כמה שדברים מעוותים.. כמה טעויות שנעשו פעם נהיו חזקות היום.
הם לא שונים ממנו, הם כמונו רק שלהם נשבר הלב.
וכשהלב שלהם נשבר זה היה הדבר הכי הגיוני שהוא יכל לעשות באותו רגע, להשבר.
זה כאילו מדבר על קבוצה מסויימת של אנשים אבל בעצם זה על כולם, על כל אחד. אז די להגביה חומות שלא קיימות, די להעמיק את הסדק שלא קיים.
טוב לנו שלדברים שאנחנו מרגישים קוראים בשמות, טוב לנו שמוכח לנו שמה שאנחנו מרגישים זה בסדר, יש לזה שם.
זה טוב לנו, זה בטוח לנו, גם אם זה כובל אותנו באינסוף אימרות שווא, גם אם זה מנפח את מה שאנחנו מרגישים יותר ויותר, גם אם זה חונק אותנו. זה חונק אבל נותן לנו לנשום בעזרת הידיעה שאנחנו בסדר. אבל בעצם אנחנו נחנקים.
אי אפשר לקבוע עובדות על נפשות, זה כל נפש ודרך העבודה וההרגשה שלה, אין קביעה שהיא כוללת את כולם.
אבל זה נותן לנו ביטחון.
אף פעם לא נגיע לבטחון ואף פעם לא נגיע לאהבה אם לא נחבר את זה לשורש הנקודה, לנקודה הזאת שלא תזוז לעולם.
אנחנו יהודים, וזה זכות, בואו נתפוס את זה כבר. הנקודה שלא זזה אצלנו נמצאת אצל ה'. לשם היא קשורה, משם היא לא תזוז לעולם.
כמו שהוא אוהב אותנו. איך הוא מצליח לאהוב אותנו ככה כל הזמן ולא משנה מה אנחנו עושים לו? הוא מחובר לנקודה הזאת שלא משתנה לעולם, הוא אוהבת את הנקודה הזאת שלא זזה ולא תזוז. לכן האהבה שלו אלינו היא נצחית.
לגויים אין את זה. כשיש להם איזה משהו בנפש הם צריכים להיות גויים ברמה מאד גבוהה כדי לחבר את זה לה'. אנחנו יהודים.
כל מה שהלב שלנו מרגיש זה בסדר. זה לא סתם, זאת אמת. אולי לא טובים כל הדברים שהלב מרגיש אבל זה לא הופך אותם ללא במקום, זה לא הופך אותם ללא בסדר. מה שהלב מרגיש זה תמיד הגיוני. תמיד. הלב מגיב לסיטואציות בצורה הכי הגיונית שהוא יכול להגיב.
וצריך לדעת לעשות הפרדה בין לב לשכל, לדעת מה מגיע מכל דבר.
יש דברים שנראים לנו שהם באים מהלב והם לא במקום, כמו פחד. אבל זה לא ככה. הפחד מגיע מהשכל. השכל יוצר לנו מציאות עתידית והלב רואה את המציאות שהשכל בנה והוא מגיב בהתאם למציאות שנבנתה. הוא בסדר.