השבת שמעתי מאחי לימוד על זה, מקווה שיענה לשאלה. לפעמים אנחנו חושבים שעבודת ה' היא משהו לוחץ ומלחיץ, מגביל כזה שמנקודת מבט מסויימת אפילו יכול להחוות כמחניק, והאמת היא שזה לא אמור להיות כך.
אנחנו לא באים לבטל ולהפקיע את החשיבות של ניצול הזמן נכון, את חשיבות לימוד התורה וכל הערכים האחרים שנמצאים בבסיס החיים המעשיים, כמו לכוון לשם מצווה ודומיהם. כל אלו חשובים ואין בדברים האמורים כדי להמעיט מחשיבותם. מה שכן, אין שום סיבה שהם ירחיקו אותנו מהטבעיות של החיים או יפתחו ויגדלו בתוכנו תפיסה לא נכונה וחוויה של צמצום מצמית ומכניע, אשמה ולחץ סביב העניין.
הבריאות הנפשית היא יסוד ומפתח בחיים שלנו, וקומה רוחנית גבוהה יותר בונים על גבי קומה מתוקנת שמתחת לה, ולא ע''י דילוג מעליה ובניית מגדל פורח באוויר.
ולעניין עצמו-
המצפון הוא המצפן הפנימי שלנו, והוא נמצא שם כדי לעזור לנו להיות במה שאני קוראת לו 'במידה הנכונה לנו'. ולכל אחד המצפן שלו והמידה הנכונה לו בכל דבר ועניין. אין כאן אמירה שהיא בהכרח גורפת לכולם בכל מצד ובכל זמן. לכן מה שנייעץ ויתאים לאחד לשמוע, לא בהכרח יהיה מה שנייעץ לחברו. ויותר מזה, אפילו עבור האדם עצמו במצבים ובזמנים שונים, ההוראה יכולה להשתנות.
מה המידה הנכונה לך עכשיו? רק אתה יכול לדעת מה אומר המצפן שלך.
מתחברת למה שחיות צבעונית אמרה, ואוסיף שכמו שעון מעורר, אין אפשרות להשתיק את המצפון לפני שבכלל התעוררנו להבין מה הוא בכלל רוצה עכשיו ומה זה הרעש הזה שמחורר לי את החלום עכשיו, וגם לא ניתן לו לשגע אותנו סתם אחרי שכבר קמנו והתעוררנו.
