזוגיות. איך אשתך מוותרת על הנוכחות שלך בתהליך הלידה? אני מבינה שאתה "בונה" שהלידה לא תתרחש בחג בהעדרך. אבל גם התחלה של צירים, אולי ירידת מיים, אולי כאבים, אולי פחד, חשש או התרגשות של אשתך - והיא לא צריכה דווקא אותך? לא חשוב לה שתיהיה לצידה?
אתה לא מקור הכוח והתמיכה הרגשית/פיזית העיקרי והגדול של אשתך? ועוד במצב הכי רגיש וזוגי של ההריון *שלכם*, של הלידה *שלכם*???
לא תשתגע מדאגה לאשתך במהלך יומיים שלא תוכל ליצור איתה קשר???? מה איתה, איך היא מרגישה,מה התחיל/התפתח במהלך היומיים? האם ילדה? הלכה לביה"ח? או כבר ירדו לה המיים? איך זה מרגיש כשיורדים המיים? איך היא מתמודדת עם הצירים שאולי התחילו? - התשובה שלך היא "לא" - לדעתי תשב עם עצמך ותבדוק דחוף למה.
ההארה הקטנה שלי מתארכת ממש🤦, אבל עוד נקודה:
כשאנחנו מתחתנים, אנחנו הופכים משתי בודדים לאחד. זה תהליך מופלא, כיף ונכון. והוא לוקח זמן. וזה בסדר שזה לוקח זמן. רק צריך לזכור שהמטרה שלנו בסוף היא - להפוך להיות אחד, לא להשאר שתיים.
אז בתחילת הקשר הזוגי יכול להיות שירגיש לכם לא נורא להפרד לחג מסוים כי כל אחד רוצה מקום אחר. אבל אנחנו לא רוצים להשאר ברמה הזו, אנחנו רוצים להגיע למצב של: לא מענין אותי איפה נעשה את החג, העיקר שניהיה ביחד - נכון?
אז אם "נקבע" את המציאות שכרגע אנחנו נמצאים בה, והיא בסדר והגיונית למשל לתחילת הקשר, אנחנו בעצם מפספסים את הבניה של הקשר הזוגי הקרוב, החברים והאוהב. הרי תמיד יהיו חילוקי דעות וחוסר הסכמה איפה לעשות את החג/איפה לצאת לחופשה בקיץ/לאיזה אירוע משפחתי ללכת... - אם כל פעם כשאנחנו לא מסכימים על משהו- נפרד ונלך כל אחד לדרכו - לדעתי פספסתם את מהות הקשר הזוגי, לא יודעת כמה גבוה אפשר להגיע במתווה כזה...
עד כאן הגיגיי.
יכול להיות שזה לא רלוונטי אליכם. יכול להיות שאתם בכלל לא שואפים להגיע רחוק עם הזוגיות והמצב הנוכחי סבבה לכם. אז אם לא מתאים - סליחה ש"פלשתי".
בהצלחה!
כתבת יפה, מסכימה עם כל מילההריון_ראשון
יפה אמרתאמא וגם
מתחברת
כתבת מהמםאהבתחינם
מהמםNoni
..חלונות
@הריון_ראשון
@אמא וגם
@אהבתחינם
@Noni
מאוד שימח אותי לקרוא את הפידבק שלכם. תודה שטרחתן לכתוב.
הרבה פעמים אני קוראת תגובות שאהבתי/תרמו לי,ולא טורחת להגיב...
אז לומדת מכן בעז"ה⁦
תגובה:שםאנונימי
1. המטרה הייתה להאיר את עיניי מה אני מפספס.
ברור שאם כולם היו אומרים "מה הבעיה? תתפצלו בכיף", אז היה לי חריג שהמשפחה הרציונלית שלי דווקא הגיבה כך והשאר לא.
כלומר ציפיתי לתגובות של "אתם לא מודעים כנראה מה זה לידה אם אתם שוקלים להתפצל", או אפילו בתקווה - "מה רע ללדת בבית חולים זיו בצפת? אחלה בית חולים. מאד נחמד ומקצועי וכל אחד בגליל נוסע לבית חולים, אין סיבה שאתם לא תצליחו" או משהו בסגנון.

2. אני מודה שהרבה רשמו כאן שאני ואשתי מוכנים להתפצל בלידה, אבל אני לא רשמתי כזה דבר... פשוט אמרתי שאנחנו מוכנים לקחת את הסיכון.
אולי גם זה בעייתי, אבל אנחנו שנינו חדשים בתחום.
אשתי בכל אופן משחררת אותי כי היא רוצה שאהנה בחג.
אני אגב ממש אעדיף שהיא תבוא איתי גם, כי בהנחה שהיא לא תלד, היא גם תהנה (לא יודע איך זה חודש 9, אבל עדיין נשמע כיף לפני הסערה).

לגבי שאלתך - האם לא אהיה בהיסטריה כל החג - אין לי מושג. באמת. אבל זה לא מוחלט לשום צד.

לגבי החלק האחרון -עד היום לא התפצלנו בכלל, מדובר על פעם ראשונה (חוץ מלילות פה ושם).

ותודה על התגובה כמובן
ניכרת אכפתיות ממך
בחיי שאתה חידה בשבילי.חלונות
כל פעם שאתה כותב פה, אני קוראת, משפשפת עיניים ואומרת: אין, הבנ"א לא תקין, זה חסר סיכוי!
עונים לך פה תשובות, הרבה עם לב. ואז אתה מתייחס כ"כ יפה לכל תגובה, מסביר את עצמך בצורה רהוטה, מנמק עם הרבה שכל - ואז אני מממש מתבלבלת .
כאילו, "חלונות" יקרה, לא כולם חייבים להיות כמוך, לא כולם שואפים להרגיש, לחוות, להיות בתוך כל מצב בחיים. זה בסדר שיש אנשים שחיים דרך השכל ולא דרך הלב - והנה, אפילו מצאת אישה שזורמת עם הראש הזה, וליל הסדר לבד + סיכוי של לידה ראשונה לבד+ מציאות וודאית של הימים שלפני הלידה לבד - בכלל לא מרתיעים אותה, והיא אפילו לא צריכה אותך..
וואלה, לא יודעת להכריע אם זה פשוט סגנון שונה של טיפוסים. או שמתחבא פה משהו בעייתי.
ובגלל שאנשים זה הדבר שהכי מרתק אותי בעולם - היה מענין אותי ממש להכיר מישהו כמוך. בעיני זו ממש חידה מאתגרת.
אז אין לי תשובה ברורה כמו שאתה מבין. אם שניכם באותו ראש(אפילו אם הוא לא תקין)- אז אולי באמת אין בעיה לחיות ככה. באמת לא יודעת 🤷
ושכחתי להוסיף:חלונות
ללדת בביהח זיו זה ממש ממש אחלה!
יש להם חדרי לידה מצוינים עם מיילדות מהממות!
אני תמיד מסכימה עם התגובות שלךלמה לא123

תגובה קולעת,בדיוק מה שאני חושבת

היה ממש מרתק להכיר אותם כזוג,

ובלי קשרלמה לא123

@שםאנונימי אני מאחלת לכם הרבה מזל טוב

לידה קלה

והרבה נחת

תודה רבה שםאנונימי
מוזמנים לדבר איתנו ולהתארח בביתנו הקט
תודה... (?)שםאנונימי
גם אני מאד מתעניין באנשים, אז יש משהו דומה אצלנו

כמו שאמרה לי מישהי בעבר - "התרגלת לחיות דרך השכל ולכן קשה לך לדבר מתוך חוויה, כי אתה לא רגיל לזה."

אולי תופתעי לגלות, אבל אני דווקא הייטקיסט בתעודת הוראה (לא התחברתי לקונספט של לשבת כל היום מול המחשב) שהרבה יותר מתחבר לחינוך ועם המון המון סבלנות לתלמידים (יוצא לי ללמד כחלק ממלגה).

ואכן לאשתי ולי יש בעיות (כפי שציינת בעבר), בעיקר בתחום האישות והחיבור הרגשי (למרות שבחיבור הרגשי יש ממש שיפור דווקא בעיקר בזכות תקופת הקורונה).
לפני הלידה רצוי שתהיו במקום שנוח לאשתךיעל מהדרום
עבר עריכה על ידי יעל מהדרום בתאריך ג' באדר תשפ"א 07:20
לק"י

לא בכל מקום "נעים" שיתחילו צירים/ לנוח כשרוצים בלי להתחשבן אם זה נעים או לא לעזוב סעודה משפחתית וכו'
בעיני בסיסי שתהיה בלידהאמא וגם
ובטח ראשונה. אי אפשר לדעת מה יהיה שם. מבינה את הדילמה אבל זה הזמן לשים את אשתך ואת צרכיה בראש סדר העדיפויות.

אבל זה הקטע... שהיא הציעה שנתפצל.שםאנונימי
כנראה לא נעים לה שלא הייתם עד כה עם משפחתך בליל הסדר וארלט

כנראה שהגעגוע שלך לכך מאוד נוכח, אז זה הפתרון שהיא הציעה. לא נראה לי שהיא באמת רוצה להישאר ככה בתקופה זו סביב לידה ראשונה... כאן המקום שלך לגדול ולא לקבל את ההקרבה הזו.

זה נשמע ברירת מחדלאמא וגם
הרי בכל מקרה אחר היא מעדיפה שאתה זה שיהיה איתה.
ואגיד עוד משהו: לשניכם עדיין אין מושג מה זו לידה ראשונה ואיזה רגע חשוב מדהים וזוגי זה.
תבואו יחד עוד שנתיים עם הנכד/ה בע"ה
זה כל כך עצובאורה שחורה
קוראת שוב מה שכתבת
ולא מאמינה למה שאני רואה.
רק לבכות.
הלוואי שתפגוש איש חכם שיפתח לך את העיניים ובעיקר בעיקר את הלב.
והלואי שזה יהיה מהר.
כי עכשיו אתה כבר לא רק אחראי על הנפש של אשתך היקרה, בעז"ה תינוק מתוק נכנס לסיפור.
מסכימה שיש כאן איזשהו ניתוק רגשילמה לא123

מתייחס ללידה כתהליך טכני,מה נסגר?

בכלל לאורך כל הפוסטים שלו בעבר זו היתה אחת הבעיות שלהם 

מפחידאורה שחורה
מייאש.
(מתחילה להרגיש קצת שמלבד יחידי סגולה כל הגברים כאלה....)
לגבי הסוגרייםלמה לא123

לא נראה לי,רק הרעים מתפרסמים.

..אורה שחורה
התכוונתי ממי שאני מכירה. לא שומעת חדשות. ולא יודעת על מפורסמים...
התכוונתילמה לא123

שרק מיקרים רעים מתפרסמים

לדוגמא :שוטר שרוצח

ממש לא כל הגברים ככה!חלונות
אני מוחה על כבודם
כל בר דעת מבין שיש פה משהו חריג (ולדעתי גם לא תקין)..
אוקי. אם את אומרת.אורה שחורה
אני חובבת הפגנות. בואי נמחה ביחד! 😍
צודקתבת 30
אני כל כך מודה לכם על חוסר השפיטה...שםאנונימי
אם אתם רוצים להביע את דעתכם, באמת בכיף ובשמחה.

אני כתבתי פה בעבר הרבה ואני מקווה שלא פגעתי בדרך שבה הגבתי לאנשים שניסו לעזור

אם לדעתכם ממש רחמים עליי והלוואי שאכיר מישהו חכם שיוכל להסביר לי, אז באמת הלוואי.
אבל אשמח שלא תנסחו משפטים מהסוג של "מה נסגר איתך??", כי זה לא גורם לי להבין את הבעיה, אלא גורם לי להתבייש בחוסר ההבנה שלי וזה כנראה הרבה יותר גרוע.
דווקא לא רואה בזה כזאת בעיהגפן36
וגם אנחנו התפצלנו סמוך ללידה הראשונה (בסוף לא ילדתי אז.. אבל זה לא הפריע לי.)

*אבל בדיעבד* אני אומרת שזה לא חכם, כל לידה ראשונה היא ממש לא קלה בדרך כלל וסביר שהיא תצטרך את עזרתך אחר כך.
לגמרי. מרגיש שאין חיבור נפשי אמיתי.. כל אחד רואה את עצמוLia


חשוב מאוד שתעשה הכנהאהבתחינם
ללקראת הלידה נשמע שאתה לא ממש יודע איזה תהליך זה.
יש ספרים ממש ממליצה לקרוא לפני הלידה, וגם אחריה

זה תהליך פיזית ונפשי לא פשוט בכלל אבל מאוד מחבר בין בני הזוג
שום חג משפחתי או כל דבר אחר לא שווה לוותר על זה.
עשינו הכנה ללידהשםאנונימי
אמנם באינטרנט, אבל עשינו.

לא מרגיש שיצאנו עם תובנות מרחיקות לכת יותר מדי פרט לכמה פרטים טכניים.

אני גם מאמין שזו בהחלט יכולה להיות חוויה מעצימה ומחברת, אבל היא יכולה גם להיות שלא... אני לא באמת יודע מה יהיה לנו.

מבחינת ספרים בדיוק קיבלנו שניים ואנחנו קוראים יחד.
אני אישית נגד להיכנס למשהו יותר מדי, בטח אם הוא עושה תחושה רעה, אבל אכן אנחנו לומדים.
למה זה עושה לך תחושה רעה?בת 30
לא לי, לאשתי.שםאנונימי
רק מגביר לה את המתח ומלחיץ אותה.

ומכיוון שספר יכול להקל אבל בחיים לא להעביר את התחושה במלואה, אני לא חושב שזה טוב להתעמק בזה יותר מדי...
תחליט שזו תהיה חוויה מעצימה ומחברת והיא תהיה כזאתחצילוש
תבוא הכי תומך שאתה יכול, באופן הכי אמיתי. תעבוד על התודעה. זה הדבר הכי מדהים שקורה לכם! אתם הופכים להורים לראשונה.. פלא עצום! אישתך צריכה אותך שם, בלידה הכל נפתח, גם בנפש, זו הזדמנות מדהימה להתחבר ולחזק את הביחד שלכם. אתם הופכים ממש למשפחה. הכנה ללידה היא לא רק טכנית, אלא גם נפשית ורגשית.. אולי תחפשו מישהי שעושה הכנה כזאת גם.
תודה על התגובה, אבל יש כאן משהו בסיסי עוד לפני אני חושש ש...שםאנונימי
אם הייתי יודע בוודאות שתהיה לידה - ברור שהייתי איתה.
אבל אני מוכן לקחת את הסיכון שמרגיש לי מאד קטן...

כלומר זה לא מן "את תסתדרי בלידה יאללה ביי", אלא באמת לקיחת סיכון... ככה לפחות אני רואה את זה.

האם המטרה של לתאר את חשיבות הלידה (שאני מודה לך על זה כמובן) נועדה לשכנע אותי "וואי, אפילו בשביל הסיכון של 1%, לא שווה לך לפספס את זה.."?
אז איך שאני רואה את זהחצילוש
שעצם לקיחת סיכון שכזה, מראה על עמדה נפשית מסויימת, שבתחרות אישתי יולדת מול חג עם המשפחה, חג עם המשפחה לוקח.. מבין? (הכל באהבה!). גם אם היא תישן לבד בלילה ויהיו לה צירים כואבים של סוף תשיעי, בלי שתהיה שם להרגיע ולחבק- זה קשה! זה שלכם. של שניכם. זו לא רק הלידה שלה, למרות שהיא זאת שיולדת בפועל. בלידה אישה נמצאת במצב כאוב וחסר אונים, כשאתה תהיה שם ותיתן את כל התמיכה והאהבה במצב הזה, אפילו רק במבט אוהב ומחזק, זה יקפיץ לכם את הקשר לרמה אחרת, לדעתי..
לא חשבתי על זה ככה. .שםאנונימי
גם חשבתי שהכאבים הם באופן חד רק בסוף.

תודה רבה על התגובה
בשמחה! הצלחות לכם!חצילוש
אני אחרי שתי הלידות ממש הייתי צריכה את בעלי לידיגפן36
לפחות בכמה שעות שאחרי.
הוא ממש ממש עזר לי פיזית, הוא זה שליווה את הילד כשטיפלו בי ולקחו אותו לטפל בו, אח"כ ישב לידי, קרא לאחיות כשהייתי צריכה, הביא לי מים כשלא יכולתי לזוז אחרי הלידה הראשונה ועזר לי בעוד מלא דברים.
באמת הוא היה ממש חיוני לי (דווקא בלידה פחות, אבל אחרי ממש ממש!)
תודה על התגובה שםאנונימי
אם נלך לאחות בערב ליל הסדר והיא תגיד שאין שום סימן - זה לא מעיד על כלום?
לא מחייבבת 30
לידה מתחילה פתאום.
כל הבאסה :/שםאנונימי
חשבתי כבר עליתי על דרך...
ראינו שיש את הפקק שאמור לצאת.
חשבתי שזה נותן כמה שעות עד שבוע.
פקק יכול לצאתלמה לא123

במהלך הלידה,ויכול גם לצאת שבועיים לפניה

יש נשים שילדו כמה ילדים,ולא ראו את הפקק מעולם.

 

הכל יכול להיות סגור ושלא יראה שהולכת להיות לידה,ו5 דקות אח"כ יכול להיות ירידת מים,אין שום כללים,וא"א לצפות לכלום.

אל תבנו על זהבת 30
הרבה נשים בכלל לא שמות לב כשהפקק יוצא.
בשביל זה בנינו על ללכת לאחות באותו יום של ליל הסדרשםאנונימי
כדי שהיא תבדוק ונוודא.
אני לא בטוחה שאחות יכולה לבדוק את זהבת 30
ובדיקה פנימית גם עלולה לאסור אתכם וזה סתם באסה להיאסר אם יש עוד זמן עד ללידה.

סתם שואלת, מה הבעיה שהיא תהיה איתך יחד עם המשפחה שלך ואם תצטרכו לצאת ללידה, תסעו לבי''ח הקרוב?
זה לא שיש לכם עוד ילדים בבית וכד',
כי בית החולים הקרוב במרחק 40 דקות נסיעה.שםאנונימי
אז היא חוששת. ולא מכירה אותו.
בלידה ראשונהבת 30
ארבעים דקות נסיעה זה בסדר גמור. גם בלידות חוזרות
תראהלמה לא123

אם היא תראה שמשהו מתחיל,זה אולי יכול לתת איזשהו סימן שאולי הולך לקרות משהו

למרות שיש נשים שמסתובבות עם פתיחה קטנה כמה שבועות.

אבל אם היא תגיד שלא נראה שמתפתח כלום,זה לא ייתן לכם שום דבר.

יש לי חברה שהיתה לה ירידת מים בבית, ואחרי רבע שעה היא ילדה.

 

אל תחשוב אתם יכולים לנחש או לנסות לדעת מתי זה יקרה.

הבנתי... תודה שםאנונימי
בדיקה בכלל עלולה ממש לזרז לידה...שומעים?
וזה בלי לדבר על חוסר הנעימות שבביצועהשומעים?
לא אומר שום דברגפן36
יכול להיות שאחרי שעתיים כבר תתחיל לידה
לא להתפצלהיום הוא היום
זו בדיוק הזדמנות לנסות להבין לעומק את הרצונות והצרכים אחד של השני ולמצוא פתרון. אתם ביחד, במיוחד בשלב כזה חשוב של לקראת לידה שכל רגע האישה יכולה להתפנות לבית חולים.

צריך לתכנן טוב איך לעשות את זה ואיפה להיות. הכיוון הכללי הוא להתחשב באשה, במיוחד אם זו לידה ראשונה. אבל אל תבטל את הרצונות שלך. תחפשו דרך טובה ויצירתית שתמלא לשניכם את מה שצריך
תודה על התגובה שםאנונימי
אני בשוק מהשאלה. ברור להיות עם האישה!!!אם ל2

כל יום היא עומדת ללדת את הילד הראשון???

תישאר איתה, תשמח איתה תשמח אותה תפנק אותה איפה שתהיו 

רק בבריאות וחג שמח

אם למילואים אתה גם לוקח אותך איתהמוש השור...
אז זה זוועה להתפצל במקרה הזה
אם לא תיקח טותה איתך למילואים אז גם במקרה הזה זה בסדר...🤣
ולשאלתך אם אתם מגדירים את הפיצול כזוועה- אז ההתייחסות היא בהתאם.
אם ההגדרה היא שאתם עושים מה שטוב לכם - ההתייחסות אחרת.
תחליטו אתם איך אתם רואים את זה כזוג ולפי זה תפעלו.
יכול להיות שהמשפחה שלך חושבת שזה זוועה וזו זכותם לחשוב כך .אבל זה לא צריך להשפיע בפרומיל על השיקול שלכם.
תיקון זו לא החלטה שלכם כזוג אלא אישתך מחליטה ואתהמוש השור...
פועל בהתאם. היא צריכה את התמיכה הנפשית והפיזית והיא תחליט אם היא יכולה לוותר על זה אנחנו הגברים צריכים רק רגיעון ולעשות תרגילי נשימות.
תעשו מה שטוב לכם ותתווכו את זה כמו שצריך לסביבהבסדר גמור


אין מצב. במיוחד במצבכם!תיתי2
גם ככה אתם מרוחקים
ונמצאים בסיבוך זוגי מורכב מהיום הראשון של הנישואין.
אז אסור לכם לקחת עוד סיכונים!
גם אם יש זוגות שאיכשהו טוב להם להתפצל
לכם אסור להתנסות באפשרות הזו.
עוד לא חוויתם זוגיות נורמלית ושגרתית בשביל להבין מה באמת טוב לכם, ומה לא.

וכל זה, עוד סביב לידה?!?!?
גם זוג רגיל וטוב לא לוקח סיכונים וערעורים לזוגיות סביב לידה...


שבת - זוג ביחד.
ליל הסדר - כל שכן.
סביב לידה - אצל ההורים שלה, ברור.
אין פה שאלה בכלל
יש פה רק תהליך עיכול שלך - "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו". פשוט פשוט.
כשהמצב מעורער, ממש אין מקום לשחק עם ההנחיה הכי בסיסית לזוגיות.
לא עקבתי אחרי העניין הזה. אם ככה אז אין שאלה. להיותגפן36
כמה שיותר יחד ולא להתפצל
עכשיו שאת אומרת...בת 30
צודקת לגמרי.
הנכונות להתפצל מעידה על בעיה עמוקה יותר בקשר.
מחילה לא הבנתי כל כך את הקשר בין הדבריםשםאנונימי
אני לא יודע אמנם מה מוגדר כ- חוויה זוגית נורמלית, אבל גם אם כן, זה לא אומר שכל הזמן וכל רגע צריך להיות יחד.

השאלה מראש היא למה זה יערער אם זה מוסכם גם עליה (ייתכן שרגע לפני היא תתחרט, אני מודע לזה).
אתה לא יודע מהי חוויה זוגית נורמליתתיתי2
ולכן אתה צריך לחפש את החוויות הזוגיות הנורמליות
ולא להתנסות בחוויות פירוד פחות נורמליות.

ליל הסדר הוא חוויה זוגית נורמלית
להתפצל בליל הסדר זו חוויה זוגית נדירה
להיות צמודים סביב לידה ראשונה זו חוויה נורמלית
להתפצל סביב לידה ראשונה זו חוויה פחות נפוצה
וגם סביב לידה לא ראשונה. (בלידות חוזרות הפיצול לפעמים נובע מילדים בבית, אבל בטח לא מנסיעה נפרדת להורים!)

אתה
חלק מהזוגיות
טוב ששאלת
צריך לקחת את האחריות
ולהגיד לה
אשתי יקירתי, את הכי חשובה לי בעולם
מה פתאום שאחגוג את החג המיוחד והמשפחתי הזה בלעדייך?
הרי את החיים שלי, גם אם איני מרגיש זאת עדיין
אני שואף לכך.
מה פתאום שאשאיר אותך לבד בימים שלפני הלידה
כשאת אולי תצטרכי את תמיכתי
גם אם אינך יודעת זאת עכשיו או לא מספיק סומכת עלי
אני אהיה שם איתך
מה פתאום שאפספס רגעים זוגיים ומשפחתיים עמוקים ועצומים כאלה
של המתנה ללידה
של צירים
של כאבים
כואב לי להפרד ממשפחתי המקורית, אכן תהליך לא קל
אבל אני בוחר לחיות את העתיד שלי, את האהבה שלי, את המשפחה שלי
את הכי חשובה ויקרה לי.


נשמע לך מליצי?
זו זוגיות טובה ושגרתית.
וגם אם לא כל הגברים מתבטאים כך בפועל, הם מעבירים כך את המסר
או לומדים זאת ומתחברים לדברים.
תודה על התגובה שםאנונימי
אחשוב על הדברים, על אף שלא קל לי.

לא כי בא לי כל כך באופן מוגזם להיות עם המשפחה, אלא כי מרגיש לי שאני סתם אעשה את זה למרות שזה לא נצרך ואז אני סתם אפספס.
אני בטוחה שלא תפספסתיתי2
אם תגיד לאשתך
חשבתי על זה, אני נשאר איתך, לא משנה מה
כבר הרווחת בענק.
ובאמת לא משנה מה.

יצרת זוגיות!
למה אתה מתכוון ''לא נצרך''?בת 30
האם רק במקרה של לידה אתה מרגיש שזה נצרך להיות עם אשתך בחג?
ואם תהיו ביחד, והיא לא תלד, אז מה יהיה? פספוס? בזבוז חג?
אם זה מה שאתה מרגיש, אז אני חושבת 'מה שתיתי כתבה לך מאוד מאוד אמיתי.
ברגע שאתה אומר או משדר לאשתך ''את הכי חשובה לי. לא משנה באיזה מצב.וגם אם החג יעבור בלי לידה אז יהיה לנו חג שמח וטוב והרווחנו כי היינו ביחד''- זה שדר טוב, מחבר, מעמיק.
אם השדר הוא- אם נהיה ביחד ולא תלדי זה סתם יהיה חבל, אז זה ממש ממש לא שדר טוב...
כי זה לא אני והיא לבדשםאנונימי
זה עם ההורים שלה שעם כמה שהם אנשים מקסימים, פסח אצלם זה סיוט.

גם אשתי לא הכי נהנית שם (מבחינת תנאי חג, לא מההורים חלילה) וברור לי שהיא מאד תהנה במה שיהיה בצד שלי.

לכן כן, אני מרגיש פספוס.
נכון שאני איתה, אבל זה לא חג לבחירתנו ואנחנו מתארחים למשך 49 שעות ו6 ארוחות בתנאים קצת יותר קשים.

ברור לי שנעבור את זה ונצחק על זה בהמשך ושבעתיד זה יהיה ממש בקטנה, אבל זה פשוט קשה לי להגיד "לעשות את זה למען אשתי" כשגם אני בטוח שהיא תהנה מליל הסדר אצל המשפחה שלי.

בכל מקרה אמרתי לה שבית חולים זיו הוא בית חולים טוב.
מקווה לשמוע עוד סיפורים כאלה בהמשך.
אוקיי,תיתי2
אם יש מקום לחשיבה *משותפת* מתוך חשיבה לגביה ולגבי שניכם
כמובן תעשו את זה.
אולי כפי שאתה אומר, עדיף לשניכם להיות בצפון.
אולי אפשר ליסוע עכשיו לצימר בצפון ולסייר בזיו כדי להיות רגועים
(נצל את ההזדמנות ותזמין אותה לטיול... כמובן רק אם היא בכלל בכיוון לא להיות אצל ההורים שלה בימים סביב הלידה).

לא כל דבר "עוברים וצוחקים"
יש דברים שמותירים את רישומם במשך שנים רבות וארוכות.
במיוחד במערכת יחסים זוגית.
צוחקים על הקשיים אם מצליחים לעשות עבודה ולהתגבר עליהם מהשורש.
אם לא, הטראומות רק נשארות ונצברות...
ולהשאיר את אשתך לבד אצל ההורים כשגם לה לא הכי נוח שם, כשהיא סביב לידה, עשוי להיות אחד מהם.
אם כך הדברים כמו שאתה מתאר,שומעים?
אולי זה הזמן להבהיר להורים בנעימות ש*אתם* מחליטים איפה אתם בכל חג,
ולא חייבים "שנה אצלך שנה אצלה" כמו שאולי הם בטוחים שחייב להיות.
כמובן עם טאקט וכן לסדר את זה ככה שיהיה פחות או יותר שווה,
אבל אם פסח קשה אצלם, קל וחומר שזה יומיים, אולי תגידו להם שתבואו במקום זה בחג אחר, ושנה הבאה בפסח תהיו אצלם (תברר קודם שזה באמת יוצא רק יום אחד...)
כדאי לחשוב בכיוון, כי צריך אמנם לכבד את ההורים אבל אי אפשר להיות כל הזמן כבולים לרצונות שלהם
הרצונות שלכם לא מבוטלים והזוגיות שלכם היא בטח ובטח הכי חשובה.
וזה עלול ללוות אותכם עוד הרבה שנים ובלי קשר ללידה אכן אם המצב הוא כמו שתארת.
בחגים לא מתפצלים. נקודה!
(שוב למעט חריגות וכו')
מה כל כך סיוט אצלם בפסח?!יעל מהדרום
תיתי כתבה נפלא. לדעתי נתנה לך הכוונה יקרה מפז. כדאי לאמץ אתארלט

המתנה הזו. זה לכל החיים

אוי כתבת פשוט מקסים!חצילוש
באמת?אורה שחורה
באמת האיש שלך מדבר אליך ככה?
באמת ככה הוא מתנהג אליך?
באמת?
אם כן, תדעי לך שזכית בנס.
תזכרי את זה תמיד.
היא כתבה שלא כולם מבטאים זאת כךגפן36
אבל כן, זה הנורמלי.
ואני אומרת מהכרות קרובה עם לא מעט זוגות.
קראתי מה שהיא כתבהאורה שחורה
והגבתי לה איך שהגבתי
כי גם אם זה נראה לכם "נורמלי"-
זה לא. זה נס.
יש אנשים שבשבילם זה חלום וישאר כזה. רק חלום.
יש אנשים שהנורמלי שלהם שונה לחלוטין.
לאמא שלי זה היה חלום במשך 35 שנה.חלונות
בגיל 55 היא התגרשה.
היום היא מגשימה אותו ב ע נ ק !!!!!!!!

אף פעם לא מאוחר. לאף אחת לא מגיע לסבול.
מה היה החלום?היועץ למלך
חלום טוב?
החלום היהחלונות
שבן זוגה יגיד לה את המילים הנ''ל (ש"אורה שחורה" הגדירה בתור חלום), שיאהב אותה, שיכבד אותה, שיראה אותה.
שהיא תיהיה הדבר הכי חשוב לו פה בעולם.
❤.אורה שחורה
זה החלום הכי יפה.
אני משתדלת להתפלל על זה אבל בסוף ה' מחליט מה מגיע. כמה אפשר להתפלל על זה? לא תמיד נשאר כוח. לא יודעת אם יש בשביל מה.
אם מצאתי חן בעיניך המלך...
את יודעת, ל"ע יש נכים וזה הגורל שלהם בעולם- להיות נכים. לא מגיע להם להיות בריאים? מגיע.
חלומות זה נחמד אבל יש מציאות וצריך להיות ריאלים ולשמוח בטוב שיש.
תודה @חלונות מתוקה. באמת באמת ריגשת.
רק בגלל שזו את, אני כותבת:חלונות
"אורה" אהובה, זרקת אותי עם התגובה שלך תשע שנים אחורה, לשיחות הטלפון הארוכות עם אמא שלי.
קראתי את התגובה שלך ביום שישי, לפני כניסת שבת, ומאז אני לא רגועה.. מוצפת...
מרגישה שרוצה לכתוב לך, לצעוק לך בלב, להסתכל לך בעיניים, לחבק אותך, לשכנע אפילו טיפה...ואז אומרת לעצמי: די, זה שלה. היא יודעת מה היא אומרת ומה היא עושה, מה אני "אתנפל" עליה עם פרץ הרגשות שלי...אבל אני לא נרגעת, לא מצליחה, וחשוב לי לכתוב. אז "אורה" אהובה, אם מצאת את תגובתי "פולשנית" מידי, סלחי לי, קחי ממנה רק את החיבוק והאהבה ותמשיכי הלאה.
אני חושבת שהגדרת נכון איך מרגישה מציאות חייה של אישה במצב הזה - נכות.
אבל מרשה לי לחדד טיפה? לעניות דעתי הנכות, כמו תמיד, נמצאת בראש שלנו. "די, אין מצב שמשהו פה ישתנה. זה חסר סיכוי לחלוטין, הכל כ"כ מסובך מורכב, הבעל, הילדים, הבית המשותף...איך בכלל משהו יכול להשתנות?! זה חסר סיכוי!"
נכות כזו קיימת בהרבה תחומים בחיים שלנו, אני חוויתי את זה למשל במקום מגורים שידעתי בוודאות שלא אזכה לגור בו, אבל קרה הנס ואני כאן.
זה כמו הגבלה שקיימת בראש שלנו - "זה כבר בלתי אפשרי, זה לא יכול להשתנות".

"אורה" יקרה, אם את אומרת שזה מה שיש ואין כ"כ תקווה לשינוי - אני מאמינה לך. באמת. אבל גם אמא שלי חשבה ככה: מספר דו ספרתי של ילדים, רק 4 מתוכם נשואים. השתייכות לקהילה חרדית שמרנית מאוד שבעשרת הדיברות שלה כתוב כמעט רק: "מה יגידו השכנים/האנשים". אפס השכלה/מקצוע, בחיים לא עבדה. אפס אמון באהבה וזוגיות. מקום מאוד נחשב ויציב בקהילה - הילדים כולם במוסדות טובים, שם טוב...
אני חושבת שאם תתעמקי בנתונים הנ''ל תסכימי איתי שגם לזה יקרא - נכות. נכון?
לקח לאמא שלי הרבה *שנים* לעבור תהליך עם עצמה כדי להבין שהמצב הנתון לא הולך להמשיך ויהי מה. יהיה המחיר אשר יהיה. לקח לה הרבה שנים להבין שהיא ראויה, ראויה לאהבה, ראויה לזוגיות, לחברות, לקרבה שהיא מהנה.
זה היה תהליך ארווווך, במהלכו היא נעזרה בעמותה מסויימת שעובדת עם נשים ובפסיכולוגית. היינו מדברות המון, מנתחות, מלבנות, שוקלות...
אני חושבת שנקודת המפנה היתה הרגע הזה שהיא הבינה ואמרתי לה: אמא, עכשיו את! עכשיו אנחנו מדברים רק עליך! רק מה שיעשה *לך* טוב! לא לילדים ולא לאף אחד אחר!
וכך היה. זה ממש כמעט מעשה "כפירה", הרי למה אנחנו נשארים בזוגיות כזו? - ברור, בשביל הילדים. והילדים - את כמות הסבל, חוסר היציבות, הפחד שחוינו - אי אפשר לתאר...

"אורה" את ראויה! ראויה למישהו שיאהב אותך עד כלות! ראויה לאהוב! את כ"כ חכמה, נבונה, פקחית, נוכחת ומודעת. יש לך ראייה כ"כ נכונה לחיים, גישה נכונה לעולם ולזוגיות. את מלאה בכ"כ הרבה טוב! ואת ראויה לאהבה!!!
וזה יקרה!
תאמיני בזה! בבקשה.
גם אם את לא רואה איך זה קורה היום. תאמיני שיום אחד זה יקרה. " אני לא יודעת איך, אבל יום אחד תיהיה לי זוגיות אוהבת וחברית מאוד" - מסכימה לשנן את זה בלב ובפה?

אמא שלי, שברחה מהבית בלי שקל, שלא האמינה שקיימת אהבה בעולם (הייתי צריכה לשכנע אותה שאני באמת *אוהבת* את בעלי, וגם אח''כ היא פקפקה בזה ולא הבינה איך יכול להיות..) שהתחילה הכל מאפס. ש"זרקה"כביכול את הילדים לתוך הקלחת והבלאגן - היום מ א ו ש ר ת !! זה לא נתפס. אני רואה אותה וצובטת את עצמי..
ואנחנו הילדים, כיום - אחרי תקופה של באמת בלאגן - מעריצים אותה! היא ממש פאר האנושות בעיני! מחובקת ואהובה כ"כ.

אז "אורה", עם הנתונים העכשוויים שלך, רק את יודעת מה הכי טוב לעשות כרגע. אבל רק בקשה קטנה - אל תפסיקי להאמין! תאמיני שיום אחד, את לא יודעת איך, את תחוי משהו אחר, משהו טוב ואמיתי!
אם תאמיני בזה - זה יקרה.
מסע כזה סבוך וארוך לא קורה ביום אחד. זה תהליך של תובנות, אסימונים שנופלים, טפטוף ועוד טפטוף...
הלואי שהייתי פסיק קטן ממש בתהליך שלך🙏
בהצלחה אהובה ❤️
וואו ריגשת אותי ברמות..Lia


כתבת מהמם כרגיללמה לא123

איזה כשרונית

 

רק דבר אחד (אני והפסימיות שלי):איך אפשר להבטיח למישהי דבר כזה? הרי לא תמיד חלומות מתגשמים.

במקרה של אמא שלך זה הצליח. אבל לא תמיד זה עובד ככה.

להבטיח? אי אפשר להבטיח כלום.חלונות
אבל מה שרוצים מאוד ומאמינים שיקרה - קורה.
לא בקטע מיסטי, פשוט חוק טבע. אם את רוצה מאוד משהו - את תיהיי מכוונת אליו, המעשים שלך, גם הקטנים יובילו אותך לשם.
אני בטוחה שאם תסתכלי אחורה על מסלול חייך - תזהי את המוטיב הזה. מה שרצית מאוד - השגת.
תודה❤אורה שחורה
קודם כל חיבוק גדול.
את מדהימה. ממש ממש תודה.
פרץ רגשות של לב מקסים מלא בחן וחסד וחמלה ובינה.
בינה בגימטריה=אהבה.
קשה לי ממש לענות לך בפורום וכנראה גם עדיף שלא...
אני יכולה לומר שכרגיל...זה מורכב...
הלוואי שהייתי יכולה לעוף ולא לפחד ולא להיות כבולה.
איפהשהוא כתוב "והאיש משתאה לה מחריש".
צריכה למצוא כוחות להמשיך להאמין ולקוות, להיות משתאה ומחרישה ולהתפלל בשקט על הלב שלי.
הלוואי.
אולי עוד בחורף הזה, בשנה הזאת, בחיים האלה.
חלונות מדהימה, אני לוקחת איתי את המילים שלך, קוראת אותם שוב ושוב.
..חלונות
בהצלחה אהובה.

אין לך מושג כמה אני מאמינה שעוד יבוא לך טוב. הכל אפשרי פה בעולם ❤️
וואו! את פשוט קסם של בן אדם!!!נגמרו לי השמות

כמה לב

כמה אור

כמה טוב

כמה מיוחדת את!!!

 

פשוט ריגשת אותי. כל מילה שלך כל כך כנה, מדויקת, חודרת, עמוקה, אוהבת, רוצה, כמהה שיהיה טוב לאחר... פשוט אין מילים.

אדם מדהים את @חלונות!

תודה יקרה⁦חלונות
קודם כל, מחבקת אותך...תיתי2
חייבת לומר שלא תיארתי התנהלות יומיומית. ביום יום לרובנו ככולנו יש מורכבויות בקשר הזוגי.
אני כן מאמינה שבזוגיות נכון להגיע למקום שאלו הם הרגשות מתחת לפני השטח - שבן הזוג הכי חשוב לי בעולם, שהזוגיות היא העתיד שלי, שהמשפחה הפרטית חשובה ויקרה לי יותר מכל דבר אחר, שאני רוצה להיות עם בן הזוג ברגעים היפים והקשים בחייו.
כל מילה זהבבת 30
מרגיש לי שעצם המחשבה על פיצולשומעים?
מצד שניכם- מראה על זוגיות לא הכי תקינה.
ולא שאני נבהלת מהתפצלות בכלל,
אבל לאור המצב שלכם זה אכן נשמע מזעזע
(אני מניחה שכש*תהיה* בלידה בעזרת השם, תבין כמה שלקרוא לזה "הליך טכני" זה פשוט לא...).
מתפצלים כשאין ברירה, כשיש מקרה מיוחד, צורך חריג.
העדפות למיניהן לא נכללות בקטגוריה הזאת בעיני.
יהיו לכם עוד המון חגים בעזרת השם להתפשר על מיקום, וחשוב שזה יעשה בשמחה, *וביחד*
זו דעתי והיות ורצית לשמוע אותה כנראה אז אני מקוה שאתה לא נפגע.
החלטה טובה שתהיה,
ומזל טוב
חלילה לא נפגעתי.שםאנונימי
תודה רבה על התגובה
תחשוב מה טוב לך ולה!עולם של שקר
ואל תנסה לרצות את כל העולם! אנשים הם שונים ורגשותיהם שונים! ושום זוג לא דומה לחברו. תחשבו מה טוב לשניכם תסכימו על החלטה משותפת ותשמחו בה ותהיו שלמים איתה! המון בהצלחה ומזל טוב
לא הייתי ממליץ להתפצלה-מיוחד

בכלל אני חושב שחג זה משהו משפחתי\זוגי. 

אבל זה לידה וגם אם אתה לא מתרגש הרגע שהילדה\ה יוצאים זה רגע אלוהי. (הילד השני שלי נולד בניתוח דחוף בעקבות סיבוך בזמן הלידה ולא הייתי וזה בהחלט שונה) שלא הייתי לוקח שום צ'אנס להפסיד אותו.

מה שאשתך אומרת זה מה שנכון לכםסודית
אולי זה ישמע מוזר
אני לא רציתי לידי - חוץ מהצוות הרפואי ההכרחי - אף אחד. לא אמא, לא בעלי, (בליווי לחדר לידה כמובן שרציתי אותו, אבל לא בלידה עצמה). בטח שלא דולה.

הוא, כמו ה- מיוחד רצה את הרגע האלוקי הזה.
אז היה לנו סידור משלנו.

ממש לא התייעצנו אם זה נורמלי או לא.
למה שיקבעו אנשים זרים שאינך מכיר בכלל?
תגיעו להסכמה טובה שלכם.
מזל טוב 💫
האמת שלא רציתיה-מיוחד

גם אני וגם אישתי לפני לא התרגשנו בכלל, היתה מין אדישות כזו.

האמת גם שהשניה הזאת שאני קולט את הילדה יוצאת אחרי כ-20 שעות של צירים זה הרגע שאני מדבר אליו. הרגעים לפני הם בכלל לא משהו חיוך

לא הבנתי למה "להתפצל"?..ד.

למה שלא תהיו שניכם אצלכם, אם בפעם שעברה הייתם עם משפחתה?

 

ברור שלכתחילה עדיף שתהיו יחדיו, אלא אם כן יש לכם סיבה שיותר טוב לשניכם אחרת.

 

 

[לא קראתי תגובות מקודם. אולי כבר הסברת ולא ראיתי..]

היא חוששת מבית חולים זיושםאנונימי
שנמצא 40 דקות נסיעה מאיפה שנהינ
אפשר להביןד.

ביחוד כעת בזמן הקורונה.

 

ומה עם פוריה בטבריה?

רגע, זה נתון חדש.סודית
אז בעצם היא רוצה ללדת בבית חולים לא פריפרי, כלומר זה השיקול העיקרי - ולא הרצון לחגוג עם המשפחה שלה.
זה שיקול שצריך לעניין גם אותך, בתור האבא של התינוק/ת..........
בתור בעלה...
אז אל תתפצלו. תקריב ליל סדר אחד למען הבריאות שלה ושל התינוק/ת. בפעם הבאה תשנו את התור - ותחגגו אצל הוריך.
מי אמור ללוות אותה בלידה?ענבלית
רק אתה?
אמא שלה?
דולה?

מי הולך איתה ללידה אם תתפצלו, ומי הולך אם לא תתפצלו?
נשמע לי שבבסיס הבעיה נמצאת הכמיהה שלך לליל סדר רחב עם משפחתךארלט

ברגע שתבין שיהיו לכם עוד הרבה לילות סדר כאלה, ותוכל להשתתף בהם עם אשתך וגם צאצאים בשמחה, אולי גם כל הסוגיה השנה תהפוך להיות פשוטה יותר. אז יצא במקרה ששנתיים לא הייתם שם וגם השנה. ממש לא נורא יחסית לעוד שנים ארוכות וטובות בע"ה. 

בתור אחת שחוותה את זהלורייל

בלא ממש ברירה, לא הייתי ממליצה. 

בוא נניח רגע את הלידה בצד, שאתה תהיה בליל הסדר לבד,

והיא לבד, יש אולי את הכיף עם המשפחה אבל לצד זה, גם את החוסר של

האישה, כאילו למה התחתנתם? לחזור לרווקות?

 

מבלי שתשים לב, זה ייגרר לעוד חגים ועוד שבתות, מובן שכל אחד רוצה את משפחתו

ומרגיש שם הכי נוח,

אבל מה לעשות, בזוגיות עושים גם ויתורים.

שאל את עצמך גם איפה החיבור הנפשי שלכם? כמו שכתבו פה. אתם סה"כ נשואים טריים.

האם זה לא ויתור של אחד מהצדדים על מנת לרצות?

 

אגב אני כבר גרושה כך שהרשיתי לעצמי לחלוק מהנסיון, אבל החלטה שלכם בסופו של דבר

הכי חשוב שתחליטו החלטה זוגית שטובה לשניכם בשלמותנגמרו לי השמות

שתהיו רגועים ממנה

שתהיו שמחים ממנה

שתהיו קרובים בזכותה.

 

קודם כל הזוגיות שלכם, הצרכים של שניכם, אתה ואשתך כמקשה אחת. כל השאר שיבוא אח"כ.

 

נסו ממש לעשות רשימה עם דף ועט של כל התרחישים האפשריים -

ומה אתם מעדיפים במקום הראשון - כאשר שוב - הרוגע, הביחד והשלמות של שניכם במקום הראשון.

 

בהצלחה רבה ולידה קלה בידיים מלאות ובהרבה שמחה ב"ה

גם אם לא תגיעו לליל הסדר עם המשפחה שלךmom11
בע"ה יבינו.
גם במידה והיא עדיין לא תלד. נשים לא תמיד אומרות מה שהן רוצות, הן מנסות לרצות ומקוות בעמקי נשמתן שהבעל יוכיח מעצמו שהן במקום הראשון עבורו.
עם השנים לומדים שהבעל לא נביא, ושאם יש משהו לומר- צריך פשוט לומר. אבל זה אכן המקום שלך להראות לאשתך שהיא יותר חשובה לך מהכל! בעיני הדבר הנכון זה לומר לה שאתה איתה באש ובמים, שבע"ה יהיו עוד הזדמנויות עם המשפחה, ושתלך איתה לצד שלה בע"ה.
בין אם היא תהיה לפני/תוך כדי/אחרי- מדובר בתקופה הורמונלית לחלוטין והיא לגמרי צריכה אותך שם.
וגם לילד ד"א, איזה מן סיפור זה אח"כ? אבא לא היה כשנולדתי כי היה לו יותר חשוב להיות עם המשפחה שלו?
"ועזב את אביו ואמו, ודבק באשתו, והיו לבשר אחד.."
אל תעשה שטויות.. תשמח את אשתך, היא מקור הברכה והיא אם ילדך, המינימום של המינימום זה שתהיה איתה.
דרך החשיבה שלך לדעתי בעייתית מאודמפלצתקטנהאחרונה
באמת אני לא מבינה איך אתה יכול לחשוב להיפרד מאשתך לפני לידה ראשונה. אם יהיה לה צירים בדיוק בתחילת ערב פסח, היא לא תוכל ליצור איתך קשר יומיים עד צאת החג. אם היא תצטרך אותך בלידה? יהיה לה כאבים.
אתה לא רוצה להיות שם כשהילד שלך נולד? לעטוף אותו/ה לחבק אותו? לעזור לאשתך בזמן שהיא צריכה אותך .. הלידה היא לא חוויה טכנית. זה חוויה הכי ריגשית ונפשית שקיימת. זה יכול מאוד לחבר ביניכם. בהצלחה רבה
מחפשת המלצה לבתי מלון עם אוכל טוב/ צימר עם א. בוקרעינב66

באזור כייפי, ויפה עם מגוון אפשרויות לטייל ולכייף באזור..


חשבנו על אזור גוש עציון/עמק האלה/סובב ירושלים..


מתכננים חופשה חלומית לרגל יום נישואין ואחרי תקופה אינטנסיבית...


פנקו אותי בהמלצות מנסיון


תודה רבה!

חלומית זה בא עם תקציב מפנק? מלון כרמים.מרגול
כן.. גם תקציב מפנק. העניין שמחפשת מהדרין ושם זה לאעינב66
אתם עם רכב? שלל מסעדות מעולות קרובותמרגולאחרונה

לא בטוחה מה מהדרין

הרים (בית קפה-קונדיטוריה מדהים!)

דרך הגפן

ההוא האסייתי ששכחתי את שמו

יש מסעדות כיפיות בעין כרם (אווירה של חופשה וקרוב ברכב)

מאיזה סיבה מעודדים בפורום גירושין???מחפש אהבה

את הטקסט הבא כתבתי בפורום גרושים, אני מעלה את זה גם פה, נראה לי זה גם רלוונטי: אני פעיל בפורומים כבר כמה חודשים. במחילה מכבודכם [ויש כבוד] לקח לי הרבה זמן לקלוט שפה בפורום מעודדים גירושין הרבה יותר מאשר טיפול ותיקון של המסגרת הקיימת.

תבדקו את זה, זה קצת מחריד, אבל בד"כ כשמישהו.הי תכתוב שהיא מאותגרת בזוגיות [וזה בדרך כלל יבוא עם המון סערת רגשות, אבל לא מחייב שבאמת המצב קריטי באמת ואין עוד מה לעשות], רוב התגובות יעודדו אותה ברמה כזו או אחרת לחתוך, לא להשקיע במסגרת הקיימת.

למה???

שלא תחשבו, גם לי יש המון אתגרים, רגעים שאני בטוח שאם הייתי מעלה אותם פה, כולכם הייתם צורחים לי להתגרש.

והנה, אני מסתכל אחורה ורואה שטוב עשיתי שבחרתי להבליג, להרים את הראש מעל המים, לאהוב למרות שהיא נראית שונאת, להביא אהבה שממיסה שכבות של ניכור תסכול וכעס, ועוד ועוד.

אני עדיין מאותגר, קשה, עוד אין לי זוגיות טובה. אבל יש לי זוגיות שמנסה כל פעם מחדש להילחם.

גילוי נאות: אני בא מרקע חרדי. אני יודע שבחוץ אוהבים לתקוף את החרדים על זה שהם לא יושעים עם מי הם מתחתנים. הרבה זמן חשבתי ככה. אבל בשלב מסוים קלטתי שחרדי שזוכה להכיר את אישתו לעומק אחרי החתונה, ולקדש אותה כביכול מחדש אחרי החתונה [אחרי שהוא מכיר אותה וחי איתה ויודע בדיוק מי היא], האיש הזה זוכה להנות מהטאבו של הנישואין החרדיים, שלא כזה מהר מתגרשים!!!

חברים יקרים! למה??? למה כל כך מהר לפרק בתים? למה ישר להביט אל האופק הרחוק ולומר: תמצא.י מישו יותר טוב? איפה האמונה בכח אשת נעורים? בינינו: זיווג שני לא ישווה ולא ידמה לאשת נעורים.

הבהרה: כמובן שיש מקרים שחובה להתגרש. אני צועק על היד שהפכה לקלה מאוד על ההדק. הרבה יותר מאי פעם.

עוד משהו קטןמחפש אהבה

יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.

כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.

האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.

או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!

בלי שום הבדל!!

 

אתה שואל ''למה'' על תופעה שלדעתי כלל לא קיימתפשוט אני..
..מחפש אהבה

לא חוכמה רק להגיד.

תסביר

איפה מעודדים פה גירושים?רקאני

אני לא נתקלתי בזה

אם אתה מאשים אחרים, אתה זה שצריך להוכיחפשוט אני..
תשובההעני ממעש

ככלל, לא מעודדים גירושין

כן מעודדים ניסיונות לפתרון

השיטה של אי הכרות נכונה אולי למקומה

בדרך הטבע בקהילה כזו אחוז הגירושין נמוך

אי אפשר להחשיב אותה, ודאי לא כיום, כהשיטה החרדית

מהניסיון של אנשים כי רובם צ'יק צ'אק מתחתניםאדם פרו+

והילדים מאושרים שיש להם עוד זוג הורים(חורגים)

וכולם חיים בשלום ובאהבה (:

אז למה להתעקש על הזוגיות המקורית.

רק בגלל נאמנות?

למי אתה נאמן לשני השותפים הכי קרובים שלך בחיים?

ושהיו איתך בטוב וברע.


 

לא עדיף מרירות מריבות ומרמור קבוצתי

עם שאר הגרושים והגרושות?

את רציני???? זה בדיחה ולא הבנתי?מחפש אהבה
הלוואי שזו הייתה בדיחהאדם פרו+

זו המציאות שנשים מסויימות יותר נהנות מלהתמרמר על הגבר עם חברותיהן, לגרום לו לנזקים, לצער אותו,  מאשר מלחיות עם המשפחה שלמה.


והילדים משלמים את המחיר.

וגם אנחנו.

הבדיחה על חשבוננו.

וואו נכון. היה שווה להקשיב לךמחפש אהבה
מטורףשבור לרסיסים

לגזור ולשמור

לא מעודדים בפורום גירושין. נקודההסטוריאחרונה
יש מקרים ספציפיים, בהם עדיפים גירושין רשמיים, על פירוד פנימי ופלקט חיצוני של משפחה.
קודם כל מבפנים. 🏠❤️נגמרו לי השמות

להתחיל מבראשית.

להתחיל ממה שמבפנים.

מבפנים החוצה.

לא החוצה פנימה.

 

קודם כל להתחיל בי. 

מי אני? אדם. אדמה לאלוק. נבראתי בצלם אלוקים. יש בי נשמה שהיא חלק אלוק ממש.

ואז החצי השני שלי.

כמה חשוב לדעת וללמוד על הקשר הראשון בתורה - איש ואישתו.

כמו שכתוב בבראשית א כז: "וַיִּבְרָא אֱלֹקים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹקים בָּרָא אֹתוֹ:  זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם."

לפני הורים, לפני ילדים, לפני חברים, לפני הכל - איש ואישתו.

היינו פה קודם.

ואחרינו ומשנינו כל השאר.

והמיקוד פנימה, אל הבית, אל אשתי -

*זאת* הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי

ל*זאת* יקרא אישה

כי מאיש לוקחה *זאת*

וכמו שכתוב גם במקורות אחרים:

- *זאת* חוקת התורה.

- ו*זאת* הברכה.

- *זה* היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו

- *זה* אלי ואנווהו.

הייחוד. האיחוד. לקדש. רק אותה.

הייחודיות שלה, של אשתי.

זאת ולא אחרת.

וכמה חשוב להתמקד פנימה. אליה. ורק אליה.

להתכוונן אליה, ורק אליה.

זאת התורה, זאת הברכה, זאת אשתך.

 

ומה תפקידי כאן בעולם? -

לעובדה ולשומרה.

לעבוד על מה שעדיין אין.

ולשמור על מה שכבר יש.

כמה חשוב לשמור על היש והקיים.

ולעבוד על עוד ועוד שיהיה ויועצם.

גם כאן בעבודה ובשמירה הזאת -

אני מתחיל מעצמי. מתוכי פנימה.

אני לומד כל החיים לימוד מקביל לא רק של תואר ראשון, שני, דוקטורט, פוסט דוקטורט וכו', 

אני לומד לא רק להיות פרופ' באקדמיה,

אלא להיות פרופ' של החיים באוניברסיטה של החיים עצמם.

לעשות גם בחיים עצמם מבחנים. ולימוד. ושכר לימוד.

להתקדם לא רק לרוחב או קדימה, אלא גם לעומק, פנימה.

שם לגדול

שם להשקיע את מירב הזמן שלי, האנרגיה שלי, המאמץ שלי, המחשבה שלי, המשאבים שלי.

שם המיקוד.

בבית פנימה.

למשפחותם.

וכמה מהקורונה כבר 6 שנים אנחנו נדרשים לו לאותו לימוד של הבית פנימה. בלית ברירה אנחנו מוצאים את עצמינו שוב ושוב רק בתוך 4 קירות ביתנו, עם אשתי. עם אישי. עם ילדיי. וזהו.

סגר, מגיפה, טילים, מלחמה, מרחב מוגן, הנחיות, אין מסגרות, אין בחוץ, שוב ושוב אנו מונחים לצמצם שהות רק לבית פנימה.

והלוואי שנהיה בלימוד הזה גם בטוב וברווחה, ברווח ולא בצמצום.

שנבין כולנו שהלימוד הזה באמת באמת הכי חשוב ויקר לנו, לאיכות החיים שלנו, לאושר שלנו, לחיים שלנו עצמם.

כמה זמן השקעתי בחיים בכל ה"בחוץ"? וכמה זמן השקעתי בחיים באשתי? בבעלי? בביחד שלנו?

כמה מאמץ וכוונה ומוטיבציה השקעתי במה שמחוץ לבית? וכמה בביתי פנימה?

וכמה שיקר לנו רגע לעצור ולמקד את מה שבאמת חשוב בחיים וללמוד את הלימוד הראשון במעלה הזה שחשוב בפני עצמו - ללמוד להיות בקשר. 

ללמוד להישאר בקשר

ללמוד לבנות קשר

ללמוד לתחזק קשר

ללמוד להעצים קשר

ללמוד לגדול בקשר

ללמוד לגדול מהקשר.

ואז, כמו שצוונו בבראשית ב טו: "וַיִּקַּח ה' אֱלֹקים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ"

לעובדה ולשומרה. לעבוד בקשר ולשמור על הקשר.

ומתוך כך להגיע לגן עדן גם בעולם הזה. גן עדן של אהבת איש ואישתו.

גן עדן של החיים עצמם, פנימה.

נפילות ברשת אחרי החתונהמחפש את עצמי!

אני היחיד?

לא, אבל מה זה רלוונטי?פשוט אני..

אם אתה לא מרוצה מזה, אז זה שיש עוד כמוך לא אמור לגרום לך לוותר

אתה ממש לא היחיד. זה אמור לעזור לך?לאחדשה

זה לא אמור לנרמל את המצב (ואני לא אומרת בטון ביקורתי בכלל..)
אם אתה מחפש עזרה או עצות זה משהו אחד.
אם הכלה הבנה והזדהות זה משהו אחר.

כן. אתה היחיד בעולם שעשה את זה.חתול זמני

עד רגע זה, אף־אחד, מעולם, לאורך כל ההיסטוריה של האנושות, לא הגיע לכך.

ברכותיי.

(או קללותיי, לא יודע מה אומרים במצב כזה.)

נראה לי שמה שעומד מאחורי השאלה שלך, אינו אם באמתהסטורי

אתה היחיד, אלא כאב עצום שקיווית שהחתונה תמנע ממך את הנפילות ואתה מגלה שלא רק שהיא לא מונעת - אלא על ייסרי המצפון על הנפילות, נוסף מצפון על הפגיעה באשתך.


אז לא - חתונה היא טובה, היא חשובה, היא נותנת מקום להביע את הביקושים הגופניים בדרך היתר ומצווה - אבל היא לא מונעת נפילות.


הדרך למנוע נפילות אחרי החתונה, בדיוק כמו לפניה, היא בסור מרע ועשה טוב -

סור מרע - לא להחזיק שום מכשיר לא מוגן ולא להתקרב לזה, אם זה לא מספיק - ללכת לטיפול אצל מטפל מוסמך שמומחה בגמילה מנפילות כאלו.

עשה טוב - למלא את זמנך בעיסוקים חיוביים.

למה אתם כאלה לא מבינים..מחפש את עצמי!

הסטורי דיבר לעניין.

אשמח אם תרחיב יותר מניסיון [ברמה שנקי לדבר]

וגם תקשר אותי למטפלים כאלו

אגב, לדעתך זה טיפול? יעני אני בעייתי? חולה?

לא אומר את זה כדי להתגאותהסטורי
אבל לי לא היו הסוג הזה של הנפילות, ככה שלא שייך לכתוב מנסיון (אל תדאג, כל אחד ו'התיק' שהוא סוחב, יש לי מספיק מורכבויות אחרות...). בכלל, כנראה שכשהייתי בגילך - האינטרט היה הרבה פחות משמעותי, בוודאי בסביבה בה אני הייתי.

השאלה אינה איזה 'טייטל' נלביש עליך. כשיש קושי, גם אם הוא לא 'מחלה', כדאי לטפל בו. לא צריך להיות חולה, בשביל להתגבר על קשיים. כן יכול להגיד מנסיוני, בהקשר אחר לגמרי - שהייתי צריך תמיכה/טיפול והיה לי מאוד קשה לקבל את זה (במיוחד שלא אני גרמתי, אז למה אני ה'חולה' שצריך טיפול,), חבל שלקח לי זמן להסכים.


איני יודע אישית, יודע שהיו כל מיני פרסומים. אין לי מושג מי באמת מוצלח, אפשר לברר. הרב יוני לביא עוסק בזה כבר למעלה מחצי יובל - אולי הוא יוכל להפנות.

אתה לא בעייתי ולא חולהשוקו.

אתה מתמודד עם מעידות שקשורות לגלישה ברשת. איפה כמה למה ומה חומרת הבעיה את זה במידת הצורך ובמידה ותחליט ללכת לטיפול,יקבע המטפל. עד אז תשמח על עצם השאלה שמעידה שאתה נמצא במקום שאתה לא רוצה להיות בו, וזו ברכה ונקודה שמאפשרת תיקון וחזרה לסדר. ישנם ארגונים שבצורה אנונימית מסייעים בתחומים אלו כמו חברים מקשיבים ועוד. תתייעץ איתם,זה יתן לך פרופורציות ובהירות על המקום שאתה נמצא בו ואפשרות לקחת אחריות ולצאת מהמקום שאתה נמצא בו.

 

בהצלחה אחי.

וכמו בכול דבר תתפלל על זה, אל תוותר ואל תתייאש וההפך - תשמח, תיקון הכללי טבילת מקווה תהילים כל יום

 

בהקשר של גלישה, אני משתמש בשני תוספיםנקדימון

שבאופן כללי שיפרו את הרגלי האינטרנט שלי. שניהם תוספים של chrome.

 

הראשון זה Adblock Plus שמה שטוב בו באופן מיוחד זה האפשרות לחסום אלמנטים נוספים בתוך כל אתר, גם אם זה לא נחסם באופן מובנה על בסיס הפילטרים הדיפולטיים.

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/adblock-plus-free-ad-bloc/cfhdojbkjhnklbpkdaibdccddilifddb)

 

השני זה StayFocusd שמאפשר לך להגדיר רשימות אתרים שייחסמו אחרי X זמן גלישה שאתה קובע, אבל מה שטוב במיוחד זה אפשרות מובנית לחסום כל מיני פיצ'רים אוכלי זמן באתרים מסויימים (כמו למשל להעלים את הרילס מיוטיוב וכדומה)

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/stayfocusd-%E2%80%93-website-bloc/laankejkbhbdhmipfmgcngdelahlfoji )

 

למען הסר ספק, אני לא מספים כאן ולא מקבל כסף (אלה תוספים חינמיים) והאינטרס היחיד שלי זה לשתף במה שמצאתי יעיל.

הקישורים הם מהאתר הרשמי של התוספים של גוגל. אלה תוספים שיש להם כמות הורדות ענקית ולכן נחשבים בטוחים (אם כי, עדיין כשאני נכנס לבנק וכדומה אז אני מכבה אותם לפני כן ומדליק שוב לאחר מכן).

 

גם אם זה לא קשור באופן ישיר למה שאתה צריך @מחפש את עצמי! , אני עדיין חושב שצבירה של הרגלים טובים בהקשר הטכנולוגי-אינטרנטי יהיה בעל ערך מוסף גדול לחיים שלך. בהצלחה רבה, חבר!

uBlock Origin עדיף על Adblockחתול זמני

החסימת הפרסומות שלו הרבה יותר מקיפה

מה הכוונה יותר מקיף?נקדימון
כרגע adblock חוסם לי ממש כמעט הכל, ומה שלא אז סימנתי לבד את האזור במסך וחסמתי. זה גם עובד לא רק על פרסומות.

למשל ברוטר, אז סימנתי את האזור של התגובות וב"ה כל הרעל שהולך שם נחסך ממני עכשיו...


אבל אבדוק את ההצעה שלך בכל זאת. תודה רבה!!

זכורני שיש דברים ש-uBlock חוסם ו־adblock לאחתול זמניאחרונה

אבל לא זוכר מהם

מעניין. הייעוד שלהם הוא כללי בעצם?מרגול

למשל, שלא יקפצו לי גם פרסומות מיותרות של דברים אחרים (לאו דווקא לא צנועים), ושאבזבז פחות זמן על שטויות? (נניח אפילו אתרי שופינג)


נשמע מעניין.

מחפשת בשביל המחשב. עובד גם על מקבוק? (גולשת לרוב בכרום, לא ספארי)

כן, לגמרינקדימון
אני משתמש בזה לא רק בגלל צניעות. למעשה הסיבה המרכזית היא הזמן, ההטרדה, המתח והפיזור שזה חוסך לי. צניעות זה עוד בונוס ענק בהקשר הזה, כמובן.
בשליפההעני ממעש

נפוץ


יש דמיון שנישואין זה תעודת ביטוח מתאוות מין

זה לא בהחלט נכון


כל עוד לא חריג איני יודע אם מצריך טיפול

שמות של מטפליםקינסא

קודם כל חשוב לי להגיד שאתה לא היחיד אבל כמו שאמרו לעיל -  זה לא אמור לנרמל את העניין..

אנחנו בדור מלא פריצות בתחום הזה בכל פינה, והדרך הנכונה זה לגדור פרצות ואם אתה מרגיש שגם זה לא עוזר, להיעזר באיש מקצוע.

אני אישית גם מתמודד בתחום ונעזרתי בעבר בטיפול.

לא יודע אם יתאים לכל אחד..זו הייתה מטפלת חילונייה.

לדעתי עדיף דתי,

יש לי כמה שמות:

אלישע אזר 054-7600080

שי אורים 0586886579

מומלץ בחום דר יניב אפרתישוקו.

אומנם הוא מתעסק בתחום ההתמכרויות אבל במכון שהוא הקים יידעו אולי להכווין אותך ולתת כלים ודרך

לפעמים דבר כזה הוא התמכרותמרגול

בטח כשזה כולל תכנים ברשת ולא רק מעשים פיזיים עם עצמו.

אפילו טלוויזיה או נטפליקס ממכרים. אז בוודאי שתכנים כאלו גם. 

מכיר את התוכנית של פורטיפיי?אינגיד

פעם היה באתר GYE. אבל אני יודע שהיום יש ערוץ ביוטיוב שמכיל את כל הסרטונים של התוכנית. תחפש פורטיפיי ישראל או משהו בסגנון.


זו תוכנית שנועדה לסייע למתמודדים.

אולי תמצא בזה תועלת. יש מי שזה עזר להם.

מישו מחפש איפה לגור?מחפש את עצמי!

יש פה עוד זוגות צעירים, וגם לא, שעוד לא מצאו מקום לגור בו שהם מתחברים אליו, והם עדיין מחפשים?

אם אפשר לשתף גם מה הסיבה שעוד לא מצאתם?

ומה אתם מחפשים.

[מי שרוצה כמובן]

 

כןניק חדש2

לא מצאנו מקום שעונה על מכלול הדרישות- בעיקר שלי.

שהן

חינוך מספיק איכותי לילדים

קרבה יחסית להורים שלי

מקום עם תחושת ביטחון פיזית

קהילה חמה ואיכותית.

מחירים הגיוניים.


כרגע אנחנו גרים במקום שכמעט עונה על הכל.

אבל המחיר פה בשמיים. לא יודעים אם נוכל לעמוד בזה לטווח הרחוק.

וגם החינוך הוא לא בדיוק מה שרצינו. 

יש מקום בארץ שהמחיר לא בשמים?משה
חוץ ממצפה רמון?
בחדרהפ.א.
במקרה יודע ממקרה משפחתי של מכירת דירה 
כל שוק הנדלן בטירוף בחצי שנה האחרונהמשה

אבל רוב המחירים לא ירדו באמת. רק פיקציה.

בוודאי שיש מקומות.ניק חדש2אחרונה
פשוט לא עונה על שאר הדרישות שלי🙄

אנחנו.מנגואית

גרים במקום מאוד נוח מהרבה בחינות. גם חברתית וגם אידאולוגית.

מצד שני , חלום שלי ישוב פיצי ועכשיו יש מלא כאלה

וחזרה להתחלה שכרגע גרים במקום טוב )יש חסרונות אבל הרבה יתרונות)

אני משתגעת ממנו!אנוני.מית

נסעתי היום לסידורים. בעלי היה על הילדים. כנראה קם בבוקר והמקרר התקלקל.  ניתק אותו מהחשמל שיפשיר, שלח את הילדים למסגרות ונסע לעבודה.

 

 

אני חוזרת הביתה. פותחת את המקרר ומגלה שהתרופות פוריות נשארו שם. הוא לא טיפל בהן ולא הוציא אותן משם. הן התקלקלו. זה אלפי שקלים וכאב לב פסיכי.

התקשרתי אליו לדבר איתו. הוא ניתק עליי את השיחה וכתב לי אחר כך "לא לצעוק עליי" בווטסאפ. התקשרתי שוב. הוא התעלם.

אני משתגעת. כל כך הרבה כסף וכל כך מעט התייחסות.

 

מה לעשות איתו?

הוא בטוח לא עשה זאת בכוונהפשוט אני..
ואם את צעקת עליו כאילו הוא ילד קטן, אז מן הסתם השיחה לא מועילה אלא רק גורמת לו לרצות להתרחק ולהתגונן.

האם היית כועסת עליו אם הוא היה שובר צלחת בטעות? הרי זה אותו דבר. הוא בטח מיהר בבוקר, ועם ארגון ופיזור הילדים וגילוי התקלה זה התפספס.

הצעקותoo

לא יתקנו את הטעות

וגם לא יעזרו לכעס ולתסכול


הפסד כספי זה כאב לב

חוסר לגיטימציה לטעות זה גם כאב לב

כנראה גדול יותר


מה לעשות?

ללמוד לנהל כעסים בצורה טובה יותר

להכניס למודעות שבני אדם יכולים לטעות

לא להתקשר כדי לצעוק

ואם מנתקים לכבד את הספייס של הבנאדם 

יפה מאוד!נחלת
אני מבין את המקום שלךחתול זמני

וזה באמת מלחיץ ומטלטל,

 

איני טוב בניסוחים אך אגיד את דעתי האובייקטיבית נוקבת ככל שתהיה.

 

אבל

 

– לא רוצה להטיף מוסר דתי אבל זה באמת מסוג הדברים שהם ניסיון באמונה. הנזק כבר נעשה אין פה כבר מה לתקן. גם מפתח הפרנסה וגם מפתחות החיים נתונים בידי הקב"ה ברצונו נתן וברצונו לקח כי הנה כהגה ביד המלח. או שאנחנו אומרים את זה ומאמינים בזה או שאנחנו אומרים את זה ולא מאמינים בזה. זה ניסיון מטורף אבל זאת ההשקפה שאנחנו צריכים לגבש לעצמנו בסופו־של־דבר. ואחת הסיבות שאנחנו מצווים באמונה הזאת היא כדי שלא נאשים את האנשים מסביבנו. איני מאמין שהדבר נעשה בכוונת מכוון הרי זה כסף (ואינטרס) משותף לשניכם. אני מניח שגם הוא בעצמו החוויר כששמע את זה, ויודע כמה זה חשוב לך אישית.

 

– איך את היית רוצה שיתנהגו אלייך אם היית עושה טעות כזאת? אם היית נניח קמה עם כאב ראש פיצוצים ושוכחת לעשות משהו מרוב שמיהרת? ואז מתקשרים לצעוק עלייך בטלפון? שיחות בטלפון לא נועדו כדי לספוג צעקות (וגם שיחות בכלל). אם מתקשרים לצעוק אז עדיף שלא להתקשר בכלל ולצעוק אל הקיר, זאת דעתי. מה בדיוק מרוויחים מזה? הרי, אם הוא מבין את חומרת העניין וכמה זה חשוב לך, אז גם ככה הוא מבין ויתמוך בך כשיחזור מהעבודה. אם זה לא מזיז לו, אז מה טוב בכך ש"תכריחי" אותו ש"יזיז" לו?

 

– בית בסופו־של־דבר הוא מקום המבטח של האדם, המצודה היחידה שלו בעולם רועש גועש ועוין, ספינה בלב ים. בערך כל האנשים סופגים דברים לא נעימים בעבודה, ומה לעשות סופגים כי על זה (בין השאר) משלמים. בית לא יכול להפוך למקום לא בטוח, גם אם קורות פשלות וטעויות. הוא אמור להיות רשת שתופשת את המקומות האלה והפוך מקנה ביטחון. טוב, לא לתת לו פרס על פיזור הדעת שלו... אבל העיקרון מובן. אין שום עניין להפוך את הבית לשדה קרב נוסף בשם הצדק.

נפלא חתול זמני. אם אתה נאה דורש ונאה מקיים,נחלת

תהיה בעל נהדר! בעזרת השם!

נעחתול זמני

ראשית אינני אלא חתול זמני. תרתי לגריעותא.

שנית נקודת החוזקה שלי שהיא דעותיי האובייקטיביות היא גם נקודת התורפה כי אנשים לא אוהבים אותן.

 

הן מצוינות ומאלפותנחלת

אלא שבתחילה אומרים שצריך להכיל את הרגש של הזולת

לא משנה כמה הוא רואה/לא רואה את האמת ואחר כך,

כשהוא נרגע אפשר וכדאי לאמר לו את דעתנו.

 

גם הח"ח מדבר על כך (שלפעמים מותר לשמוע

לשון הרע מהזולת אם זה מרגיע אותו, בבחינת

"דאגה בליבו ...)

 

אם אתה יכול להתחבר לרגש הראשוני

של המשיח ולנסות להכיל את מצוקתו

זה מצויין.

 

אובייקטיביות זה דבר נפלא!

כיוונת לדעתי האובייקטיביתחתול זמני

תיכננתי להתחיל את תגובתי בכך שהייתי צריך להתחיל את תגובתי בהכלה הבנה וכו' וכו'.

אלא שאין לי סבלנות לזה כלל וכלל, מי שרוצה לקנות את סחורתי האובייקטיבית והצנועה מוזמן גם בלי זה.

תודה.אנוני.מית

בעיקר המשפט האחרון. עזר קצת להבין מה קורה.

באסהנתקה

איזה באסה 

פלא יועץ : סימן "דאגה"

איזה נסיון!שוקולד לבן

קודם כל קבלי חיבוק ממני

זה ממש ממש מחרפן

אלפי שקלים או יותר שהלכו לפח כבר מוציא מהדעת,

להוסיף לזה את הצורך להשיג שוב, ואת כל עוגמת הנפש שיוצאת מזה זה באמת מוציא מהדעת

ממש הגיוני שהגבת ככה


העניין הוא שזה קרה. ואין מה לעשות עם זה.

ובעלך לא עשה את זה בכוונה, כי למרבה הצער הגברים לא באמת חווים את הטיפולים, כמה שזה מתסכל.

לא הם אלו שצריכים להשכים לבדיקות ולאחר לעבודה, לא הם אלו שצריכים לקחת מיליון תרופות ולהזריק לעצמם, לא הם אלו שעוברים את החשיפה לפרטיות והם לא אלו שצריכים להיות זמינים לטלפון של האחיות בזמן הכי תקוע שיש. לכן הם לא מספיק מודעים בד"כ ולא מספיק חושבים על זה.

העניין הוא שעכשיו הוא כבר מבין את ההשלכות אוכל את הלב על מה שהוא עשה, ואז הצעקות (ההכי הגיוניות בעולם!) מחסלות אותו סופית..

הוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם זה שהוא גרם לכל זה.


אז ממש כדאי לך לנסות להוציא את העצבים (הסופר מוצדקים) במקום אחר, ולחוס על בעלך שסה"כ מניחה שאת אוהבת אותו ורוצה בטובתו ולא רוצה להוסיף על יסורי המצפון שהוא עשה לעצמו.

מניחה שהוא למד את הלקח ולא יעשה את זה שוב..


(ואת עוגמת הנפש קחי לתפילות שהטיפולים יצליחו, בסוף כל הזריקות האלו יכלו גם להיזרק כי הטיפול לא צלח, לא כל הטיפולים הרי מצליחים למרבה הצער, תפילות הכי נצרך)

יישר כויח גדול, שוקולד לבן!נחלת
קודם כל הוא לא גרם לכל זהמשה

מי שגרם לכל זה הייתה התקלה במקרר. סביר להניח שבעת הגילוי שלה (סביר להניח - בוקר לחוץ שנוגעים באוכל במקרר והוא לא קר) התרופות כבר היו מקולקלות.

 

השאר. נכון.

 

אגב, אני חושב שנכון שהוא הגיב "לא צועקים עליי" כהצבת גבול. לא בטוח שנכון היה לנתק את השיחה. גם במצב של התפרקות רגשית זה לא סיבה להתנפל על בן זוג. זה גם לא מקדם שום דבר. אנשים שמגיבים לצעקות (גם אם הם עושים מה שמבקשים מהם) מתייחסים לבית כאל מקום-לא-בטוח וממילא הלב שלהם ישאר בחוץ כדי להתגונן.

הגיוני שאתה צודקשוקולד לבן

באמת במצב כזה אולי בכל מקרה לא היה כדאי להשתמש בתרופות

ובכל מקרה התסכול שלה מובן מאד, זה אפילו לא על הבעל אלא על המצב.

ומסכימה שזה לא סותר שנכון להציב גבול. רק שלא הגבתי לבעל אלא לאשה

להבנתי את המציאות (ואולי אני טועה)משה

התרופות לא התקלקלו בגלל "הבעל". כשהבעל פתח את המקרר בבוקר התרופות כבר היו (לכאורה?) מקולקלות. לבוא אליו בטענות זה קודם כל לא מחובר למציאות.

 

(וכתבת פה תגובה רגישה ומכבדת)

כמו שהגבתי סביר להניח שאתה צודקשוקולד לבן

יחד עם זה התסכול שלה מאד מובן והגיוני שהוא יצא בצורה לא טובה, כי זו עוגמת נפש נוראית. רק שעכשיו כדאי לתקן כי בפועל בין אם זה אשמתו ובין אם לא זה כבר היה וחבל להעכיר את המצב, זה לא יעזור אז לפחות שיהיה שלום בית ובעז"ה עצם השלום-בית יעזור ותהיה להם ברכה

 

תודה 

מצופה מגבר לא להתפרק ככה בטלפון .העני ממעש
לא נעים לי, אבל גם אני עשיתי כזה דבר,נחלת

ממש בלי כוונה. נכון שלגבי הקוטג', הייתי מגלה יותר רגישות

אבל מה לעשות שלא רגילה לתרופות פוריות בפריג'ידר?.......

חביבתי. עוד משהו. הוא פיזר את הילדים!נחלת

הוא לא אמר: עזבי אותי במנוחה אין לי כוח  לזה....

 

ואולי האיפוק שלנו הוא שיגרום לברכה שתבוא ותשרה? אולי זה הנסיון?

קשה. בטח. אבל אולי שווה?

וגם שם לב שהמקרר התקלקל וגם ניתק את החשמלנחלת

לא כל אחד היה שם לב לדבר כזה!

 

כמה צריך ללמד זכות. להשתדל לראות את מחצית הכוס המלאה, להבין.....וכמה זה קשה לפעמים.

חיבוק גדוללאחדשה

לא חוויתי טיפולי פוריות והאמת שלא מכירה מקרוב, אז אולי אין לי זכות להתייחס ספציפית לעניין הזה.
בכל זאת נשמע כואב וקשוח ממש!
מבלי להקטין את הכאב של הסיטואציה שלך, מציעה להסתכל על העניין ב"נפרדות"-
להבין מה הוא חווה ואיך פעל, בלי קשר לאיך שזה גורם לך להרגיש.
הוא וודאי לא עשה בכוונה,
וודאי מצטער מהעניין, גם אם פחות ממך.
השאלה החותמת שלך בפוסט דיי מסכמת את הגישה שלך- מה לעשות איתו?
מה זה דייסון מקולקל? סליחה שאני מציגה את זה בכזו חריפות זה פשוט ממש בלט לי.
זה בעלך, את לא אמורה "לעשות" איתו כלום.
גם אם הגבת מרגש ומקום כואב- כמו שהתגובה שלך כבר נעשתה ואין להשיב למה שהיא גרמה כך גם מה שקרה לו- בבוקר קם לכאוס (ארגון ילדים ומקרר מקולקל) ונסע לעבודה לבד, ואח"כ קיבל מטר צרחות מאשתו (כנראה שלא שמת לב כמה זה מפריע לו, כתבת התקשרתי לדבר איתו. כשבעצם כנראה צעקת והתעצבנת- וזה ממש מובן אגב! אבל זה היה המצב..)


עכשיו לאחר מעשה, אי אפשר להחזיר את התרופות,
ולא את הצעקות שלך עליו.
אפשר לנשום, להתאכזב, ולהרגיש את הצער והכאב.
לדבר איתו, ולתווך לו מה הרגשת וכמה זה מתסכל תוך הבהרה שאת יודעת שהוא לא שם במצב, לא עשה בכוונה זה בטוח...

שוב חיבוק❤️

תודה אנוני.מית

עזרת לסדר את הראש.

וואו איזה מפח נפש נגמרו לי השמות

דבר ראשון רוצה לשלוח חיבוק גדול

גם על עצם המציאות שמצריכה תרופות פוריות

וגם על האובדן שלהן

ובכלל על כל הסיטואציה

נשמע כ"כ מתסכל, וטבעי מאוד להרגיש את מפח הנפש הזה. זה באמת מאוד כואב.

 

כתבו לך מקסים ומצטרפת לדברים החכמים מעליי,

בעלך היקר בטוח לא התכוון שהתרופות יתקלקלו וכל הכסף והמאמץ ירדו לטימיון, אלא הוא בן אדם בשר ודם ואנושי וטעה כאן אבל באמת טעות אנושית ובלי כוונה רעה חלילה.

בטוחה שגם לו מאוד עצוב שהתרופות התקלקלו.

והוא ניסה מה שהוא יכל באותו רגע נתון, עם כל העומס והלחץ של הבוקר, אירגון הילדים החמודים, הפיזור שלהם, דאגה למקרר, לרוץ לעבודה, כל זה בתוך הימים הבודדים בהפסקת האש לאחר המלחמה שגם ככה המוח של כולנו די פירה בגלל כל המצב ולהסתגל אפילו להגיד משפט קוהרנטי בריכוז באמת לוקח זמן...

אז הכל ביחד גרם לטעות אנוש של לשכוח את התרופות.

ונכון, זה הכי הכי הכי מתסכל וכואב שיש! בטח המשמעות שלהן בכמיהה לעוד ילד, וגם עניין העלות הגבוהה וכל המאמץ בפני עצמו. זה באמת הרבה מאוד לאבד ומותר בהחלט לתת לעצמך את הזמן והמקום והליגיטימציה לאכזבה, לתסכול, לכאב, לאובדן של זה.

ויחד עם החמלה וההבנה שלך כלפי עצמך, לנסות לראות גם את ההבנה והחמלה כלפי בעלך (והוא כלפייך כמובן) באופן של טעות האנוש שבאמת נעשתה בלי כוונה ורק מתוך לחץ עומס ובעיקר אנושיות ❤️

אז מותר לטעות.

ומותר להתאכזב.

ומותר שיכאב.

והלוואי וב"ה מעז יצא מתוק

ודווקא מתוך הכאב הזה תזכו לישועה שלמה בקרוב ממש,

זה ממש הזכיר לי את הסיפור על הזוג מצידון שבאו לרבי שמעון בר יוחאי, והאישה שלקחה את בעלה כחפץ שהכי יקר לה יותר מכל ובסוף נפקדו ב"ה...  כלומר המהות הזו שהכי חשוב זה את ובעלך. האהבה ביניכם.

 

אתם בהחלט יכולים להתאכזב ביחד על אובדן התרופות

ובהחלט יכולים להבין יחד ולתת חמלה ומרחב גם לטעויות.

ויכולים גם ללמוד עוד על מצבי קושי שנוצרים בעקבות האנושיות שלנו (בין אם זה מצב הקושי בצעקות שצעקת מהכאב שלך, ובין אם זה מצב הקושי של בעלך ששכח את התרופות בגלל העומס וכו', ובין אם זה מצב הקושי שבעלך לא יכל לשאת צעקות וביקש לא לצעוק עליו וניתק את הטלפון וכן הלאה...) - כל מצבי הקושי הללו מולידים אצלנו הפעלה של מנגנון הגנה שהוא זה שעכשיו בקדמת הבמה ולא ה"אני האמיתי והמיושב" שלנו.

זה מה שקרה לך כשצעקת

זה מה שקרה לו כשניתק את הטלפון

נכון שזה לא אידיאלי, אבל זה בהחלט קורה ולטובים ביותר.

אז הכל בסדר,

לקחת נשימה עמוקה

להבין את עצמי

להבין את בעלי

להבין את הכאב שלי ולתת לו חיבוק ולגיטימציה

להבין את האנושיות של בעלי ולתת גם לטעות האנוש חמלה והבנה

להבין אצל בעלך את המקום שבו שהרגיש מכווץ מצעקות עליו + תחושת אשמה קשה גם כלפי אשתו שבגללו התרופות ירדו לטימיון וגם כלפי עצמו כי וודאי שזו מטרה גם שלו הכמיהה לעוד ילד... אז הכל יחד יצר אצלו את התגובה שזעקה ממנו: אני לא יכול שצועקים עליי. בבקשה לא לצעוק עליי. ואולי גם ניתוק הטלפון כדי לא לשמוע שצועקים עליו, את ה"הוכחה" הזו עבורו עד כמה הוא אשם ולא בסדר. עד כמה הוא איכזב. עד כמה זה בגללו. עד כמה בגללו אין גם לאשתו וגם לו את התרופות עכשיו על כל המשתמע מכך.

אז זה גם הצעקות עצמן שלא נעימות וגם מה שמסתתר מאחוריהן שזו בעצם תחושת אכזבה עצומה ממנו והוא לא יכל להכיל את זה כנראה. גם בפני עצמו ובטח אם זה יושב אצלו על פצעי ילדות קודמים של מקומות בהם הרגיש שהוא לא בסדר או אשם או שצועקים עליו או שצועקים בסביבתו הקרובה וכל מה שזה עושה, ופיתח רגישות או יותר נכון "אלרגיה" לצעקות ומאוד קשה לו לשאת אותן.

לכן זו דווקא הזדמנות אחרי שהכל נרגע

ואחרי שנותנים מקום להכל כנ"ל

ללבן עוד את המקומות הכואבים שלנו

את הפצעים שלנו

את הקושי שמולו עמדנו

את מול הקושי שלך באובדן התרופות

והוא מול הקושי שלו באכזבה ממנו ובצעקות עליו

ולנסות לראות שם עוד לעומק איזה מפתחות אפשר לקחת משם, 

איך אפשר ללמוד עוד להבא, 

איך אפשר להגיב בצורה שגם תיתן מקום לקושי וגם לא תפגע בשני/ה וכן הלאה.

 

ובעזרת ה' שהקב"ה שבידו הכל, והוא אמר גם לחומץ לדלוק ובידו להושיע אתכם בכל מציאות שהיא, גם אם אבדו התרופות כרגע, ישלח לכם ישועה שלמה וזרע של קיימא במהרה, בשמחה, בנחת ובאהבה 🙏❤️

וואי וואי....שלג דאשתקד

טירגרת אותי מהתקופה שלנו עם תרופות הפוריות. זה באמת הון תועפות (וגם משפיע מאוד על מצב הרוח, כך שממש אני לא מתפלא אם רצית לרצוח אותו 😅).

ממש תקופה מאתגרת, גם הורמונלית וכלכלית וגם המוןן בלבול מוח לתאם את הכל (וגם כל העניינים של ההזרעות וכו', לא חוויה מי יודע מה...). פשוט מבין אותך ומסכים איתך.

כדי לנחם ולהרגיע אותך (אם זה אפשרי 😉), אומר לך שקורה לכולנו, גברים ונשים וצ'רקסים, שאנחנו שוכחים דברים, גם אם אלו דברים חשובים מאוד. ולמה הוא ככה היה עצבני עלייך? כי יכול להיות שהוא כבר סובל בשקט הרבה זמן...


והכי חשוב יקרה, שה' יעזור לכם, שהתקופה הזו תביא לכם טובה ושמחה וברכה, בכי וצחוק ואושר ויופי והנאה!

כשזה מגיע, אין יותר יפה מזה..

כואב ממשהסטורי
תודה לכולם (ולכולן)אנוני.מית

קמתי בבוקר, זרקתי את המקולקל לפח. קניתי מה שצריך באושרעד. הכל רגוע עכשיו.

מדהים!שלג דאשתקדאחרונה
מלא הצלחה בהכל!!
אלימות בזוגיותנחלת

זה מתחיל לפעמים כל כך דק, עדין והולך והולך ומחריף, אם אנו מניחים רגל

במלכודת הדבש הזו.

 

ספר קשה. מאוד. לדעתי, חובה:

"הכל עניין של פיקסלים". תמר.

הערת שוליים - גם תמר, מתארת בקצרה את תקופת השידוכים  והאירושין עם אותו אדם, שלבסוף נישאה לו. אתר "בין הזמנים".

 

גם באתר הידברות יש ראיון של מורן קורס בנושא.

 

בחוברת "המקום" יש כתבה גדולה על כך.

 

 

 

את מקבלת כסף על ההפצה המקיפה הזו?נקדימון
אני לא יודע אם יש פורום שלא הספמת עם זה.
נניח שכןשלג דאשתקד
מה אכפת לך? אולי היא מפיצה חומר טוב ומעניין?!
בכלל לא נראה לי קשור לכסף. אלא חכמת חייםקעלעברימבאר

@נחלת  אני צודק?

(אני בדרך כלל לא קורא פה. זה פשוט קפץ לי בראשי)קעלעברימבאר
כל מי שעוקב אחרי נחלתשלג דאשתקד

יגיד לך שהיא לא מונעת מכסף.

מהכתיבה שלה אני מבין שהיא אישה חרדית, מבוגרת יחסית, גרושה, עם לב טוב ורצון להחכים אותנו בדברים שהיא התפעלה מהם.

מסכים, והתגובה שלי כוונה למיסיונריות המסויימתנקדימוןאחרונה

שעלתה מההפצה התזזיתית הזו במספר פורומים כאן. האמירה שלי על "תשלום" היא צינית. מי שעוקב אחרי, כבר אמור להכיר.
 

לב טוב ושיתוף בהתפעלות זה דבר יפה, ואני לא מזלזל חלילה. אני כן מבקר את ההגזמה בזה, במיוחד שאנשי הפורום כאן אינם חולקים איתה את החרדיות. לכל דבר צריכה להיות מידה, לזו כוונתי.

קראתי חלקמישהי נשואה

המפרקים שהיה אפשר באינטרנט.


לא הבנתי - למה היא מתארת כאילו זו בעיה

שהיא ניקתה את הבית / הפעילה מכונות כביסה וכו'?


זה מתואר כאילו זה בעייתי

וזה שהיא משתפת את בעלה במה שהיא עשתה בבית

מה הבעיה בזה?


הספר הזה חשוד שיש בו בעצם רעיון וניסיון לפרק בתים.


לתת לאשה תחושה שהיא אוכלת  אותה בגלל שהיא עקרת בית.

בגלל שהיא עושה את התפקידים של אמא.

מנקה מסדרת מבשלת מכבסת.

מה הבעיה בזה?


דרך אגב אם כבר רוצים לעזור לדמות בסיפור

הבעיה העיקרית היא- זה שהיא מרצה

היא מפחדת

היא מרצה.

אם היא לא היתה מרצה

גם הבעל שלה לא היה משתלט עליה כמו שמתואר


** ואני מסייגת שלא קראתי הכל.


רק מה שהיה אפשר באינטרנט.


אז אני ממליצה למי שהשתכנע מהספר הזה

לעקוב דווקא אחרי מישהי בשם:

חני בצון


---------------------


תמר כותבת לעצמה בהערות שוליים

שמותר לה גם לתת מקום לעצמה

כל פעם במילים אחרות

ברור שזה מרכיב מאוד משמעותי בקשר שלה עם בעלה

ועם כל הסביבה שלה


לאותה תמר (כן אני יודעת שזו דמות מספר)

הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי

שיעזור לה לעמוד על שלה

לתת לעצמה מקום.

וממילא היא היתה מקבלת גם יותר מקום מהסביבה.


ואל תשכחו- זה עוד ניסיון להסביר לנשים כמה זה לא טוב להיות עקרת בית. להיות בתפקיד האשה.


כן זה לא פסול שהיא ניקתה וסידרה ושוב ניקתה חשוב הפעילה מייבש.

מאוד הפריע לי האופן שבו מתואר שהיא הפעילה שוב חשוב מיבש!


זו הדיעה שלי אני בטוחה שיש לכם דיעות משלכם

מוזמנים להגיב. (יהונתן גרובר עיין שם שם)


וגם ממליצה לצפות קצת במיכל לויטין


מסכים איתך חלקיתשלג דאשתקד

האמת, חוברות כמו "המקום", חשודות בעיניי באופן מיידי בדברים שאת אומרת. מדובר בביטאון של חרדים סופר מודרניים, מניח שאחוסי הגירושין שם גדולים מאוד וכמעט כל הנשים שמעורבות בפרוייקטים האלה לא נשואות.

הטענה היא תמיד, שמצד שני זה גם פותח את העיניים לאלו שען נמצאים במצב של אלימות וסכנה (לצערי הכרתי לא מעט גברים - בעיקר חרדיים - שנמצאים במקום הזה. גבר חרדי שמתחתן הוא מאוד נאיבי וחסר ניסיון. יש נשים, בעיקר אלימות או מטורפות, שמנצלות את זה והגבר לרוב לא יגיב וינסה לרצות. אצל גברים המודעות נמוכה מאוד, ולהיפך החינוך הוא תמיד ל"מכבדה כגופו" וכו וכו, וכאנשים חסרי ניסיון וגםחסרי השכלה ומשענת כלכלית, הם מאוד בקלות נכנסים ללופ הזה של ריצוי וכניעה. יש לי כמה חברים שהתגרשו אחרי שנים רבות, ומהסיפורים שלהם אין לי מושג איך החזיקו יום אחד. אחד מהם היה נשוי לחולת נפש רשמית, שאפילו את העובדה הזו היא הצליחה החליק לו ולגרום לו להתחתן איתה).


אז מה טוב, קשה להגיד. ככלל זה תלוי באיזו אוכלוסייה אני נמצא/ת. אם אני נערה שמוקפת בפמיניסטיות קלאפטעס, עדיף לקחת איזון עם ספרי בגן השלום. אם אני מנשות השאלים, כדאי לקרוא המקום.

והעי חשוב זה לקוות ולהתפלל שיהיו לנו עיניים טובות וחדות, לראות כל הזמן את מה שטוב, ולדעת אם זה באמת טוב

כתבת יפה ונכון!מישהי נשואה

מדוייק

ושיהיה ברור שלא תקין לא אשה מוכה ולא גבר מוכה


שכחתי לציין לגבי "המקום"שלג דאשתקד
אאל"ט: "המקום", "צריך עיון" ו"בין הזמנים" זה אותו גוף ואותם אנשים עם אותן מטרות (לא אמרתי שהמטרות שלהם לא טובות. אבל כן צאיך להבין מאיזו פרספקטיבה הם באים ולקחת את מה שטוב).
עזרה בתקשורתצופה אנונימי

שלום לכולם

נשואים טריים ב"ה

אני בצבא, חוזר בעיקר סופ"שים

היא בלימודים מאוד אינטנסיביים (עכשיו תקופת מבחנים אז בכלל)

התקשורת שלנו מתבססת בעיקר על שיחות טלפון (ממש מקפידים פעם ביום בד"כ בערב)

והודעות בווצאפ

העניין הוא שאני יחסית מאוד זמין בהודעות והיא בכלל לא

כלומר אני בד"כ מגיב כמה דקות אחרי שהיא שולחת

ואצלה זה גם יכול לקחת כמה שעות

מה שזה גורם הרבה פעמים זו למין הרגשה של לבד פה בזוגיות

לא ספציפית כי היא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלנו וכשאנחנו לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש רחוק

דיברנו על זה ושני דברים באמת עלו מהשיחה:

א. אולי באמת זו איזו מין תלותיות לא טובה בקשר

ב. אני מאוד מאוד אוהב אותה ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה ולדבר איתה אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר (אני נניח יושב לעשות משהו שאני פחות אוהב ופתאום רואה הודעה ממנה, ברור שאני ישר אפתח ואענה)

רעיונות שלכם מה לעשות?

אם זו תלותיות איך באמת אפשר לפתור את זה?

אם זה עניין של פשוט מאוד אוהב לדבר איתה עדיין איך אפשר להתמודד גם כשאני עושה דברים שפחות אני אוהב?

יש לציין שמבחינתה הודעות זה ממש לא כמו שיחה וזה משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון

ומבחינתי זה פחות האלמנט של ההודעות

אלא זו ההרגשה שאני חושב עליה מלאא במהלך היום ואצלי זה מתבטא בהודעות ולעומת זאת כשאני רואה שהיא שולחת לי הודעות בשלוש נקודות זה גורם להרגיש שהיא חושבת עליי בשלוש נקודות במהלך היום

מה דעתכם?

תודה למשיבים

שניכם צודקיםהעני ממעש

זה תקופה מאתגרת

תזכרו שלא לנצח יהיה כך

הבהרת יפה את ההבדלים ביניכם,  בין כהבדלי המינים,  בין כנגזרת של הבתים בהם גדלתם, או סיבה אחרת

ממש כואב להרגיש ככהשבורת,לב

לא פשוט להתחיל בתוך צבא.

הקשר חשוב לך, הלב שלך לגמרי שם וזה מקסים.

טבעי שאתה רוצה להרגיש שגם היא מתגעגעת.

מה קורה בהודעות וכשכן מדברים? היא חמה? מביעה רגש?

ההודעות שלהצופה אנונימי

בדרך כלל יותר טכניות אבל מידי פעם יש הודעה חמה וזה ממש יפה

אני חושב שאני יותר חם בהודעות אבל בסוף אני מבין ורואה שזה לא אותו דבר כמו לדבר

כשאנחנו כן מדברים אז הכול בסדר 

מורכב, אבל זו המציאותהסטורי
המצב התקין הוא שזוג נפגש כל ערב, וודאי זוג צעיר. לבנות התחלה של חיים על בסיס שיחות והודעות - זה מאוד לא פשוט.

אשריך שאתה משרת ומגן עלינו, למלחמת מצווה יש השלכות רבות. המציאות היא שאתה צריך קצת לשחרר, אי אפשר בלימודים אינטנסיביים להיות זמינים כל הזמן.

מרגיש לימשה

שאתה מפתח תלות לא בריאה בהתכתבויות ובשיחות. וזה לא קשור אליך. זה שלך לגמרי. היא שם והיא נשואה לך גם כשהיא לא מגיבה כשהיא עמוסה. זה שאתה מרגיש רחוק זה כי אתה מרגיש רחוק.

שווה לבודד איפה אתה מול דברים אחרים מהבחינה הזו. יש לך עוד אובססיות? דברים שממש שואבים לך את המוח בלי קשר אליה?

 

זה לא במקום קשר זוגי תקין. זה רק קריאה לראות עוד זווית על ההתנהגות שלך.  רק שלך. והשחרור משם יהיה לך גן עדן.

עוד אובססיותצופה אנונימי

ממש שואב אותי לקרוא או ללמוד משהו שאני אוהב או לשמוע שירים

לא הבנתי את המשפט האחרון מה במקום קשר זוגי תקין?

ומה לדעתך הדרך הנכונה לטפל באובססיה הזו אם בכלל?

תודה

אז אתה בהיפר פוקוס.משה

קודם כל תדע שזה מאוד נפוץ אצל כמה סוגי אנשים. תקרא על זה קצת. זה תופעה שכל המוח ממוקד במשהו אחד והוא "הכי חשוב" ואין בלתו.  כשזה בעבודה למשל זה ממש עוזר. כשזה על משהו משני אז פחות.

 

שב תקרא קצת. 

עוד שאלה - אתה אדם יחסית רגיש?

 

עוד לפני  לטפל. קודם כל לדעת שזה קיים. וזה בסדר. לדעת שאני קצת נמשך לשם וזה לא "האמת". כלומר האמת זה לא המחשבה שרצה לי בראש שהיא לא הגיבה לי כמה שעות ולכן אנחנו נפרדים או משהו אחר שאתה מרגיש שם  בגלל הפצע שלך ולא מעיז להגיד. וזה בסדר להרגיש הכל. כלומר, אל תרגיש לא בסדר עם הרגשות שלך. רק להתייחס אליהם כאל מה שהם: רגשות. אמצעי תקשורת בין המערכת התת מודעת למודע בחוץ.

 

 

"לא במקום קשר זוגי תקין" - היחס  למנגנון שלך שנשאב לשם ומרגיש לא טוב כשאין קשר.

חושבת שזה נורא טבעינחלת

מה שאתה מרגיש. שמתי לב שיש אנשים/נשים שפחות אוהבים לשוחח בטלפון ומגיבים מאוד טכנית.

עובדה שבשיחות הכל בסדר.

 

לא לשכוח שהמצב בו אתה נמצא גם יוצר מתח ואולי חרדה ואתה נכסף לקשר חם וטוב ומכיל.

 

ויתכן גם שהיא אדם פחות רגשי ממך. זה בסדר גמור. זה טוב לאיזון!

 

למה שלא תאמר לה מה אתה מרגיש? שאתה מרגיש כמו.....?

אולי היא תבין ותעשה מאמץ.

 

כל כך כיף לשמוע על אהבה וכמיהה כמו שלך. זה נותן תקווה. באמת!

 

המון אושר ביניכם. עד 120, בעזרת השם!

בדקתי על היפר פוקוסצופה אנונימי

לא נשמע ממש כמו מה שיש לי

אני לא מאוד ננעל לחלוטין ולא רואה כלום

אני כן אדם יחסית רגיש

תודה על השאר, נשמע נכון להתמקד בלתת מקום לרגשות האלה ולא לחשוב שהם האמת 

זה בסדר שמשהו לא מדוייק לךמשהאחרונה

בגדול מותר להרגיש ולחיות בתוך הרגש שלנו. זה רק רגש. לא כל היום או כל הזמן אבל מותר לפנות את הזמן להרגיש ולרצות דברים גם כשהם לא הגיוניים.

קודם כל זה נפלא שאתם מדברים על הדבריםנגמרו לי השמות

כבר הגעתם יחד להבנות ותובנות.

ממליצה להמשיך לפתוח ולדבר ביניכם על הדברים.

וכך כל פעם תוכלו לגלות עוד רובד ולהגיע לעוד איזה דיוק.

 

אז הנתונים בינתיים שאתם כבר במודעות אליהם ולוקחים אותם בחשבון:

- גם נשואים טריים ב"ה - והידיעה שצריך כמה שניתן להשקיע בבסיס היציב הזה של הביחד שלכם, על כל המשתמע מכך.

- גם אתה בצבא וחוזר בעיקר סופ"שים - כלומר להבין את המורכבות המובנית כאן ולמצוא עוגנים במהלך השבוע שיהיו מותאמים ונכונים לכל אחד מכם ובסופי השבוע לחזק עוד ועוד את הביחד.

- גם אשתך בלימודים מאוד אינטנסיביים ועוד בתקופת מבחנים - כנ"ל, להבין את המורכבות המובנית שיוצרת פחות פניות וליצור לעצמכם כמה שיותר עוגנים בשיגרה הנוכחית + חיזוק הטוב והקשר בזמנים שכן אפשר.

ובתוך כל זה -

מה שיוצא בפועל שהתקשורת לא יכולה להיות פנים מול פנים כל ערב. נכון שזה הכי עדיף והכי אפקטיבי ומקדם, אבל המציאות מורכבת ולא מאפשרת זאת.

כל זמן שכן תוכלו - תעמיקו וכן תדברו פנים מול פנים.

ומתי שלא - אתם כבר יודעים ששיחות טלפון, בהן לפחות שומעים את הטון וכו' הן יותר אפקטיביות, ואתם שומרים על כל ערב לשוחח שזה חשוב.

 

לגבי ההודעות - כאן יש גם סוג תקשורת פחות אפקטיבי כי גם לא רואים וגם לא שומעים אחד את השנייה, אז נלקחו לכם כבר שני חושים כאן,

אז קודם כל להבין זאת, 

ואז גם לקחת בחשבון שוב את המציאות המורכבת של לימודים אינטנסיביים + תקופת מבחנים + צבא רוב השבוע = יצא פחות ופחות פניות,

ואז גם לקחת בחשבון את ההבדלים ביניכם בתור בני אדם שונים, "כשם שפרצופיהם שונים כן דעותיהם שונות", והכוונה כאן באיך כל אחד מתייחס להודעות בוואטסאפ,

מאוד יכול להיות שלאשתך אין צורך בהודעות רבות ותכופות ואילו לך יש. הכל בסדר. זה לא אומר עליכם שום דבר רע, אלא רק שאתם שני בני אדם שונים, איזה כיף שלא התחתנת עם עצמך

ובתוך הדיוק הזה של ההודעות (שהוא כבר מחולק ל3 הבנות - שאין כאן ראייה ושמיעה + שיש מציאות נוכחית מורכבת ומובנית עם פחות פניות + שיש הבדלים ביניכם שם והכל בסדר) -

יש דיוק נוסף אפילו שכבר הגעתם אליו - שבו אמרת שלא מפריע לך ספציפית שהיא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלכם וכאשר אתם לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש לך רחוק, ויוצר הרגשה של בדידות.

אז קודם כל זה הכי טבעי והגיוני ואנושי שיש שאתה מחכה לדבר עם אשתך!

וזה אפילו מרגש ונפלא עד כמה אתה אוהב את אשתך, עד כמה אתה רוצה בקרבתה, עד כמה הביחד שלכם יקר לך, עד כמה אתה חושב עליה במהלך היום ואוהב לדבר איתה, זה פשוט מרחיב את הלב לקרוא אותך, זכות עצומה ב"ה!

ממש את הלב הזה שלך, את המילים הללו שלך, תאמר לאשתך היקרה. ככה בפשטות ומכל הלב.

דרך כך תגיעו לעוד יותר הבנות ודיוקים ותיצרו את המתכון הייחודי והמותאם לכם ספציפית גם למצב הנוכחי והאינטנסיבי.

תוכלו למשל עוד לדייק:

* בעיקר כדאי לשנות אצלך בראש את המשוואה שאומרת "אם אשתי לא זמינה כמוני סימן שפחות אכפת לה" או מילים דומות כאלה,

ולשנות את המשוואה ל- "אשתי פחות זמינה כי היא בלימודים אינטנסיביים ותקופת מבחנים. + מאוד יכול להיות שעבורה הודעות הן לא כ"כ אפקטיביות להרגשת הקירבה לכן לא רואה בהם חשיבות עליונה מדי + ברור ברור לי שהיא אוהבת אותי ואכפת לה ממני כ"כ! זה שהיא פחות זמינה לא סותר את זה כלל וכלל אלא רק אומר שהיא כאמור פחות זמינה עכשיו"

* שזה אף פעם לא אני נגדך אשתי או אני נגדך בעלי, וזה אף פעם כי אנחנו לא אוהבים או לא אכפת, אלא זה רק כי המציאות אינטנסיבית ולא מאפשרת את הפניות שהיינו רוצים. השורש הוא תמיד האהבה והביחד שלנו. משם יוצאים ולשם חוזרים. זה הבסיס. ולא לשכוח זאת.

* לחשוב ולמצוא יחד עוד דרכים בהם ניתן להרגיש את הקירבה ולא הריחוק גם בתקופה הזו.

בין אם בשיחות והודעות, בין אם זה להסתכל בתמונות שלכם יחד כשהשני לא זמין כרגע, לשמוע שיר מקרב שמזכיר, לחשוב אחד על השניה עם חיוך ונשימה עמוקה כמה טוב שיש אותו/ה, להחביא פתקים בתחילת השבוע לכל השבוע אחד לשניה, אפילו פתק קטן של "אני אוהב אותך" ואז לקרוא גם בזמנים שאי אפשר לדבר עכשיו, להחביא כנ"ל הפתעות קטנות כמו שוקולד, תמונה, חפץ שמזכיר וכו', לחשוב על תיאום זמנים תחומים כמו תחנות יציבות ביום בהם יודעים שיש פניות וניתן לשוחח/להתכתב ואז אפשר לחכות להם ויש למה לצפות וכן הלאה.

ובעיקר - להשמיע לאשתך את הלב שלך. ולתת לה לשמוע אותו לעומק.

ולה להשמיע את הלב שלה ומה היא מרגישה וחושבת בנושא.

ויחד כאמור למצוא את מה שהכי מדויק לכם.

 

עורכת לעוד כמה נקודות ששכחתי לכתוב:

* לא הייתי ממהרת להדביק כותרת והגדרה של "תלותיות בקשר".

כי על פניו נשמע שמדובר כאן פשוט באיש שאוהב כ"כ את אשתו

ואין בכך שום פשע, להיפך זה כ"כ מדהים לקרוא את זה!

איך שכתבת "אני מאוד מאוד אוהב אותה

ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה

ולדבר איתה

אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר"

נכון!

ככה פשוט!

לא תלותיות ולא נעליים מה שנקרא אלא רק אהבה גדולה ושלמה וזכות עצומה!

התחנת עם אשת בריתך, אהבת חייך, אתם נשואים טריים ואתה פשוט רוצה לאהוב אותה ולהיות כמה שיותר קרוב אליה!

אין יותר טבעי, מקסים ומרגש מזה

 

(כל זה כאמור רק בצורה שטחית ומקריאה של הודעה ולא בא כמובן להחליף היכרות מעמיקה ולא בא להחליף איבחון כזה או אחר.

ואם כן יש עניין של תלותיות שיבוא לידי ביטוי בדברים נוספים, רבים ועמוקים, עכשיו או בהמשך, אפשר לבחון זאת בנפרד וללמוד ולעבוד על נפרדות בתוך הביחד, על מובחנות, על עצמאות רגשית גם בתוך קשר וכן הלאה.

וזה לימוד בפני עצמו שחשוב לכל איש ולכל אישה באשר הם במערכת זוגית.

אז אם יש או יהיה צורך - מצוין. אפשר ללמוד את זה. (וגם בלי תלותיות בקשר חשוב לכולנו ללמוד את זה).

אבל שוב לא הייתי ממהרת להדביק תוויות על עצמך ולהכניס אותך למשבצת של "תלותיות בקשר", בעוד אתה בסה"כ איש יקר שאוהב את אשתו היקרה...)

 

* כתבת בהודעתך שמבחינת אשתך "הודעות זה ממש לא כמו שיחה אלא משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון"

בהמשך למה שכתבתי בתחילת ההודעה, כדאי גם כאן להעמיק יחד ולראות עוד מה זה ההודעות עבור אשתך.

כי אם מבחינתה אי אפשר לדעת למה השני, אתה, מתכוון בהודעות, יכול להיות שזה זולל לה אנרגיות שאין לה כרגע עם כל האינטנסיביות והמבחנים וכו' והיא רק רוצה לדבר נורמלי עם בעלה האהוב פנים מול פנים או לפחות בטלפון ולשמוע אותו...

ואז כל ההלבשה של החששות של המוח שאומר "הנה היא לא אוהבת אותי. לפחות לא כמוני. היא שולחת 3 נקודות אז זה מה שהיא חושבת עליי רק 3 נקודות" - כל הפרשנות הזו כלל לא רלוונטית ולא נכונה ואפשר ממש לשחרר אותה ולהיות בנחת הזו שאשתי אוהבת אותי! מאוד! וחושבת עליי ולא רק 3 נקודות, אלא פשוט היא לא מסתדרת עם הפלטפורמה של ההודעות בוואסאפ כ"כ, היא לא כ"כ מצליחה להבין מתוך התכתבות, היא צריכה ישירות, תקשורת ישירה, טון, מילים, הקול שלי, אני. היא צריכה אותי! והודעות זה רק חלק פצפון של מילים שאני מקליד לה בלי הקול שלי, בלי הטון שלי, בלי החיוך שלי וכו' אז היא פחות מצליחה להבין ככה ולכן, בתוספת האינטנסיביות הגדולה שהיא נמצאית בה, היא פחות שולחת הודעות וגם כשכן זה יותר בקצרה.

אבל הכל בסדר כי אני יודע עד כמה היא אוהבת אותי ואדרבא, עד כמה אני כאדם, כאני, כמכלול, יקר לה שהיא רוצה את הדבר האמיתי ולא הקלדה יבשה של מילים בלי הקול שלי שהיא שומעת.

 

עד כאן מה שעלה לי מהקריאה.

איזו נחת אתם!

תמשיכו ככה

לבנות את בניין עדי עד שלכם 

והמון המון ברכה והצלחה בכל ב"ה

וכמובן תודה רבה מכל העם שלנו על שירותך בצבא 🙏💪

וואו הרבה נקודות מעניינותצופה אנונימי
תודה רבה!
זה ממש מתוק..לאחדשה

לפני הכל לומר שאני קוראת אותך וזו ממש מתיקות, ההתרגשות הזו מבן הזוג.
אני רוצה להתייחס לשני דברים עיקריים בתגובה:
1. עצם קיום הקשר שלכם
2. אופן התקשורת בינכם

בעיה מורכבת מאוד בציבור שלנו, שכשרוצים זוגיות מלאה על כל המשתמע מכך, אהבה, אינטימיות רגשית ופיזית, מתחתנים. למה זו בעיה?
בגלל שהחיים איך שהם מתנהלים הרבה פעמים לא מאפשרים בניה יציבה ורצופה של הקשר הזוגי- חברה דתיים בגיל של חתונה לומדים לימודים תובעניים ומתגייסים לפעמים במקביל.
ואז מה שקורה שצריך להשקיע בכמה "פרוייקטים" גדולים בו זמנית וזה מתנגש. כי ברגש- רוצים להיות אחד עם השניה, להשקיע זמן קריטי חשוב וטוב בבניה זוגית, אבל החיים קורים מסביב באינטנסיביות. הרבה פעמים תוך תקופה קצרה נכנסים להריון ואז בכלל החגיגה מכופלת.
אז קודם כל להבין את המורכבות שאתם נמצאים בה- הריחוק הפיזי שלכם במהלך השבוע, אתם לא נפגשים בסוף כל יום, לא ישנים יחד, זה לא טבעי בבניית זוגיות, בטח שלא בהתחלה. זה מייצר נדבח של קושי.
מה שאני רוצה לחדד פה זה גם אם שניכם הייתם זמינים אחת לשניה ימים שלמים- תקשורת דיגיטלית זה עדיין לא האידיאל, לכן הקושי מורגש.
מכאן מגיעה לנקודה השניה-
2. אופן התקשורת. אנחנו שונים. גברים ונשים, חייל וסטודנטית ועוד אינספור הבדלים. שפת תקשורת זה משהו שלומדים, הרבה זמן, משתנים ומשתדרגים.
השלב הראשון זה להבין- שאם אנחנו מתקשרים שונה זה לא אומר שיש בעיה ביננו. ברגע שאתה מקבל את עצם העובדה הזו אפשר להתקדם לשלב הבא- לא להסיק מסקנות על מה שהיא מרגישה כלפייך והרצון שלה. עכשיו כאן זה טריקי בגלל שבמערכת יחסית מרגישים הרבה פעמים דרך המעשים הרבה יותר מהמילים שאומרים, אבל כאן בגלל המוגבלות של המרחק חשוב לזכור, ממש לשנן מנטרה מודגשת בראש- היא אוהבת אותי וחושבת עליי גם אם היא לא עונה על כל הודעה מיד!
זה יכול להיות שבאמת יש אצלה עומס, ויכול להיות שהיא מרגישה שהיא לא מצליחה לתקשר נורמלי בהודעות ויכול להיות עוד מליון דבריפ אחרים. אבל זה לא שבגלל זה משהו לא תקין בינכם.
זה שאתה כ"כ משתוקק אליה, זה מרחיב את הלב, באמת. אבל בשבילך- על מנת לא לכאוב ולהתאכזב, כדאי לתרגל התנהלות וציפיות שונות ממה שאתה רגיל.
מה למשל?
זמנים שאתה לא ליד הטלפון בכלל- גם אם אתה ממש רוצה. אין ציפיה= אין אכזבה. (דרך אגב, אולי היא יותר נונשלנטית כי היא יודעת שלא משנה מתי היא תכתוב לך אתה תענה? אולי כדאי לייצר אצלה ציפיה? לא בכוונה אלא איזון בריא במערכת התקשורתית..)
אני מבינה שעיקר התקשורת הוא בהודעות אז אולי להוריד בכמות ולהעלות באיכות? לא כל פיפס לרשום בשניה שעולה, לרכז הכל פעם בכמה שעות?
אולי לנסות להבין מתי יותר נוח לה להתכתב? נגיד בבוקר היא רעננה ללמידה והודעות מוציאות אותה מריכוז, אז אולי בזמנים שהיא עושה הפסקה או מנוחה?

אולי למצוא עוד זמן ביום  לשיחת טלפון של כמה דקות ששומעים אחד את השניה?

ואם הצלחת לשרוד את כל האורך עד לכאן, מחזקת אתכם, בניה של בית זה הדבר הכי מתוק ומרגש שקיים במישור הפרטי, וודאי מקרב את הגאולה בפן הלאומי. עם זאת, לא להתרגש ולהיכנס לטלטלה, לוקח זמן להכיר אחד את השניה, לטוב ולמוטב, יש לכם בע"ה עד 120.
העיקר שיהיה בבריאות, בשמחה, בנחת ואהבה!
 

אולי יעניין אותך