1. אני מחוסן. יודע, לא פופולארי להודות, אבל הנה, אני מחוסן.
בכלל, תקופה של חיסון היא תקופה נפלאה, אני הרבה פחוד חרד מהסביבה שלי שעלולה להכניס אותי לבידוד, הרבה פחות עצבני כלפי המסיכה. מרגיש ממש סבבה פתאום, אחלה עז הייתה המסיכה הזו.
2. אנשים לא מתחסנים, וזו זכותם. לי זה העלה לראש את ההסבר לאיך מתקיימת ברירה טבעית, הם פשוט מתים כי הם לא מספיק חכמים, או חכמים יותר מכולם, בין כך ובין כך, נוח לו לאדם בלעדיהם. לא שאני רוצה חלילה שימותו, אבל מבין את התהליך. אחרי זה ראיתי פוסט של עמית סגל שהסביר ככה יפה גם את פרשיית המן, וואלה הסבר נאה.
3. יש בחירות וזה לא כיף לי. מדוע? כי השקפת העולם הכלכלית שלי לא מספיק מגובשת, בעיקר כי סחבק לא מספיק מבין בתחום, אבל בגדול יודע ששוק חופשי טוב מההסתדרות. מבחינה פוליטית דתית אני נמצא חזק בשמאל, אבל לא באמת. אני לא אצביע להם, כי זה לא מספיק מעניין אותי, וכי זה מרגיש לי בגידה בקהילה שלי, שזה מעצבן, כי למה שיהיה לי אכפת מהקהילה שלי? אז אני בוחר בנט. לא כי אכפת לי ממנו, פשוט הדרבי של המגזר חשוב לי. כאוהד ספורט אני יודע שהדרבי הוא מעל הכל. זו לא תהיה עמדה פופולארית בערוץ 7, אבל זה לא באמת דרבי, זה כמו משחק בין מכבי תל אביב לבני יהודה, לא מבחינת האיכות בין שתי המפלגות, אלא מבחינת הזיקה למונח דרבי, זה דרבי קטן, אבל גם בו חשוב לנצח.
4. להיות גדול זה מפחיד. בתחילת ימי בפורום הדאגה הגדולה שלי הייתה מאיזה מבחן בהיסטוריה, או משהו כזה, עכשיו זו דאגה מהמשך החיים. אני רוצה לעכב את ההגעה לאוניברסיטה עוד קצת, האם זה אפשרי? לא יודיייע בכלל. אבל אני רוצה, ואני עם הלב שלי מתווכח לפעמים בעזרת הראש. חבל שאני לא דורון שפר, הוא עם הלב - לא התווכח.
5. בכלל, החיים יפים כרגע, אבל לא שלמים. לא שלמים בגלל שאני לא שלם איתם כי כל הזמן יש ספקות על מה עושים ומה הכיוון הלאה, ואיפה אני. גם מי אני לא תמיד מקבלת תשובה, אבל זה לא מעניין. זה עוד ישתנה הרבה. אז למה יפים? כי רווק בן 23, איך לא יהיו יפים, ועוד עם בלוג כדורסל בפייסבוק, בכלל - תענוג. וגם יש תגובות טובות סך הכל, אז החיים יפים
6. אני כותב רווק בן 23 והחיים יפים, וזה אמנם נכון, אבל לא תמיד. כי למשל לפני חודש הייתי צריך אדם מספיק קרוב כדי לדבר איתו ולהגיד דברים. וזה לא קרה לידי, גם כי החברים הקרובים אלי כבר לא באיזור והטלפון לא באמת ממלא את הפונקציה, וגם כי לא יודע למה. וזה מצב קצת מתעתע, ואני לא יודע מה להגיד עליו. גם יום יבוא ואצטרך להסביר למה לחברות של אמא שלי אני אומר שאני לא מעוניין להכיר. למרות שזה קל יחסית, הן לא מכירות אותי ואני לא אותן, פשוט חושבים שאני העתק של אמא שלי כי ככה זה מנהסתם, וזה כמובן - רחוק מאוד מאוד מהאמת. והאמנם טב למיתב טןדו?
7. מה עוד היה לי ורציתי לכתוב ולא היה לי זמן? נניח אני מתלבט האם הקורונה הייתה לי רעה ממש. כי לכולם לא היה מדהים, ועדין לא יודע איפה אני והיא רבנו בהגזמה, אולי קצת בבידוד. אבל לא הרבה מעבר. יש ספורטאים שלפעמים חוזרים אחורה ואומרים על שנה בקריירה שהיא לא מוצתה, לא קידמה אותם, אולי אפילו לקחה אחורה. יש מצב אסתכל ככה על השנה הזו, במקום טיול מטורף באיטליה, אני ישבתי ללמוד. לא כל כך רע לבת וללמוד, אבל רב גדול לא אהיה, גם רב קטן לא, ובעלבת טוב יותר לא בטוח שיצא לי מהשנה הזו, אז נו נו.. מצד שני, גם איטליה לא הייתה בהכרח מקדמת אותי. לאן? לא יודע, בכלל, מה זה לקדם? מה המטרה. טוב, שאלות לגדולים.. אני כרגע לא שם.
8. יש לי עוד די הרבה דברים להגיד, אבל שמתי לב שהכתיבה שלי הפכה להרבה פחות טובה. מה זה טובה? לא יודע בכלל, אבל אני קורא ויש פחות חן במה שאני אומר, וידועים הדברים בתורה א' ואין זה המקום להאריך.
בקיצור, לילה\בוקר\יום טוב. ותהיו טובים
