פשוט אין לי כוח לעשות עם עצמי משהו..וזה מתיש כי כמה אפשר?
אני נשכרת כל השבוע הזה.
פעם הייתי רזה.ויפה.
(וזה מצחיק כי גם בפעם הזה,חשבתי שאני שמנה ומכוערת.
אפשר להגיד שאני לא הגעתי עדיין למקום של להיות שלימה עם איך שאני.
מי שיש לו מנה רוצה מאתיים?מי ששוקל --,רוצה הרבה פחות וגם אז הוא יהיה בטוח שהוא שמן.)
ואוף,לא נפתחתי אלייה אתמול..לפחות לא כמו שתכננתי להיפתח..יש משהו כל כך חוסם בזה ואני לא מצליחה להגיד אז אני מחפה את זה במילה 'בסדר'.
באלי הבייתה.
הבייתה שלי.
אני רוצה את כל מה שנעלם לי.
אני חוסמת את עצמי מעצמי.
אפשר שתשחרר בי את המשהו הזה באופן סופי?!.
(בפסח נרזה.חח.נמאס לי כבר מאוד.)

קשוח לי ממש. ממש. ממש. ממש.

אסור לי להקשיב לו

שמנה
שמנה
ש מ נ ה

רוצה להיות יפה

יד לי הרבה מה לפרוק
אולי הכל בסופו של דבר מתחבר לאינטגרציה מפגרת עם העולם.
מה היא בכלל בלימודים שלי,מה עשיתי לה,למה היא ככה שומרת ממני מרחק פתאום?
אני צריכה לא לתת מקום לחשש אלא להתייחס רגיל בפשטות.
ושאצא צועקת זה עושה לי רע וכואב בלב
ושלחתי לה אתמול משהו והיא לא ענתה
אולי היא גם מתרחקת ממני
מה קורה לי
והיא שאמרתי לה שאני לא אצליח לצייר לה את הציור,התבאסנ ממני ממש.
שמחה שעמדתי על הגבול שלי אבל מתג שני זה נורא מבאס ומעצבן ואני מרגישה משלוש אנשים שאני שונאת את המצב ובטלי ל, אבל אני לא יעשה את זה כי זה סתם מטומטם ואני עוד רגע אצא מהמחשבות האלו
רק
קחי בקלילות טוב

אני מטומטמת ומוזרה
באלי ללכת לעולם אחר ולחפש לעצמי את הדרך
להתנתק מכולן
מכולם
ולא לשמוע כלום יותר

באלי לצרוח ולהרביץ ולקלל
לא צריכה אותן
לא צריכה פאקינג אף אחתתת