כי למיטב זכרוני גם ילדים קטנים יחסית באים למקרא מגילה

חוץ מזה שאני מניח שרק עוברות ומניקות פטורות מהצום (ולא מהחיסון...)

למרות שאני זוכר 9 באב שנסעתי לבסיס אחרי שחרית הארוכה וטעיתי בדרך ועד שהגעתי לבסיס שליד אילת כבר היה 10 בלילה... ומיד כששברתי את הצום חתמתי על ציוד קשר ועשיתי בדיקות בטנקים לפני האימון...

אבל זה היה ממש חד פעמי

(עם זאת הם מציינים שיש לאכול את מה שנדרש אבל לא מעדנים וכו'). וגם בתמונה שהבאת, כתוב שכמה מגדולי הפוסקים כתבו שזה לכתחילה.

בתור ילד קטן, ההורים שלי אף פעם לא העמידו פלטה ביום כיפור. הייתי אוכל לחם עם חומוס, ואולי גם כמה כדורי פלאפל שהייתי מוציא מהמקפיא ומחכה שיפשירו.

כשהפכתי לאבא, גיליתי לתדהמתי שסתם התעללו בי ללא סיבה לילדים קטנים מותר לאכול ביום כיפור אוכל חם, טעים, מזין ובריא. למרות זאת, עדיין מוזר לי בכל שנה להעמיד את הפלטה לפני כניסת הצום, ועוד יותר מוזר לי להניח עליה בבוקר מיני מטעמים בשביל הילדים.

גירסא דינקותא...

פניני הלכה:

 גם לאשה אסור לאכול לפני שתשמע את קריאת המגילה. ואם היא רעבה, מותר לה לאכול אכילת ארעי אבל לא אכילת קבע (מ”ב תרצב, טו-טז. במקום שיש צורך גדול מאוד, תוכל לבקש ממישהו שיזכיר לה, ותוכל לאכול סעודת קבע לפני קריאת המגילה)

הרב עובדיה:

מכל מקום מותר לשתות קפה או תה או לטעום פירות קודם קריאת המגילה. וכן מותר לאכול עוגה או פת פחות משיעור כביצה (שהוא שיעור חמישים וששה גרמים). והמחמירים שלא לטעום כלום קודם מקרא מגילה, תבוא עליהם הברכה. ואין חילוק בזה בין קריאת המגילה של הלילה לבין קריאת המגילה שביום, שאסור לאכול לפני מקרא מגילה.

ובליל פורים, במקומות שקוראים מגילה מיד בצאת תענית אסתר, והאשה ממתינה בביתה למקרא מגילה, הרי היא רשאית אפילו לכתחילה לאכול פירות או מעט עוגה וקפה או תה, ואינה צריכה להשאר בתענית עד אחר קריאת המגילה. (כן פסק הגאון הראש"ל שליט"א בילקוט יוסף הנד"מ עמוד תקנו).

אז אמנם נשים לא יכולות לעשות סעודת חג לפי הרב עובדיה (לפי פניני הלכה הן כן יכולות), אבל "להמשיך את הצום" - בוודאי אין צורך.

פניני הלכה - "אם היא רעבה מותר לה לאכול אכילת ארעי". שתקום האשה שלא רעבה בשעה 19:00 בערב אחרי צום.

כמו כן, הוא כותב במפורש שבמקום צורך ("אם מאוד קשה לה" זו תוספת שלך) אפשר גם סעודת קבע, ובתנאי שמישהו ממונה להזכיר לה לקרוא מגילה).

הרב עובדיה - "הרי היא רשאית אפילו לכתחילה לאכול פירות וירקות ואינה צריכה להשאר בתענית עד אחר קריאת המגילה".

אף אחד מהם לא כתב "אם מאוד קשה לה". אולי יש דעות כאלה, אני לא אומר שלא. אבל זה לא מה שהמקורות שהבאתי כותבים.

אצלינו נוהגים שנשים צמות רק יוכ"פ וט' באב

ונוהגים גם לומר אמת...אופס! זה לא הולך יחד

אבל זו האמת

בהרבה חסידויות זה נהוג

זה דבר ידוע, שבלא מעט מקומות חרדיים, בענייני הצום לנשים מקלים מאד (או מחמירים בשמירת הנפש).

כנראה בגלל ה"נורמה" של מעוברות ומיניקות; אולי גם הנחה שזה עושה משהו לגוף עם הזמן. איניי יודע בדיוק - אבל כך שמעתי בזמנו מהרב יחזקאל דאום זצ"ל, שאמר לו רבה של טבריה, אפילו מעבר לכך בנוגע לעניינים מסויימים של תשעה באב.

הנח להם לישראל...

אני חרדית וצמה את כל הצומות.

יש כאלה שצמים וכאלה שלא.

אי אפשר לראות את החרדים כגוש אחד כמו שלא כל הדתיים הלאומיים זה גוש אחד.

יש דתיות שצמות ויש דתיות שלא צמות.

יש חרדיות שצמות ויש חרדיות שלא צמות.

העיקר הקוקו

כל מי שלא דתי לייט ממש צם את כל הצומות. נשים וגברים. ואז הוא כנראה לא יגיע לפורום הזה. לא צריך להיות חרידי בשביל שזה לא יהיה הגיוני

ולא לייט, והם לא צמים את כל הצומות. לא יודעת איפה אתה חי.

אה אה?? נראה אותך קולט את הדו שנינות

אבל אותו בחור שסיפר לי על זה (גבאי בית כנסת) מסכים שאין לזה מקור בש"ס ובפוסקים, רק אצל האדמורים, כך שהגיוני מצידי לא להאמין מלכתחילה

בחלק ו' בהלכות ארבע תעניות שיש מנהג קדום שנהגו הפוסקים להורות שנשות ירושלים פטורות מ4 צומות היות והן טרודות במלאכות הבית וטיפול בילדים(ואם עיינת בשולחן ערוך ובפוסקים בטח קראת שחיוב הצומות הללו תלוי במקומות בהם נהגו לקבל את הצום. והפוסקים האחרונים כותבים שמנהג זה קדמון וחלילה לערער עליו וכך למעשה נוהגות נשות ירושלים האשכנזיות עד שמנהג זה התפשט גם במקומות וחצרות שיצאו מירושלים לתפוצות אחרות, וכן מורים כיום (הוראה בע"פ) חלק מהפוסקים הספרדים במקרים מסויימים כשצריך לצרף קולא זו.

ואם לא מכירים, אז שואלים, לא כותבים פעשקוויל ואז מגלים שטעית...   

זה שהיא חרדית זה בהכרח שהיא צמה את הכל?

כל אחד והאמונה וההשתדלות שלו. 

ובכלל לפי דעתי לא כל שרשור צריך להפוך לדיונים הלכתיים. 

אצלנו [חרדים לגמרי] כל המשפחות הן של אבי הן של אמי הן של חמי הן של חמותי נשים לא צמות את הצומות הקלים.

לא יודע להסביר אבל זה מנהג שורשי מאד.

זה לא מובן מאליו?

אני מדבר על האתגר הענק שיש פה

זה מחלחל עמוק לתת מודע בלי ששמים לב

מה הקשר בין הקבוצות לבית?

איזה אתגר?

בין השאר בגלל שזה בכתב. ואין מפגש כל כך קיצוני עם האמוציות הרגשיות כמו שהוא קורה בבית.

מאוד קל להתבטא בבהירות. וגם אם מישהו מוצף ואחרי כמה הודעות פולט עוד עובדה שמשנה את כל הסיטואציה, עדיין אפשר לקרוא את זה ולעבד את  זה יותר "שכלי".

בבית, הבטן מופעלת.

אני חיפשתי הזדהות. איזה כיוון מה לעשות איך פותרים את זה

בחיים האמיתיים.

אני אסביר לך איך הכל מסתדר והכל אמת

ואין קושיה כלל.

כשהאדם שוכב על הגב או הספה

וגולש בפורום. הוא במוד שהוא רוצה

להרגיש טוב. נוח לו.

הוא לא בתוך מרוץ היומיום.

ואז הוא יכול לכתוב מהשאיפה הכמוסה (והאמיתית)

שלו לעשות טוב לכולם.

מקווה שיישבתי לך את הקושיה

בברכה

מים קרים על נפש עייפה ב"ה

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

על מה כן הוצאנו כסף? מקרר, מזרונים איכותיים למיטה שלנו ו... זהו נראה לי.

חנויות זולות של מוצרי חשמל, שווה לחפש בריכוזים חרדיים.. 

סתם כי יש מציאות מעולות במרקטפלייס, זו עוד פלטפורמה של יד שניה

יש מוצרים שבעיניי חופשי לקנות ביד 2

תקח בחשבון שיש דברים שההובלה עצמה יקרה מאוד וכבר לא בהכרח שווה, או שכדאי כבר להשקיע כי ההובלה היא חלק גדול מהעלות.

לשים לב שיש דברים שדורשים התקנה רצינית, אז לחשוב מה מעדיפים בזה. למשל אם יש כיריים גז טובות במחיר טוב - אבל ההתקנה תעלה הרבה (לא באמת יודעת, רק אומרת), אז אולי שווה לקנות חדש שכלול בו התקנה, או אולי עדיף כבר אינדוקציה

ולהיזהר מדברים שעלולים להיות בהם פשפשים!!! או עובש! סיוט סיוט. 

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת