בס"ד
מכירים את ההרגשהה.. שאתם קמים בבוקר.. ואין לכם כוח להתפלל? ואתם מכריחים את עצמכם או שאתם בכלל לא מתפללים..?.
או שלדוגמא.. אתם קראתם ספרי אמונהה ויש לכם הרגשהה כייפית כזאת הרגשה של שמחה, התקרבות לה' .. הרגשה נעלית, וככה אתם ממשיכים לקרוא עוד ועודד ספרי אמונה.. ואז הגיע התקופה הקשהה שאתם רוצים לקרואא אבל אתם למשל פותחים את הספר קוראים כמה עמודים ואתם לא רוצים יותר.. זאת אומרת שאין לכם את אותה ההרגשה שהייתה לכם לפני זה.. אתם מבינים?? גם קרה לכם אתזה??..
אז עכשיו אני בתקופה הזאת 
ומקווהה שאני אעבור אותה ברור שאני אעבור אותה אבל אני רוצה כמה שיותר מוקדם.. אבל בתוך תוכי אני יודעת שיש את ה'.. ובאמת שאני מאמינה בו כ"כ....ואני יודעת את כל מה שהוא עושה זהלטובה 
. ומחר בע"ה אני נוסעת לעצרת שתתקיים בירושלים.. (מי שהוא בא??.) ואני יודעת שהתפילה בכותל תעשה לי משהו בתוך תוכיי כי כל הזמן שאני מתפללת בכותל אז אני בוכהה ומרגישה יותר מקורבת לה'.. (לא שאני בוכה בכוונהה.. ככה זה יוצא לי) וגם בכותל אני מתפללת יותר בכוונהה וכל כוחחי מרוכז בתפילה..
=סתם נושא לשיתוף..= דרך אגב אני חדשהה פהה(: קוראים לי אור ואני מרעננה..
בסה"כ הפורום ממש ממש כיף... רק זהירות לא להתמכר 
