יש כאלה בגלל הפרנסה יש להם לחץ,יש כאלה בגלל הילדים,ויש בגלל השלום בית,

והסגר עוד הוסיף שמן למדורה, תעשי מעט פסק זמן עם כל מה שעובר,תתחילי כבר מיום 

רביעי מה שתוכלי אפילו קצת זה טוב,תקפאי מה שאת יכולה,את הילדים תשגלי כבר יום חמישי

לקלח לשבת, תטבלי בזמן ובשמחה אל תתני ליצר לחגוג על חשבונך,ברוך השם את בבית הבעל בבית

כולם בבית בריאים ושלמים, תסתכלי רק על הטוב, שוב יקרה לכולם לא קל, בהצלחה רבה רבה לך אמן.

ובמיוחד לאור הסגרים המתארכים והמקשים האלו שגומרים את כולנו.   וזה בסדר גם שבעלך מתבאס כי הוא רוצה משהו אחר. אנחנו לא תאומיים סיאמיים עם הבעלים שלנו ולכל אחד יש סף עומס משלו.

אז זה ממש בסדר. את יכולה לומר לו שאת ממש מבינה את הבעסה שלו, אבל את בעומס וצריכה ממש להיות במינימום של מה שאפשר ותשמחי אם הוא יצליח להבין אותך.

את צריכה להיות ברווחה נפשית ובשמחה. ואם בשביל זה את צריכה ארוחה אינטימית ביתית בלי אירוחים זה לגמרי מובן.

עכשיו בשביל להתחבר לבעלך עם הרצונות שלו, תנסו להבין מה נכון לשניכם בסיטואציה הנוכחית... 

האם לדחות יום טבילה בהסכמה של שניכם ואז תוכלו להתארח ולהתאוורר..?.

האם להישאר בבית ולהיות רק אתם כדי לא להיות בעומס ולחץ מאירוחים.?

האם לקנות את כל האוכל כדי שלא תטרחי...?

האם להישאר ולארח אבל בטוב ובשמחה גם עם כל העומס?

בהצלחה ממש ממש, מקווה שמה שתחליטו יעבור בטוב ובשמחה.

כל נשות היישוב טובלות וזה מה יש. גם אני כבר מאסתי במחבואים... ואם חמותי או אמא שלי תדע, אז היא תדע! יש לנו ילדים יש לי תחושה שהן כבר יודעות שאני טובלת מדי פעם... 

לא ממציאה קשיים ולא נעליים.

יום טבילה מבחינתי כמובן זה סיוט לכולם, באיחוד אם יוצא בשבת, ועוד יותר שבת פורים.

את כולך בלחץ להספיק לחזור לפני שכולם יחזרו מביה"כנ וישאלו לאן נעלמת, מצד שני מי ישמור לי על הילדה שזה בעיה בפני עצמה 

עצה שלי,

תעשי בבית, תעשו לכם חוויה מתקנת מהאשיו שיש לך על פורים, ואולי שנה הבאה בלי קשר לטבילה תרצי מעצמך להיות בבית מרוב שתהני.

יום טבילה לא מתאים להיות בבית אחר(דעה לי)

זה לא נח

לא תמיד יש לך חדר נעול, לא תמיד הילדים יכולים להיות בחדר אחר, וחוץ מיזה פחות נעים להיות ביחד בבית אחר.

חיבוק יקרה זה ככ מאתגר לטבול בשבת.

כל פעם שזה קורה לי אני מביעה רננה...

בהצלחה!!

את גיבורה ולביאה על כל מה שאת צולחת, גם את זה תיצלחי!

הלוואי.

מה בעצם, המטרה של הטבילה וכל תהליך הטהרה?

התהליך הזה לא פשוט לשני בני הזוג.

איך שאני למדתי להסתכל על זה במהלך השנים,

שבעצם במשך שבעה ימים האישה קשובה לגוף שלה.

בהתבוננות פנימה (מתבטא בבדיקות ובספירה, אבל זה קודם כל לזכור לבצע אותן, להכניס לסדר יום, להתרכז בתהליך שנקרא "להיטהר")

השיא הוא בהכנות לטבילה-

שטיפה ועיון יסודיים.

רק מהמקום הנקי והמבורר הזה מגיעים לחיבור.

בסיטואציה שאת מתארת,

הלחץ, החג, העומס לוקחים ממך את הריכוז הזה.

טבילה, אם רק אפשר, זה לא משהו שעושים עליו "וי"-טוב יופי סימתי את הסיפור להפעם...

המקום הזה הוא כל כך יסודי בבריאות הנפשית של זוג

בשלום הבית

בלשים את הרווחה האישית והנפשית של האישה במקום הראשון (!!) בימים האלה

להתאמץ על זה

כדי שהיא תבוא לבעלה שמחה ומחוברת לעצמה

והוא ישמח

והם יהיו זוג שמח.

עכשיו, אני לא יודעת האם כדאי לדחות טבילה,

אבל בהחלט יש לך כאן הזדמנות לשבת עם בעלך לשיחה על

איך אנחנו רואים את כל התהליך הזה, שאני עוברת כל חודש?

איזה חלק אתה לוקח, איזה אני,

כדי שהתהליך יהיה משמעותי לשלווה הנפשית שלי

ישמח אותי

ולא רק יתבצע פרקטית ("הספקתי לטבול. יופי").

לדעתי פורים והסגרים רק הציפו משהו שצריך תמיד להיות נושא לשיחה ומחשבה.

זה לא פיל ממשהו קטן- זה לב הבית.

כדאי לשאול את הרופא המטפל.

אבל אם לא קיבלת הנחיה להפסיק, אני לא חושבת שצריך.

לא כל הגדרה של הריון הסיכון קשורה להפסקת הנקה.

אולי אתן יודעות יש בעיה עם אספירין בהנקה ?

זה הידיעה שיחסי אישות גורמים להתכווצות הרחם הרבה יותר חזקה מאשר הנקה. אז כל עוד אין הנחיה להימנע מיחסים, להבנתי אין בעיה עם הנקה.

אבל אני לא גורם מוסמך או משו.

לא הייתי סומכת בזה לשאול כל רופא, כי רוב הרופאים מחזיקים בדעות מיושנות לגבי הנקה, ומה אכפת להם לומר לך להפסיק, הם לא מפסידים מזה כלום, בעיניהם אם לא יזיק לא יועיל...

על כל אירוע שעובר בשלום, אנחנו נגיד תודה.

לק"י

הבת שלי היתה אמורה לחגוג לפני יותר משבוע, אבל הגננת היתה חולה.

גם זה קורה מסתבר....

ימי שני בד"כ די עמוסים

אשמח אם אפשר מפעם לפעם ברביעי, נוח לי יותר

התלמידים הלכו לישון עם תיק ארוז ומוכן וקמו בבוקר להתרעה ואזעקה...

אחרי שחזרנו ביום שלישי קבעו מחדש את הטיול, למחר... 😬

לק"י

לנו היה אמור להיות בשלישי שעבר. בוטל, למרות שחזרנו לשגרה.

הטיול נקבע לשלישי הבא. ימים יגידו מה יהיה....

עכשיו היא בלחץ שיבטלו לה עוד טיול

ואם מתקיים יש לי תחושת סיפוק כזו, מסמנת וי
יש הצלחנו.
דור הגאולה. דור לא פשוט.

ואני רק מתחזקת בזה יותר ויותר

לצאת

לחגוג

להיפגש

מי יודע מה ילד יום🤷‍♀️

יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.

זה פשוט לא נצרך

הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.

ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.

אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.

מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.

אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.

צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.

זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.

לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.

יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה 

ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד

על הרצפה \ שולחן אוכל.

מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.

גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.

לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)

קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...

אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.

לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...

אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).

הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.

לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי

זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד

וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד

שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...

ומגירות אישיות

אבל

שיעורי בית הן אוהבות להכין בשולחן של פינת האוכל (קניתי מפה שקופה-שעוונית, שמיועדת להכנת ש"ב ויצירות)

בגלל שהן שתיים ורוצות להרגיש שאני נמצאת עם שתיהן, יותר נח להן וגם לי בשולחן האוכל.

אבל באמת הקטנים יותר שצריכים עזרה בשיעורים כן יושבים בסלון

רק לקראת כיתות ט-י הילדים עברו ללמוד בחדרים.

עד אז- רק בסלון.

אז בעיני מיותר לכיתה א'.

אחסון ספרי לימוד- אני גם מפנה לכל ילד מדף בסלון (מאחורי דלת, כי זה מתבלגן...).

שם שמים ספרים שלא בשימוש, מחברות ספייר, וכל מיני דפים במצב ביניים (כמו הטבלה של 'מבצע פסח' במהלך החופשה).

אני אוהבת שזה בסלון ונגיש, כי זה מקל עלי לארגן איתם יחד מערכת (בתחילת היסודי זה מאתגר לבד), ולדחוך לשם פריטים שונים ששייים להם ומסתובבים בסלון.

עם מדפים לספרי לימוד ומגירות לקישקושים וכלי כתיבה

אני רוב הזמן נהננתי ללמוד על הרצפה בחדר עד לכיתה ז

ואחותי היתה במטבח/סלון , היתה צריכה עזרה או נהננתה מהרעש

בכיתה א הבן שלי היה צריך אותי ממש צמוד ולכן היה הכי נוח בספה או במטבח

בכיתה ב בקושי שב וגם אז זה קריאה או טיפה דפי עבודה והוא במטבח או בספה 

אז יש ילדים שיותר צרכים שקט ויש את אלה שתמיד יהיו בסלון. יסודי ממש אין צורך.

יש שולחן מטבח, סלון, שולחן יצירות קטן, רצפה, כל אחד מתיישב איפה שהוא רוצה. בכתה א' זה בגדול בעיקר תרגול קריאה אז זורם לגמרי בספה.

יותר תחשבו על מקום לחוברות, תיקים, כלי כתיבה שאפשר לקחת כשחסר. 

זה שלב בירוקרטי, לא מהותי. הרופא לא יכול להוציא הפניה למי שפיר, רק ליעוץ גנטי, אז הולכים ליעוץ ושם מוציאים לך הפניה למי שפיר. ככה הסבירו לי בזמנו.

אבל בפעם אחרת שעשיתי בגלל גיל ולא בגללל סיכון למום אז עשיתי יעוץ בפגישה וירטואלית כזה רק לסמן וי. וגם כדי לבחור מה אנחנו רוצים לבדוק ומה לא

אם בכל מקרה לא תעשי, אז אין מה לעשות יעוץ.

אני עוד מתלבטת אבל אם כן אלך פרטי. 

ראיתי מנסיוני שכשאמא מביאה הם בוכים וכשאבא או מישהו אחר הם נפרדים בקלות יותר.

בהצלחה בהחלטות

אבל את מכירה את הילד שלך ואנשי הצוות הגי טוב כמובן. הוא בוכה רק בכניסה או גם במשך היום?

אם זה בכי של דקה בפרידה ונרגע נראה לי שעדיף עם חברים

זה כנראה תלוי רופא.

וגם תלוי אם מצליחים לראות ככה או לא.

הרופא אמר לי שסקירה מוקדמת תהיה וגינלית

קבעתי תור במרפאה אחרת, לרופאה.

היא עשתה בטני והייתה עדינה ומתחשבת ואמרה שוגינלי גם בכלל לא יעזור.

היה לה קשה לראות את הלב מספיק טוב אז שלחה לאקו לב עובר.

אז ממש תלוי רופא

אני די רזה ולא פעם בגלל מנח של העובר היה צריך גם פנימי

ובשבוע 14

אבל אני נחשבת רזה ניראלי

אז אם זה קשור אולי זה למה

עובדתית, יותר יהודים נרצחים בשל יהדותם בישראל, גם במספרים וגם באחוזים. 
 

פשוט מצניעים סימנים חיצוניים אם מרגישים חוסר נוחות, בפועל יש בלונדון רבתי כ-200 אלף יהודים, מתוכם כ-40 אלף חרדים, שבוודאי אפשר לזהות מקילומטרים שהם יהודים.

אני הייתי טסה לשם..
רק חבל שאין לי אפשרות...

הכל היה מעולה

תסעו ותהנו!

כמובן תזהרו במקומות חשוכים וממליצה לדבר עם הבית חבד לשאול אלו מקומות פחות סימפטים

אולי יהיה לכם נוח יותר לישון באזור היהודי שם בשביל ההרגשה (הוא לא במרכז אבל יש משם רכבת למרכז ואוכל כשר)

לא יודעת מה המצב ספציפית כרגע שם. תהנו!

הייתי שנה שעברה ונהניתי

אישית התארחנו בשכונה יהודית אז לא מפחיד בלילות ובימים חרשנו את לונדון

אנחנו הלכנו שם בחזות יהודית (כיפה וציצית) ורק כיבדו אותנו

אבל נשמע לי ש1000 לשני לילות לא יהיה לך עם בריכה.

לא?

זה תקציב ללילה אחד

..

מקווה שתמצאו מה שתרצו!

פשוט התקציב ל2 לילות באוגוסט עם בריכה פרטית וגם נגיש ולא רחוק מידי מרגיש לא ריאלי.

לא שיש לי המלצה ספציפית אבל לא ראיתי במחירים האלה בעבר, בהצלחה.

אני רק רוצה כיוון לחפש.

אני לא יודעת מחירים ללילה

שווה לך להציץ באתר של המועצה, פעם כשחיפשנו הפנו אותנו לשם והיה נראה טוב (זה היה גם מהמלצה של חברה, אבל אני לא ממליצה מניסיון כי לא נסענו בסוף)

הייתי פותחת אפליקציית אייר בינבי ומחפשת לפח איזורים... ואז בודקת אוטובוסים ואטרקציות..