יש מנעד רחב של רמת אחריות, וממילא של רמת האשמה. 

וכמובן יתכן שיהיו כמה אחראים, וממילא כמה אשמים.

זה במובן האובייקטיבי.

במובן הסובייקטיבי יש 'רגשות אשם', שזה כבר התחושות האישיות המצפוניות של כל אדם בנוגע לרמת מעורבותו בדבר שלילי כלשהו, וגם הן משתנות לפי האדם.

כמו במקרה הראשון, שאז אלו שתי אשמות שונות:

הגנב מאושם בגניבה. וזהו, כבר נעשה המעשה. לאחר הגניבה יש חובה מוסרית למי שיודע לדווח. ומי שלא דיווח מואשם במעשה שלילי אחר של חוסר דיווח.

לגבי המקרה השני - זאת דילמה שכבר חז"ל התחבטו בה ב"הכוהו עשרה כאחד ואין בכל אחד כדי להמיתו". אבל הדילמה קיימת רק במובן הפלילי-המשפטי שבו צריך רף מסויים כדי לענוש על עבירה, כמו בדוגמא הנ"ל - הכאה שיש בה כדי מיתה (והנפק"מ - מי יהיה חייב מיתה), ולא במישור המוסרי שברור הוא שכולם שותפים ואחראים לדבר עבירה. 

כך גם בדוגמא השלישית - שותף פסיבי אחראי ברמה המוסרית על המעשה. אך יתכן שבמישור הפלילי-המשפטי ייקבע רף אחר לרמת מעורבות שיש בה כדי להעניש.

אינו רוצח (לפי צד אחד).

לגבי הסיפא - הוא לא גנב ולכן א"א לקרוא לו גנב, אבל הוא אשם בגניבה. שוב, אני לא כ"כ מצליח להבין האם אתה שואל לפי המישור המשפטי או המוסרי (ובכלל אני לא מבין לאן אתה חותר, ומה מפריע לך). כי מבחינה משפטית, לפי החוק ההלכתי למשל, ברור שיש פער גדול בין גרימה למעשה ('גרמא') לבין עשייתו. ולכן המשאיר בית חבירו יהיה פטור מכיון שהוא רק גרם לנזק, אך הגנב יהיה חייב כי הוא עשה מעשה בפועל. אני מניח שיש מערכות חוקים אחרות עם הגדרות אחרות, אבל שוב, ההגדרות הן רק תבניות לשם קביעת רף ענישה.

היא מושג מושאל למה שכתבת בסוף - אשמה בצער. לא בפשע. יש לו אחריות על זה שהוא עכשיו יושב ומיצר. הוא טיפש, והפושע רשע ואשם.

נושא טעון לפניך:

הדוגמא שהבאת היא דוגמא מצויינת בקשר לפולמוס סביב היחס שבין רמת מלבושה של האשה לבין הטרדתה. אז נכון שאין בזה כללי ברזל, ויש מקרי הטרדה בכל החברות ובכל קודי הלבוש, אבל לפחות מבחינה הגיונית, מבחינת איך שיצרו של אדם עובד - אמור להיות קשר בין רמת הלבוש לבין ריבוי מקרי ההטרדה.

הבעיה בטיעון הזה, שהוא כל פעם מקפיץ מחדש את הזועמים ובפיהם הטענה החוזרת - שבמקום להאשים את הפושע מאשימים את הקורבן. וזה לא נכון. הפושע אשם במעשה הנפשע, אך הקורבן אשם במשהו אחר (במקרה שזה אכן כך) - בטיפשותו או בתמימותו או בחוסר היכרותו עם המציאות. האנשים רגילים לשפיטה דיכוטומית - אם א' אשם אז בהכרח שב' לא, או שמב' לפחות יורד קצת מנטל האשמה. וזה לא נכון. א' (במקרה שלנו - המטריד) אשם ב-100% במעשה, והיא אשמה לא פחות בטיפשותה.

משל למה הדבר דומה?

לאחר מטיעוני הטיעון הנ"ל, שהוא יהודי במקרה ושחזותו גם מסגירה את זה, שנכנס לג'נין, ובני הבליעל עשו בו לינץ'. האם הוא אשם במעשה הנפשע? לא. האם הוא טיפש שנכנס כך לגוב האריות? כן.

באי גרימה/ באי דיווח/ בעשיה וכו' וכו'

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡