@Yohai Segal
יש לי קורונה. כבר יותר משבוע. זו חרא של מחלה.
זהו. סוף הפוסט. אין מה להמשיך לקרוא. שישי יום קצר, חבל על הזמן, שבת בפתח, פרשת משפטים, בושה לספר, ולמי אכפת? גם ככה כולם מתחסנ-
הו.
כן, זה שוב פוסט למתנגדי חיסונים. אבל בנימה אחרת. המילים רועדות לי בידיים. זה כתוב פחות טוב ומהוקצע. עמכם הסליחה ולא אכפת לי. זו חוויה קשה.
בליל חמישי שעבר, התעוררתי לשמירה ב00:30. כבר אתמול היו לי שיעולים, שיעולים יבשים, אבל חוץ מזה הרגשתי בסדר. אבל כשקמתי, הרגשתי שאני רועד מקור. עליתי על מדים, נעליים, מעיל. לעמוד עשרים דקות בקושי הצלחתי. אבל היא בסוף נגמרה וחזרתי למיטה. רועד מקור, הלכתי לישון כולי לבוש.
זו הייתה ההתחלה.
בבוקר, קמתי כולי רועד, חלש, עם כאבי גרון ושרירים ושיעול בלתי פוסק. בוקר שלם, ישבתי בקור (שלא היה. היו 20 מעלות בחוץ) וחיכיתי לחופ''ל. שעה. ועוד שעה. ועוד שעה. רק ב10 קיבלתי בדיקה. 38 מעלות. ואז חוש הריח שלי אבד. נשלחתי לבידוד.
משלב זה, התחיל לי קוצר נשימה אחרי כל צעד וכל מילה. שיעולים כואבים כל דקה. קור חודר בעצמות, גם ב30 מעלות עם מעיל. חולשה קיצונית, חוסר תאבון, אובדן חוש ריח, כאב גרון, הרגשתי כמו רשמ''צ של תסמיני קורונה.
העניין הוא שמילים כאלה יכולות להטעות. כי הן מכילות בתוכן תחושה מסויימת, אבל לא את המינון שלה. אלה היו תסמינים עם עוצמות של ברוס לי ודציבלים של מקהלת הצבא האדום.
3 ימים שכמוהם לא חוויתי באף מחלה. מעולם לא הרגשתי מרוסק כל כך, שבר כלי. מאיגרא רמא לחור של התחת. רגע אחד אתה בכושר מטורף, עושה בחמ''ס ומסע אלונקות, וביום למחרת שיחת טלפון שוברת אותך. את תחושת האימה שלפני עלייה במדרגות עם קוצר נשימה אין לי איך לתאר. אין לי מטאפורות או דימויים. אני רק יכול לומר שזה טראומטי. זה ילווה אותי לתקופה הקרובה.
במוצ''ש הזמינו לי אמבולנס, כי הסטורציה שלי ירדה. היא הייתה גבולית. אם הייתי בבית ולא בצבא, כנראה היו מפנים אותי לבית חולים.
ביום שני נבדקתי וביום ג' אובחנתי סופית כחולה קורונה.
ואני הייתי שבועיים אחרי החיסון הראשון.
איך זה היה נראה בלעדיו?
ויש אשכרה פטור מהסיוט הזה. איך אפשר לוותר עליו?
אם אתם צעירים, כנראה לא תמותו. חלק מכם תחוו קורונה בלי תסמינים. אבל חלק, ואי אפשר לדעת מי, וזה לא קשור לכושר, לסיגריות, יחוו חוויה כזאת. ותאמינו לי, זה לא שווה את זה.
זו לא סתם שפעת.
אל תתעצלו. תתחסנו.
יש לי קורונה. כבר יותר משבוע. זו חרא של מחלה.
זהו. סוף הפוסט. אין מה להמשיך לקרוא. שישי יום קצר, חבל על הזמן, שבת בפתח, פרשת משפטים, בושה לספר, ולמי אכפת? גם ככה כולם מתחסנ-
הו.
כן, זה שוב פוסט למתנגדי חיסונים. אבל בנימה אחרת. המילים רועדות לי בידיים. זה כתוב פחות טוב ומהוקצע. עמכם הסליחה ולא אכפת לי. זו חוויה קשה.
בליל חמישי שעבר, התעוררתי לשמירה ב00:30. כבר אתמול היו לי שיעולים, שיעולים יבשים, אבל חוץ מזה הרגשתי בסדר. אבל כשקמתי, הרגשתי שאני רועד מקור. עליתי על מדים, נעליים, מעיל. לעמוד עשרים דקות בקושי הצלחתי. אבל היא בסוף נגמרה וחזרתי למיטה. רועד מקור, הלכתי לישון כולי לבוש.
זו הייתה ההתחלה.
בבוקר, קמתי כולי רועד, חלש, עם כאבי גרון ושרירים ושיעול בלתי פוסק. בוקר שלם, ישבתי בקור (שלא היה. היו 20 מעלות בחוץ) וחיכיתי לחופ''ל. שעה. ועוד שעה. ועוד שעה. רק ב10 קיבלתי בדיקה. 38 מעלות. ואז חוש הריח שלי אבד. נשלחתי לבידוד.
משלב זה, התחיל לי קוצר נשימה אחרי כל צעד וכל מילה. שיעולים כואבים כל דקה. קור חודר בעצמות, גם ב30 מעלות עם מעיל. חולשה קיצונית, חוסר תאבון, אובדן חוש ריח, כאב גרון, הרגשתי כמו רשמ''צ של תסמיני קורונה.
העניין הוא שמילים כאלה יכולות להטעות. כי הן מכילות בתוכן תחושה מסויימת, אבל לא את המינון שלה. אלה היו תסמינים עם עוצמות של ברוס לי ודציבלים של מקהלת הצבא האדום.
3 ימים שכמוהם לא חוויתי באף מחלה. מעולם לא הרגשתי מרוסק כל כך, שבר כלי. מאיגרא רמא לחור של התחת. רגע אחד אתה בכושר מטורף, עושה בחמ''ס ומסע אלונקות, וביום למחרת שיחת טלפון שוברת אותך. את תחושת האימה שלפני עלייה במדרגות עם קוצר נשימה אין לי איך לתאר. אין לי מטאפורות או דימויים. אני רק יכול לומר שזה טראומטי. זה ילווה אותי לתקופה הקרובה.
במוצ''ש הזמינו לי אמבולנס, כי הסטורציה שלי ירדה. היא הייתה גבולית. אם הייתי בבית ולא בצבא, כנראה היו מפנים אותי לבית חולים.
ביום שני נבדקתי וביום ג' אובחנתי סופית כחולה קורונה.
ואני הייתי שבועיים אחרי החיסון הראשון.
איך זה היה נראה בלעדיו?
ויש אשכרה פטור מהסיוט הזה. איך אפשר לוותר עליו?
אם אתם צעירים, כנראה לא תמותו. חלק מכם תחוו קורונה בלי תסמינים. אבל חלק, ואי אפשר לדעת מי, וזה לא קשור לכושר, לסיגריות, יחוו חוויה כזאת. ותאמינו לי, זה לא שווה את זה.
זו לא סתם שפעת.
אל תתעצלו. תתחסנו.
