כאילו, מה הקטע?

הייתי אומר לו, "אחי, לא כל העולם צריכים לדעת שאתה הולך לישון ומוריד ת'כיפה. שחרר". 

גם אני אמרתי ככה...

שלא צריך לפרסם

מי שיראה יראה..

לפי הבנתי לפחות, וגם היחס לעניין לא קשור לזה, השאלה היא  אם אתה שלם עם הצעד שלו או לא.

קבל את התנצלותי

למה שאשקר ואגיד לו שאני כן?

אגיד לו את דעתי, כמובן בצורה יפה... אגב, אם זה חבר טוב הוא בטח כבר יודע לבד מה דעתך. (היה לי משהו כזה לאחרונה)

אבל היא פירסמה וראיתי. 

תלוי בטיב הקשר והמצב ביניכם

אבל הקשר הוא מאד אמיתי.

חברה שמתייעצת איתי לגבי כל מיני נושאים רגישים.

אבל לא חייבת להיות סתירה בין הבעת עמדה לבין קבלה של ההחלטה שלו ותמיכה בו.

לפעמים אין טעם להביע דעה, לפעמים לא נכון לתמוך, לפעמים נכון לעשות את שניהם ולפעמים שניהם מיותרים.

בדוגמא הספציפית הזו, אז אחבק אותו ואבהיר (גם בלי להגיד) שמבחינתי אין שינוי בחברות.

מצד שני, אם ישאל את דעתי, אענה בכנות. 

אבל אמשיך להיות חבר שלו

הרי למה יש חברים אם לא כדי לשקף לך את המצב האמיתי שלך?

אולי הייתי שותק, אבל בוודאי לא תומך

וכשאנחנו לבד בהזדמנות של לב גלוי שואלת מה עובר עליה ומקשיבה לה

אם היא הייתה מפרסמת אני חושבת שהייתי נמנעת מתגובה

מכבדים את כולם ובכל זאת עומדים על דעתנו

מה שבינכם בינכם אין מה לפרסם אני גם לא תומכת באנשים רק כי אני מכירה אותם (משתדלת)

*"וַיּוּשָׂם לְפָנָיו לֶאֱכֹל, וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל עַד אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי, וַיֹּאמֶר דַּבֵּר" (ברא' כ"ד: לג) / הרב יובל שרלו*

בשעה שאנו רוצים לומר דבר מה שעשוי להכאיב,

לעתים אנו מבקשים להוכיח לאדם אחר שנהג שלא כשורה,

מצוקתו של אדם נוגעת בנו ואנו סוברים שיש בידינו מה לומר לו, אך פוחדים שלא יתקבלו הדברים יפה,

בשעת כעסו של אדם אנו מבקשים לרצות אותו, אך יודעים כי 'אין מרצין לו לאדם בשעת כעסו', אם כי זה חיוני עכשיו,

ועוד ועוד – מה עושים?

פשוט: *דופקים בדלת.*

לאמור: *כשם שלא ניכנס לביתו של אדם בלוא קבלת רשות, כך אפשר שנקבל על עצמנו שלא להיכנס לביתו הנפשי, הרגשי והרוחני בלי רשות.*

לא פורצים בכוח, כי אם דופקים בדלת הנשמה ושואלים: האם אפשר לומר משהו?

היש ברצונך להאזין לכיוון אחר ? האם מותר לנו להיכנס פנימה ולהציע דבר מה ?

*ומקשיבים היטב לתשובה.* לא רק זו *המילולית*, שכן לעתים אדם עונה "כן", אך *צליל קולו* מבקש כי נרפה ממנו.

ורק כשהדלת נפתחת – נכנסים.

Ariel Sherlo

ולדוגמה שנתת - 'חזרה בשאלה' זה אירוע מאוד קשה מבחינה אישית.

אפשר לתת אמפתיה כלפי עצם התחושות הקשות שאדם נמצא בהם ולא כלפי המעשים.

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה