אבל את הנעשה אין להשיב.

אל תלכי רחוק יותר מדי בדמיונות, לא חושב שהיה כאן משהו רציני.

תסכמו על העתיד שאסור שזה יקרה שוב ושיבין טוב שאין לזה מקום בכלל גם כשאתם רבים.

תבהירי לו שעצם העובדה שהוא מחק זה מחשיד, גם אם לא היה כלום..

ושלהבא לא ימחק כלום אם אין לו מה להסתיר.

בא לי לבוא לחבק אותך חזקקקקק
להגיד לך שזו לא אשמתך !!!
שאת מהממת !! שאני מקווה שלא תקחי את זה למקום של חוסר ביטחון עצמי 

אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף 
באמת באמת אוף 
יבואו חכמים ממני להגיב לך כיצד לנהוג, רק רוצה לחבק אותך חזק חזק חזק 
לשלוח לך מלא ביטחון עצמי 
ולהגיד לך ,שלדעתי זה הזמן לייעוץ זוגי . 
אוף , כואב לי על מה שחווית. 
 

בכל זאת

גם לי היה קשר כזה עם מישהי. 

הייתי מדבר איתה על ריבים שלנו והיא הייתה מדברת איתי על הריבים שלה עם בעלה.

(רק רוצה לציין שכן, הייתה לי פעם מאהבת אבל זאת לא היא המדוברת)

וכל שיחה איתה הייתי מוחק. לא בגלל שהגענו למקומות של מיניות. פשוט כי אמרתי שם דברים של תסכול שאם אישתי הייתה קוראת היא הייתה נפגעת.

ספציפית עם מי שהייתי מדבר שהייתה סוג של חברה קרובה כזאת (עדיין) לא תכננתי לקחת אותה למקומות של רומנים וכאלה. פשוט יצא ששנינו חווינו תקופות לא נעימות בזוגיות שלנו והיינו פורקים אחד לשניה. 

כי נאמרו שם דברים שאף אחד מאיתנו לא היה מסוגל להגיד לחברים או לסביבה הקרובה.

להגיד לך שזה בסדר? אולי לא. אולי הייתי צריך לדבר עם אישתי וזהו. אבל בין כה היא הייתה נפגעת אם הייתי גם מדבר עם אישתי על הדברים שמפריעים לי.

הפסקנו לדבר לא מתוך החלטה או משהו, אלא כי סתם זרימת החיים פוגגה את הקשר הזה.

אז אני אומר שאל תמהרי להסיק מסקנות מרחיקות לכת.

אם אתם כאלה שמסוגלים לדבר ולנהל את הזוגיות בצורה בוגרת בלי להעלב אלא מתוך מקום של ביקורת בונה ומשותפת אז תדברו על זה ותגידי לו שקשה לך מאוד שהוא מדבר עם מישהי אחרת ושידבר איתך על מה שמפריע לו ושאת תדברי איתו על מה שמפריע לך.

סתם

חשבתי שאת מהיודעות את הסיפור שלי לא?

או שאני מתבלבל עם ניקית אחרת.....

בכל מקרה זה סיפור ארוך ומי שמכיר מכיר.

המסקנה שלי היא שלא בהכרח מקרים כאלה כמו שהפותחת מתארת מביאים לרומנים.

הרבה פעמים זה באמת חשש אמיתי מחשיפה לאחרים ומאי רצון לשתף את בן או בת הזוג בגלל התגובה של בן או בת הזוג.

תראי זה באמת דבר נורא, כי הדבר הכי נורא בנשואים זה בגידה,

עכשיו את צריכה להתחיל מאפס ולבנות את הזוגיות והאמון ביניכם,

תשבי אתו ותראי מה הכי מפריע לו ואת תגידי לו מה מפריע לך,תנסו

לבוא אחד לקראת השני, יתכן שיש לו מעוקה וקשה לו ותבדקי איך

הגיע לרמה כזאת, תעשי את מצדך את המקסימום ואני מבטיחה לך

שלאט לאט הוא יחזור לעצמו ויעשה תשובה על זה ולא יחזור על זה,

אפשר גם לבקש ממישהי שאת סומכת עליה שתדבר עם הבחורה ותסביר

לה שהיא הורסת בית ממש כך הורסת בית,שיהיה לך המון הצלחה אמן.

וכן

האם את מרגישה שלבעלך יש יראת שמיים?

כי זה יכול לעזור לך להרגיש קצת יותר בטוחה. 

ועל מה שאת עובדת- חיבוק גדול גדול. 

אני יודעת שאולי יסקלו אותי פה,

אבל אני הייתי מערבת את אחד ההורים. 

למה?

כי ברגע שאת מוציאה את זה החוצה, זה נותן לו עוד גדר שמגבירה את מחסום הבושה.

את גם תרגישי מחוזקת יותר.

עשיתי את זה פעם בקשר לנושא אחר וראיתי שזה מאוד עזר.

דברים שהרגשתי שנתקעו ביני לבעלי פתאום זרמו יותר.

שוב, לא להכל זה מומלץ,

אבל אני מניחה את זה פה..

למרות שזה נשמע נורא - קשה לדעת מכאן, מבחינה נפשית, מה המשמעות אצלו.

האם זה סתם כמו "חבר" שבמקרה זה זו מישהי.. (נשמע תמוה. אבל יתכן שאם באמת "ליבו גס בה", כלומרף לגמרי לא תופסת אצלו מקום בתור "אשה" אז זה כך), או משהו אחר.

מציע לך לשוחח איתו. לבדוק גם בתוך עצמך. ואם את יכולה - אז להגיע להתפייסות, בהבטחה גמורה שלו שזה לא חוזר יותר, אחרי שיבין מה זה גרם לך, וממש יחזור בו מזה.

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

זה תלוי בסטנדרטים שלכם.

לא לכל זוג זה היה חורה.

כנראה שגם הוא לא חושב שחצה גבול, כי הוא לא היה מספר לך אם כן.

אם זה מאוד מפריע לך, כדאי שתגדירו גבולות גזרה כי זה לגמרי לא גבול שמובן מאליו.

די בסיסי לשתף דבר כזה.

אתה

רוצה

?

היתה כאן דוגמה לכך 

החלטתי למחוק כי אולי מישהו מכיר את מי שכתבתי עליו.

אז לא משנה

זה עובד בכל סוגי מערכות היחסים,

ככל שההורה / מנהל / בן־זוג מציג תגובה קשה יותר לשיתוף בעיות/כשלים/כיו"ב

ככה קטן החשק לשתף

מחשבה של חתול זמני: כרווק, למה שארצה להתחתן אם ירתחו עליי מעצבים על סיטואציות אקראיות שהשליטה שלי עליהן נמוכה? הלך חשיבה של חתולים זמניים, אבל אני חושב שיש בזה משהו.

ואם הם עשו משהו לא בסדר שמצדיק כעס?

אגב כעס זה לא בהכרח רגש שלילי.

ומה מודיעים למפקד מראש.

מכיר את זה מהמילואים שלי.

להסביר למפקד שאתה לא מוכן לישון עם חיילת באותו הרכב

אבל זה צריך להיות מראש וברור.

כמו שאם יתנו לך אוכל לא כשר לא תאכל. ככה גם כאן.

בדרך כלל יש התחשבות בגבול האפשרי

וכן. לפעמים זה גם לא אפשרי. נדיר אבל קיים

אני חשבתי שהאפשרות השנייה היתה

שהחיילת תהיה היחידה שתישן בחוץ

אלא בגלל שיש חוסר באנשי רפואה בכירה (פראמדיקים ורופאים) והוכח (זה גם הגיון בסיסי) שאם יש מענה מיידי של רפואה בכירה במקרה של פציעה. זה משפר משמעותית את סיכויי ההישרדות.

איפה זה אג'נדה? שיריון/סיירות וכו'

ששם זה בדרך כלל ברור שגבר יעשה עבודה טובה יותר, כי ה' חנן את הגברים בכוח פיזי גדול יותר. ונדרש שם בעיקר כוח פיזי (כן. גם צריך מעבר. אבל בלי כוח פיזי זה פשוט לא ילך) 

את כועסת עליו? על הצבא?

אילו חלופות טובות יש לך להציע? אם הוא לא בחר בהן, אולי תשתפי אותו?

בכל־מקרה, התשובה שלי היא: כפי שהיית רוצה שיגיבו לך לוּ היית מוצאת את עצמך באותה סיטואציה.

אישית לא יכול להזדהות עם העצבים אבל OK,

עם כל התסכול שבדבר הבחירה הטובה לדעתי היא לפעול באופן פרגמטי שיועיל למערכת היחסים ולא יזיק.

לאו דווקא הבלגה והדחקה, אבל נניח לדון בזה באופן בוגר. כעס לא מוביל לשום מקום.

במהלך שירות צבאי ישנם קווים אזרחיים שזזים , בכמה תחומים,  ומכמה סיבות

למעשה זוהי אינה בדווקא עבירה, במובן של שוע יורה דעה,  למרות שאכן זהו מצב לא נעים, וזה מצב שעלול לקרות וקורה ויקרה,

לא פחות חמור,  מה ההווי היומיומי / הפרדה בתעסוקה, עם החיילות, דיבורים התנהלות התנהגות וכו . בשעות תעסוקה ובשעות הפוגה ובחדר אוכל

לגבייך שאת פגועה

א נכון. מהמשקפיים שלך זה ממש פגיעה

ב באם אתם זוג צעיר,  כנראה מגביר את ההרגשה שלך

ג תשוחחו . תראו מה נכון לכם, וכו

בהצלחה רבה, ניסיתי להאיר נקודות 

עם אווירה של חברה מעורבת, היה מטריד אותי הרבה יותר מנקודת קצה של הכרח שנגרמה.

השאלה כמובן אם זה נקודת קצה שנגרמה או שזה מעיד על כל מה שקורה שם.

קודם כל באמת מצטרף למי שאמר תעריכי שהוא סיפר. זה שהוא מספר לך הכל זה מראה שהוא שומר לך אמונים.

באמת זה אתגר מטורף. תהיי בטוחה שכל חייל שנמצא במסלולים מעורבים עובר אותו.

מציעה לך להתייעץ עם דמות תורנית אמיתית ויראת שמים [אולי אפילו ללכת ביחד איתו].

אבל אל תחכי רגע עם התחושות האלו.

תמיד כדאי לשאול אותם הפוך-

האם הייתם כועסים אם האשה שלכם היתה במילואים

והיתה ישנה עם חייל ?

זהו

קל

פשוט

שאשה תישן עם חייל

אין מצב שתגיבו אותו דבר

בהצלחה רבה

היא עו"ס מתמחה בפריון, מומלצת של פועה, מקבלת בירושלים.

יש גם את יעל סיון פסיכולוגית היא מת"א, לא יודעת אם היא מקבלת בזום, מצוינת ממש, לא דתיה אם זה חשוב