(שאולי אני לא מספיק מקשיבה,אולי אני לא מספיק תומכת..
נהייה בי משהו כזה שאני פתאום רוב הזמן שותקת ועייף לי לדבר.
פשוט עייף לדבר.
גם היום,כשהיא שאלה איך היה לי,אמרתי בשיא הפשטות שכבד כי אני לא אוהבת לדבר על עצמי.פעם זה היה הרבה פחות.
והיא החליטה לצחוק על זה והוסיפה לחקור.כמה טוב שגיחוך זה דבר שמתקבל.
פחח.

אני מדברת,לא דרכי.
מדברת דרך הדברים שאני עושה.
אני מפחדת לאבד איזונים,משהו בי מתערר.
משהו כואב.לא מצליחה להגיד מה זה בדיוק.)

קשוח לי ממש. ממש. ממש. ממש.

אסור לי להקשיב לו

שמנה
שמנה
ש מ נ ה

רוצה להיות יפה

יד לי הרבה מה לפרוק
אולי הכל בסופו של דבר מתחבר לאינטגרציה מפגרת עם העולם.
מה היא בכלל בלימודים שלי,מה עשיתי לה,למה היא ככה שומרת ממני מרחק פתאום?
אני צריכה לא לתת מקום לחשש אלא להתייחס רגיל בפשטות.
ושאצא צועקת זה עושה לי רע וכואב בלב
ושלחתי לה אתמול משהו והיא לא ענתה
אולי היא גם מתרחקת ממני
מה קורה לי
והיא שאמרתי לה שאני לא אצליח לצייר לה את הציור,התבאסנ ממני ממש.
שמחה שעמדתי על הגבול שלי אבל מתג שני זה נורא מבאס ומעצבן ואני מרגישה משלוש אנשים שאני שונאת את המצב ובטלי ל, אבל אני לא יעשה את זה כי זה סתם מטומטם ואני עוד רגע אצא מהמחשבות האלו
רק
קחי בקלילות טוב

אני מטומטמת ומוזרה
באלי ללכת לעולם אחר ולחפש לעצמי את הדרך
להתנתק מכולן
מכולם
ולא לשמוע כלום יותר

באלי לצרוח ולהרביץ ולקלל
לא צריכה אותן
לא צריכה פאקינג אף אחתתת