דיכאון של אשתידוסר
אשתי כבר שנה פלוס אחרי לידה ויש לה דיכאון.
היא מאוד פסימית, אין לה חשק להרבה דברים, יש לה חרדות ונכנסת לייאוש מדברים קטנים.
עכשיו היא בהריון שני ב"ה, וההורמונים לא עוזרים...

מחפש המלצה למטפלת/פסיכולוגית במחיר סביר.
עדיפות לפגישה פרונטלית, באזור המרכז.

כמו כן, לאלו שהתמודדו עם התופעה, אשמח לטיפים איך אוכל לעזור בתור בעל ומה ניתן לעשות ללא מטפל?

תודה מראש
לא מכירה מטפליםלמה לא123
תודהדוסר

האמת שקנינו את הספר, והתחלנו קצת לקרוא. אך לא התקדמנו ממש.

נחזור אליו. תודה רבה

קודם תשתדל מצדך להתייחס טוב ולעודד אותה זה המון נותן כוח,רויטל.

בד בבד תנסה להתחיל עם משהו טבעי שמרגיע, ורק אם אין ברירה תתקדם לפסיכולוגית,

שוב אני מדגישה לפעמים יחס טוב מאוד נותן  המון כוח, בהצלחה רבה לכם אמן.

תודה,דוסר

אני מאוד מנסה לתת יחס טוב כמה שאני יכול.

אבל זה ודאי לא מספיק.

מה??יערת דבש

למה רק אם אין ברירה?

לא ברור

 

לרופא גם פונים בסוף סוף כשחולים בדלקת קשה?

כשיש דכאון פסיכולוג זו הכתובת הראשונה

או-פסיכיאטר.

 

 

שיחות עם מטפל טוב ומקצועי מוסמך

יכולים להוות הצלה

דכאון לא עובר רק מיחס טוב של בן זוג

למרות שזו תמיכה חשובה שיכולה אכן מאוד לקדם ולעזור

בגלל הקורונה, כולם זכאים ל-3 שעות של ייעוץ פסיכולוגי בחינםפשוט אני..

כדאי אולי להתחיל עם זה בתור "עזרה ראשונה", ושם כבר יידעו להנחות אם היא באמת צריכה יותר מזה.

 

המון בהצלחה, תהיו חזקים!

זה דרך קופת החולים?דוסר


כן, מידע בפנים ->פשוט אני..

זה שירות שקיים בכל קופות החולים בעקבות המגפה, למשל בקופת חולים כללית:  טיפול נפשי טלפוני ללא עלות | שירותי בריאות כללית

 

רק תיקון טעות שלי:

זה 3 פגישות של 45 דקות, לא 3 שעות.

 

תודה רבה. אבדוק.דוסר


כדאי לפנות לרופאת משפחה בשלב ראשוןנרשמתילענותלך
היא יכולה להועיל, קודם כל באיזה שהוא 'סדר'. שנית, הרבה פעמים דיכאון יכול להיות מסיבות גופניות - תת תפקוד של בלוטת התריס, חוסר בויטמינים (בעיקר B12) וכד'. בדיקת דם פשוטה יכולה לעזור לאבחן וכדורים פשוטים יכולים לעזור או לפחות לשפר. שלישית, מלבד מה שציינו לך למטה, שזה סביב הקורונה - מאז הרפורמה בבריאות הנפש, יש אפשרות לקבל טיפול נפשי דרך הקופה, צריך הפניה מרופא המשפחה.

חוץ מזה, כדאי למצוא מישהו, שיהיה אוזן קשבת בשבילך. קשה מאוד להתמודד לבד.

בהצלחה רבה, אני יודע כמה זה קשה
כשאתה כותב תגובה אחרונה, אז התגובות הקודמות הן למעלה פשוט אני..


תודהדוסר

האמת שאשתי מאוד מתביישת ולא רוצה לפנות לאף אחד כמעט.

אבל בדיקת דם לדעתי תהיה מוכנה לעשות.

 

בהחלט קשה להתמודד לבד. אני לא מעט מאבד עשתונות ומשתגע כמה היא מתייאשת מכל שטות ונכנסת ללחץ ופסימיות על ימין ועל שמאל. אני מאוד משתדל לעזור לה ולתת לה פנים שוחקות, אבל זה קשה...

אמנם אני לא הכי מרגיש בנוח לגלות למכרים שאשתי בדיכאון. אני גם בטוח שהיא לא תרצה שאגלה..

 

תודה רבה

 

איפה במרכז?מעורב
אזור רחובות-רמלהדוסר


שלחתי מסרמעורב
טיפול מציל חיים!!פשיטא
אני ממש מבינה את המקום שלה, אבל באמת שטיפול מציל, וזה בכלל לא בושה.
ברור שאני לא צועקת לכל העולם מה אני עוברת, אבל אם יש לה קשר טוב עם אמא/חברה קרובה בהחלט כדאי לשתף, להרחיב את מעגל התמיכה.
ושוב, לפנות לטיפול אפילו שזה קשה קשה קשה. לארגון ניצה אפשר לכתוב באינטרנט פניה עם פירוט של המקרה והם חוזרים בדרך כלל עד 24 שעות ברגישות ועדינות שיהיה נעים.
בהצלחה!
תודה רבה 👍דוסר
מכירה מקרוב.פשיטא
כמובן מהר מהר להיות בטיפול, אפשר ליצור קשר עם ארגון ניצה, הם מאוד עוזרים עם כל מיני מצבים נפשיים סביב הריון/לידה, הם נמצאים בירושלים אבל אולי ידעו להכווין ולעזור.
דבר שני, כבעל- ברגע שאשתך בטיפול, וגם לפני, פשוט להיות איתה. זה קשה ממש ממש להתמודד עם חרדות ודיכאון אצל בן הזוג, אבל כמה שאפשר לא לשפוט שום התנהגות שלה לעולם, גם אם היא באמצע היום הולכת לקבור את עצמה במיטה. לאפשר לה להיות איפה שהיא נמצאת ולא לדחוק בה 'להרגיש טוב', במצב של חרדות ודיכאון זה בדרך כלל גורם ההיפך.
לתת לה תחושה שהיא חשובה לך מאוד מאוד, שאתה לא מוותר עליה בחיים.
ומהר מהר לטפל..
תודה רבה. משתדל 🙂דוסר
רפואה שלמה ובשורות טובות ב"הנגמרו לי השמות
קודם כל כל הכבוד לך על המסירות והאהבה שאינה תלויה בדבר לאשתך היקרה - זה הדבר הכי חשוב וגדול שאתה יכול לעשות למענה - תמיד תמיד להיות שם בשבילה, לשדר לה שאתה אוהב אותה, שהיא טובה ומדהימה, שאתה לא הולך לשום מקום, שהכל יהיה בסדר ואתם יחד בזה.

מעבר לכך, חשוב שאתה עצמך תוכל לקבל עזרה או ליווי בתהליך, כי לא פשוט להיות גם בן הזוג של אדם שסובל.
נסה למצוא מעגלי תמיכה לפריקה, יעוץ, עזרה טכנית, התאווררות ועזרה מקצועית.

זכור שהדיכאון הוא ממש מחלה, זה לא אשתך היקרה חלילה עושה משהו בכוונה או חושבת בצורה הפסימית בכוונה - זה הדיכאון שמדבר.
ועד שהוא לא יטופל אין לי דרך אחרת... זו לא היא זה הדיכאון. נסה גם בלב פנימה לא להאשים אותה ולהבין את המנגנון הזה, אולי גם לקרוא ולצפות בחומר ומידע מקצועי על כך ברשת וכו'.

- כדאי גם לפנות לאירגון ניצה כמו שכתבו, שמתמחה במקרים אלו.

- שולחת במסר שם של פסיכולוגית במרכז

בהצלחה רבה רבה
זה מחלת הדור הדיכאון הנוראי הזה (זה וחרדות)
והבשורה המשמחת היא שעם טיפול טוב יוצאים מאפילה לאורה תרתי משמע, ויש חיים נהדרים וטובים ומתוקים (אומרת גם מניסיון אישי שהיה לי דיכאון אחרי הלידה הראשונה, לפני כמעט 11 שנים וב"ה יש הרבה הרבה אור אחרי החשיכה הגדולה הזו)

ומתייגת גם ניקית יקרה יקרה ומדהימה שאולי תוכל לעזור לך כי היא עוזרת להרבה מאוד נשים ובני זוגן בנושא הזה (בין היתר). ממליצה לך גם לכתוב לה מסר בנוסף, היא יכולה לעזור ממש
@קמה ש.
תודה רבה על התגובה המושקעתדוסר
בנוסף לטיפול כדאי לדאוג שלא יהיה עליה עומס גדול של בית/תינוקארלט

זה מחמיר את המצב, הרבה פעמים טריגר לכניסה לדכאון אצל נשים אחרי לידה

תודה. משתדל 👍דוסר
תודהדוסר
דיכאון וחרדה זה שני דברים שוניםמוש השור...
ואת שניהם מאבחן בעל מקצוע. חשוב לא לתייג לפני שמאבחנים.
תנסה לזהות אצל אישתך באילו זמנים ביום ובאילו סיטואציות בא לידי ביטוי הקושי ותראה מה יכול להקל עליה.
עדיף יותר שכשהיא במצב רוח תשאל אותה תדברו על זה היא יודעת מה הכי טוב בשבילה.
שאל את עצמך כמה שאלות:
האם היא מתפקדת ביום יום?
האם אלו מחשבות חרדה או חששות?
כיצד אישתך תפקדה בין שתי תקופות ההריון?
תתייעץ האם בכלל צריך כאן טיפול או שזה קושי שאפשר להתמודד איתו- ההתייעצות יכולה להיות טלפונית עם גורם מטפל.רק לצורך אבחנה ראשונית.
תבין ותכיל אותה כמה שיותר,אל תשפוט
תנסה כמה שיותג לקחת על עצמך ממשימות הבית כדי להקל עליה ובאותה מידה תפנק את עצמך וכמובן אותה ותמצא לך את הזמנים שלך לאגור כוחות.
תבין שלעולם לא תוכל להבין מה עובר עליה(הריון...) ולכן לא לנסות, פשוט לקבל ולהכיל לעזור לתמוך.
זה קשה, זה יוצר עומס בחיים כשכול החלוקה במטלות הבית נופלת על צד אחד אבל אתה בשלב זה החזק שצריך לסחוב את אישתך על הגב.
זו תקופה ובעזרת ה תמצאו את הכוחות והכלים לעבור אותה ותצאו מחוזקים.



לא. אלו שתי מחלות שהולכות יד בידסודית
והתרופה משותפת גם לזה גם לזה. בדרך כלל.
רופאת משפחה, זה הכל. היום אפילו לא צריך פסיכיאטר
וואו הרבה דברים...קמה ש.

בס''ד


 


גם תינוק בבית ב''ה,


גם הריון חדש ב''ה,


גם דיכאון,


גם חרדות...


(וגם קורונה ברקע...)


 


זה הרבה מאד להתמודד איתו.


העומס הזה לא קל לאשתך, 


ואני בטוחה שגם לא לך...


 


 


 


לפני שאנסה להתייחס לפן של הדיכאון, אני רוצה לעצור רגע ולאחל לכם בשעה טובה!!!


אמנם לא קל לכם בכלל בכלל, אבל בסופו של דבר זה אירוע מרגש, והלוואי והתינוק הקטן הזה יביא לכם אור ונחת אינסופיים!


מאחלת לכם מכל הלב שהמשך ההריון יעבור באופן תקין, קל, בריא ושמח, ושבע''ה תהיה לידה קלה בבריאות ואושר 🙏🏼


 


 


 


לגבי המלצה למטפלת ספציפית - אין לי כזאת לצערי...


אבל כמה כיוונים כלליים:


 


- שמעתי הרבה טוב מארגון ניצ''ה, שכבר הוזכר כאן.


- יש טיפולים דרך קופת החולים. יש את 3 הפגישות החינמיות שהזכירו לפני. חוץ מזה, הטיפולים דרך הקופה זולים יותר מאשר בפרטי.


- בנוסף, מכיוון שציינת את עניין המחיר (המובן מאד מאד), רציתי להכיר לך גם עמותה בשם ''החיים של טובה'', שמעניקה טיפולים מקצועים במחיר מסובסד.


 


 


 


לגבי שאלתך בסוף - איך אפשר לעזור לאשתך היקרה בתור בעלה? אשריך על הגישה היפה והבריאה הזאת! הנה כמה כיוונים שעולים לי, בתור מי שהתמודדה עם דיכאון:


 


* להפנים שהדיכאון אמנם מתרחש אצל אשתך, אבל זהו אתגר שניתן מלמעלה לשניכם כזוג. יש כאן משהו שנבחר עבורכם בפינצטה א-לוקית כחלק מהמסע הייחודי שלכם. למה? קשה לדעת מראש. אבל באופן כללי, ניסיון הוא דבר שעשוי להצמיח אותנו מאד מאד. ברגע שמפנימים את זה, הרבה יותר קל לאחד כוחות ולהיאבק ביחד במחלה הזאת. זה כבר לא ''אשתי והדיכאון'' אלא ''אנחנו מול הדיכאון''.


 


* אחד הדבים הכי מפחידים כשחווים דיכאון, זה הפחד שמתישהו נימאס על בן הזוג, שהוא לא יוכל יותר ושלמעשה הנישואין לא יחזיקו מעמד. זה פחד סופר מלחיש, שמשפיע לרעה על הזוגיות, כמו כדור שלג: פחד שהנישואין לא יחזיקו >> העצמת הדיכאון >> פגיעה בזוגיות >> פחד הולך וגובר שהנישואין לא יחזיקו מעמד >> העצמת הדיכאון וחוזר חלילה. כמה שאתה מסוגל, תספק לה ביטחון בנישואין שלכם.


 


תנסה לשדר לה כמה שאתה יכול שאתה לא נבהל, שאתה יודע שזה לא יישאר ככה לתמיד, שאתה מאמין שתצאו מחוזקים מהניסיון הזה, שהניסיון הזה הוא של שניכם ולא רק שלה, ושאתם ביחד מול הדבר הזה. וכמובן שאתה אוהב אותה, שאתה רואה בה הרבה טוב ושהיא חשובה לך.


 


* להאמין מאד מאד שהיא תצא מזה, ולא רק זה, אלא שהיא תצא מזה מחוזקת וגדולה יותר. 


 


* להאמין מאד מאד שהזוגיות שלכם תגדל ותעמיק מאד ממה שאתם עוברים כעת.


 


* לגייס מקורות תמיכה בשבילך. כי בעל חזק יכול לתמוך באשתו. אבל אם תגיע לקצה, מי יהיה כאן בשביל שניכם? אפשר לשקול ליווי מקצועי בשבילך. או לפנות לאנשים קרובים שיוכלו לספק לך תמיכה ועזרה. (ביני לבין בעלי יש הסכמה עקרונית והדדית שכל אחד רשאי להיפתח לאנשים קרובים, בתנאי שידוע שהם מקובלים על השני. במצבים שאחד מאיתנו משתף אדם שלישי לגבי עניינים שקשורים גם לשני, הוא לא מספר זאת לבן/בת הזוג. באופן כזה בן/בת הזוג לא יודע/ת מי עוד בסוד העניינים, וזה מונע ממנו/ה מבוכה ואי נעימות מול הצד השלישי. אולי הסכם כזה יוכל לעבוד גם לכם...).


 


* להיות עם יד על הדופק לגבי איך אתה מרגיש. לתת את כל מה שאתה מסוגל, אבל לא לעבור את הגבולות של עצמיך. חשוב מאד לשמור על עצמיך. בשבילך, בשביל אשתך היקרה, בשביל התינוק בבית וזה שעתיד להצטרף אליכם בע''ה, ובשביל כל העולם כולו.


 


* לפנק את עצמיך עם דברים שעושים לך טוב ועם זמנים לעצמיך.


 


* עזרה טכנית עם התינוק.


 


* עזרה טכנית במציאת מסגרת לטיפול (אם היא מעוניינת בעזרתך כמובן. הכוונה לא לדחוק. אלא להקל עליה את כל ההליכה בסבך הזה של מציאת טיפול מתאים, כמו שאתה כבר עושה כאן, למעשה). אם רלוונטי, אפשר גם שתציע להתלוות אליה בפעם הראשונה שהיא הולכת לטיפול (או אצל כל מטפל חדש, אם יקרה מצב שתצטרכו לנסות כמה אופציות).


 


* לנסות לזהות את מה שמרכיב את הדפוסים של הנפילות הדיכאוניות ושל התקפי החרדה. האם יש טריגרים מסוימים שחוזרים על עצמם? האם אתה שם לב שכל התקף מתנהל בפחות או יותר בצורה דומה, למשך זמן דומה ועם רצף של דברים שחוזר על עצמו מפעם לפעם? ידע זה כוח, ואם תגיע לתובנות בנושאים האלה, תוכל לחזק את אשתך בצורה יותר יעילה בזמן אמת, כשיש נפילה או התקף. לדוגמה להגיד לה: ''זה בסדר, כבר היו לך לא מעט כאלה, תחזיקי חזק, זה רק גל, והוא תכף יעבור!''. בזמן שמשהי נמצאת עמוק בתוך נפילה דכאונית או התקף חרדה, היא מרגישה ייאוש מוחלט ולא רואה אור בקצה המנהרה. אתה, שכבר ראית אותה נופלת וקמה הרבה פעמים, יכול להיות זה שיחבר אותה בחזרה אל המציאות.


 


* כמו שהציעו לפני, לקיים שיחות של תאום ציפיות. בזמנים שאשתך מרגישה יותר טוב, לשאול אותה: ''במצב שאת כך וכך, מה יעשה לך טוב? איך את חושבת שיהיה הכי טוב שאגיב? מה כדאי לי להגיד לך? לעשות?''. ככה לאט לאט ייבנה לכם ארגז כלים והעזרה שלך תהיה יותר ויותר יעילה בע''ה.


 


* אם רלוונטי - לחפש ליווי הלכתי מתאים. דיכאון הוא מחלה ויש בו ממד של פיקוח נפש. יכולים להיות מצבים שקריטי להקל, כי להקל בעניינים מסויימים שווה בסופו של דבר להחמיר בשמירה על החיים, בשמירה על שלום הבית, במצוות ואהבת לרעך כמוך וכו'.


 


* לנסות ליצור חוויות חיוביות. הומור וצחוקים, טיולים, משחקים ביחד, נגינה וכל דבר שיעשה לכם טוב!


 


 


 


מקווה שזה עוזר קצת...


המון הצלחה לך ולאשתך היקרה!!!


רפואה שלמה, ושתזכו להמון-המון שנים של אור, טוב, שמחה ובריאות ביחד!!!


 


 


 


 


 


@נגמרו לי השמות היקרה (!!), תודה רבה רבה רבה על התיוג ועל המילים 💕


 


כמה טוב שבאת, תגובה מדהימה מדהימה ומחכימה כרגיל ♥️נגמרו לי השמות
תודה רבה רבה על התגובה המשוקעת והמפורטת!דוסר

אשתדל להיעזר וליישם בעז"ה

בשמחה, בהצלחה רבה לכם ורפואה שלמה בקרוב בע״ה!!קמה ש.
אמן! 🙂דוסר
יש לי המלצה למטפלת מעולה במרכזיערת דבש

היא תוכל אולי לעשות הנחה אם תבקשו

 

וחוץ ממנה יש לי עוד המלצות

תפנו אלי בפרטי

חשוב מאד טיפולאמא וגםאחרונה
בפרט כשהיא בהריון וגם הריון וגם לידה עלולים להיות טריגרים להחמרת המצב.
כדאי מאד לדאוג שתתחיל בהקדם האפשרי...
לפעמים לאט זה מהר ⌚נגמרו לי השמות

* נכתב בלשון נקבה אך כמובן שמופנה לכולם.

לפעמים לאט זה מהר.

ולפעמים מהר זה לאט.

ויש פעמים שהתנועה שלנו דווקא כלפי פנים, פנימה, היא הדרך היותר מהירה ובטוחה

מאשר תנועה רק קדימה.

ויש פעמים כאלה, שלאט לאט זה בעצם מהר מהר

ומהר מהר זה בעצם לאט לאט

ודווקא העצירה

או הקצב האיטי

או ההתבוננות

או העומק

או ההעמקה פנימה

או הכיוונון למעלה

הם הדרך הנכונה לנו ביותר.

ולא רק קדימה כל הזמן

ולא רק מהר ובריצה ובלי אוויר כל הזמן

כי לפעמים יש שם בלאט בעצם הכל

"ואני אתנהלה לאיטי" אמר יעקב אבינו לעשיו.

ודווקא שהות שם, בלאט הזה, יכולה להיות מפתח להרבה מאוד דברים.

ואולי השלווה בראש ובראשונה.

השלווה הפנימית.

לדעת מי אני, מה הערך שלי, מה המשמעות שלי

להקשיב גם לראש וגם ללב וגם לגוף.

להקשיב לקצב הפנימי שלנו שיכול להשתנות עם הזמן.

להקשיב לו כאשר הוא מבקש להאט.

לאט לאט

אל תדאגי יקרה

לאט זה בעצם מהר.

דווקא כך.

את תגיעי.

את תגיעי

תקשיבי לך

לקול הפנימי הזה שבך, קול הנשמה שבך, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות שבתוכך!

הוא יודע.

את יודעת.

ויש בו בלאט הזה כ"כ הרבה רוך

וחמלה

ועומקים

ודיוקים

וכיוונון

ונשימה

ולקחת אותו, את הלאט, לא אומר שהפסדת או שתפסידי במירוץ הזה שנקרא החיים

כי מי בעצם החליט שהם חייבים להיקרא ולהיות דווקא מירוץ?

אולי מירוץ זה לא מה שנכון וטוב ומתאים לך כרגע? או בכלל?

כך או כך את לא מפסידה. את מרוויחה.

את מרוויחה גם הספקים, כן כן דווקא בלאט מצויים דברים שלא נוכל להספיק או להגיע או אפילו לשים לב במהר.

אבל בעיקר את מרוויחה את עצמך.

ואת השלווה ואת הנשימה שלך.

ושתגיעי ל120 בבריאות ובשמחה

מה תרצי לראות שם במבט לאחור?

אילו תחנות בחיים? אילו תמונות?

מה הכי חשוב לך שבטוח יהיה בתמונה הזו?

ומה לא כזה חשוב בעצם שיהיה שם?

ואם אני מבינה שבעצם נקודת המוצא שלנו כבני אדם היא שנדרשת השקעת אנרגיה אקטיבית כדי לחיות בעולם הזה, וכדי להשיג טוב.

גם במשפחה, גם בגוף בריא ונפש בריאה, גם בזוגיות, בילדים, בלימודים, בעבודה, בספורט, בקשר עם ההורים, האחים החברים.

בעצם כל דבר בטבע זקוק לאנרגיה כדי להתקיים

אז ממילא באנו לעולם הזה כדי לעבוד, להשקיע

ובעצם רק כך יהיו לנו חיים בכלל ואיכות חיים בפרט.

אז במה אני *בוחרת* להשקיע?

ובמה אני בוחרת להשקיע גם בלאט?

ובמה אני בוחרת להשקיע גם ביותר לעומק?

ואיפה אני מוצאת בחיים שלי ובבחירות שלי שדווקא הלאט יכול להיות מהר?

אז לאט לאט

לבחור להתבונן

להאט

ולהגיע למה שהלב שלנו מבקש ❤️

כי לפעמים לאט זה מהר.

להגיע לבהירותנגמרו לי השמות

קרה לך פעם שהגעת לבהירות טובה כזו דווקא אחרי התבוננות איטית? או מהלך איטי?

לפעמים בתוך המהירות מתפספסים דברים מהותיים.

דווקא הלאט מאפשר להגיע אליהם, לתפוס אותם, לנשום אותם, ולאמץ אותם קרוב ללב.

ע"י כך פעמים רבות ניתן להגיע לבהירות מרגיעה, טובה כזאת.

בהירות שהיא לכשעצמה מקצרת תהליכים ומקצרת את הדרך.

לכן לפעמים דווקא הדרך הארוכה כביכול היא הקצרה באמת.

דווקא הלאט הוא מהר. 🩵

לפעמים מהר זה לאט-מסכים לגמריאריק מהדרום

לפעמים לא מספיקים לעשות כלום והופ עברו 40 שנה, יש כאלה שאם לא ירוצו במרוץ העכברים הם לא ירוצו בכלל וימותו לוזרים בלי שום יכולת לחיות חיים טובים יותר בלי הון, בלי בית, בלי משפחה, בלי מקצוע.

קורה ליותר מידי אנשים סביבי, לפעמים אתה נתקע בהתפתחות שלך ומגלה שהלכת בנחת יותר מידי וזה הזמן לספרינט או למות חסר כל.

כנראה כאן בא הדגש על המילה "לפעמים"נגמרו לי השמות

כי מה שאני התכוונתי אליו כמובן שונה,

ומדבר על משהו אחר.

יותר על הדרך הקצרה שלפעמים היא בעצם ארוכה ולא מובילה אותנו למטרה שלנו, או למטרת העל שלנו.

ודווקא הדרך שהיא ארוכה, במקרה הזה הלאט, יכולה להיות הקצרה באמת, זו שתניב לנו את המטרה בסופו של דבר. יחד עם השלווה, הבהירות, העומק, הבחירה, הכיוונון למה שנכון וכן הלאה.

הבנתי למה את מתכוונתאריק מהדרום

אני פשוט לא חושב שנכון להאט, לפחות לא לפני שכל פרמידת מאסלו אצלך ביד.

זה העניין, לפעמים גםנגמרו לי השמות

פירמידת מאסלו תושג דווקא ע"י הלאט.

ראיתי את זה המון אבל אם אתמקד רגע בעצמי ובניסיון אישי -

בתור אדם שבעבר היה בקצב מאוד מהיר גם של המחשבות, גם של הדיבור, גם של המעשים - באמת שפיספסתי דברים דווקא מהקצב המהיר הזה.

ודווקא כאשר למדתי להאט - הגעתי לדברים שלא הייתי מגיעה אליהם לולא ההאטה.

גם דברים מהותיים וגם אפילו הספקים טכניים.

אם אני יושבת ועוצרת רגע להאט את המחשבות שלי שהיו רגילות רק לרוץ ולעשות סדר ובהירות,

אם אני מאיטה גם בדיבור, אפילו בתפילה להגיד את המילים לאט יותר ובכוונה,

אם אני במקום לרוץ מדבר לדבר מאטה גם את קצב ההתנהלות - כל אלו גרמו לי הרבה מאוד טוב ב"ה.

הלאט גורם פעמים רבות ליותר צלילות, בהירות, ריכוז, מיקוד במה שחשוב ובעיקר יותר נחת.

ובאמת שזה בדברים הכי קטנים ועד הגדולים.

אפילו לחתוך סלט מהר מהר ולפעמים להיפצע בטעות בגלל זה, או להאט ולשים יותר לב.

לחשוב קודם על היום או השבוע או השנה או כל כיוון החיים שלי רגע לאט ובהבנה והתבוננות עצמית מאשר רק לרוץ ולרוץ ולהספיק עוד ועוד,

להוריד עוד סלט ועוד תבשיל ועוד מרדף להכנות לשבת או חג ולהגיע דווקא עם יותר אוויר ושלווה,

לדבר עם הילדים יותר לאט ובנחת מאשר רק להספיק לסמן "וי" מהיר על כל מה "שצריך" להספיק,

לנשום נשימות עמוקות ואיטיות יותר ולא רק מהירות ושטחיות, מה שהגוף עצמו מפרש כמוריד סטרס, וכמקום לא הישרדותי, ונהיה רגוע יותר וכן הלאה.

לעצור באמצע היום להביט בשמים, בפרח, בחיוך, במילה, בכל דבר בעצם ודווקא הקצב האיטי הזה גורם להתפעלות פנימית וחיבור לקב"ה, לבריאה, לטוב שבעולם ובחיים, וממילא יוצר יותר שלווה פנימית ומוטיבציה וכוח גם להמשך היום.

לשתות לאט כוס תה ולהתמקד בטעם ובמרגש ובלגימה האיטית והנינוחה ולהכניס עוד רוגע וכיף לחיים, זה גם נותן עוד כוח הלאה וגם בפני עצמו ממלא ומרפא.

לעצור להקשיב לגוף, לשהות ברגע, להיות בנוכחות.

לחשוב, לנשום, לבחור מה שייך לי ומה לא שייך לי, מה נכון ומתאים ומה פחות.

זה בכ"כ הרבה דברים לבני אדם באשר הם. גם חיבוק בין בני זוג יכול להיות בלאט שלו ובשהות שלו יותר ממלא ומקרב, גם כל קירבה שהיא רגע לאט יותר וקרוב יותר יכולה לתת מה שרק מהר לא מאפשר, גם לחשוב על הפן התעסוקתי שלנו אפילו או השליחות והייעוד שלנו בעולם יכול לקרות יותר מהר דווקא כשחושבים על זה יותר לאט ומקדישים לזה את הזמן בנחת ובבירור עומק.

גם איך להגיע ליעדים כולל כלכליים יכול להתאפשר פעמים רבות דווקא מהלאט שנותן רגע התבוננות במבט-על וכולל דרכי פתרון יצירתיות ואפקטיביות יותר,

גם לתת לעצמי כבן אנוש את התנאים הכי טובים כדי לתפקד בעולם הזה, ולזכור שאני כולל גוף פיזי ונפש ורגש ושכל ורוח ובכל אחד מהם לפעמים הלאט הוא ברכה שרק דרכו ודווקא דרכו נוכל לגלות ולהעצים עוד יותר את עצמינו ואת התפוקה שלנו.

אז ודאי שזה לא 0 או 100

זה לא או ללכת בהילוך איטי וכמו צב להתנהל באיטיות תהומית 24/7 בכל רגע ורגע, וזה גם לא לרוץ בלי הפסקה ובלי אוויר ואם לא אז להגיע לפת לחם ובלי קורת גג...

ודאי שיש הרבה באמצע.

וודאי שיש פעמים שאחרי הלאט הזה יגיע המהר, אבל רק על גבי הנדבך שהיה קודם הלאט ומה שהוא איפשר - הבהירות הזו והצלילות הזו - ועל גבי זה אפשר לרוץ קדימה בביטחון ובשלמות יותר.

וודאי שיש פעמים שהלאט לכשעצמו הוא יותר נכון.

וודאי שיש מצבים שגם מהר יהיה אפקטיבי ונכון.

וודאי שיש גם אנשים שונים וגם מצבים שונים והכל בהתאם למקרה המדובר.

לכן כתבתי שלפעמים הלאט הוא מהר. לא תמיד, אבל פעמים, ואפילו פעמים רבות, כן

מה שאני רואה סביביאריק מהדרום

בעיקר בציבור הדתי, שאנשים הולכים לאט מידי וצריך לדרבן אותם להתחיל לרוץ במקום להאט, את אומרת לא 0 או 100 ולפעמים וכו אבל לעיקר האנשים צריך לבעוט בהם להכנס לכושר ולא להוריד דופק.

אני רואה אחרת לגמרינגמרו לי השמותאחרונה

בכל הציבורים ובטח בדתי.

אבל יותר נראה לי שאנחנו פשוט מדברים על דברים שונים.

הסברתי קצת בהודעות שלי למה אני אישית מתכוונת.

נחת 🙂‍↕️נגמרו לי השמות

נ - נוכחות

ח - חמלה

ת - תיעדוף

כאשר אנחנו בנוכחות בחיים שלנו, באמת נמצאים בכאן ועכשיו וחיים אותו ובו,

וכשאנחנו בחמלה עצמית (וגם על הזולת כמובן),

ומתעדפים בסדרי עדיפויות את מה שיותר חשוב ויקר לנו, מה שיותר שייך אלינו מאשר מה שלא -

או אז יכולה להיות לנו יותר נחת.

ונחת זו אחת הברכות המשמעותיות ביותר שיכולה להיות לנו כבני אדם.

בעזרת ה' שתהיה לכולם גמר חתימה טובה עם המון נחת ושלווה 🤍

קשה לי בתקופה הזאתפשוט אני..

הצביעות הזאת,

שאני אמור לבקש סליחה ומחילה מרבש''ע,

כשאני יודע שיש דברים שלעולם לא אוכל להצטער עליהם...

כואבהסטורי

בעיקרון אתה לא אמוראריק מהדרום

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

אבל אין חרטה 😬פשוט אני..

אז אין טעם לבקש סליחה ומחילה מרבש"עאריק מהדרום

זה מה שאמרתי.

וואומשה

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

מהות התשובה היא עזיבת החטאנעמי28

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

לכאורהoo

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

האם מה שאינך מתחרט עליו היה לתיאבון או להכעיס?מי האיש? הח"ח!

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

אז תחזור בתשובה באמת.אדם פרו+

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

לפני מספר שבועותפשוט אני..

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אולי אתה לא מצטער על העברה בעצמהמתוך סקרנות

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין דבר כזה בלי להצטער על העבירהאדם פרו+

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

אתה קשוח ונוקט במידת הדין, ברור שגם רצון להצטערמתוך סקרנות

עדיף על כלום

מה יש לך מסקרנות. הבן אדם אומר לך.אדם פרו+

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

כאןאדם פרו+

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

אני פירשתי את דבריו שהוא נהנה מעברות מסוימותמתוך סקרנות

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

חסססס וחלילה חלילה וחס וחלילהאדם פרו+

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

אפשרות שלישית, היא להגיד כמה נחמד שמישהו מצטערמתוך סקרנות

על כך שאינו מצטער כאמור.

הריני שמח בכל עימקי נפשי ומאודי שמישהואדם פרו+

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

הרגשתי שאתה לא צודק, ושגם במקורות מקובלים יש לפעמימתוך סקרנות

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

יהודי שמחובר לעצמולאחדשה

ומחפש להיות טוב מבלי לדרוך ולרמוס אחרים בשם הצדקנות והצדקות

אז לאנקדימון

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

ורק אני חושבת שעצם הסתירה היא התשובה.?לאחדשה

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

מצב מוכר.. אפשר להתפלל שנזכה להרגיש כאב על העבירותמבקש אמונה

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

נשמע מסקרן. תסביר?אליפ

אני שואל לא בעוקצנות

זה משהו שאתה מרגיש שהוא נכון לאחרים אבל לא לך?

משהו מיושן בדת?

אתה כועס על הקבה והחטא כאילו מוציא אתכם במקום מאוזן?

מה מדובר?

מה נכון ללמוד ממך ומה לא נכון?

רק תיארתי הרגשהפשוט אני..

לא אמרתי לאף אחד ללמוד ממני, ואני לא יודע מי זה ''אתכם''...

לדעתי יש דברים שאין עליהם מחילההפי

שקשורים לבין אדם לחברו

אם הקב"ה יכול לסלוחרק לרגע1

וודאי שאנחנו גם

אני לא מדברת עלינוהפי

מדברת על דברים קיצוניים שאנשים עוברים..

כלומר, כל עוד לא פייס את חבירו. נכון?מבקש אמונה

אני חושב שיום כיפור עצמו זה הזדמנותמתוך סקרנות

באותו יום יש להבנתי הדלה, משהו שיורד מלמעלה שמוריד לנו את המשיכה לעברות (קרוב קצת לאדם הראשון קודם החטא), האתגר שלנו שם זה בעיקר לתפוס את זה, ולראות איך משמרים משם דברים הלאה...

ניכר מדברךוהנה חלוםאחרונה

שאתה מצטער שיש דברים שאתה לא מצטער.

אתה אמיתי וכנה. זה מהמם!

אולי יש לכם המלצה למומחה ברפואת שיניים לילדים?שירה_11

איזור דרום

באיזה תת מקצוע?משהאחרונה

התמודדות עם הבעל בשבתות אצל ההוריםסיגליות

הי שלום לכולם!

נשואה שנתיים לבעל מתוק, התחתנו בגיל מאוחר..

העניין שהוא שבעלי מאוד מקובע בנוגע לסדר יום שלו,

ההתמודדות באה לידי ביטוי בשבתות שאנחנו אצל ההורים שלי.

הוא רגיל לאכול מייד כשחוזרים מבית הכנסת, בשעה 10:30 סעודת שבת. כשאנחנו בביתנו ככה אנחנו נוהגים.

אצל ההורים שלי הכל יותר בנחת, התפילה נגמרת מאוחר יותר, אחר כך יושבים קצת בסלון ומדברים וכל האחיות נפגשות, והאחיינים, בקיצור, שמח. יוצא שיושבים לאכול לא לפני 11 וחצי או 12.

בעלי בזמן הזה נהיה כועס ועצבני, ואני במתח בלתי נסבל כל הזמן הזה כי אני יודעת שרגע השבירה מתקרב...

הוא עם פרצוף כועס, לא מדבר עם אף אחד, יושב עם פרצוף בתוך הספר שהוא לומד (פרשת שבוע או משהו).

אני מתביישת בטירוף בהתנהגות שלו מהמשפחה שלי, ובסטרס מטורף ממה שעומד לקרות (לא קורה יותר ממה שתיארתי אבל בשבילי זה בלתי נסבל).

לאחר מכן אני לא מדברת איתו כל השבת מרוב כעס על זה שהוא פעם בחודש וחצי לא מסוגל להיות קצת בביטול ולתת לי להנות עם משפחתי שאני כלכל אוהבת וגרה רחוק מהם (אנחנו גרים במושב שלו...)

מה מציעים לי לעשות? לדבר על זה זה קשה כי אני כלכל טעונה בנושא שאני אומרת מילים ממש קשות...

והוא גם תמיד מתנצל ומתייסר אבל נופל שוב.

זה לא מקורנשוי שמח

מה המקור של הפסיקה הזו.. איזה אחרון דורנו התיר ואיפה

בקושי עוגה התירו לאכול וגם זה בדוחק עצום!

לא יודעת מה לעשות - אוכלתמיד בבטחה

ברוך השם קניתי מקפיא אז לפחות יש מקום עכשיו.

אנחנו לא יכולים לאכול הרבה סויה או דברים מעובדים מדי (בעיות עיכול) אז אי אפשר שניצלים קפואים וכו'.

בעלי לא ממש אוהב עוף (גדל צמחוני), הוא מוכן לאכול אבל הרבה פעמים מגעיל אותו שיש עצמות וכו'.

ניסיתי להכין פרגיות מראש, להקפיא ולחמם, לדעתי יצא מעולה, בעלי לא אהב...

בשר טחון - אפשר להכין ולהקפיא, אבל זה קצת יקר וגם כמה מגוון אפשר, נמאס שהכל אותו הדבר.

וצריך חלבון...

אין לי כח להכין חדש בכל פעם, אני רוצה משהו שיהיה קל להכין הרבה מראש או פשוט להוציא מהמקפיא ולאכול

בשר טחון לדעתי לא יקר במיוחדיראת גאולה

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

קטניות זה מקור חלבון מעולה, ויש את האריזותמהות

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

רעיונותנפשי תערוג

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

ממליצה לך לקנות נינג'ה גרילרינת 24

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

כמה זמן זה די מהר?פצל"פ

לנינג'ה לוקח זמן להתחמם, תלוי איזה תוכנית אתה שםקופצת רגע

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודהפצל"פ

10-15 דקותרינת 24

👍🏻פצל"פ

תודה

אפשר גם מנגל גז אם יש מפרסתהמקורית

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

הרבה דברים אפשר לקנות טרי,שימושית

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

ראיתי מישהי שמכינה נקניקיות בייתיות מעוף טחוןלאחדשה

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

אשמח למתכון לנקנקיותסטודנטית אלופה

דגים, קטניות (יש בהן הרבה חלבון), חזה עוף, פרגיתמרגולאחרונה

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

ארגון או הסתדרות המורים?לאחדשה

לא ממש קשור לפורום..

בעברי (המפוקפק) עבדתי ביסודי והייתי חברת הסתדרות. ממש נהניתי מההטבות, ההורים שלי חברי הסתדרות וככה זה היה וזהו. השנה חוזרת לחינוך, והפעם בחטיבה עומדת בפני אפשרות בחירה.

מה אומרים, הסתדרות או ארגון? ולמה זה ולמה זה?

תודה תודה

ברכת השם על ראשיכם

הלקוחות שלו. כלומר ההוריםמשה

פשוט.

כן יש סיכון של שיווק. אבל זה נכון בכל מקצוע.

מחפש סיר למכסה שאני?אדם פרו+

יש למישהו?

חכמת ההמונים חיפוש ברגים מיוחדיםהעני ממעש

לא קשור לפורום **

מחפש אומים לג'אנטים

משהו נדיר

מתקשה למצוא במוסכים ובפנצ'ריות

אם מישהו מכיר אשמח לשמוע

בדקת בעלי אקספרס? אול אתרים של חלפים לרכב?דוד100

חיפוש מדוייק בגוגל לפי דגם הרכב, ניסית?פ.א.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

איזה רכב?משה

זה לא מקורי. הוחלף למגנזיוםהעני ממעש

אז מה?משה

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

יש ברחבי הארץ כמה חנויות ברגים גדולות___

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

חנות אום ובורג בתלפיות עוסקים בזה ממש...אולי יהיהרקלתשוהנ

מכסה של ברגי גלגלים או ברגי גלגלים עצמם?נפשי תערוג

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

תודה לכולם, הסתדרתי..העני ממעשאחרונה

אולי יעניין אותך