והמערבולת הזאת.
מי צריך את כל השנים האלו?
למה זה ככה קרה?
אין לי כוחות כבר לדמעות שיוצאות.
למה אלוקים,למה עשית לי את זה.
(והכל לטובה ואוקי.נכון.אז מה.)
למה אלוקים למה למה למה למה אתה לא רואה שכואב לי כבר כאב בילתי נסבל?למה הכל כל כל מסובך?למה אני מתעקשת להישאב לתסבוך ולא להיות כאן ועכשיו ובפשטות?
ולא יעזור כל מה שאומרים לי.אני מבינה את התשובות.אני יודעת אותן.יש הבדל בין לדעת לבין לדעת ולעשות עם זה משהו בפועל.
בבקשה כבר באלי להיות ב**** וזה כל כך שיקרי ולא נכון כי גם שם אין מנוחה.
אני רוצה נחת.רוצה נחת.ואני רוצה לאהוב.אךך אני רוצה וממ על הדמעות האלו כבר.די לבכות.
ולא מאמינה למילים.לא מאמינה לשבעים אחוז מימה שאומרים לי.רק לדברים הרעים שאומרים לי אני מאמינה במאה ועשר אחוז.יופי.
אני רוצה לזכות לקדושת פורים גם כשאני לבד,לא רק כשאני מוקפת באנשים.
רוצה להרגיש את הרגע ושאני חיה אלוקים.אשכרה לחיות.
לחיות זאת המילה הכי כואבת והכי דורשת בעולם.
אני מותשת.באלי שאנשים יתרחקו מעצמם וככה לא תהייה לי סיבה לתקשר.למה כל כך קשה להתנתק.למה לעשות רע לעצמך מלווה בכל כך הרבה מצפונים בסופו של דבר.

ועד כמה זה חולני לפתוח כל היום באינטרנט ולקרוא את הדפוסים לדיכאון ולחוסר ביטחון עצמי ולאיך נפטרים מתחושות קשות על עצמך ואיך גורמים לך להיות באהבה יותר כלפי עצמך?
חולני ביותר.


הכל מאת ה'.

ובחייאת.

ומפחיד לי לקום בשעה כזאת ועם כאלו חלומות