מהינדיק אחד שנפל לשיגעון וחשב שהוא רב פורים, והיה יושב אצל השולחן בשבת זכור כשהוא מלובש כרבולת וזפק ומדבר בקול מעובה מיני בדיחות קרש ומנופף בידו כאילו היה רב פורים ממש, והיו כל בני הישיבה בצער גדול מזה כי איך אפשר שהינדיק יהיה רב, ולא ידעו מה שיעשו וכמעט שנואשו לגמרי.
אחר זמן בא חכם אחד ואמר אני ארפא אותו מזה. הלך וישב אצל השולחן בכרבולת וזפק ונופף בידו. אמר לו ההינדיק - מי אתה ומה אתה עושה פה? אמר לו החכם - אני רב פורים. אמר לו ההינדיק - והלא אני רב פורים. אמר לו החכם - אפשר שיהיו שני רבני פורים, אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור, ונענה לו ההינדיק. וכך ישבו ככה כמה זמן בראש השולחן והשתטו עד שנתרגלו זה לזה.
אחר זמן רמז החכם והשליכו לו חתיכות לחם וגרעינים, ונבר בהם החכם ופיזר אותם לכל הרוחות. אמר לו ההינדיק - מה אתה עושה? אמר לו החכם - וכי מה אתה חושב, שאי אפשר לאכול חתיכות לחם ולפזרם ועדיין להיות רב פורים? ופזרו שניהם הגרעינים. ואחר כך נתפשט החכם וישב תחת השולחן בלא חולצה. ואמר לו ההינדיק - מה אתה עושה? אמר לו החכם - אפשר להיות רב פורים ועדיין וכו', ונענה לו ההינדיק ונתפשט וישב אף הוא בלא חולצה תחת השולחן. וכך התנהג איתו הרבה.
אחר זמן באו בני הישיבה וראו בהחכם ובהינדיק יושבים תחת השולחן ומלקטים גרעינים, ואמר להם החכם הרי שלכם לפניכם, אמרו לו והרי עדיין הוא רב פורים! אמר להם החכם אבל הרי הוא אומר שטויות! אמרו לו כך מנהגם של רבני פורים. אמר להם והרי הוא עירום תחת השולחן אוכל גרעינים! אמרו לו שנה שעברה רב הפורים תלה את עצמו מהתקרה ודיבר רק בשפת הבי"ת ולא נחה דעתו עד שהלביש כל בני הישיבה בשלייקעס ומכנסיים קצרים.
אמר להם החכם יותר מזה אין בכוחי לעשות, אמרו לו בני הישיבה ומה נעשה שרב הפורים שלנו הוא הינדיק? אמר להם אפשר להיות הינדיק ועדיין להיות רב. שמעו והסכימו לו ושילחוהו בכבוד לביתו ועשו שבת זכור ככתבו וכלשונו עם מגוון שירים מטופשים ונפנופי ידיים כמנהג המקום.
