אז אתמול היה לי יום מגעיל מאוד, הרגשתי לבד והיה לי עצוב
וכל הבכי עדיין בתוכי וזה עושה לי נאחס,
וזה לא בסדר, כי אתמול היה לי כל כך הרבה טוב!
אז עכשיו אני כותבת את כל האנשים המתוקים שפגשתי, ואת כל הטוב שאני מצליחה לזכור, כי זה לא בסדר שאני ממשיכה להיות עצובה בגלל אתמול כל הזמן.
שתי הנשים מהתחנה בקניון,
האישה מהתחנה האחרת בקניון,
הנהג של קו **,
השומר,
הנהגים והסדרנים,
הנהגים והסדרנים האחרים,
וגם הנהגים והסדרנים של החברה האחרת,
ושני הנהגים האלו במיוחד,
והאישה מהתחנה באוניברסיטה,
והנהגת שנסתי איתה שלוש פעמים,
והנהג שלקח אותי טרמפ.
וגם האנשים מהתחנה והאישה מהאוטובוס.
ואבא. ואמא.
והממתקים מפורים שטחנתי כי היה לי עצוב.
וסגרתי שירות.
והמורה.
והמשפחה.
והיכולת לצאת ממשברים,
והיכולת להכיר בטוב, גם אם אני לא הכי טובה בזה.
וטוב לי, באמת. בכל הפשטות טוב לי.
גם אם אני לא רואה טוב. כי אני באמת לא רואה טוב.
