אז מערכת החינוך עוד לא חוזרת אצלינו, וזה אומר שאני עדיין לא חוזרת לעבודה.
בא לי לצרוח. די נמאס לי, מיציתי. וכן בהשוואה לאחרים שמתמודדים עם הסגר, אין לי מה להתלונן, אני יודעת, אבל די אני כבר כ'כ רוצה לחזור לעבודה. לשגרה נורמלית. לקום מוקדם בבוקר ולהרגיש עייפה בלילה.
ועוד מדברים על שלג. בחייאת זה מה שחסר עכשיו. היה לו חורף שלם ועכשיו שאולי נחזור לשגרה הוא מגיע?
אוף, ה' שנחזור כבר.
שיר לילי-
בימים שיעברו עלינו נדע לשאת יותר
עצבות רכה,
והשמיים יחכו לנו עד שנבין.
ובלילות נרוץ מתוך עצמנו
אל שדות ילדות, בארץ לא שבוייה .
אתה המים המבקשים משיבולים לגדול.
אלוהים וודאי מקשיב תמיד ללב
כשהכאב כמו אבן שם.
אני כמעט כבר מת מאהבה.
השנים יכשילו את רגלינו,
אך לא ניפול, כמו אבן נעמוד
מול כל סופות החול, השלג, והאש.
תמיד נדע לזכור שיעבור.
אלוהים וודאי מקשיב תמיד ללב
כשהכאב כמו אבן שם.
אני כמעט כבר מת מאהבה.
(בימים שיעברו עלינו)




