יש מנעד רחב של רמת אחריות, וממילא של רמת האשמה. 

וכמובן יתכן שיהיו כמה אחראים, וממילא כמה אשמים.

זה במובן האובייקטיבי.

במובן הסובייקטיבי יש 'רגשות אשם', שזה כבר התחושות האישיות המצפוניות של כל אדם בנוגע לרמת מעורבותו בדבר שלילי כלשהו, וגם הן משתנות לפי האדם.

כמו במקרה הראשון, שאז אלו שתי אשמות שונות:

הגנב מאושם בגניבה. וזהו, כבר נעשה המעשה. לאחר הגניבה יש חובה מוסרית למי שיודע לדווח. ומי שלא דיווח מואשם במעשה שלילי אחר של חוסר דיווח.

לגבי המקרה השני - זאת דילמה שכבר חז"ל התחבטו בה ב"הכוהו עשרה כאחד ואין בכל אחד כדי להמיתו". אבל הדילמה קיימת רק במובן הפלילי-המשפטי שבו צריך רף מסויים כדי לענוש על עבירה, כמו בדוגמא הנ"ל - הכאה שיש בה כדי מיתה (והנפק"מ - מי יהיה חייב מיתה), ולא במישור המוסרי שברור הוא שכולם שותפים ואחראים לדבר עבירה. 

כך גם בדוגמא השלישית - שותף פסיבי אחראי ברמה המוסרית על המעשה. אך יתכן שבמישור הפלילי-המשפטי ייקבע רף אחר לרמת מעורבות שיש בה כדי להעניש.

אינו רוצח (לפי צד אחד).

לגבי הסיפא - הוא לא גנב ולכן א"א לקרוא לו גנב, אבל הוא אשם בגניבה. שוב, אני לא כ"כ מצליח להבין האם אתה שואל לפי המישור המשפטי או המוסרי (ובכלל אני לא מבין לאן אתה חותר, ומה מפריע לך). כי מבחינה משפטית, לפי החוק ההלכתי למשל, ברור שיש פער גדול בין גרימה למעשה ('גרמא') לבין עשייתו. ולכן המשאיר בית חבירו יהיה פטור מכיון שהוא רק גרם לנזק, אך הגנב יהיה חייב כי הוא עשה מעשה בפועל. אני מניח שיש מערכות חוקים אחרות עם הגדרות אחרות, אבל שוב, ההגדרות הן רק תבניות לשם קביעת רף ענישה.

היא מושג מושאל למה שכתבת בסוף - אשמה בצער. לא בפשע. יש לו אחריות על זה שהוא עכשיו יושב ומיצר. הוא טיפש, והפושע רשע ואשם.

נושא טעון לפניך:

הדוגמא שהבאת היא דוגמא מצויינת בקשר לפולמוס סביב היחס שבין רמת מלבושה של האשה לבין הטרדתה. אז נכון שאין בזה כללי ברזל, ויש מקרי הטרדה בכל החברות ובכל קודי הלבוש, אבל לפחות מבחינה הגיונית, מבחינת איך שיצרו של אדם עובד - אמור להיות קשר בין רמת הלבוש לבין ריבוי מקרי ההטרדה.

הבעיה בטיעון הזה, שהוא כל פעם מקפיץ מחדש את הזועמים ובפיהם הטענה החוזרת - שבמקום להאשים את הפושע מאשימים את הקורבן. וזה לא נכון. הפושע אשם במעשה הנפשע, אך הקורבן אשם במשהו אחר (במקרה שזה אכן כך) - בטיפשותו או בתמימותו או בחוסר היכרותו עם המציאות. האנשים רגילים לשפיטה דיכוטומית - אם א' אשם אז בהכרח שב' לא, או שמב' לפחות יורד קצת מנטל האשמה. וזה לא נכון. א' (במקרה שלנו - המטריד) אשם ב-100% במעשה, והיא אשמה לא פחות בטיפשותה.

משל למה הדבר דומה?

לאחר מטיעוני הטיעון הנ"ל, שהוא יהודי במקרה ושחזותו גם מסגירה את זה, שנכנס לג'נין, ובני הבליעל עשו בו לינץ'. האם הוא אשם במעשה הנפשע? לא. האם הוא טיפש שנכנס כך לגוב האריות? כן.

באי גרימה/ באי דיווח/ בעשיה וכו' וכו'

מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?

בינתיים אני במקומך הייתי יושב בבית ולומד שני דברים לעומק

1.AI

2. אקסל

ולא פחות חשוב מזה את השילוב בניהם.

אקסל אני מכיר קצת, היה לא מעט בתואר..

וגם יודע שיש קורסים חינמיים..

איך לומדים ai? אתה מכיר דרך או קורס?

ותוכל להסביר מעט מה יש ללמוד בזה? 

כללומר. לנצל את הזמן כדי להתקדם מקצועית ולא רק "לחכות" שמישהו יואיל בטובו להסתכל עליך. כמובן גם הקו"ח שלך יתעדכנו  בהתאם.

לימודי AI ברשת - למה זה לא שורה? 

AI יש לא מעט חומר. הייתי מחפש ללמוד על השילוב בין AI לבין המקצוע שלך. כלומר  איך לשאול שאלות על טבלאות דוחות וחשבוניות וכל אלה. בסוף איך לעשות את העבודה שלך טוב יותר.

יש הבדל גדול בין סיום לימודי חשבונאות ובין מי שמחזיק ברישיון לעסוק בראיית חשבון.  

אם אתה עם רישיון - חיפוש העבודה הוא שונה מחיפוש מקום לעשות בו סטאז'  

גם כיוון תעסוקתי הוא שונה - עם רישיון אתה כבר צריך לבחור כיוון התמחות / תת-התמחות מקצועי בתחום הגדול של ראיית חשבון.   

ובכל זאת..

המלחמה יכלה לנטוע בי גבורה, מסירות נפש, רצון לחיים משמעותיים יותר בשל הידיעה כמה חיי אדם נגדעו... איזה אנשים איבדנו שיש להשלים את החלל שלהם..

לא זכיתי שקרה..

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה