לדוסיות שביננו וגם למי שלא...חדשה ישנה
אז עשיתי חיסון,
וזה היה ממש מעכשיו לעכשיו,
הרופא נשים אמר לי להתחסן ופשוט כמה שעות אח''כ כבר הייתי מחוסנת.
בקיצור, לא חשבתי יותר מידי על פרקטיקה של מה ללבוש בחיסון, והגעתי עם חולצה שאי אפשר להפשיל שרוולים כל כך, נאלצתי לחשוף את הכתף פלוס.. והיו רק גברים במתחם.
זה היה פאדיחה, במיוחד כי אני אישה דוסית באזור לא דוסי, אפילו המחסן היה נראה טיפה מובך...( היתה לו כיפה).
בקיצור, חשבתי שזה לא נעים, אבל מה לעשות, לא הייתי מחושבת להביא חולצה רופפת.. וכשחזרתי הביתה, וסיפרתי לבעלי הוא הזדעדע עד עמקי נשמתו.
שראו לי את הפס של החזייה... לא הבנתי מה כל כך נורא והוא אומר שראש של גבר רואה פס של חזיה זה ישר לחשוב על השדיים... ומה זה שלא אכפת לי.. בקיצור, ממש התעצבנתי עליו , הרגשתי שהוא מוציא אותי אחת שלא אכפת לה מהצניעות שלה, אני הראשונה שעושה שמיניות באוויר להיבדק רק על ידי רופאה, אבל אם אין ברירה- זה מה יש. כאילו, עיצבן אותו שאני לא מזועזעת ולא כזה אכפת לי. היה לא נעים ובזה זה נגמר. אגב, באותו יום עשיתי שקיפות עורפית ע''י גבר (אין אישה) וזה לא ממש הזיז לבעלי, לא יודעת מה כל כך הקפיץ אותו בסיפור הזה.
מעניין אותי מה אתן חושבות? זה לא רגיל שאישה דוסית תעשה ככה חיסון? זה לא מוגזם מה שבעלי חושב? בבקשה, בלי להגיד ביקורת על בעלי, זה אני עושה לבד בלי עזרה
האמת לא דרמה בעיניאורוש3
זה חלק מהעבודה שלו. ואת עשית לקבלת טיפול רפואי. שום דבר פה לא פסול. אם יש לו בעיה בראש אז בעיה שלו.
לגבי הבעל לדעתי אולי זה עניין אישי שלו. לא חושבת שכל גבר חושב מה שהוא אמר. ובאמת רופא נשים למשל רואה הרבה יותר. אולי אותו זה מקפיץ אישית. בסדר. תגידי לו שבחיסון הבא תלבשי חולצה רופפת ותסגרי עניין. חבל לריב.
גם אני חושבת שזה לא דרמטי... זה המקצוע שלואמונה בה' יתברך
ואת לא האישה הראשונה שהוא ראה "לא צנועה"... ואני מבינה את בעלך אל תתעצבני עליו תקחי את למקום שהוא מקנא לך וזה אמור להחמיא.
אה ועוד משהו היה לי ככה היום בדיוק.אמונה בה' יתברך
הייתי אצל הרופא ונלחצתי ורציתי ישר להתחסן אלבשתי פיג'מה חחחחח
ככה נשים עושות חיסון.אין לי הסבר
או מפשילות כלפי מעלה את השרוול..
כן, כן, אפילו דוסיות...
רק לא מבינה משהו, זה היה ככה פתוח מול כולם?
כי כשאני התחסנתי פשוט סגרתי שהחבר'ה מבחוץ לא יראו...
בקשר למה שבעלך אמר, נשמע שבעלך היה טעון ממשהו אחר בכלל...זה לא שהוא חשב עלזה מידי וכנראה הוא פשוט אמר... קורה לכולנו😌
יש מקומות עם פרגודים, אבל לא סגורים הרמטיתיעל מהדרום
לק"י

ושמעתי על מקומות שזה בלי פרגודים אפילו
בול מה שהיה ליבמבי2
רק בלי התגובה של בעלי כי אפילו לא טרחתי להגיד לו את זה..
אבל המחסן אצלי היה ערבי אז לשנייה הרגשתי מבוכה ואז אמרתי לעצמי שזו העבודה שלו ושיסתדר..
החיסון השני כבר באתי מוכנה ודווקא אז היה מחסן דתי אז באמת היה יותר נח.
בקיצור תנסי לשחרר, זה עבר וגם אם היו למחסן מחשבות זה רק שלו ולא קשור אלייך.
בהצלחה
בעלך כנראה התרגז מסיבות אחרות. זה רק הקש ששבר את גב...כינוי-לרגע
הרי בקיץ הישראלי, רוב הנשים במרחב הציבורי הן חילוניות ורצועות החזיה נראות לעין כל, בגלל הנשים שלובשות גופיות וחולצות ללא שרוול.
מצטרפת לאלו שכתבו שזה לא קריטי.. יש מצב שאולי איךבתי 123
שסיפרת לו הוא מדמיין את זה דרמטי?
מעניין אותי למה בחרת לספר לבעלךתוהה לי
כנראה זה יושב לו על איזה נקודה, אז תדעי להבא שזה רגיש אצלו.. לא כל דבר צריך לשתף..
הוא ישר שאל... בעלי בכללי קנאי לי יחסית יותר מהממוצעחדשה ישנה
אני חושבת.
ועל זה כעסתי, כי הרגשתי קצת כאילו הוא מרגיש שאני 'שלו' יותר ממה שצריך, צורך רפואי זה צורך, לא באתי להיחשף בשביל הכיף.
משום מה הוא ראה את החיסון פחות רפואי, וכשאני עושה שקיפות עורפית, זה הרבה פחות צנוע והוא לא אמר על זה מילה.
מזמינה אותך לדבר איתו על הנושא הזהתוהה לי
של הקנאות ועל התחושות שזה עושה לך. הצניעות שלך היא מצווה שלך לא שלו, וזה בסדר שיהיו לכם עקרונות מעט שונים. נשמע שהוא צריך לעשות עבודה בנושא הזה
גם אני עשיתי ככהרגעים פשוטים
ולא רואה בזה שום בעיה
(הורדתי את החזיה עם החולצה האמת)

והיו שם בנות הרבה הרבה יותר לא צנועות ממני. לא נראה לי שהכתף שלי עשתה משהו למישהו

אם כבר אני עשיתי כי אני חתיכה כזאת 🤣
שני דברים:ציפיה.
א. זה לצורך רפואה. זה בסדר.
ב. ממש לא כל גבר שרואה פס חזיה חושב על זה. כלומר, הגיוני שחלק מהגברים הדוסים כן, אבל בטח לא מי שנותן חיסונים כל יום.
תראי,זה חושפני. וזה שונה מגופיה של בחורה חילוניהמיקי מאוס
כי יש הבדל בין משהו מוצנע שנחשף למשהו גלוי.

אבל- את עושה חיסון,לא מופע באמצע הרחוב, זה בדיוק לרגע קצר והמטרה מאוד מוגדרת, אם מישהו מהנוכחים חשב על משהו לא ראוי זה בעיה שלו ורק שלו.
ודגש על רק שלו כי זה גם לא עניינו של בעלך...

רגש הקנאות הוא טבעי ויפה, אבל חשוב שיהיה ביניכם הבנה שהגוף שלך עדיין מאה אחוז שלך וההחלטה שלך אם ללכת לרופא או רופאה ואיך להתחסן.
וכמובן לגיטימי וראוי לשתף אותך בתחושות שהסיפור שלך מעורר אצלו אבל לא יותר מזה.

אם תחליטי גם בחיסון השני להפשיל חולצה מלמעלה זו החלטה שלך.... אם תחליטי לקחת לתשומת לבך ולהביא חולצה שמפשילים מלמטה- אשרייך
את צודקתחדשה ישנה
מיוזמתי סרור שפעם הבאה אלבש חולצה עם 'רוול שאפשיל. בלי קשר לבעלי.
וזה מה שעיצבן אותי, שהוא יותר מידי לוקח עלי אחריות.

ואחרי שהוא נרגע הוא הבין בשכל שזה מה שהיה לי לעשות, אבל כאילו עיצבן אותו שאני לא מזדעזעת שככה ראה אותי גבר...
כי אין מה להזדעזע. זה צורך רפואי. זה לשניה וחציציפיה.
וסביר להניח שמי שחיסן אותך בכלל לא שם לב. אל תשכחי שהם מחסנים כמו במפעל ייצור.
מבינה את שניכםרקלתשוהנ

לשקיפות עורפית אין שום פן מיני, זה רק חשיפה. וזה נטו רפואי. 

לא חושבת שהייתי עושה משהו אחר במקומך, אבל יכול להיות שזה לא דרמה גדולה מדי בשבילך, למרות שאת מקפידה על צניעות באמת, ובעלך זה מבחינתו מקום אינטימי שלכם ולחשוב שמישהו ראה אותך ככה וחשב עלייך אולי בצורה מסויימת מזעזע אותו.

 

 

 

 

אני גם הורדתי לשניה את השרוולהשקט הזה
האמת? נראלי אפילו יותר טוב מאשר להרים את כל השרוול בשביל זה.
וגבר דתי חיסן אותי..זה לא הזיז לי כל כך ואני מגדירה את עצמי כדוסית. פשוט זה באמת לרגע כל כך קצר, ואת כולם הוא מחסן שם, אני לא חושבת שהוא חושב על משהו בכלל חוץ מעל איפה הוא מזריק את החיסון. זה בדיוק העניין של טרוד במלאכתו.
והרבה יותר מביך לעשות אולטראסאונד וגינלי אצל רופא, וגם לזה התרגלתי.
א''ס וגינאלי אצל רופא אני לא עושהחדשה ישנה
רק אם זה פיקוח נפש, פעם הייתי צריכה כי הייתי במיון וזה מה שהיה. אבל בכללי אני באמת מקפידה על זה, לא בגלל בעלי, זו הרגשה אישית שלי.
מעולה שיש לך את האפשרותהשקט הזה
בכללי כמעט אף פעם לא עשיתיחדשה ישנה
פשןט מחכה לשבוע מתקדם יותר... גם ככה לא נעים לי הא''ס הזה, גם לא אצל אישה...
שוב.. טוב שיש את האפשרותהשקט הזה
אני גם הייתי שמחה לעשות רק בטני. אבל היה דימום בשלב מוקדם והייתי צריכה להיות במעקב..
הרופאה היחידה בקופה הייתה בבידוד ואח"כ התגלתה כחיובית, והייתי צריכה לעשות את המעקב אצל הרופא..
כשאין ברירה, אז אין ברירה. גם זה קרה ליחדשה ישנהאחרונה
אבל פעם אחת ב''ה
רק נשמע לי מוזר,רות א

שחיסנו כך שכולם רואים...

אצלינו במתחם חיסונים יש מחיצה וא'א לראות בכלל את המתחסן. 

 

סתם נקודה שאולי במקומות שאין הסתרה, אז כדאי לבקש שיהיה.. (לא קשור דווקא לצניעות, אלא סתם שתהיה תחושה נעימה יותר)

לא כולם ראו אותי רק המחסןחדשה ישנה
חיסון ראשון נתן לי חבר של אבא שלי..חצילוש
ומה לעשות- חורף והריון.. אין לי חולצה שמופשלת עד למעלה, אז שמתי גופיית ספגטי למטה והוצאתי את היד מהשרוול... חיסן שניה וזהו.. טיפה הובכתי, עבר.. באת להתחסן. לא עשית איזה פשע🤷‍♀️
תודה לכולכן. עזרתן לי להרגיש שאניחדשה ישנה
בסדר, ובאמת חידדתן לי שזה רפואי, למרות שידעתי אבל התערער לי הבטחון..
ויחד עם זאת יותר מכילה את המקום ממנו בעלי מדבר.
תודה לכל מי שהגיבה, לא הגבתי לכל אחת כדי לא לשגע את הפורום ממליון הקפצות...
תודה שכתבת, כבר התחלתי להיעלב שהתגובה שלי לא משואין לי הסבר

סתםסתםסתם.
בהלצה גמורה!
לי ולאחיותי ( התחסנו באותו זמן) לא נתנו להרים את השרוולטובה רחל

3 מחסנים.ות שונים.ות אמרו לנו לחשוף את הכתף ולא להרים שרוול

עונה ממקום של המחסנת:חלונות
בגדול - הרבה יותר נוח לי כשמורידים כתף ולא נאבקים עם שרוול סורר. הרבה פעמים גם השרוול המופשלללל יוצר לחץ על היד וכאילו עוצר את הדם...לא אידאלי לחיסון...
בנוסף, קורה הרבה שהוא לא באמת חושף שריר כמו שצריך, ואני נאלצת להסתפק בסיומת השריר התחתונה ואין לי אפשרות לאחוז את השריר כמו שצריך.
אז תדעי שהועלת לעצמך⁦

ונקודה חשובה: כל ענין רפואי הוא לא מיני!!!!! ויודעת מה? מאוד מביך *אותי* כשאדם רואה בזה ככה והוא מתבייש/מובך/ מסיט מבט...
אני מבינה שלגבר חרדי שומר עיניים למשל, לא נעים לעבור טיפול אצל אישה. אבל ברגע שהוא כ"כ מובך מהענין הזה= היותי אישה, זה ניהיה כ"כ לא נעים לשתינו... ובדיקת דם פשוטה הופכת להיות עם כ"כ הרבה מתח מיני. הזוי וחבל שזה כך.
את באה לטיפול רפואי? תבואי עיניינת, גם המטפל/ת שמולך בא כך.
אם הפשלתי שרוולאנונימית בהו"ל
וכמו שכתבת היה לחץ על היד - יש סיכוי שהחיסון יהיה פחות אפקטיבי???
אם זה לא היה לי בדיוק בשריר?
ואם השרוול באמת עצר את הדם מה קורה?
זה יכול לפגוע ביעילות של החיסון? אפילו קצת?
מה פתאום?! חס ושלום יקרה, הכל בסדר!!!!חלונות
השרוול לא עוצר את הדם לגמרי. לא יתכן. הוא רק יוצר לחץ על היד - יכול להיות שהזריקה אולי תכאב טיפה יותר, גם לא מחייב.
והכל טוב - הזריקו לך לשריר - אין לאיפה עוד 🤗
באמת תנשמי ותרגעי.
עשית את ההכי טוב שאת יכולה כדי לשמור על עצמך ועל המשפחה שלך ❤️
אני אכן הפשלתי שרוול וירד דם ממקום החיסון אז המחסן אמר ליאחתפלוס

שזה בעקבות השרוול שלוחץ על השריר.

הגיוני. אבל זה לא אומר חלילה שהחיסון פחות יעיל אוחלונות
לא הוזרק לשריר
ברור.אין ספקאחתפלוס


ככה עשיתי את שתי המנות גם 🙂קמה ש.
בס״ד

ומוסיפה הערה בפרטי כי כבר סיפרתי את הסיפור הזה מחוץ לפורום.
לא רואה סיבה ללעשות מזה סיפורים...

הוא חובש\אח\רופא וזה רק לצורך החיסון- צורך רפואי

אם חס וחלילה היית מגיעה למצב קשה, זה לשכב במיטה עם אינספור מכשירים שמחוברים אליך ואין מה לדבר על החשיפה לצוות הרפואי

 

כשעשיתי את החיסון כן חשבתי על מה שאלבש היום שיהיה לי יותר נוח- בפעם הראשונה שמתי חולצה שיכולה להרים את השרוול ובפעם השנייה שמתי חולצה קצרה ומעליה ג'קט קל

אבל אין מה לעשות מזה סיפור, חבל סתם לריב ביניכם

אז הוא ראה את הפס של החזייה

אז פעם הבאה תבואי יותר מוכנה, זה לא כזה נורא

 

בקיצור, פעם הבאה ללבוש גופיה מלמטהכבת שבעים
בעיניים שלנו זה באמת שונה ולכאורה לא עשית משהו בעייתימתחדשת11
אבל הגיוני שהוא רואה את זה באופן שונה
יש אפשרות תמייייידבימבה אדומה
לשים פרגוד

ולדעתי הייתי מבקשת אחות... לא מכירה מקום שיש *רק* אחים גברים...
ואילו זה היה המצב, והיה דחוף לי להתחסן באותו יום, הייתי איכשהו חושפת את הכתף, ומסתירה אולי עם משהו. מה שלא הכרחי שיראה...
שוב, הכל אם ואם ואם...
רק גברים מחסניםחדשה ישנה
אבל הייתי מאחורי פרגוד, רק אחד ראה אותי...
זה לא היה בקופת חולים, זה כמו מועדון כזהחדשה ישנה
שכולם שם פרמדיקים, בגלל זה זה גם לא כ''כ הרגיש כמו צורך רפואי, כי זה לא היה עם אחים ואחיות ולא בקופת חולים, אווירה חובבנית כזאת למרות שבתכלס, החיסון הזה יותר חשוב מהשקיפות עורפית שעשיתי באותו יום...
גם פה זה במתחם כזה ולא בקופת חוליםיעל מהדרום
לק"י

אבל אין לי מושג אם כל המחסנים הם גברים.
לחסיון הבא שתדעיפה לקצת
אני גם הגעתי למתחם שכוווולם בו היו גברים שמחסנים וכשראיתי את זה ביקשתי שאישה תחסן אותי, מסתבר שישבה שם באיזה חדר צדדי אחות למקרים בעייתיים כמוני
אותי חיסנה אחות....האור שבלב
התכוונתי שאיפה שהייתי היו רק גברים שמחסניםחדשה ישנה
ברןר שיש גם מחסנות בנות
אין צורך כל דבר לספר לבעלך... מדברת על דברים כאלהדובדובה
זה קריטי להגיד לו?
גם לי קרה משהו דומה בחיסון השני...
ואני דוסית מאוד.
עשיתי השתדלות להסתיר אבל זה מה שיש.
לא חשבתי על זה אחכ שניה
לא חשבתי בכלל לספר לו...
כל דבר צריך לדון עם הבעל? חבל עליכן... זה לא משהו שיתרום במיוחד שזה נעשה בתום לב.
אל תחפשו מריבות מיותרות.
ועכשיו שהדבר כבר נעשה,
תגידי לו שאת מבינה שהצניעות שלך חשובה לו וזה מחמיא לך ופעם הבאה תשתדלי לשמור על העניין הזה יותר והכל נעשה בתום לב
לא צריך לחפש דרמות עם הבעל. כדאי לזרום גם בחיים.
בהצלחה
הוא שאל מיוזמתו...חדשה ישנה
באמת? למה שזה יעניין אותו בכלל?דובדובה
טוב.באמת מסקרן ..
האמת מוזר...האור שבלב
מאמינה שזה בהחלט יושב אצלו על משהו.

תראי בעוד עניינים בחיים.

לדעתי טוב ללכת לטיפול זוגי להבין שיש דברים שאתה חייב לתת מרחב לבן הזוג, זה כמו שהבעל מעיר הערות על בגדים של אישתו מבחינת צניעות, או מתערב לה בענייני 7 נקיים(היא אומרת בדקתי, הוא טוען שלא(לא סומך))
וכהנה והכנה.
כמו שאישה צריכה לסמוך ולא לחטט בטלפון של בעלה- כי זה התמודדות שלו.
בקיצור, זוג- זה לא אדם אחד.. ויש דברים שהם שלך לגמריי בלי להיות בלחץ מה בן הזוג ישאל יחטט ויתעצבן.

ואם הוא כן- זה המקום לתקן...

מקווה שהובנתי....
בעלי היקרחדשה ישנה
בטוח שאני מלכת היופי (אני לא),
וכל מי שרואה אותי מסתובב לו המח,
ב''ה הוא סומך עלי בצניעות, ב7 נקיים וכו'
כן, יש לו נטיה לשאול שאלות כשיש לי דברים מול גברים, לא כי הוא לא סומך עלי (אני הכי עניינית שיש) , כי הוא לא סומך על גברים שלא מתבוננים בי... והרגשתי שזה יצא מפרופורציה שהוא רצה שאני יזדעזע שגבר ראה אותי ואמרתי לו שזה לא נעים אבל ממש לא מזעזע אותי כי זה עניין רפואי של 2 שניות .
תשובה קצת שונהאבןישראל

אני אישית הייתי מתביישת להוריד את החולצה כמו שתיארת אלא הייתי מרימה את החולצה מלמטה לכיוון הכתף.
זה מה שעשיתי ( רק שאצלי זאת היתה אישה).
אבל זאת תחושה שלי.
מלכתחילה, אם הייתי חושבת על זה מראשחדשה ישנה
הייתי עושה את זה, ובע''ה זה מה שאעשה בחיסון השני, אבל לצערי לא חשבתי מספיק והחולצה שהבאתי הייתה צמודה מידי בשרוול ומעל עוד סריג צמוד ואין מצב להגיע משם לכתף ... אז נתקעתי המצב של חוסר ברירה... מה היית עושה? מחכה לחיסון ביום אחר?
לא יודעת מה הייתי עושהאבןישראל
אבל תרגישי טוב עם מה שקרה ,זה כבר קרה.
תכיני את עצמך לפעם הבאה שיהיה משהו יותר נוח להרים.
וואי, לא חשבתי שיכולה להיות בעיה בלחשוף את הכתף..הריון ולידה_פצ
הגענו להתחסן ביחד, והיה לי ככ ברור שככה עושים... בחיסונים קודמים שעשיתי בחיים אמרו לי שעדיף ככה, ולכן לא חשבתי פעמיים...
והיו שם עוד גברים (מחסנים, לא מתחסנים..), אבל בעיה שלהם אם הם מסתכלים... זה טיפול רפואי לכל דבר.
וזה גם לא היה מוזר לבעלי שעשיתי ככה, אולי כי עשיתי את זה ככ בטבעיות כי היה ברור לי שככה זה חיסון...

(ובכללי- אנחנו דיברנו על זה פעם והחלטנו שיותר נכון לנו שההחלטה אם משהו מסויים ראוי או לא מבחינה צניעותית היא שלי. הוא לא יכול להבין את כל השיקולים, את הקושי שלפעמים מצטרף לדברים... ואז הוא לא מעביר ביקורת על ההחלטות שלי.
כי בהתחלה היה לי קשה עם הערות שלו שאולי חולצה מסויימת קצת צמודה, או פתוחה..)
אצלי נערכתי לזהאם ל2

לבשתי גופיית בסיס

ומעל בגד מאד מאד רחב ופשוט משכתי קצת את הבגד וחספתי את המקום הרצוי

הכי מינימלי שצריך. 

תודה לבורא עולם שנתן לי זמן להערך לכך...

רק בריאות

אגיד דבר אחד..באפיק
אני בטוחה שהמחסן ראה הרבה פסים של חזיות.
תרגישי טוב עם עצמך, דברים כאלו קורים.

All is well
חחח.. הצחקתחדשה ישנה
לא קריטי שהמחסן ראהחדשה לשאלה
אבל אם היו גברים מסביב וכולם ראו אז כן היה ראוי לדעתי לבקש להתחסן מאחורי וילון...
לפעם הבאהבעצמי
לי היה הכי נוח פשוט לבוא עם חולצה קצרה טישירט ומעל משהו (סוודר/סווטשירט כלשהו) והורדתי בשביל החיסון לרגע והחזרתי..ככה לא הייתי צריכה להיאבק בשום חולצה וגם הרגשתי מאוד נעים כי החלק היחיד שהיה חשוף ל2 שניות הייתה היד שלי (אפילו לא עד הכתף..)
אוופ (פריקה)השקט הזה

בבקשה שזה לא יתפתח לדיון של בעד או נגד חיסונים. תנסו להתייחס רק לתחושות ולרגשות שלי.. ואולי להציע פתרונות מעניינים אם עולה לכן


 

היינו אמורים ללכת הערב למסיבת חנוכה עם הצד של בעלי.

בשבת גילינו בדרך אגב שיש שם בן דוד שהילדים שלו לא מחוסנים והם מירושלים שזה כן מקום שיש בו התפרצות (אם היו מגיעים ממקום אחר שאין בו התפרצות השיקולים היו אחרים, אבל מעניין שיש קורולציה בין מקומות שיש בהם התפרצות לאנשים שלא מתחסנים)


 

בקיצור כנראה בעלי ילך עם הבנות שכן מחוסנות ואני אשאר עם התינוקי בבית וזה ממש מבאס להעביר ככה את נר שמיני לבד..

וגם מבאס שמגיעים למסיבה הזו אנשים שלא פגשתי כבר הרבה זמן ויהיה נחמד לפגוש אותם (כמו דודה של בעלי שאני אוהבת ומגיעה מחו"ל) ואני צריכה לוותר על להגיע בגלל זה. ושכבר בן דוד אחד שהיה אמור להגיע מחו"ל החליט כבר לפני כמה זמן לא להגיע בדיוק מאותה סיבה


 

זה מעצבן אותי שיש לבחירות של אנשים השפעה כזו על הסביבה שלהם😐

 


 

 

 

ממש ממש מבאסמתיכון ועד מעון

מבינה אותך מאוד!!!

תודה💕השקט הזה
אני אישית לא נמנעת מללכת כי גרה במקוםבורות המים

שבמילא חצי לא מחסנים

אז אין לי איך להמנע מלחיות..אני לא אעבור לחינוך ביתי ולא אנעל בבית

אני כן שומרת על הז שלקטן לא יתקרבו חברים לש הילדים..ובכללי במילא לרוב הוא צמוד אלי


אנ י גם חוששת לפעמים

זה לא שלא

אני לא אומרת לך מה לעשות


אני במקומך כן היתי הולכת

כי ירושלים זה עיר גדולה

זה לא שההתפרצות עכשיו היא בכל בית שני וכו

ובכללי בחיים יש אצלי כן איזה גבול בין השתדלות להשתדלות עודפת

אצל כל אחד הגבול עובר במקום אחר

ולכן באמת ההחלטה היא שלך


אבל סתם משתפת שזה לא כזה חד משמעי שאסור להפגש עם אף אחד לא מחוסן..


ואני יודעת שמי שהגבול שלה שונה משלי תבוא ותביא לי את כל מקרי המוות חו''ש וכו

אני יודעת

ואני גם לא מתנגדת ולא אומרת לאף אחת מה לעשות

תכלס את צודקתהשקט הזה

זה עניין של ניהול סיכונים.

אבל פשוט מכירה קצת את עצמי ויודעת שאני אהיה כל הערב בלחץ שהילדים שלהם לא יתקרבו לתינוק, ואחכ שבועיים אני אהיה בלחץ ואבדוק כל סימן שנראה לי חריג אצלו אז לא יודעת אם שווה לי הלחץ הזה

בן כמה התינוק?רק טוב!

שייך לשים אותו עליכם במנשא?

או אם הוא קטן ועדיין רוב הזמן בעגלת אמבטיה אולי מראש להגיד שאת מבקשת שלא יתקרבו כי עם כל המחלות שמסתובבות עכשיו את חוששת עליו.

ואם הוא כבר בגיל כזה שמסתובב אז אם נעים לכם, להגיד להם מראש שממש התלבטתם אם לא לבןא בגלל זה, אבל בסוף החלטתם שכן, אבל מבקשים שלא יתקרבו לתינוק כי אתם מפחדים. 

רק אומרתאפרסקה

שחצבת כמה שידוע לי מאוד מדבק.

ברמה שאם חולה היה בחדר ויצא ממנו, ומישהו נכנס אחריו לאותו חדר, יכול להידבק. אז זה שהתינוק שמור קרוב להורים לא בטוח יעזור במקרה וח"ו יש מישהו מודבק.

מוסיפה שלעניות דעתי כדאי שגם מי שכן מחוסן והולך למסיבה, שישטוף טוב טוב ידיים במים וסבון לפני שהוא נוגע בתינוק חזרה בבית

אני חושבתשירה_11

שללכת ולשמור על התינוק בעגלה שלא יתקרבו אליי זה מספיק

הם לא היחידים ואנחנו מסתובבים בין הרבה אנשים 

תשמעי, אני גרה במקום הכי סאחי שיכול להיותהשקט הזה
אני לא חושבת שיש סביבי אנשים שלא מתחסנים🙊


וגם יש הבדל בין זה שמישהו סביבי לא מחוסן אבל אני לא גרה במקום שיש בו התפרצות, לבין להפגש עם אנשים שכן יש סבירות מסויימת שהם יכולים להידבק ולהדביק.


וגם בעלי די מטיל וטו על ההגעה של התינוקי (מבחינתו הוא גם מוכן להשאר בבית, אבל זה הצד שלו אז פחות הגיוני😅)

אז לגמרי שיישאר איתו! תמצאו דרך להסביר..תודה לה''
גם אני לא הייתי מביאה את הקטן...
חח לא צריכה למצוא דרך להסבירהשקט הזה
ממש לא אכפת לי להסביר בפירוש שלא הגיעו בגלל שהם לא מחוסנים. לא רואה סיבה להתנצל או להסביר. אם כבר הם צריכים להתנצל. אבל עדיין זה הצד של בעלי ויותר הגיוני שהוא ילך. 
אבל אם לך יותר חשוב להגיע ולבעלך זה בסדר להישארתודה לה''
אז תלכו על זה
לשנינו חשוב להגיעהשקט הזה

זה לא שלי יותר חשוב. גם בעלי רוצה לפגוש את המשפחה שלו ומן הסתם יותר ממני

 

למרות שכרגע הוא אומר שלא מרגיש טוב אז אולי בסוף יצא שבאמת אני אלך🙊

מבאס על ההרגשה!אר

מתכוונת לחיסונים בכללי? או לא מחוסנים לשפעת?


בכל אופן הייתי הולכת ואת התינוק שומרת יותר שלא יתקרבו... או מרדימה בחדר (תלוי גיל)

בכל אופן אין לנו מושג מי מסביבינו מחוסן או לא....

אי אפשר לא לצאת מהבית וחבל שתגרמי לעצמך להפסיד 

נראה לי שהכוונה לחצבת ולא לשפעת...בארץ אהבתי
הם לא מחוסנים בכלליהשקט הזה

וספציפית לחצבת

 

זה מסיבה באיזה אולם קטן אז אין חדר שאני אוכל לשים אותו שם.. אחרת זה באמת יכל להיות פתרון נוח

חיבוק, באמת מבאס מאוד...בארץ אהבתי

מבינה את ההחלטה שלכם.

וזה באמת מבאס שהחלטות של אחרים צריכות להשפיע גם עליכם..

וואי זה ממש מבאסממשיכה לחלום

אולי לשים אותו במנשא עליך כל הערב?

או לחילופין להיפגש עם חברה אחרת?

זהו, שחושבת לבדוק באמת אם יש איזה חברה פנויההשקט הזה
אבל עדיין מבאס על המשפחה
באמת מבאס ממשניגון של הלב

אולי זה ירגיע ואולי לא, אבל ירושלים ענקית, וההתפרצויות הם במקומות מאוד ספציפיים ולא בכל העיר, ככה שהם לא גרים או מסתובבים הרבה באיזורי ההתפרצות (שהם מצומצמים) לא הייתי חוששת יותר מאשר אנשים ממקומות שאין בהם התפרצות

יש לך מידע איפה יש התפרצויות?השקט הזה
או איפה אפשר למצוא מידע כזה?
מבאס ממש...פאף
מבינה אותך ממש, ובאמת כנראה לא תמצאי תחליף ראוי, אבל יפה שככה את מתבאסת על לפספס מפגש משפחתי של הצד של בעלך! מקווה שתפנקיצאת עצמך בדרך אחרת...
כן, זה באמת מיוחדהשקט הזה
אבל יש לו משפחה מקסימה ובגלל שהיא לא מאד גדולה אז אפשר גם להצליח להכיר את כולם וליצור קשרים
איזה כיף שיש לך קשר טוב עם המשפחה של בעלךאמאשוני

באסה להפסיד מסיבה,

אבל אני חושבת שהמחשבה על "אני מפסידה בגלל בחירות שלהם"

היא לא ממש נכונה ובטח לא מקדמת.

יש הרבה בחירות של אנשים שמשפיעות על הסביבה, ועדיין הבחירה של מי שנמנע היא גם בחירה.

מכירה מלא שלא ילכו למסיבות ביו"ש בגלל חשש מהדרכים,

ואף אחד לא יגיד בגלל בחירה שלהם לגור במקום מסוכן אני מפסידה מסיבה.

או בגלל ענייני כשרות/ צניעות.

כשהקטן שלי היה בן פחות משנה, גם הייתה תקופת התפרצות חצבת, ושמרתי עליו בבית ככל יכולתי,

ככה שמבינה את הבחירה שלך להישאר,

ועדיין כדאי לתייג את זה שאת בוחרת להישאר כדי לשמור על התינוק שלך, ולא בגלל בחירות של אחרים (שבעינייך זו בחירה חסרת אחריות, מבחינתם זו בחירה על אוטונומיית הגוף שךהם וזו זכותם בדיוק כמו זכותה שך בחורה ללכת עם גופיה גם אם זה מייצר קונפילקט לאחרים.


לעניין פתרונות, אפשר לבקש שיפתחו זום בזמן הדיבורים, זה נחמד לראות אנשים ככה ולשוחח איתם

אצלנו עושים את זה עם חלק המשפחה שבחו"ל.

אם לא עושים אצלכם תוכלי לעשות שיחת וידאו עם בעלך ולבקש לפטפט עם האנשים שרצית במיוחד, ועל הדרך גם עם השאר..

ותפנקי את עצמך הערב בלי קשר 😀

בן כמה התינוק? האם חוסן במנה ראשונה?דיאן ד.אחרונה

אם כן הייתי שוקלת כן לבוא איתו למסיבה

אם לא, אז ממש לא הייתי מביאה אותו...

 

מה לגבי בייביסיטר?

או להשאיר אותו אצל שכנה/ חברה/ אחות?

 

איך אתן מאחסנות מטפחות?מחפשתהמלצה

לובשות עבות וריבוע ככה שזה תמיד נראה בלאגן..

רעיונות ותמונות יתקבלו בברכה!

לי יש כוורתכנה שנטעה

של ריבועים קטנים ואני מגלגלת לבפנים את המטפחות. ממש קליל לסידור (סתם לגלגל ולתקוע) ונראה מסודר כי איך לא

כמו הכוורת שיש בקמיליון?נפש חיה.
אצלי הכנתי מתלה מדופן של מיטת תינוק ישנהטארקו

ואז אני תולה על זה


זה לא סופר מסודר אבל זה נוח לי וקל ונראה יפה בעיני

כל אופציה שדורשת קיפןל/גלגול לא החזיקה לי

במגירה, מקופלות ועומדות אחת ליד השניההשקט הזהאחרונה
ככה שאני פותחת את המגירה ויכולה לראות את כל המטפחות
ילד שיש לנו התמודדות איתו לאחרונהאובדת חצות

עקשן

מתחצף אם לא מקבל ממתק (מקבל המון אבל דורש מה שרוצה)

אומר לנו "אתם חצופים"או- אני שונא אתכם

מרביץ לנו כשכועס

מרביץ לאחיו המון ומתנכל אליו


ילד טוב ירושלים בגן ואצלנו- מלא התמודדות..

ולא ברור לי למה.


מה עושים? איך מתנהלים? אני מרגישה שהוא מוציא ממני כעס וחוסר סבלנות, קשה לי עם האופי שלו כשאני רגועה ונעימה.

ובמיוחד מעצבן אותי כשהוא מתנכל לאחיו שעדין ואפילו לא מחזיר ואוהב אותו (אולי הוא מרביץ לו מקנאה- לאחיו יש אופי רגוע כמו שלנו)


אנחנו כועסים עליו לצערנו כי זה מה שהוא מוציא מאיתנו.

הלוואי שהייתי מצליחה להיות יותר מכוונת אליו

מרגישה שקשה לי להכיל בכי ותלונה וכעס ודרישה והמון דרמה!מה עושים? שוב, הדרכת הורים?

זה אותו ילד שתמיד היה מאתגר?מתואמת

נדמה לי שכבר כתבתי את דעתי, שכדאי ללכת לאבחון מקיף, לא רק אצל פסיכולוג אלא גם אצל רופא התפתחות, הכי טוב דרך התפתחות הילד בקופה.

וכן, כמובן לחזור להדרכת ההורים - זה לא משהו שאפשר לפתור בכמה פגישות. ילד מאתגר לפעמים דורש ליווי במשך שנים...

ורק לגבי זה שבבית הוא מאתגר ובגן לא - זו תופעה ידועה. ולהפך, יש בזה מחמאה להורים, שהילד מרגיש מספיק בטוח אצלם בשביל לשחרר את האנרגיות שלו, ובגן הוא לא משחרר כי אין לו מספיק ביטחון. (יכול להיות כמובן שזה נובע מכך שבגן מצליחים להציב לו סמכות נכונה ובבית לא. מדריכת הורים טובה תדע לעזור לכם לזהות את זה...)

הרבה כוחות!❤️

זה לא אותו ילד!אובדת חצות
אז הם מחליפים תפקידים כל הזמן?מתואמתאחרונה

גם אנחנו שמים לב לזה אצל התאומים שלנו

בכל אופן, אם הייתם בהדרכת הורים בשביל הילד השני, אז בהחלט כדאי עכשיו ללכת להדרכת הורים על הילד הנוכחי. וזה בעצם יהיה על שניהם, כי אי אפשר לנתק אחים זה מזה.

ובהדרכת ההורים תוכלו להתייעץ אם כדאי ללכת איתו לאבחון או לטיפול רגשי...

כשאת כותבת "זה מה שהוא מוציא מאיתנו"המקורית

זה אומר שאת לא בעמדה של מובילה, הורית

ולכן כן, הדרכת הורים

זה כנראה מעגל של היחס שלכם לתגובות שלו שמזין אתכם

ניסיתם הדרכת הורים בתחום הזה ועזר לכם?יעל מהדרום
אשמח לרענון- מה נותנים לאכול בבוקר- גיל 5אובדת חצות

אחד לא אוהב בננה, אחד כן

הם התרגלו לעוגיות של חיות על הבוקר או ביסקוויט או עוגה משבת.

יש עוד רעיונות יותר בריאים וגם משביעים וגם שילדים אוהבים???


תודה!

דגני בוקר, כריך, אקטימלכורסא ירוקה
לא עשיתי אבל מתכננת - מאפינס בריאיםירושלמית במקור
האמת עוגיות וביסקוויט זה אחלהמקקה
אני לא נותנת כלום, אולי וופל או קורנפלקס אם קמו מוקדם
קורנפלקס עם חלבדיאט ספרייט
אני מכינה מידי פעם עוגיות שיבולת שועלפרח חדש
אצלנודרקונית ירוקה

פרי (אני דואגת שיהיה מבחר)

דייסה (שיבולת שועל דקה, טיפה מלח, מים רותחים, חלב וחורי טעם כמו דבש/קינמון/רסק תפוחים)

פרוסת לחם


שימי לב שיקח זמן להרגיל אותם שכבר לא מקבלים ביסקוויט. צריך להכין עתודות כח בשביל השינוי

בעבר היו אוכלים אצלינו כריךיעל מהדרוםאחרונה
לק"י


היום בעיקר שטויות (קורנפלקס, בייגלה, ביסקוויטים וכו').


אפשר קרקרים או פריכיות.

ירושלמיות! מה יש לעשות מחר בערב באזור ת.מרכזית? עםאביגיל ##

ילדים בני 10-14. פתוחים להצעות

יש באולינג באזור?

אזור תחנה מרכזית, אפשר גם לכיוון שוק מחנה יהודה

חדר בריחה יכול להתאים?בארץ אהבתי

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

היינו בחדר בריחה לא מזמן. מחפשת משהו אחראביגיל ##
תודה על הנסיון!


אשמח לעוד

אולי מוזיאון ישראל?שמעונה

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם

נכנסתי עכשיו לאתר, רואה שסגור בימי אאביגיל ##
גם בחנוכה? מוזיאון המדע בדרכ סגורשמעונה
אבל לא יודעת אם מוזיאון ישראל...
אסתכל שובאביגיל ##
קיר טיפוס? יש בגבעת שאול כמדומנימרגול
גבעת שאול מיקום מצויין בשבילנו! תודהאביגיל ##אחרונה
מה עוד יש שם? חוץ מקיר טיפוס
אני יודעת שאני צריכה להגיד אלף פעם תודהאנונימית בהו"ל

ואני אומרת!

תודה לך ה' כי שום דבר לא מובן מאליו!!!!!


ועדיין מרגישה קנאה כלפיי נשים שעוברות את ההריון בנחתתת, בשקט, בלי לרוץ לבדיקות, יכולות לעשות פדיקור מניקור, טיפול פנים, לקנות דברים לעצמם בנחת ולא כמוני רק בפחדים של איך תהיה הלידה ואם הוא יתהפך או לא.


מקנאה בכאלה שיכולות לבחור בית רפואה לפי האוכל או לפי חדר פרטי או לא ואני מתחננת שיקבלו אותי אחרי קיסרי ויתנו לי צאנס


והכל עובר בלחץ של מילואים ולבד וריצות

גם אני רוצה נחת


תודה ה' על הכל

אני ממש מבינה אותך!! וברור שזה לא סותר את ההודיה!חוזרת בקרוב

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

אם הבנתי אותך נכון, ההריון בסדר והפחד רק מהניתוח?עדינה אבל בשטח
אז אפשר להרגיע אותך שזה לא סוף העולם? זה עדיין הריון שקט ורגוע, שלא תדעי איזה דברים נשים עוברות בהריון, לא נעים ניתוח, אבל לא נורא, תנסי להנות מהדרך.. העיקר ידיים מלאות, בריא ושלם ❤️ חיבוק על הקושי,  הרגשות ועל המילואים !
הבנת לא נכון 😅אנונימית בהו"ל

ההריון לא קל, הקאות נון סטופ והרבה ריצות לבדיקות אבל זה שגם הלידה אולי תהיה בניתוח וכל הלחץ סביב זה ממש קשה לי.

יש לי ניסיון עם קיסרי, לי זה היה נורא בעיקר נפשית

רוצה להציעסתם שם 1

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

למה הכוונה ככה?אנונימית בהו"ל
חושבת עכוזסטודנטית אלופהאחרונה
מזדהה איתך ברוב הדברים ♥️מולהבולה
חגיגת יומהולדת לילדים (טריגר אובדן הריון)shiran30005

המתוקים שלי חוגגים תיכף חלאקה + גיל שנתיים. הבת יומיים לפני טו בשבט והבן חלאקה גיל 3 יומיים אחרי טו בשבט.

בעלי מאוד רוצה לשבת עם המשפחה המורחבת (אחים אחיות סבתות גדולות) ולחגוג להם יחד בטו בשבט. זה גם הזמן שכולם בבית בד"כ.

אבל אני לא מוכנה. רוצה לעשות משהו משפחתי מצומצם וזהו.

מה המניע שלי? בטו בשבט בדיוק לפני 16 שנים ילדתי את הבת הבכורה בלידה שקטה. ממש בליל טו בשבט. הקטנים נולדו בתאריך סימבולי צמוד ממש לטו בשבט ולא עשינו כלום.

הימים האלה בשבילי זה סוג של אבל ואובדן- ובמקביל כמובן צמיחה והודיה על הקטנים שנולדו.

בקיצור לא מוכנה לעשות להם כלום עכשיו, מה לעשות שקשה לי, לא יכולה להשתחרר מהתאריך הזה ומניחה שזה ילווה אותי עד סוף חיי גם. אף אחד לא מבין אותי ונשארתי בודדה בקטע הזה כי כולם שמו את זה מאחור. כן חוגגת ימי הולדת שלהם אבל בקטנה. לא רוצה לחשוב כרגע על בר/בת מצווה כי יש עוד זמן.

בקיצור להענות לדרישה של בעלי או להקשיב לעצמי ולא לעשות כלום? הוא מגיע ממשפחה שכל דבר חוגגים ועושים עם האחים והאחיות לכן חשוב לו

נכנסתי לסוג של אי נעימות מול בעלי שלא מבין מה אני עדיין תקועה בעבר (ולכו תסבירו לו ...) ומצד שני הוא צודק מה הילדים אשמים, 

היי יקרה חיבוק גדולפרח חדש

3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים

גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים

1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?

2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום

3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?

אולי יהיה לך נוח לחגוג חודש אחרי?דיאט ספרייט
אני מכירה הרבה אנשים שחוגגים חלאקה מאוחר כי קשה להם לספר את הילד. 
אני חושבתoo

שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות

גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום


אם בעלך רוצה לחגוג בגדול

אולי שהוא יארגן את המסיבה

אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה

נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו

כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע

(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)


(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר

עשינו את האירוע בלי חשק בכלל

אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד

בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות

ושמחתי שלא ביטלנו אותו)

אני חושבת שמה שנכון זהבורות המים

א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום

הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך


שנו כבר עבר זמן אז ,...


ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים

ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף

או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..


ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..

רק מה

לא חייב באותו היום שמאוד רגיש

לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי


לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות


וגיל 3 היתי עושה חלאקה

גם חלאקה אפשר פשוט יחסית

אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם


אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית

יקרה❤️מתואמת

נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).

לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.

היית בטיפול סביב האובדן?


(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)


הרבה כוחות, יקרה❤️

כמה מחשבותמקרמה

קודם כל חיבוק גדול

אני לא מדברת מנסיון

ואני מטבעי שכלתנית יותר

אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי

אז בסוף זה מה שנכון לך


1. אני לא חסידה גדולה של טקסים

וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו


2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)


3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה


4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)

אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות

אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים

ולשם צריך לשאוף


יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה

16 שנה זה תהליך ארוך

אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור


ובסוף בסוף בסוף

את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר

ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב


הלוואי וירבו השמחות במעונכם

והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות

חיבוק ❤️רוני 1234
גם אני עברתי לידה שקטה לפני 11 שנה.


אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.


אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך


(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)

יקרה, כותבת מאכפתיות מקווה שלא פוגעתמתיכון ועד מעון
עבר עריכה על ידי מתיכון ועד מעון בתאריך ל' בכסלו תשפ"ו 21:45

מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.

 קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך 

שירני חיבוק גדולשירה_11

ליבי איתך

דילמה בנושא כואב כל כך


אני הייתי שואלת מה את מרגישה?

אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?


ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?


ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?


זה סתם שאלות שעלו לי

לא פשוט בכלל

❤️❤️❤️❤️

חיבוק גדולתהילה 3>

להקשיב לעצמך שהזמן הזה לא מתאים לך אם זה המצב.

ויחד עם זה אולי בתאריך קצת יותר מוקדם או מאוחר, כשאפשרי לך, לחגוג על הילדים הקיימים ב"ה.

ממה שאני מבינה- זה חריג התחושות שלי?shiran30005

זה לא אמור להיות ככה? שאני יבין באמת אם אני צריכה ללכת ולטפל. כי להבדיל ילד שנפטר כל החיים זה יום של אבל אז למה פה זה שונה? זאת הילדה שלי כל החיים, כל הזמן אני מתפללת אליה, סחבתי אותה 9 חודשים, ילדתי אותה ,מה שונה פה? אולי אני ה"מוזרה" בסיפור שלא מוכנה לשחרר

ולמה זה עדיין קשוח לי למרות שעברו ככ הרבה שנים? יש לי מלא חברות שילדו בזמן שלי וקשה לי מאוד לראות את הבנות שלהם, זה בעיה או שזה "נורמלי" ? 

ב''ה לא איבדתי ילדמתיכון ועד מעון

בחוויה שלי אובדן הריון הוא אחר, אבל בחוויה שלך זה כן דומה.

אני לא יודעת להגיד לך מה עושות משפחות שאיבדו ילד אבל אני חושבת שגם בזה יש שונות ולא כל משפחה נוהגת אותו דבר.

אני מתחברת לשאלות של @תהילה 3>, של מה יקרה אם לא תאחזי כ''כ חזק באובדן, מה המשמעות של זה עבורך?

אני לא חושבת שזו שאלה של נורמלי ולא נורמלי אלא של מאפשר תפקוד ולא מאפשר תפקוד, כרגע נשמע שהאבל לא מאפשר לך לתפקד וזה דבר שכדאי לטפל בו, לבחון אותו לגעת בכאב הזה באופן רגיש ולחשוב אותו, להחליט מה לוקחים הלאה ומה משאירים בעבר

גם אדם שנפטררק טוב!

יום הזיכרון לא חייב להיות יום של אבל.

בשביל זה יש לנו ביהדות הלכות אבלות מאונן, לשבעה, חודש, שנה, אזכרה שנתית. הדרגתיות באבל.

יש משפחות שהופכות את יום הזיכרון ליום אבל שאי אפשר לעשות בו כלום. ויש משפחות שבוחרות בחיים למרות הקושי שוודאי קיים, ועושות משהו לזכרו או לעילוי נשמתו של הנפטר.


כאן אפילו לא ממש היו חיים בעולם הזה. לא שהצער לא קיים. והגיוני שאחרי לידה שקטה יש קושי לקום ולהמשיך הלאה. אבל אם אחרי 16 שנה את עדיין באותו מקום משתק אז בהחלט ממליצה על טיפול.


אני עברתי אובדן של עובר (שהיה בשלב בו יכולתי לבחור בין לידה שקטה לבין גרידה ובחרתי גרידה). זה היה בשלב כשכבר הרגשתי תנועות. וגם הרגשתי כשהן פחתו... כך שזה ממש הרגשה שהיו חיים ונעלמו... התקופה שאחרי היתה קשה. לקח זמן לחזור לעצמי. לי אישית עזר כן לדבר על זה ולשתף אנשים שקרובים אלי ולספר את הסיפור והשתלשלות הדברים. אחרי זה ילדתי עוד 2 ילדים אחד צמוד לתאריך הגרידה ואחד צמוד לתל"מ של ההריון שנפל. ומרגישה שהתאריכים האלה הם דווקא סמליים ומשמחים אותי שיצאו ככה כי בזמן שלא זכיתי להביא חיים, היה תיקון וקיבלתי מתנה (וד"א הילדה שנולדה אחרי הגרידה שהיא ילדה מהממת! לא היתה נולדת ללא אותה הפלה. אז זו גם דרך להסתכל...)


ממליצה גם על הספר 'כחלום יעוף' של הרב אברהם סתיו.


לאבד בתתהילה 3>

כמעט, זה דבר שב"ה לא חויתי (חויתי אובדן קרוב אחר) אבל ממי שמכירה שחווה זה אובדן קשה ממש.

בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלא להיות קשובה לעצמך.

אם *לך* קשה שזה עדיין כל כך משפיע עלייך, אפשר לנסות לטפל בזה, אבל באופן כללי אובדן זה דבר קשה וכואב וזה טבעי.

את כותבתאמאשוניאחרונה

שאת היחידה שנשארה להחזיק את הזיכרון, השאר המשיכו הלאה.

אולי במובן מסויים חלק מחוסר היכולת לחגוג ימי הולדת,

נובע מתחושה שאם חוגגים= השארנו מאחור לגמרי את האובדן?

כי אם כך את מרגישה (אפילו אם זה רק במובן מסויים..)

אז מאוד מובן למה את מתקשה לשחרר ולחגוג.


אז אולי אפשר אחרת וכן להנכיח באירוע את האובדן? כלומר אפשר גם לשמוח בשמחת הילדים שנולדו ב"ה, וגם לזכור שיש להם אחות גדולה שאיננה.


ואני זוכרת שהלידה של הבת דווקא הכי טלטלה אותך, וזה היה רק לפני שנתיים,

אז הגיוני שעדיין הדיסוננס הזה קשה לך..


כיוון נוסף, אולי אפשר לתעל את האירועים לא לחגיגה רגילה, אלא לעשות משהו ערכי ומיוחד יותר שיעזור לך להכיל את המורכבות.

אולי נסיעה לקברי צדיקים לתפילה וטקס חלאקה או נסיעה לכותל.

צריכה את עזרתכן הדחופהההאנייי חדשה

אז לצערי אני צריכה לעבור גרידה מחר בבוקר, עובר שלא התפתח

שבוע 10

ופתאום עכשיו התחיל דימום חלש האם זה אומר שלא לגשת לעשות גרירה מחר?

זה יקרה טבעי?

אני ממש חוששת שיקרה טבעי מניסיון קודם שלי שהיה כואב ממש ואני רוצה להמינע מזה.

מה מצפה לי הלילה?

אני רק רוצה לדעת האם להתנהג כפי שביקשו ממני ועגיין לגשת לגרידה מחר או שכבר לא רלוונטי

פליז עזרה ממי שמבינה בזה


תודההה

היי חיבוק קודם כלפרח חדש

מה בעצם את מתלבטת

אם ללכת עכשיו למיון?


אני חושבת שבאמת אין כ"כ מה לעשות עכשיו חוץ מלחכות למחר בבוקר ולקוות שלא יצא לבד

ולעבור את הגרידה כמתוכנן.


אולי אם תקפידי ממש לשכב כל הזמן עד הגרידה זה יעכב  במידה מסויימת.


חיבוק גדול ושיעבור בקלות.

השאלה שלי בעצםאנייי חדשה

היא האם זה שהופיע דימום אוטומטית פוסל את הגרידה?

זאת אומרת אם מחר כשאגיע ואגיד שהתחיל דימום יסרבו לבצע גרידה?

אני לא חושבת שזה פוסלפרח חדש
תגידי שממש חשוב לך לעבור את הגרידה ולא לתת לצאת לבד
לא פוסל, פשוט כשתגיעי יבדקו אם יש שאריתחצי שני

כדי לא לעשות סתם גרידה אם כל התוכן יצא.

הרבה נשים מגיעות מדממות לגרידה

לא יסרבונירה22
אולי ישאלו אם את מעדיפה לחכות או לא
תודה לכולן❤️אנייי חדשה
לי קרה משהו דומה, משתפת אותךדובדובהאחרונה

קבעו לי תור לגרידה,

הייתי בשבוע 10 פלוס לעובר שהתאים לשבןע 8 פלןס 3

אבל ההפלה התחילה יום קודם. קצת דימומים שיתגברן ויתגברו עם כאבי בטן

אז בעלי לקח אותי למיון לבדוק אם יש מה לעשות גרידה או שהכל יצא.

שבאנו אמרו לי שיש שארית ממש קטנטונת.

ובאמת היא יצאה בהמשך... ולא היה צורך בגרידה.

הפלה ראשונה לקחה לי כמה ימים. התחיל דימום ורק ביום החמישי אחרי הדימום התחילה ממש ההפלה...

קיצר איפשר לדעת. אם הדימום מתגבר ומתחילים צירים וכאבי בטן הייתי הולכת לבית חולים. 

אולי יעניין אותך