אני יכולה להביא הרבה סיבות, אבל אם זה בשביל צורך 'לשכנע' אנשים להתחתן אני לא חושבת שזה נכון.

אני מאמינה שרצון להתחתן צריך לבוא מתוך רצון טבעי של האדם, ולא שיתנו לו סיבות למה הוא צריך לעשות את זה.

ברור שרצון זה א' כל.

הסיבות עוזרות לנו להוריד את הרצון למילים.

וברור שלכל אחד יש סיבות משלו, אפשר ללמוד על עצמנו מהסיבות של אחרים.

אבל בכלל לא דיברתי על הרצון🙈

זה לא הנקודה של השרשור, רציתי במרוכז סיבות, רצון זה אחת הסיבות אבל יש עוד.

וכתבתי אתזה בתגובה לתגובה שלך אבל זה גם להסתעפות עלזה מעליך..

יופי, זה תשובה

@נופת צוף

@נוגע, לא נוגע

מדוע בעצם מתחתנים?

כמה סיבות עיקריות (יש עוד כמובן):

1. הולדת ילדים למסגרת ברורה, יציבה ומבורכת – טוב לנפשם של הילדים וההורים כאחד. מחויבות אמיתית ועמוקה לנצח.

2. איחוד נשמות במובן המילולי פשוטו כמשמעו – תחת החופה ופכים לאדם אחד שלם. חצי נשמה של האיש והחצי השני של האישה – יחד אדם שלם.

3. פיתוח האישיות ותיקון המידות – נהיים בעצמנו בני אדם יותר טובים. תמיד צריך להתחשב בעוד אדם, בזולת, זה משכלל אותנו ומגדיל אותנו.

4. שייכות - נישואין מעניקים לבני הזוג שייכות אמיתית זה לזו. מרגע שעמדנו תחת החופה - הוא האיש שלי. אני האישה שלו.

כמו שבעתיד ב"ה הילדים שלי יהיו הילדים שלי ואני אמא שלהם - שייכות. עמוקה, בסיסית, יציבה ומקיפה.

המקום הזה של השייכות גורם גם לכך שהזוגיות שלנו תיהפך למשהו חי ויציב, למשהו בטוח ונצחי. ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי - בלי לבדוק כל הזמן האם אנחנו מתאימים אחד לשני, אלא מתוך ידיעה שאנחנו שייכים אחד לשניה לכן עם כל ההתמודדויות והאתגרים שיגיעו (ויגיעו, לכולם) - נצא מאותה נקודת מוצא בסיסית - אני שלו והוא שלי. אני והוא זה לנצח. מכאן נשאל את עצמינו - ואם קשה/מאתגר - מה עושים? ויחד נחשוב על פתרונות,

ולא חלילה נצא מתוך נקודת מוצא של "האם זה זה?" (גם אחרי שעמדנו תחת החופה הכוונה! ברור שלפני כן צריך לשאול את השאלה הזו!) - כי אז עצם שימת סימן השאלה המרחף הזה מעל הזוגיות שלנו יכול *בעצמו* לגרום לנו על כל קושי או התמודדות להרים ידיים או לשאול את עצמינו "זה בכלל זה?! אולי לא בחרתי נכון?!" ואז מאוד קשה לעבוד ולפעול לשיפור הזוגיות והעמקתה מתוך נקודת מוצא כזו... 

5. כמובן רצון - כאשר מוצאים את האחד/האחת, הלב כבר אומר את שלו רוצה לחיות יחד, לגדל ילדים יחד, להזדקן יחד, לבנות בית שלם, לבנות משהו עמוק שאחד + אחד שווה הרבה הרבה יותר, ליצור אחדות מופלאה ואפילו שמימית וניסית וכן הלאה... הרצון הזה יכול לבעור גם בשכל גם ברגש וגם בגוף,

וכמובן שע"י הנישואין אנו ממלאים את *רצון ה'* ולא רק את הרצון שלנו

מעבר לכל הסעיפים הנ"ל,

לי אישית התשובה לשאלה "למה בכלל להתחתן?" היא "איך אפשר שלא להתחתן?"

מכ"כ הרבה סיבות,

עבורי זה עיקר החיים,

רצון לחיות בשלמות בכל המובנים עם בן/בת הזוג,

גידול ילדים למסגרת יציבה בטוחה וחמה - בשבילם ובשביל ההורים,

מסגרת שמאפשרת פיתוח האישיות/עבודת המידות בצורה הכי מקסימלית עבור כל אחד מבני הזוג,

מסגרת שמאפשרת לשני חצאים של נשמה להפוך ממש לנשמה אחת (כן, הכי קלישאתי, והכי נכון)

מחויבות שלמה,

אפשרות להיות נאהבים ולאהוב עד הסוף,

מסגרת שממשת בפועל את רצון ה' והידיעה הברורה - שאם כך אמר הקב"ה, זה שברא אותי ואת העולם - זה הכי טוב עבורי, ולו רק בגלל שהוא מכיר אותי הכי טוב ו"לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו".

וכבר אדם הראשון שאל את אותה שאלה את עצמו ולבסוף קבע "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי... על כן יעזוב איש... ודבק באשתו והיו לבשר אחד"

ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה".

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

- "גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים"-

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אםזה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

- "שינויים ומעברים בחיי משפחה/האדם בתוך המערכת. איך שאני אתמודד עם גיל ה40 או גיל המעבר, חתונה של ילד, לידה ראשונה וכו יכול להיות שונה, משמעותי (לכאן או לכאן) וכו' ממה שיעבור בן הזוג שלי מול ההתמודדיות האלה. כנ"ל לגבי משברים לא צפויים- אובדן, לידת ילד מיוחד, חיים בצל טרור (פחות לא צפוי.. אבל בכל זאת), טלטלה כלכלית, מחלה של הורה/ילד/בן זוג ועוד" - גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה, קשר ומיניות בעולם השם דגש על גיוון וחידוש, כאן ועכשיו, השוואות, אינדיוודואליזם וצרכיו המשתנים

דגש על חיצוניות בתוך מערכת שוחקת, אינטנסיבית, מוכרת וידועה של נישואין"-

גם כאן, יכולה להעיד רק על עצמי שאחרי 14 שנות נישואין כל מה שכתבת רק מתעמק, מתעצם ומתרחב.

ואני לא מיוחדת כלל, זוגות רבים רבים חווים את התחום הזה כולו כך.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, 

ובשניים זה נותן הרבה יותר.

וגם כאן - מה האלטרנטיבה?

גם זוגיות ללא נישואין יש בה את אותו הדבר בדיוק רק בלי הנישואין,

אז אפשר שאדם יאמר שהוא רוצה לקיים יחסים עם 1,000 נשים/גברים ולעולם לא להיות בזוגיות - זו בחירה שלו.

אז אולי הוא "ירוויח" "להעמיס" אין סוף פרטנרים למיניות - אבל הוא יפסיד כ"כ הרבה,

את כל העומק והקשר הבינאישי שמתלווה יחד עם המיניות, ושיכול להתעצם ולגדול עם השנים ולא להיפך, ומסגרת של נישואין עפ"י ההלכה יכולה רק להשביח את כל הנושא הזה לדעתי.

גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך לחדש, לגוון, להעמיק, להשקיע

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1. בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 שנות נישואין

*המודעות* שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה

(אם תרצי אוכל לכתוב על כך פוסט נפרד כי זה ממש ארוך על מהות הנישואין עצמה)

בהצלחה רבה רבה

שתזכו כל אחד ואחת מכם למלא את רצונכם האמיתי ואת רצון ה' במהרה ובשמחה ובשלווה!

שמחתי לשמוע שזה עזר לך ואמן ואמן על האיחול המרגש והמשמח 🙏

והסיפא - 🤣🤣

תבורכי

קודם כל מתעורר באדם רצון טבעי ופשוט להתחתן, להיות בזוגיות, להקים בית, להקים משפחה. לאחר שיש לו את הרצון הזה, אפשר לנסות לברר מה המשמעות שלו.

אכתוב מה התעורר אצלי:

1) רצון להרגיש אהבה. פשוט שהרגש שנקרא אהבה יהיה חלק מהחיים שלי, או חלק משמעותי מהחיים שלי.

2) רצון לאהוב מישהי, לשמוח בה, במי שהיא. פשוט לאהוב אותה מבלי שום סיבה, רק בגלל שהיא זאת היא.

3) רצון להרגיש נאהב, שמישהי שמחה בי, במי שאני, מבלי שום סיבה, פשוט בגלל שאני זה אני.

4) רצון להרגיש דבקות. להרגיש שהנפש שלי קשורה בנפש שלה, ואנחנו דבוקים אחד בשני תמיד. להרגיש שיש קשר עמוק ונצחי בנינו, והיא חלק מהותי ממני. להרגיש שהיא שייכת לי, ואני שייך לה, שהיא משלימה אותי ואני משלים אותה. ולחוות את הדבקות בנינו בנשמה, ברוח, בנפש, במחשבה, ברגש, ובגוף. זה רצון לחיות עם אדם שיש לך קשר עמוק אליו, ואתה מרגיש שהוא חלק מהותי ממך. 

5) רצון לשותפות. שתהיה לי שותפה לחיים, שנעצב ביחד את החיים של שנינו. שאני אתן לה להיכנס לתוך מעמקי הנפש שלי, והיא תיתן לי להיכנס לתוך מעמקי הנפש שלה, ונשתף אחד עם השני בעולם הפנימי שלנו. ונלווה אחד את השני במסע החיים, נשתף בהתלבטויות, ניתן עצות טובות, ונצמח ביחד. נחווה את העולם ביחד, נחווה את הזמן ביחד. להפסיק לחיות לבד, רק עם עצמי, מבלי שאף אחד ייקח חלק מהותי בתוך החיים שלי.

6) רצון שמישהי תלווה אותי במסע האישי שלי, ותהיה חלק מזה. שיהיה לי עם מי לשתף את החלומות שלי. ושמישהי תעריך את ההתקדמות שלי, ואת ההישגים שלי, ואני אחלוק את השמחה בהם ביחד אתה. זה קצת דומה לסעיף הקודם, אבל שם מודגש הצד הזוגי של המסע, וכאן הצד האישי.

7) רצון להרגיש חשוב. להרגיש שאני חשוב למישהי, שמישהי חושבת עלי, שאני משמעותי בחיים שלה, שהיא צריכה אותי. 

8) רצון לתת, רצון להשפיע. לתת למישהי שאני אוהב. לתת אהבה, לתת שמחה, לתת הנאה, לתת שלווה, לתת תמיכה, לתת הקשבה, להיות שם בשבילה, לעזור לה לחיות את החיים יותר טוב יותר בשמחה ויותר בקלות. אין דבר יותר כיף ומספק בעולם מאשר לתת למישהו שאתה אוהב. 

9) רצון לקבל ממנה. כל מה שהיא תרצה לתת לי אני אעריך ואשמח.

10) רצון להקים משפחה משלי. הרצון הפשוט לחיות בתוך תא משפחתי שהוא שלי, שאני ראש המשפחה, שאני הקמתי אותו, שאני מעצב אותו (כמובן ביחד עם האישה שלי). 

11) רצון לבית. מקום שהוא שלי, שהנפש שלי נרגעת בו, ואני מרגיש בו שקט שלווה ומנוחת נפש. 

12) רצון להביא ילדים ביחד עם אשתי, לגדל אותם ביחד, לחנך אותם ביחד, לעזור להם לצמוח. לדאוג לנשמות שהקב"ה יפקיד בידינו. הם יהיו הפירות של אהבה שלי ושל אשתי, והם ימשיכו את השם שלנו בעולם. רצון להיות אבא, ובהמשך להיות סבא.

13) רצון לעצמאות. רצון להיות עצמאי, להיות עם אחריות, לגדול, להיכנס לעולם של הגדולים. שיהיה לי בית משלי, ולהיות ראש משפחה. שיהיה לי חלק בעולם. 

14) רצון למשמעות. האחריות על הבית, על המשפחה, על הילדים, על הזוגיות, נותן משמעות לחיים. יש בשביל מה לקום בבוקר. כמובן שזה מצטרף למשמעויות נוספות שכל אחד נותן לעצמו. 

15) רצון להיפגש עם הצד הנשי של המציאות, ולקשר את עצמי אליו. להיפגש עם הרגש, עם החיות, עם הצבעוניות, עם העדינות, ועם היופי הנשי. לראות את העולם ולחוות אותו בדרך נוספת, דרך האישה שלי.

16) רצון להתחבר למהות הגברית שלי, ולבטא אותה. דווקא דרך החיבור עם הצד ההפוך, הצד שלי יבוא יותר לידי ביטוי. 

17) רצון לצאת מתוך עצמי, ולהתחבר לצד הכללי שלי. הקשר הזוגי מכריח את האדם לצאת מתוך עצמו, לראות את בת הזוג שלו, להפסיק להתמקד רק ברצונות שלו, להפסיק להתחשב רק במה שהוא חושב, אלא צריך להתחשב באדם נוסף. וזה ילמד אותו לראות את הסביבה, לראות את הזולת. זה גאולת הנפש של האדם, הוא נמצא במאסר בתוך עצמו, והחתונה מוציאה אותו החוצה. 

18) רצון להכיר את עצמי יותר טוב, להגדיל את המודעות שלי. דרך המפגש עם הצד השני, אתה לומד להכיר את עצמך יותר טוב. הצד השני מהווה מראה לעצמך. 

19) רצון להוציא את עצמי אל הפועל. הקשר הזוגי, כשהוא טוב ומצמיח, הוא מפתח את האישיות של האדם, ודוחף אותו להוציא את כוחות חייו ואת כישרונותיו אל הפועל, ומחבר אותו אל מי שהוא באמת.

20) רצון ללמוד ממנה. ללמוד מהמידות שלה, מהחכמה שלה, מהמעשים שלה. להיפגש עם הטוב שבה, שיעורר בי את הטוב שבי. 

21) רצון להופיע את הנשמה שלי. רק שאני אפגש עם החצי השני של נשמתי, ואתחבר אליו, אוכל באמת לחיות את הנשמה באופן שלם. החיבור בינינו יאיר בנו את הדבקות הנשמתית שלנו. ומתוך החיבור בינינו, החלק שלי יוכל להתגלות באופן שלם. 

22) רצון שיהיה לי עזר בעבודת ה'. שנעבוד את ה' ביחד. שנתקדם ביחד במסילה של הקודש. נעזור אחד לשני בתיקון הגוף הנפש והרוח. ונשתף אחד את השני בעבודת ה' שלנו.

23) רצון לעשות רצון ה'. ה' רוצה שאני אתחתן, ואני רוצה לעשות רצונו.

24) רצון להופיע את השכינה בקשר הזוגי שלנו. זכו שכינה בניהם. להופיע שם ה' בעולם, דרך החיבור והקשר שלי עם אשתי. 

25) רצון להתחבר לשרשרת הדורות של עם ישראל. להוות חוליה בשרשרת הנצחית של עם ישראל. ולהיות כלי להופעת נשמת האומה.

26) רצון לקרב את הגאולה, ובניין ירושלים. כל בית בישראל מהווה לבנה מבניין בית המקדש שיבנה במהרה. 

תודה על התגובה המושקעת!(:

יש לי תסיבותשלי, רציתי לשמוע תסיבות שלכם

בוזזזז

לא, זה ממש לא המטרה - לקראת נישואין וזוגיות

הייתי חושבת דקה 2 כמו עכשיו

והייתי אומרת שזה קשוח

ובסוף עונה שנראה לי הדמות שאני הכי אוהבת בתנך היא

או תמר או יואב

תמר אשתו/כלתו של יהודה כי היא פעלה בחכמה ובצניעות והצליחה להשיג את מה שהגיע לה מלכתחילה היא הייתה אישה חכמה

ויואב שר צבאו של דוד כי היה נאמנות מוחלטת לדוד המלך כן גם שזה שהוא פעל בלי לשאול אותו והרג כמה וכמה אנשים רק כי לא יכל לסבול את חוסר הכבוד לדוד ולמלכות.

וכמובן שהייתי עונה טיפה יותר בהרחבה ואולי מילים אחרות אבל כן 2 אלה בטוח

אגב למה?

מה זה מגלה לך?

מסקרן 

לעבד־מלך הכושי.

אף־אחד לא יודע מי אתה, מאיפה באת, מה הסיפור שלך, בנסיבות אחרות היו שופטים אותך שאתה ככה וככה ובאת ממקום כזה וכזה מבלי בכלל לדבר איתך,

אבל בסוף אתה היחיד שעושה את המעשה הגדול.

כל העולם בעבר האחד- ואברהם בעבר השני מול כולם לא מפחד לבחור נכון.

או רחל אימנו על ויתור נאצל

לא יודעת מה הייתי שולפת בשלוף

חוץ מהשם שלך. והגיל, והמספר במשקפיים. ולמה בחרת ללמוד דווקא ביו-כימיה, איסטלציה וגיל הרך. וגם אם היית זברה באיזה צבע של משחת נעליים היית קוראת לילד הקטן-חמוד-נושך שנולד לדוב-גריזלי-מחמד של פינגווין השמירה שלך.

ואולי גם ל'התנשאי לי'.

אבל חוץ מאלו, בנחת.

ועכשיו ברצינות.

בנחת.

את לא במבחן.

דייט זה לא מבחן.

זו הזדמנות להכיר אנשים נחמדים.

מקסימום יצא מזה משהו טוב.

או טוב מאד מאד מאד.

אני מבין, ומכיר, וחושש, את החשש משתיקה.

אני חושב שזה נכון בעיקר בשתיקה של אין נושא.

וגם זה בסדר, לא נעים אבל גם לא נורא.

אך יש שתיקות טובות.

שתיקה של יחד זה נהדר.

אין מילים ולא צריך מילים.

הלוואי שנזכה.

שתיקה של זמן חשיבה היא מצויינת.

היא מייצרת קשר אמיתי.

קשר עם רוגע.

זה לא פסיכומטרי.

לא למהר לענות.

היא מייצרת כנות.

חשבתי באמת על השאלה שלך, והשתדלתי להביא את עצמי כמה שיותר מדויקת.

דייט זה לא בית משפט. אז לא שופטים. לא את, מקווה שם לא הוא.

בטח שזה לא כיתת יורים. אז לא יורים תשובות. אם לא יורים אז גם לא צריך לדרוך מראש. לא צריך לחפש את כל רשימות השאלות האפשריות באינטרנט ולחשוב בבית מה אני עונה.

(אולי גם לא צריך להכין שאלות? נקודה למחשבה. זה נועד למנוע את השתיקות המביכות של חוסר בנושא. כדאי להכין נושאים אבל חשוב גם לזרום ולהתגלגל. נשמע שהוא הכין שאלה מראש, תראי איך סיבך אותך. אגב, הנה עוד נושא שיחה)

תשובה לדוגמא:

'וואו. שאלה יפה. צריכה לחשוב, תן לי רגע. __שתיקה (זמן נהדר בשבילו לגרד את האוזן. הוא חיכה לזה הרבה. זהו, הוא סיים לגרד, עוד רגע שלא יחשוב שחיכית לגירוד שלו. עכשיו)__. אני לא זוכרת את כל התנ"ך בעל פה, אבל ממה שעלה לי כרגע נראה לי שהכי התחברתי לפרנך, אבא של אליצפן, נשיא מטה זבולון בתקופת הכיבוש וההתנחלות. קודם כל מאד התחברתי לשם. בנוסף, אני מעריכה אותו על שהצליח לגדל בן לתפארת בתוך מציאות מורכבת שכזו. אני חושבת שאקרא על שמו את כל 18 הילדים שיהיו לנו, ואולי אבקש גם ממך לשנות את השם'

אם את שולטת ב'חומר', אולי אפשר עוד להעמיק בצד שלו. 'גם פלוני אלמוני מייצג לדעתי את התכונות עליהן הצבעת בירמיהו. למה התחברת יותר אל ירמיהו?'

בהצלחה.

כן חתול זמני, מצופה ממך להגיב בפאנצ' על 'למה' היונק😉

ועכשיו ברצינות. נשמח (איזה כיף לכתוב את דעתי בלשון רבים) לשמוע וללמוד.

סומכים עליך גם לגבי הצעד הבא ;)

סתם חחח

יאללה בקרוב בעז"ה 🥳