בין פנים לחוץ - שאלה לדיון על שיתוף ושמירה לעצמינו 🙂קמה ש.

בס''ד

 

הי יקרות,

 

אנחנו בדור של שיתוף. שיתוף של מידע, תמונות, סרטונים, תובנות...

ריבוי ערוצי התקשורת והרשתות החברתיות גורמים לכך שקל מתמיד לספר, לחלוק...

על ההצלחות, על הכישלונות, על ההתמודדויות...

 

התורה בחכמתה הגדולה זיהתה שהברכה שורה איפה שיש דיסקרטיות -

''אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין''. 

 

אני מאמינה גדולה של הדבר הזה,

זה משהו שבאופן אישי התגשם לנו כל-כך הרבה פעמים, בכל-כך הרבה תחומים... 

 

מצד שני, השיתוף הוא גם דרך להתחבר לאחרות.

אם נשמור הרבה מאד לעצמינו, יותר מדי,

מתוך ענווה או מתוך רצון לזכות בברכה במעשינו -

על מה יתבססו הקשרים שלנו עם המשפחה? עם החברות?

 

איפה לדעתכן עובר הקו הנכון בין לשמור לעצמינו לבין לשתף? 

 

שוטו 🏂🏼

 

 

אני חושבת שדברים רעים קשים כדאי לשתףשמעונה
כי זה עוזר להסיח את הדאגה מהלב... דברים טובים לחשוב על הצד השני,שלא יהיה לו צער או קנאה (מה שנקרא עין צרה או עין הרע)

תודה! בגדול, מאד מסכימה עם מה שכתבת! ומה לגבי -קמה ש.
בס״ד

מצבים שלא אמורים לגרום צער או קנאה אבל כן קשורים להצלחה כזאת או אחרת? יש לך מצפן מסוים לגביהם? 🙂
אני גם התחבטתי רבות בנושא הזהמקופלת
ואני דווקא לא בטוחה שכדאי לספר רק דברים קשים...

תארי לך שכל הזמן היית שומעת רק סיפורים קשים על אחרים..כמה כח יש לך להכיל את זה?
זה מייאש ומתסכל.

לפעמים גם קשה לשמוע משהו טוב אצל הזולת כאשר הוא חסר אצלך (למעט יחידי סגולה), אבל זה גם נותן כח לדעת שלאחרים טוב...

אז באמת צריך איזון מסויים ולא רק דברים קשים.זו דעתי
מסכימה. יש לי חברה כזאת שמשתפת רק את הקשייםשנה טובה ומתוקה
זה מעייף... כיף לפעמים גם לשוחח על דברים חיוביים;)
מממ... אתן מעלות עוד כיוון מעניין...קמה ש.

בס''ד

 

@מקופלת ו@שנה טובה ומתוקה

 

תודה על זה!

דיון מעניין. כרגע לא אספיק לענות אבל מקפיצהחדשה ישנה
תודה! נשמח שתצטרפי ושתשתפי מאוחר יותר ❤️קמה ש.
שאלה טובה...בארץ אהבתי
אני חושבת שצריך הרבה רגישות כלפי הצד השני, לנסות לזהות איך זה יתקבל.
עם חברות אני משתפת מידי פעם בדברים של המשפחה, אבל לא בצורה של פרסום (לא משתמשת ברשתות חברתיות כדי להעלות תמונות משפחתיות או דברים בסגנון) אלא תוך כדי שיחה, וכמובן לפי מה שמתאים לסיטואציה.

עם המשפחה זה שונה מבחינתי. בקבוצה המשפחתית (עם המשפחה שלי) ההרגשה היא שכולם מחכים לשמוע על הילדים, ומתלהבים באמת מתמונות ששולחים, או מסיפורים חמודים שמספרים. ואני מרגישה שזה באמת חלק משמעותי בקשר המשפחתי.
אבל גם זה תלוי בסגנון משפחתי, ואולי גם במציאות האישית של בני המשפחה (אם יש משתתפים בשלב יותר רגיש וכו').
בצד השני של המשפחה באמת יש קבוצה משותפת אבל פחות שולחים שם תמונות או שיתופים אחרים, אז כשיש לי מה לשתף אני שולחת באופן אישי לסבא וסבתא, כי אני לא רוצה להיות היחידה ששולחת (כי אז זה באמת יותר הרגשה של החצנה). אבל באמת לדעתי זה קצת חבל, כי אני מרגישה איך השיתופים האלו יוצרים חיבור וקשר, שבמציאות היומיומית כשלא נפגשים זה מאוד חסר (ובמיוחד עכשיו בקורונה, כשהמפגשים עוד יותר נדירים).

לא יודעת אם עניתי לכל מה ששאלת, אבל זה מה שעלה לי כרגע.
זה דווקא היה מאד מאיר עיניים! התחברתי מאד לדברים שכתבת.קמה ש.
זה באמת גבול דק מאוד..אם_שמחה_הללויה
אתן עוד נקודה..אני מקבלת המון השראה מאנשים ובמיוחד נשים עם נסיון חיים שהצליחו בזוגיות/עסקים/חינוך ילדים/ מימוש עצמי./ניהול אורח חיים בריא וכו׳..
אם הם לא היו משתפים סיפורי הצלחה שלהם / כשלונות בדרך, בעצם לא היה לנו ממי ללמוד..
וואו, זאת נקודה ממש מעניינת! תודה!קמה ש.
וואי קמה את כזאת מיוחדתמוריהלי
תמיד הקשורים שלך מלאים תוכן ועומק.
אני מרגישה על עצמי שאני לא בן אדם שמשתף ( סתם דוגמא תמונת פרופיל בוואטסאפ) אבל לחברות הטובות אני כן משתפת המלא דברים... ואז יש לי את המקום הזה שכשאני רוצה אני משתפת אבל לרוב שומרת את הדברים לי ולמשפחתי 🤗
תודה על הנקודה למחשבה...
איזו נשמה את מוריהלי, שימחת וריגשת 🥰קמה ש.
בס״ד

תודה גם לך! מתחברת לדברים שכתבת... (גם לי אין תמונת פרופיל בווצאפ 🙂).
איזו שאלה מעניינת !!מקופלת
אני מאז ומתמיד הייתי יחסית משתפת
עד החתונה, ואז האיש פתח לי קצת את הראש לסגור קצת את הפה

ובכל אופן, אני חושבת שנכון לשתף אנשים שצריך. וגם אז לא להרחיב בפרטים יותר מידיי, לספר לצורך ולא כדי להחצין או לנקר עיניים...

כי הרי ברור שאם לא אספר לחברה טובה על ההריון, היא תיפגע מזה...כנ"ל משפחה.
גם אם אני יודעת שאולי יהיה לה קצת קשה לשמוע, אבל אכן צריך גם הרבה רגישות כלפי הצד השני...
והרבה פעמים מוכרח לספר כי אחרת הרבה פעמים הצד השני נעלב מהדיס-אינפורמציה.

מצד שני, אני לא אפרסם דברים כאלה (תמונות של הילדים,בילויים וכד') ברשתות החברתיות, כי זה בעיניי החצנה ואין בזה באמת צורך כלשהו.

אני לרוב ממעיטה בשיתופים, גם כלפי חלק מהמשפחה המורחבת יחסית
ראיתי במו עיניי איך כשאני משתפת קצת יותר, הדברים משתנים..
החלק הקשה זה כשאנשים שואלים ו/או לא יודעים את מקומם...אז צריך הרבה אינטליגנציה וחוש הומור לצאת מזה בסבבה בלי לפגוע באף אחד..

שנזכה לעין טובה תמיד!!
״פתח לי את הראש לסגור קצת את הפה” 😂😂קמה ש.
בס״ד

העובדה שדיס-אינפורמציה גם עלולה לפגוע - זאת נקודה חשובה באמת. אז יש את המקרה הקלאסי של ההריון, שעלול לפגוע אם מגלים מאוחר / אחרי כולם. יש עוד תחומים שאת חושבת שזה יכול להיות ככה?

מה שכתבת, שראית במו עינייך איך אחרי שסיפרת קצת יותר, הדברים החלו להשתנות / וואו בול מה שאני רואה גם הרבה פעמים!...
..מצטרפת למועדון
וואי שאלה מענינת. כל הנושא הזה של חיים חברתיים ושיתוף הדדי תופס אצלי מקום די נרחב בחיים. אני מאמינה גדולה בדאגה בלב איש ישיחנה, בשיתוף כנה, בהחלפת חוויות ורשמים עם אחרים בתחומי ענין משותפים. התחום החברתי היה מאד מפותח אצלי לפני הנישואין, היום הרבה פחות, אבל עדין, מפגש עם אנשים שאני אוהבת תמיד ממלא אותי באנרגיות טובות שמאד מתקשרות לעניין השיח.
אבל תמיד הרגשתי שיש ערכים שמתנגשים עם הצורך החברתי הזה שתפסתי אותו גם כערך לא פחות חשוב, ושאלתי את עצמי מה באמת האיזון?
אני רוצה להתיחס למה שאת שאלת שזה בדגש על הפרטיות , אבל אשמח להוסיף גם את הנקודות ששם אצלי יותר מורגש הסתירה בין הערכים של השיתוף לערכים חשובים אחרים.
לגבי הענין של אין הברכה סמויה, אני בעיקר משייכת את זה לדברים שלפני שהם נולדים וחשופים לעיני כולם, יש להם שלב מקדים של התפתחות עדינה שבו כדאי לשמור על השתיקה. לדוגמה קניית דירה. כל עוד זה רק בתכניות ויש הרבה מכשולים שצריך לעבור, שכל אחד מהם יכול למוטט את כל התכניות היתי מגדירה את זה כזמן רגיש שבו באמת צריך לברור את מי משתפים וכמה. אבל אחרי שהדבר כבר יוצא לפועל, ואין מה להסתיר, אני לא רואה סיבה להמשיך את השתיקה בנושא. אדרבה זה זמן טוב לדבר לשתף להתייעץ להתרגש. כמובן גם אז אני אבחר במה לשתף וכמה אבל העננה הזאת של הסודיות כבר יורדת מבחינתי. כנל על הריון צעיר, ושידוך שרק התחיל להרקם. כמה שיותר שתיקה בשלבים הרגישים.
ככה אני חושבת לגבי האיזון בין 2 הדברים. אם לשתף עושה לך טוב, ואין כאן משהו רגיש שצריך לשמור עליו בסוד לכי על זה.
לגבי מה שלי מפריע, זה כל הנושא של הלכות לשון הרע ורכילות מול הצורך הטבעי בלדבר ולהוציא מהלב. לא תמיד מה שנחשב רכילות או לשון הרע בהגדה ההלכתית בא ממקום רע. לפעמים יש צורך לשפוך את הלב ולא תמיד אפשר לעשות את זה בלי שהשני ידע מי מדובר. לפעמים יש צורך לשפוך את הלב אצל יותר מאדם אחד. לפעמים סתם רוצים לספר ולדבר על דברים שקרו לנו ומה לעשות שאנחנו לא חיים לעצמנו וכל חויה שאנחנו חווים קשורה תמיד בעוד אנשים ומבחינה הלכתית יבשה לדבר סתם על אנשים גם אם אין כאן מידע שלילי זאת רכילות..
אז כאילו מלימוד ההלכות האלה אני מקבלת תחושה שכמה שפחות לשתף ולדבר יהיה יותר טוב. מצד שני, זה צורך כל כך טבעי ומביא לדברים כל כך טובים לפעמים וברור לי שגם הקב"ה רוצה את זה והתורה עצמה מדגישה את הערך של החברות והאחווה. אז סתם אם כבר מדברים הקונפליקט הזה נראה לי יותר כבד...
״ערכים מתנגשים״ - הגדרת את זה בצורה יפה...קמה ש.
בס״ד

אהבתי את הקו ששמת לגבי ״אין הברכה שורה...״ כשהגדרת שזה נכון לשלב שבו הדברים עדיין לא יצאו אל הפועל. זה באמת נכון בהרבה בתחומים!

ומה לדעתך לגבי דברים שהם תהליכים מתמשכים ארוכים? הריון ובית מתישהו נגלים לעיני כל גם ככה. אבל מה עם דברים שאין להם ״התחלה וסוף״?

לגבי הקונפליקט עם שמירת הלשון, זאת באמת נקודה חשובה. ממה שלמדתי אפשר לדבר דיבור סתמי שכולל התייחסות לאנשים אחרים עם מישהו שבטוח (או סביר מאד) שיפרש את הדברים בצורה טובה. הקטע הוא למצוא אנשים כאלה, עם ראייה חיובית ולא שיפוטית... יש כאלה ב״ה, ולא מעט, אבל זה עדיין לא כל אחד ואחד.

תודה על תשובתך!
חזרתימצטרפת למועדון
לגבי שאלתך על הדברים שאין להם התחלה וסוף התעמקתי קצת יותר בשאלה ואני חושבת שהסוגיה הזאת היא באמת דבר שראוי להעלות אותה למודעות. אני אדם שמאד מייקר שיתופים אישים ורגשיים. אני מאמינה שזה משדרג כל קשר. יש לי משהו שמחפש את העומק בשיחה ומהר מאד עוברת לשתף דברים פנימיים יותר בשיחות עם אנשים. ויחד עם זאת אני מאד נהנית מהיכולת שלי לשמור דברים מסוימים לעצמי. גם אם מדובר בדברים שאין כל נזק מכך שיאמרו. דוקא בעידן של השיתוף האוטומטי שכל כך הקצין עם הכניסה של הרשתות החברתיות לחיינו, כדאי באמת להאיר את היופי שיש בפרטיות. בדברים שנשארים במרחב הזוגי או המשפחתי, ולאו דוקא כי הם סודיים או רגישים, אלא פשוט כי הם שלנו. והיכולת שלנו לשמור אותם כרק שלנו היא מסוגלות עדינה שבסופו של דבר הופכת אותנו ליותר מחוברים לעצמנו. לכן לדעתי גם כשמדובר במשהו שמצד עצמי אין לי בעיה לשתף ואפילו יותר מכך אני חושבת שתצא תועלת מלשתף אפשר וכדאי לאמן את השריר של שליטה ברמת והיקף השיתוף. לספר את הענין עצמו ואפילו להוסיף את המעבר שכולל את הרגשות והיחס הפנימי שלי אבל להשאיר איזה נקודה שהיא רק שלנו, שאותה לא מעבירים. או לספר לאנשים שחשוב לי אבל כלפי משהו שאין לי אינטרס מסוים שהוא יהיה שותף לא לשתף אוטומטי.
אני מדברת על דברים שעברו את הסינון הראשוני של מידע רגיש או כזה שיכול לפגוע או לגרום לקנאה ובכל זאת לדעת לאפק את השיתוף רק כדי לייקר את מה שמתרחש בזירה הפרטית שלנו.
לגבי מה שכתבת על השיתוף של אנשים שמפרשים דברים כלליים בצורה חיובית מאד עזרת לי! יש לך מקור לזה?
כמה התחברתי לתגובה שלך, מצטרפת למועדון!!קמה ש.

בס''ד

 

העלת נקודה חשובה ממש, תודה!

 

אין לי מקור כרגע לצערי, אני לא זוכרת במדויק איפה זה היה...

תודה רבה קמה!!מצטרפת למועדון
המשפט הזה הוא חידוש של הגמרא. לא ישירות בתורה.כינוי-לרגע
תורה שבעל פה מקופלת
^^^ נכון, התכוונתי לתורה שבעל פה 🙂קמה ש.
נושא חשוב ממש! מקפיצה לי להמשךנוניש
תודה! נשמח מאד לקרוא את מה שיש לך לומר בנושא!קמה ש.
התלבטתי המוןרגעים פשוטים
בנושא.
בעבר שיתפתי המון. ואז למדתי שזה עלול להכאיב, ולנקר עיניים.. ולא הכל ורוד וממשיך (הריון, מצב מסויים בעבודה וכו).
מצד שני קשה לי רק להתלונן. יש לי חברה שהייתה בטוחה שבעלי איום ונורא כי סיפרתי רק על הקשיים.. וב"ה זכיתי באיש מדהים. אז למדתי לספר ממוקד יותר לחברות שאני יודעת מה מצבן גם על הטוב וגם על הקשה.
לאחרונה כמה סיפרו לי בסופר התלהבות על הריון ו.. איפה אני ואיפה הריון. היה לי קשה עם זה וברור לי שכשאזכה בע"ה גם ההריון שלי עלול לדרוך למישהי על נקודה כואבת
בכללי משתדלת לא לפרסם יותר מידי בוואטסאפ ורשתות חברתיות. את האושר שלי חולקת עם האיש ועוד כמה חברות טובות.
ובעיקר נהנת לספר לעצמי ולהודות לה' על הטוב שכן יש לי ♥️
חיבוק נשמה..נגעת לי בלב...מקופלת
וואו... (קפץ, עורכת)קמה ש.
בס״ד

לפני הכל שתתגשמנה כל תפילותייך ומשאלותייך לטובה בקרוב מאד ושה׳ ימלא את חסרונך!

העלית כמה נקודות חשובות...

- ניסיון החיים ושלא תמיד כל מצב ממשיך בדיוק אותו דבר.
- שזה עלול לכאוב למישהי אחרת...
- שימת הלב לטוב והודיה, ללא קשר לרמת החשיפה...

תודה יקרה וכל הברכות!!



נב: מאד אוהבת את הניק שלך... 💗
תודהרגעים פשוטים
לניק שלי יש סיפור..
אם תרצי בהזדמנות אכתוב לך🤗
בטח, אשמח מאד!קמה ש.


כתבת ממש יפה.מוריהלי
בעה שה' ימלא משאלות ליבך לטובה ורק טוב!!
כמה חשוב לדון בזה!!בת 30
עונה בתור עצמי:
אני כנראה אדם מופנם יחסית, ולכן אין בי רצון גדול לשתף. שיתוף הוא אתגר מבחינתי בהרבה מקרים, ולכן לפעמים יותר קשה לי להתחבר לאחרים.
אדייק- קל לי מאוד להתחבר להרבה אנשים, עד לרמה מסוימת. מעבר לרמה הזאת, אני מאוד סגורה בפני אחרים. גם בפני עצמי לפעמים...
מהסיבה הזאת, אפילו בתמונה של הוואצאפ שלי אין לי תמונה של הילדים וכד'. רק של איזה אבטיח חמוד שגידלנו בחצר בקיץ. 🙂 ובסטטוס מפרסמת ענייני עבודה. אני גם מרגישה חוסר נוחות לצפות בסטטוסים של אחרים, מרגישה שמכניסים המוני אנשים לתוך חיים פרטיים.
אני מרגישה שכל עין זרה שתראה אותי, את הילדים וכד' - זה לא יביא לנו שום דבר טוב. הם מתוקים ומצחיקים ומוצלחים גם בלי שמליון אנשים יראו אותם.
בקבוצה של המשפחה כולם מעלים הרבה תמונות, במיוחד בקורונה כשכמעט לא נפגשנו, וגם אני מעלה, אין לי בעיה.
פייסבוק? אין לי כלום בדף שלי. נכנסת בעיקר לצורך העבודה מדי פעם, או לחיפוש מוצרים ביד שניה..

גם כאן בפורום, חושבת עשרים פעמים אם לפתוח משהו אישי, ותמיד מחליטה בסוף שלא. שגם אם הפורום יוכל לעזור, אני אצליח להסתדר בלי.

בקיצור, אני מרגישה שהמילה ''שיתוף'' היא מטעה. כי יש לה קונוטציה חיובית. אבל למעשה, השיתוף הוא יוצר חשיפת יתר לפרטיות של אחרים, וממילא כבר אין פרטיות. ואני קנאית לפרטיות שלי
הנקודה שכתבת בסוף - וואו, כמה מעורר מחשבה!קמה ש.

בס''ד

 

זה באמת ככה! היום שיתוף הוא סוג של ערך, אבל זה לא כזה פשוט.

 

אני זוכרת סרטון שסיון רהב מאיר עשתה, נראה לי לקראת ט' באב האחרון, ובו היא דיברה (בין השאר) על הנקודה הזאת ואמרה בגדול את הדבר הבא:

 

היום לשתף נתפס כדבר אמיץ, אבל מי אמר שכל שיתוף = אומץ?

ואולי הרבה פעמים האומץ נמצא דווקא ביכולת לשמור לעצמינו?

 

תודה בת 30!

וואו, שאלה שמעסיקה אותי הרבה.חלונות
תודה שפתחת דיון.

אני מטבעי אדם שאוהבת לשתף בהכלללל.
החברות/האחיות שלי יודעות מתי אני מוציאה את ההתקן כי בא לי עוד ילדים...שתי פסים חיוביים? כולם יודעים...
והיה לי טוב ככה.
עד שבאו הרשתות החברתיות ושמו לי מראה עוצמתית לפרצוף.
פתאום ראיתי והרגשתי מהצד השני איך זה נראה/מרגיש. וזה גרם לי לעצור ולחשוב.
עוד ענין זה באמת תחושת הקנאה שנגרמת אצל אחרים. אני לא טיפוס קנאי ובכללי אני שמחה ומרוצה ב"ה, אבל כשאת ביום באסה, הבעל לא זמין, הבית מלוכלך, הילדים לא משו ופתאום את רואה איזה טיול מנקר עיניים, מחובק ומשפחתי באינסטגרם של מישהי - וואלה, זה רק מעצים את תחושת העולב.
פתאום שמתי לב מה אני עלולה לגרום לאחרים בשיתופים הספונטניים שלי. זה גרם לי לעצור ולחשוב.
מה שעוד היווה בשבילי תמרור עצור זה: "מה שלא תיעדת - לא קרה". נוצר מצב כזה שאם הלכנו לטיול ולא שלחנו תמונה לווצאפ המשפחתי, כלומר אף אחד לא יודע שטיילנו, אז זה כביכול לא קרה, לא שווה. הילדים שלי היו מצטלמים ומיד - שלחת לקבוצה? או גרוע מזה- יוזמים משחקים או דברים כמו בניית אוהל בסלון כדי לצלם ולשלוח.
נחרדתי שככה הילדים גדלים, שהחוויות שלהם נמדדות בתמונה והתגובות עליה, במי יודע שטיילתי/עשיתי כך וכך..
מה עם הרגע הזה? מה עם לחוות את מה שקורה כאן ככה פשוט?
החלטתי שאני לא שולחת שום תמונה לקבוצה המשפחתית המאוד פעילה שלנו. בהתחלה היה קשה. קצת כמו גמילה...אבל עכשיו זה מרגיש לי כ"כ הרבה יותר נכון, משהו שלם ואמיתי כזה.

מסקנה שאני הגעתי אליה בינתיים:
שיתוף פרונטלי - כן.
שיתוף וירטואלי - כמה שפחות.
כשאני משתפת מישהי שנמצאת לידי, אני מרגישה אותה, רואה אם זה מעיק, יכולה להסיט נושא/לעודד. מה גם שאני בעצם משקיעה פה בקשר, מעמיקה חברות, יוצרת עומק נוסף...
בשיתוף וירטואלי - אין לי מושג באיזו נקודה אני תופסת את הנחשף לשיתוף, על מה אני דורכת לו, אני גם לא מרוויחה כלום. לא בניתי קשר, לא העמקתי משהו קיים...

אז נשארתי טיפוס משתף, אני אוהבת את זה. דברי איתי דקה ואני צוללת לזוגיות/תקשורת/הורות ומה שתרצי. אבל פיתחתי המון תשומת לב וערנות לשיתופים וירטואליים - לדעתי מאוד שונה משיתוף פרונטלי ושמה צריך להזהר.
כתבת נהדרבת 30
תודה⁦חלונות
כמה נקודות מאירות כתבת כאן!! ממש תודה על התגובה שלך! + שאלהקמה ש.

בס''ד

 

מאד אהבתי את החלוקה שעשית בין שיתוף פרונטלי לשיתוף וירטואלי. שבשיתוף הפרונטלי יש העמקה של הקשר, וגם אפשר לזהות מה הדיבור עושה לשני ויש יותר אפשרות לדייק את עצמינו תוך כדי תנועה.

 

את כותבת שאת כבר לא שולחת שום תמונה לקבוצה המשפחתית שלכם. האם אתם נפגשים בצורה תדירה? כי לדוגמה אצלנו, אנחנו מאד מפוזרים מבחינה גיאוגרפית ובנוסף עם השנים וגידול המשפחות שכל אח הקים, נהיה ממש קשה להיפגש בתדירות. בלי לדבר על הקורונה ששיבשה עוד את הדברים בצורה משמעותית.

 

אז בסופו של דבר השיתוף בווצאפ כן מאשפר לשמור על קשר, לדעת איך נראים האחיינים, לדעת מה קורה אצל השני וכו'. האם להימנע מלשלוח תמונות באופן גורף לא גורם לנתק מסוים? להרגשה שבסוף הם פחות מכירים אתכם? 

תודה לך⁦חלונות
לשאלתך, נראה לי שזה נקרא שאנחנו נפגשים הרבה. גם רוב המשפחה גרים די באותו איזור.
אולי באמת אם זה כמו שאת מתארת אז שיתוף בווצאפ הוא שונה - לא יודעת להגיד לך, יש מצב שכן.
אני הייתי צריכה בכל אופן להקצין לצד השני ולא לשלוח כלום - כדי להגמל. ומשכך, מצאתי את זה נכון עבורי.
מאמינה שאצל אנשים מאוזנים בענין הזה מטבעם - אין צורך בהקצנה כמו שעשיתי..
תודה! ❤קמה ש.


תשובה חזקה!לפניו ברננה!
אני רק לגבי הנקודה של מה שלא שיתפת לא קרה-
לפעמים כן יש צורך וערך בלפרסם שמשהו היה גם.
תודה יקרה.חלונות
אל תדאגי, כשאחי בא לתלות לי וילון או כשגיסתי באה לנקות לי את הבית כשהייתי חולה - צילמתי, שלחתי עם כפייםם ועשיתי הרבה רעש...
חחח לא רק...לפניו ברננה!
גם לדוגמה שיווק של עסק,
וכן, גם הערכה לעצמך. אני למדתי לספר לבעלי שהיה לי יום נורא קשה והתגברתי, או שהספקתי המון... וגם לחברות. עניין של מינונים, ועניין של מטרה.
למנהל בעבודה...
ועוד..

השבוע היה לנו דיון על זה בצוות המורות, צריך שההורים יקבלו דשים מהמורים גם בכיתות הגבוהות שהתלמידים לא משתפים.
כי אחרת ההורים חושבים לדוגמה שאין מענה רגשי בתקופת הקורונה, כי אין משימות בשיעור כישורי חיים.
כל פעם שיש לי נחת לכתוב אני לא מוצאת את השרשורלפניו ברננה!
וכשאני סוף סוף מוצאת אין לי כוח להקליד או שיש משהו אחר שצץ...
אז אני מגיבה רק כדי למצוא את זה בקלות בכרטיס האישי שלי, מקווה להספיק להגיב לפני שזה כבר לא יהיה רלוונטי...
נשמח מאד לקרוא אותך לפניו ברננה!קמה ש.

בס''ד

 

בזמנך, כמובן ❤

אני חושבת שזה הרבה מאוד תלוי במניע לשיתוףלפניו ברננה!
אני לא חושבת ששיתוף חיצוני צריך למלא אותי. להיות תלויה בזה, בכמה אנשים ראו את זה ומי וכמה הגיב.
מצד שני, אני רואה כל כך הרבה פעמים שאנשים אחרים שיתפו ואני כל כך שמחתי, להיות מעודכנת בחיים שלהם. פתאום זה יוצר שיח עם אנשים שלא דיברתי איתם תקופה, זה משמעותי לטובה!
מסכימה איתך שבריבוי ערוצי התקשורת יש הרבה טוב, וגם הרבה דברים שצריכים לברור ולעשות מתוך מחשבה. לוודא שלא נסחפים אחרי הרוח..
אני חושבת שהעניין של הברכה ששורה סמוי מהעין מאוד משמעותי מבחינה של מאיזו נקודה בנפש הגיע השיתוף (ואגב, הרבה פעמים זה מורגש. אינו דומה אדם שמשתף מליון תמונות כל יום, לאדם שמשתף במינון, גם בסגנון השיתוף) כתוב שאין הרע לא שולטת בעם ישראל. אני חושבת שמדובר על דברים שנעשים לשם שמים, ( לא מתכוונת מילולית. מתכוונת מתוך סיבה, מטרה וחשיבה, גם אם לאו דווקא תורני, אלא כדי להגדיל את הטוב בעולם) או שלא לשם שמים... האם המרכז הוא אני, תראו אותי, או המרכז הוא מישהו/ משהו אחר?
גם כשאני משתפת בדברים פרטיים שקרו לי, ייתכן שאני אהיה המרכז, ויתכן שמישהו אחר (כמה אני כועסת, או רצון למחול ולראות בעין טובה?)

נקודה נוספת:
המון פעמים השיתוף גורם לא להיות ב"כאן ועכשיו" לצפות במסיבת חנוכה בגן דרך מסך הסמארטפון זה הרבה פחות מאשר לראות את זה בעיניים.
אהבתי מה שכתבתבארץ אהבתי
קודם כל - ביחס לזה שאותי משמח לראות שיתופים של אחרים, וזה גורם לי גם לשתף. זה משמעותי בשבילי בעיקר בקבוצה המשפחתית. אבל גם בתמונת פרופיל בוואטסאפ, שהרבה כתבו פה שאין להם, ואני שמתי תמונה של הילדים כי ראיתי שזה משמח אותי לראות תמונות פרופיל של חברות ולהתעדכן דרכן על המשפחה (כי מחברות אני לא אתחיל לבקש תמונות, וגם לא אשלח, והתמונת פרופיל היא איזשהו מענה לזה.

אני מאוד מסכימה גם עם מה שכתבת על המניע לשיתוף. ועל מי המרכז בשיתוף. זה נראה לי דרך נכונה לברר עד כמה השיתוף מתאים.

ולגבי הנקודה האחרונה - מצד אחד אני ממש מסכימה שיותר נכון לחוות את הרגע באמת ולא דרך מסך. ומצד שני במסיבות של הילדים חשוב לי לצלם כי לילדים זה מאוד משמעותי לשחזור החוויה אחר כך, וגם למשפחה שלא היתה זה כיף להשתתף ולראות מה היה דרך הצילום (אבל באמת מבחינתי הסיבה העיקרית זה הילדים עצמם, שלפעמים כל כך מתרגשים או לחוצים תוך כדי, ונהנים אחר כך להיזכר במה שהיה בלי הלחץ של המסיבה עצמה).
אבל כשאני מצלמת אני באמת משתדלת לשים לב שהפלאפון מכוון בכיוון הנכון, ואז רוב הזמן אני מסתכלת באמת, ולא על המסך. זה לגמרי אחרת.
וגם בזמנים משפחתיים, כשאנחנו מצלמים - כמעט תמיד אני לא שולחת מיד תוך כדי, אלא בעיקר נמצאים בחוויה, מידי פעם מצלמים תמונה ורק אחרי האירוע משתפים את המשפחה. וגם זה מהסיבה של להתמקד בחוויה עצמה ולא בשיתוף. (אם שולחים תוך כדי ומתחילים לקבל תגובות, שצריך גם להגיב עליהן, אז זה כבר מוציא אותנו לגמרי מהסיטואציה עצמה).
תודה לפניו ברננה!
אהבתי את מה שכתבת לגבי הצילום במסיבה, זו נקודה חשובה שלא חשבתי עליה..
ולגבי צילום בזמן משפחתי, אהבתי ממש את הטיפ!
הילדים לא מבקשים לראות מיד אחרי שהתמונה צולמה, או שהם כבר יודעים שאמא לא מסכימה?
לגבי צילום בזמן משפחתי-בארץ אהבתי
לפעמים הם גם רוצים לראות, אני מראה לרגע ומניחה את הפלאפון בצד. לפעמים אני אומרת שנראה אחר כך את התמונות והם זורמים. אבל הם כבר יודעים ששולחים אחרי שמסיימים...
״פתאום זה יוצר שיח״קמה ש.
בס״ד

זה ממש נכון...

תודה על התגובה שלך! כיף שהשתתפת, כי היא הייתה משמעותית!

ממש ממש אהבתי את מה שכתבת. לקחת כמצפן את שאלת המניע ולבדוק האם הוא קשור איכשהו לריבוי הטוב בעולם (שזה כולל גם דברים כמו חברות ואחדות במשפחה, ואולי גם כמו ש@אם_שמחה_הללויה כתבה - דברים שיכולים לעזור לאחרים) או לדברים אחרים (רצון להתבלט וכד׳).

וזה מעלה לי שאלה: ומה אם זה שילוב של כמה מניעים יחד? רצון של הוספת טוב מהול באגו? 🙃🤔

ולגמרי מסכימה עם הסוף!
וגם עם הדברים של @בארץ אהבתי לגבי הנקודה של הצילום ״תוך כדי הרגע״ , והשהייה לפני השליחה לאחרים או לפני שמראים לילדים 🙂
תודה על המילים החמות לפניו ברננה!
לגבי השאלה שלך, אני חושבת שרק למלאכים אין נגיעות אישיות... (או לגדולי עולם, בכל מקרה מדובר בבודדים..)
אישית אני משתפת גם כדי להשוויץ, אבל לא להשוויץ במובן הפשטני של זה, אלא באמת כדי לעזור לי לשמוח יותר במה שעשיתי. השאלה היא באיזה פלטפורמה.
אני מעדיפה להעביר את המידע לחברה טובה או למשפחה, כי ככה זה גם מחזק את הקשר שלנו.
וזאת באמת נקודה שרציתי להוסיף בכלליות בהודעה הראשונה שלי. קשר נוצר על ידי שיתוף. בלי שיתוף שני אנשים זרים נשארים זרים לחלוטין. מה שהכי מקרב בין בני זוג ובין כל שני אנשים שמכירים אחד את השני הוא השיתוף, לאט לאט ככה מכירים יותר את הפנים. אם אין שום השקה בין הפנים לחוץ, הפנים ישאר בפנים ולא יתגלה לעולם.
אז אולי אפשר לשנות קצת את הניסוח של מה שכתבתי בהודעה הקודמת, ולומר שאם בשיתוף יש משהו שהוא פנימי זה כבר הופך אותו לחיובי במידה מסויימת. וכל אחד צריך לקבוע לעצמו את העניין של במינונים בין הפנים לחוץ וכמה מבפנים שלו לחשוף. זה ממש תלוי אופי!

רציתי גם לומר שזו סוגיה קצת יותר רחבה שנידונה כבר הרבה, זו וריאציה מסויימת של הדיון בנושא "שיווק עצמי" בדייטים או ראיון עבודה.
הרי כולנו נסכים שאיש מקצוע שמשתף את התוצרים שלו - הוא לא בעל גאווה, אלא יודע לשווק את עצמו ובכל להשיג פרנסה. וזה הרי חיובי. (וגם כאן אפשר לומר שיש בזה משהו פנימי - כי זה נעשה מתוך מחשבה ומתוך צורך)
ממש אהבתי והתחברתי לתגובה שלך!אם_שמחה_הללויה
תודה רבה רבה על התשובה שלך!!!קמה ש.

בס''ד

 

מאד אהבתי את כל הדברים שכתבת!

 

גם שרק יחידי סגולה יכולים אולי לשתף בלי טיפת אגו.

גם הקטע של 'ההשווצה' כי לפעמים אנחנו זקוקים לשיתוף הזה כדי לשמוח יותר.

גם הדיוק את מי לשתף במקרה כזה.

וגם העובדה שעל הדרך נוצר קשר יותר משמעותי, שזה כשלעצמו חיובי.

 

 

 

רק לגבי הסוף - האמת היא שאני לא מכירה את הדיון בנושא שיווק עצמי בדייטים ובראיון עבודה... תוכלי להרחיב? אם זה לא טרחה מדי גדולה בשבילך כמובן.

זה לא דיון ממש עמוקלפניו ברננה!
יותר רתיעה של אנשים מלהביא את עצמם כדי שיראו אותם ואת מי שהם בצורה שלמה,את הכישורים והיכולות..
זה מרגיש לפעמים כמו הצגה, וכמו גאווה.
להכניס לראש את העובדה שזו לא גאווה אלא הכרה בערך עצמי וזה מה שנדרש כאן, אבל מעבר לזה: לבוא ולהגיד לבוס עתידי: אלו היתרונות שלי ולכן כדאי לך לקחת אותי לעבוד אצלך, דורש שינוי מחשבתי רציני לפעמים... גם אם אדם מכיר בערך עצמו, לבוא ולהראות את זה לראווה מרגיש החצנה ושזה לא שייך, למרות שבדיוק ההפך הוא הנכון.
ושוב תודה על ההשקעה בתגובתך אלילפניו ברננה!
מעריכה את השיקוף 😁
❤️קמה ש.אחרונה
עכשיו הבנתי 😃קמה ש.
בס״ד

זה מעניין באמת ואני מבינה את ההשקה בין הנושאים. תודה לפניו ברננה! 💛
💔קמה ש.

בס''ד

 

אני ממש מבינה את מה שכתבת ומאיפה זה בא... תודה שכתבת.

 

ושכל תפילותייך ומשאלותייך תתגשמנה לטובה בקרוב ממש! את בליבי ❤

אניברכת ה
מאוד מזדהה עם הכיוון של ההבדל בין שיתוף אמיתי לרשתות חברתיות, אבל רוצה להוסיף שלדעתי יש גם להפריד בתוך הגג הגדול של רשתות חברתיות.
בעיני לא דומה שיתוף בקבוצת המשפחה, לתמונת פרופיל בוואצאפ או לסטטוס שכולם רואים. לא דומה שיתוף בקבוצת וואצאפ מוגדרת לבין שיתופים ברחבי הפייסבוק וכן על זו הדרך.
ושיתוף אמיתי מול דמות קרובה וקשורה, זה בוודאי לא משתווה בכלל להפצות כלליות ברשתות חברתיות. אפילו בתוך המשפחה למשל שיתוף מול דמות אחת לא תמיד משתווה לשיתוף בקבוצה.
וגם אוסיף שמשנה גם איך משתפים.
יש הבדל בין זריקת מידע ותמונות לחלל הרשת, לבין שיתוף מפרט, מול דמות אחת או קבוצה קטנה, בצורה רצינית ואיכותית (כמובן יכול להיות שמח והומוריסטי, ועדיין רציני יותר או פחות. מקוה שהובנתי...)
מאד מסכימה שזה כל מקרה לגופוקמה ש.
בס״ד

ואהבתי מאד את האבחנה שעשית בסוף לגבי *הדרך* בה השיתוף נעשה! נקודה מאד מאירה!! (ואני חושבת שהתנסחת בצורה מאד מובנת ובהירה 🙂). תודה על התגובה שלך!
תודה על התגובה 🌹ברכת ה
רוצה רק לומררגעים פשוטים
שהיום ראיתי ברשת חברתית תמונות של מישהי, שאם לא הייתי יודעת מה הולך לה בבית הייתי מתה מקנאה
ועדיין למרות שידעתי (ובלשון המעטה זה רחוק מלהיות ורוד) זה צבט לי קצת ורציתי כמוה.
ואז נזכרתי בשרשור פה,
ו... הבנתי כמה שיתוף ברשתות חברתיות זה שקר.והזכרתי לעצמי את זה שוב ושוב.
וקצת ריחמתי על הילדים שלנו, שיגדלו במציאות כזאת וכמה זה קשה בגיל ההתבגרות לפתח את האני שלך בלי להשוות לאחרים במיוחד בעידן כזה של החצנה.
איזו מציאות באמת...קמה ש.
בס״ד

עצוב על החברה שלך ועל מה שהולך לה בבית 😔
ועצוב על העולם שככה מתנהל בשנים האחרונות...

ואת ממש צודקת לגבי הילדים שלנו... את צודקת כל-כך לשים דגש על ההתמודדות שצפויה להם במיוחד. הלוואי ונזכה להכין אותם, להעניק להם כלים וללוות אותם באוקיינוס הזה של שיתופים ללא אבחנה והשוואות ❤️

תודה שכתבת!
למה אנשים כאלה רשעים???אמא טובה---דיה!

מי שזוכרת את השרשורים שלי על השוכרים שלא משלמים - אז ב"ה הם עזבו את הדירה לפני כמעט שנה,

ובחיפוש שלנו אחרי שוכרים חדשים ממש הקפדנו לחפש שוכרים שישלמו בזמן.

 

גם ככה השכרנו בהרבה פחות ממחיר השוק, כי זה היה אמצע שנה והם עוד ביקשו עוד הנחה, וכמובן ביקשו מלא תיקונים בדירה שעשינו להם באלפי שקלים.

 

והם הבטיחו שהם ישלמו בזמן כל חודש, והיו נראים אנשים אמינים.

 

ואיפה כל ההבטחות שלהם? הם לא משלמים, בקושי עונים לנו לטלפונים ולהודעות.

 

בקיץ אמרנו להם שאם הם לא מבטיחים שזה יסתדר תוך חודש שיעזבו עכשיו, כדי שנוכל למצוא שוכרים חדשים.

אז הם הבטיחו שזה יסתדר.

 

אז הבטיחו, אבל לא הבטיחו לקיים.

 

די, פשוט אנשים רשעים. נמאס לי.

 

אנחנו משלמים על הבית הזה משכנתא ממש גבוהה כל חודש. מה הם חושבים לעצמם?!?!?!?!?

למה אתם לא מחייבים תשלום בהוראת קבעבורות המים

או פשוט סליחה שאומרת..לוקחים מהצ'קים שהביאו לכם מראש

אפשר להתיעץ עם עו''ד מה אפשר לעשות אבל ברור לי שאתם לא יכולים להמשיך ככה לספוג זה מממש מתסכל

מממש

כי הצ'קים חוזריםאמא טובה---דיה!
עם צ'קים אפשר ללכת להוצאה לפועל!!רוני 1234

תמיד צריך לקחת את כל הצ'קים מראש!


וכמו שכתבו לך למטה, יש עוד כללים שצריך להקפיד עליהם מראש כמו לקחת ערבים ותלושי משכורת. לפי החוק אפשר לקבל את הכסף ישירות מהמעסיק שלהם.

מציעה לכם להתיעץ עם עו"ד לפני שאתם משכירים את הדירה בפעם הבאה…

אגב, יש חברה בשם וויצ'קרוני 1234
שנותנת שירותים שונים בתחום הזה. בין היתר הם נותנים ערבות (בתשלום, כמו ביטוח) ועוזרים לפנות דיירים סרבנים.
ממש הזוימקקה
תדרשו ערבים
מצטערת בשבילכם. נראה לי שאתם חייבים ללמוד לקחקופצת רגע

ולבטח את עצמכם. יש סיבה שדורשים ערבים או ערבות בנקאית וכדו'.

שווה התייעצות עם עו"ד אם אתם לא מבינים בתחום.


מקווה שיסתדר במהרה על הצד הטוב ביותר!


ואגב, לא מבינה בזה אבל צ'קים חוזרים הם לא סיבה לערב הוצאה לפועל? 

בעיקרון כשצקים חוזרים פעם אחר פעםפרח חדש

זה מאוד מסבך את בעל החשבון, עוד לפני ההוצאה לפועל

הם לא יכולים במשך שנים להחזיק כרטיסי אשראי, לקחת הלוואות בנקאיות ועוד

וואו איזה הזוי. אבל אתם חייבים ללמוד לקחפרח חדש

ולהשכיר רק עם ערבות + הוראת קבע

אתם לא יכולים לסמוך על טוב ליבם של אנשיםעדיין טרייה

אתם צריכים לבטח את עצמכם.

בחוזה הבא תקחו עורך דין שיקח את כל הפקדונות הדרושים.

יש חברות כמו ויצ'ק שעושות בדיקות מקיפות על הדיירים ומבטחות אותכם במצב שלא משלמים שכירות.

צ'קים שחוזרים אפשר לקחת להוצאה לפועל אחרי התראה. תגידו להם שאם לא ישלמו עד תאריך מסויים אתם פונים להוצאה לפועל.

אין שום סיבה ריאליתהמקורית

להשכיר פחות ממחיר השוק. לדעתי גם לפחות שיכסה את המשכנתא

קודם כל גשו לדירה לשוחח איתם ותראו לאן הרוח נושבת

בנוסף להבא תבקשו תלושי שכר + ערבות בנקאית

ותכתבו בחוזה שבמידה ולא ישולם שכד יותר מחודש אחד,יש לכם זכות לפנות את הדירה (לא יודעת כמה זה חוקי אבל ירתיע)

והאמת, אם לא משלמים - הייתי מפנה להם את החפצים ומוציאה אותם.

שיסתדרו על חשבון מישהו אחר

זה דטרש מידה מסוימת של אכזריות, נכון, אבל אתם מפסידים מזה. אז הייתי שולחת את בעלי לפנות את הדירה ולהחליף מנעול כשהם לא נמצאים. ושיסתדרו עכשיו.

לא ישלמו שילכו להורים

תופעה שצריך להוקיע

אני מסכימה איתך בעיקרון זה מה שמגיע לדייריםקופצת רגע
אבל חוקית זה אסור נראה לי
חוקית גם אסור להם לא לשלםהמקורית

שוב, כתבתי מה אני הייתי עושה

הפותחת לא חייבת לקיים אבל זו דעתי


אפשר לפתוח בקשה לפינוי צושכר אבל זה יימשך נצח. רק בכח לפעמים זה עובד🤷

אגב, התמהמהתם גם אתםהמקורית

מהקיץ הם לא משלמים כבר.. יכלתם כבר לפתוח הליכים לפינוי

חבל שאתם מחכים עם הדברים האלה. ברגע שלא משלמים חודש אחד, ישר לטפל בזה ולא להאמין לטוב ליבם של אנשים. מי שחשוב לו לשלם פונה מעצמו לבעל הדירה ומבקש ארכה ומתנצל

הם כן שילמו מידי פעם...אמא טובה---דיה!
את זה לא כתבת אבל בהודעה הפותחתהמקורית
אני לא חושבת שהם עושים את זה מרשעותפרח חדשאחרונה

נראה לי שהם נקלעו לסיטואציה שקשה להם להתמודד

אבל

זה עדיין לא אומר שאתם צריכים לרחם עליהם ולנהוג כלפיהם בסלחנות

וואו איזה הזיהדיאן ד.

כואב הלב

מקווה שתסתדרו איתם במהרה ושיעזבו את הדירה

 

לשוכרים הבאים תדרשו:

1. תלושי משכורת - 3 חודשים אחרונים

אם השכר נמוך פשוט אל תשכירו להם.

2. דירוג אשראי של השוכרים, אם הדירוג נמוך כנראה שהם לא עומדים בתשלומים ובהתחייבויות

3. צ'קים לשנה קדימה

4. צ'ק ערבות של קרוב משפחה בגובה 3 חודשי שכירות

 

בהצלחה!!!!

חתמתם איתם חוזה של דייר לא מוגן?Seven
בן 6 שמדבר על רצון למות ..חדשה ישנה4

היי יקרות. סליחה מראש על האורך

בני בן 6 ילד מאד חכם לגילו, כריזמתי, סקרן, עקשן ביותר, דעתן, רגיש ופגיע מאד, אהוב ביותר.

ההתנהלות איתו ביומיום מאד מאד מתישה מעייפת ומאתגרת, ממש כמו לטפל בעשר ילדים - מבחינה נפשית. הוא מאד מאתגר שובב היפר אקטיבי וגם מאד מאד רגיש

משקיעה בו המון בשיחות בהתאם לגילו על כל מיני נושאים שמעניינים אותו, בהסברים, בזמן איכות יחס חם ותשומת לב.

לאחרונה, על כל דבר שלא הולך לפי איך שבאלו ,או שלא מקבל מה שרוצה או שאני לרגע מאבדת סבלנות ולא האמא המכילה והסבלנית,  ובמיוחד כשמשעמם לו הוא ישר משתמש במילים- משפטים

"אני רוצה למות"

"אני לא רוצה לחיות בעולם הזה"

ובימים האחרונים זה הסלים ל-

"כשלא תראי אני יקח סכין וידקור את עצמי"

"נמאס לי כבר מהחיים האלו"

"אני יתפלל לאלוקים שאני רוצה למות כבר ולא להיות פה יותר"

התגובות שלי הן-

"אנחנו לא נתן לך למות אנחנו אוהבים אותך וצריכים אותך איתנו אתה חשוב לנו מאד"

"ה' הביא לך את החיים כי הוא רוצה שתחייה אותם ושיהיה לך טוב ותיהיה מאושר בריא ושמח"

"חס וחלילה זה מילים שלא אומרים אותם, אתה תיהיה בריא וה' ישמור עלייך"

ואז ממשיכה כרגיל בשגרה

וכמובן שהוא מתעקש בחזרה

"אני רוצה אבל למות" "אני יהרוג את עצמי"

(מציינת שהוא מבין את מלוא המשמעות של המילה מוות.)

יש לציין שבוודאות הוא לא שומע את המשפטים/מילים האלו מהסביבה הקרובה.

לדעתי דרך המשפטים האלו הוא מחפש ויתורים לגבולות שמציבים לו ולגיטמציה להתנהגות שלילית שלו.

דוגמא למשל כל ערב הוא מסרב להכנס למיטה ולישון, הוא ממש מתעקש להשתולל ולהציק לאחיות שלו, אני כועסת עליו ומסבירה לו שזה זמן לישון ושאחיות שלו עייפות ורוצות שקט, והוא כתגובה מאיים עליי שהוא ישן כל הלילה על הרצפה. אני אומרת לו בסדר תשן על הרצפה, רק תעלה לישון כבר עכשיו.

ואז הוא באמת שוכב על הרצפה וכל רגע אומר "איי כואב לי הגב איזה כואב לישון על הרצפה"

"קר לי ברצפה"

"אני סובל כלכך"

"אני ימות אמן"

וכשאני מזכירה לו את האפשרות לעלות למיטה שלו ולישון ברוגע ובחום הוא ממשיך להתעקש שהוא מעדיף לסבול על הרצפה.

(כל לילה יוצא שאנחנו מעבירים אותו מהרצפה למיטה🥵)

(ובבוקר הוא כועס ורב איתנו על זה שהעברנו אותו למיטה שלו)

בחזרה לנושא- ב"ה בפועל כרגע הוא ילד ששומר על עצמו מאד, די פחדן מאד זהיר ושקול במעשיו.

מה לדעתכן ראוי להגיב לו?

האם צריך איש מקצוע או לתת לזה עוד קצת זמן אולי יחלוף?

בגיל הזה זה כן נדירמתיכון ועד מעון

בגיל בוגר יותר זה כבר הרבה פחות

הכוונה האמירות הספציפיות

מבואסת ממש מהמשקל שלי!פרח חדש

כתבתי פה לפני כמה זמן שאני חושדת אולי יש קשר בין זה להתקן מירנה

מרגשיה שמשהו לא הגיוני

לא עשיתי שום שינוי בתזונה שלי

אוכלת קצת כמו תמיד

והמשקל שלי רק עולה ועולה!!

תמיד הייתי רזה בלי להתאמץ בכלל, משקל לא היה נושא בכלל.

עכשיו אני במשקל שלא הייתי בו מעולם!! (מלבד בהריונות כמובן)

נהייתה לי בטן מזעזעת

ואפילו בעלי הסכים שאולי אני צריכה לבדוק שמא אני בהריון מרוב גודלה (הוא מעולם לא העיר לי על מראה חיצוני, אני ששאלתי אותו מה דעתו לגבי הבטן 🫣)


לא יודעת מה לעשות!!


מתחילה לשקול לעבור למניעה אחרת..

יש לכן רעיונות?

טבעת נוברינג עלולה לגרום להשמנה?

יכול להיות קשורשוב חוזר הניגון
רק אומרת שיש קשר גם לגיל. לא יודעת בת כמה את אבל קצב חילוף החומרים מאט עם השנים ומה שעבד לך עד היום עלול להשתנות..
אני בת 35פרח חדש

תמיד הייתי רזה בלי להתעסק עם זה בכלל

ממש מבאס וגם מבלבל אותי האם לעשות שינוי במניעה או לא

איזה ביאוסהבוקר יעלה

מניחה שקשור להורמונים.

אבל בהחלט יכול להיות קשור לגיל וריבוי הריונות

זהו.. מנסה להבין באמתפרח חדש

האמת שתמיד מנעתי בלי הורמונים

פעם ראשונה שמונעת עם הורמונים (בתחילת הנישואין כן לקחתי קצת הורמונים אבל לא תקופות ארוכות ככ)

כדאי לבדוק בלוטת התריסתהילה 4
הרבה פעמים משפיע
נכון, זכרתי את זה.. ובדקתי והכל תקין ב"הפרח חדש
ברוך השם. מקוה שתעלי על הגורם במהירותתהילה 4
רופאי נשים מתים על התקן הורמונלי אבל בטח שברמת הפרט זה לא מתאים לכולן. אז טוב שאת מודעת לעצמך.... 
אולי התקן לא הורמונלי?דיאן ד.

אני מצטרפת לבאסה שלך על המשקל

גם אצלי אני חושבת שזה תוצאה של שינויים הורמונליים (הפסקת הנקה)

ובלי שום שינוי באורח החיים פשוט עליתי ועליתי ועליתי

וכמה שניסיתי לעצור את העליה לא הצלחתי.

ועכשיו תקועה במשקל גבוה ולא יודעת מה לעשות עם זה...

קראתי עכשיו בפורום של רדיט לא יודעת אם את מכירהפרח חדש

יש שם מלאאא עדויות מנשים שעלו ועלו ועלו בגלל ההתקן

הרופאים מכחישים קשר (מעניין למה... 🤨) אבל נשים מספרות שהורידו את ההתקן ותוך זמן קצר ירדו שוב

אני קיבלתי החלטה להוריד

יש לי תור ביום ראשון

והולכת להעיף את זה ממני בעז"ה (אלא אם כן בעלי ישכנע אותי שלא במהלך השבת 😉)

ההתקן מעולה לי בכל בחינה אחרת

אבל המשקל זה ממש משמעותי

במיוחד שאני רוצה בבוא היום להוציא ולהיכנס להריון

לא יכולה להתחיל הריון באובר משקל!!


 

אצטרך לחשוב מה לעשות בתקופה הקרובה

לא כ"כ באלי לשים התקן לא הורמנלי בגלל ההסתגלות וגם המחיר

אבל אולי אין ברירה..

מעניין. ניסית פעם התקן לא הורמונלי?דיאן ד.

לי היה תקופה והיה די סבבה

הדבר היחיד שהתבאסתי זה מחזורים קצת יותר קשים וכואבים.

לדעתי זה שווה

 

בכללי אני נמנעת מאוד מהורמונים מלאכותיים

ניסיתי תקופה גלולות הורמונליים ופשוט הפכתי להיות מפלצת בלתי נסבלת

אז הפסקתי.

 

ואגב לגבי מניעה,

אם יש מחזור קבוע אני חושבת ששווה לנסות שמ"פ

 

כמה פעמים הייתי עם התקן רגילפרח חדש

היה בסדר גמור

רק היה קשה לי המחזור כל חודש למרות ההנקה

לכן הפעם שמתי את מירנה ואין מחזור

הוא כבר בן שנה וחצי ולא יונק


המחזורים שלי מאוד קבועים ובעיקרון אני יכולה למנוע בשמ"פ כי אני מאוד מודעת לגוף ויודעת בדיוק מתי אני פוריה

הבעיה שזה מקצר מאוד את הימים שאפשר להיות יחד

ואם כל חודש יש וסת ועוד כמעט שבועיים עד למקווה ואז זהירות עד הביוץ וכמה ימים אחרי.. כמה ימים נשארו..?

יכול להיות המון דבריםבשורות משמחות

למשל אם לקחת אנטיביוטיקה? זה משפיע על מיקרוביום הקיבה וגם בין היתר על משקל ...

האם את חיה בסטרס לאורך תקופה ארוכה זה גם משפיע ועוד ועוד

צריך להבין יותר רקע בשביל להבין למה זה קורה לך

לא אנטיביוטיקה ולא סטרספרח חדשאחרונה

באמת שאני לא יכולה להצביע על שום שינוי שעשיתי בתקופה

מעבר לזה שאני כל שנה עולה בגיל 😉

ועשיתי בדיקות דם מקיפות והכל היה תקין

שאלה שעלתה לי במחשבות עם עצמי ועניין אותיכנה שנטעה

לשמוע דעתכן-

מה ההבדל, אם יש כזה לדעתכן,  בין חיי שותפות של חברים שגרים יחד לחיי זוגיות של איש ואישה?

את מתכוונת נשואים לעומת לא נשואים?oo
כןכנה שנטעה
שותפות של חברים שגרים יחד (נגיד דירת סטודנטים או סתם חברות ששוכרות יחד דירה) לבין זוג נשוי . בשניהם יש חלוקה נגיד של עבודות משק בית וכזה, אז מה עושה את ההבדל?
האמת שאני מופתעת לנוכח השאלההמקורית

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

אכןoo

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

חלוקת משימות זה הדמיון היחיד אם בכללואני שר

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

 

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

מה הדמיון בניהם?מתיכון ועד מעון

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

אני אולי אדייק קצתכנה שנטעה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

נראה ליאנונימית בהו"ל

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.


ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה


כןoo

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה


בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה


רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

דווקא המחויבות לשותפות הזוהמקורית

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.


לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

אולי הרבנית אמרהדיאט ספרייט

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

לא היא אמרה נדיבותהמקורית

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

בעלי חשב שאני איזו למדניתדיאט ספרייט
והוא קנה לי סדרה שלמה בשם מכתב מאליהו בת 4 כרכים, כשקראתי רק את הכרך הראשון (שם קראתי את מה שכתבתי) וזהו לא התקדמתי מעבר, אז אין לי מושג 🫣
גם לי יש אותההמקורית

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

יואו איזו מלכה!דיאט ספרייט
המקורית
את בעצמך! 
המממ זמן זוגי בתוך השגרה זה חשובמרגול

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.


ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.


בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.


נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לדעתי הכי חשובאהבה.

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

אני נמצאת עם בעלי פחות מזה כל יום, וזה בסדר גמןר .אמא טובה---דיה!

זה לא בהכרח קצת.

אני מרגישה שקודם כל ביומיוםשלומית.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

בעיני התשובה היא אינטימיותתהילנה
עבר עריכה על ידי תהילנה בתאריך כ"ט בכסלו תשפ"ו 1:29

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

אניoo

כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר

והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי


זה לא חייב להיות רק בזוגיות

בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר

לדעתי, זה מאוד שונהתהילנה

להיות בשיח כזה עם מחוייבות וברית נצחית. גם לי יש מערכות יחסים קרובות ומיטיביות, ועדיין, יש חלקים והיבטים ששמורים לזוגיות.

זה כמו להגיד- מה ההבדל בין להיות מורה ללהיות אמא. גם אם תהיה המורה הכי טובה בעולם אוהבת ואכפתית ומסורה, בסוף למחוייבות ולאהבה שיש לנו לילדים ולבן הזוג אין תחליף

חלקים והיבטיםoo

ברור שהם שונים בזוגיות

אבל

השיח לא חייב להיות שונה

אם רגילים לדבר בכנות בפתיחות ובזרימה

זה יכול להיות עם הרבה אנשים אותו דבר

אז מה ההבדל בעינייך?תהילנה
או שאין הבדל?
בשיח אין הבדלoo

לי לפחות

בקשר ההבדל

במגע ויחסים

במחויבות

בחלק שלו בחיים שלי

מעניין, אני חושבת יותרכנה שנטעה

כמו @תהילנה, השיח שלי עם בעלי הרבה יותר פתוח מאשר עם הסביבה שלי וגם עם החברים הקרובים ואפילו עם המשפחה וההורים. יש דברים שלא אגיד לאנשים סביבי ,לפעמים דווקא בשביל לשמור על המרחב שלנו לבד.

תודה על התגובות, העלה לי נק' למחשבה טובה 

אני חושבתשומשומ

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.


אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

תודה לכן על התגובות! קראתי את כולןכנה שנטעה

כמה פעמים ועלו לי נק' למחשבה.

בינתיים עוד שאלה בהקשר -

מרגיש לכן שיש פער בין האווירה וה'זוגיות' שהאישה רוצה שתהיה ביומיום לבין מה שהאיש רוצה?

לדוגמא עלה פה כמה פעמים לגבי לשבת יחד על כוס תה/קפה או מחוות קטנות במהלך היום. מרגיש לי שלי זה חשוב הרבה יותר מלבעלי, לא בקטע רע, פשוט זה לא חסר לו. הוא לא צריך את ה'דייט' הזה בסוף יום כששנינו עייפים ואם אני מבקשת ישב איתי כמובן אבל לא ביוזמתו. כנ''ל מחוות קטנות במהלך היום. כמה אתן מצפות מהאיש שלכן שיעשה משהו כזה ואולי בכלל זה בסדר שזה בא רק מצד אחד..?

ברור שיהיה פעראיזמרגד1אחרונה

אתם שני אנשים שונים שמביעים ומרגישים אהבה בדרכים שונות.

בעיני זה בסדר גמור שזה מגיע רק מצד אחד, ואם יש משהו שאת מרגישה צורך שיהיה מצידו פשוט לבקש...

אני עם ילד 1 בן 9 חודשים ומרגישה קושי ענקאנונימית בהו"ל

תוהה לעצמי שוב ושוב איך אנשים מביאים עוד ונושמים.

אני באמת מרגישה שזה מאוד קשה לי כרגע ככה עם התינוק שלי ולהוסיף עוד 1 ועוד 2? וואו... מפחדת לקרוס עוד

קודם כל אם קשה לך אפשר להמתיןדיאן ד.

וחוץ מזה כשהם קטנים זה יותר קשה

כשהוא יגדל אפילו קצת זה כבר יותר קל

 

ולדעתי בילדים הבאים קצת יותר קל כי קודם כל הגדול קצת מעסיק את השני

וגם יש לך יד נוספת, נגיד את צריכה משהו מהשולחן את מבקשת עזרה מהגדול שיביא לך (כמובן אם הוא זורם חח)

אז לא נהיה יותר קל, אבל זה לא הקושי הנוכחי כפול שתיים.

אני גם הרגשתי ככהאיזמרגד1

אבל- גם כשהם גדלים הקושי פוחת, וכשהגדולה הייתה בת שנתיים הרגשתי שאני מסוגלת לעוד הריון

וגם עשיתי תהליך מאוד משמעותי עם ההורות שלי, לקבל את זה שהחופש שלי הלך ושהורות זה אתגר ועכשיו עם שניים הרבה יותר קל לי ממה שהיה לי עם אחת לפני התהליך שעשיתי...

אל תשווי את עצמך לאחריםמתואמת

לכל אחד יש כוחות אחרים, וגם התינוקות שלהם אחרים.

יכולה לומר לך שאם הבת השמינית שלי הייתה הבכורה - הייתי מרגישה כמוך... אבל ה' בירך אותי בילדים רגועים בהתחלה וגם בלידות קלות בהתחלה.

אם את מרגישה שאת קורסת, כנראה שהילד שלך יחסית קשה לגידול, אז אל תשפטי את עצמך❤️

ובינתיים תנסי לבדוק איך את יכולה לא לקרוס ואיך אפשר גם לעזור לילד שלך, שיהיה קל וכיף יותר לגדל אותו...

כל אתגר בחיים שמתמודדים איתו פעם ראשונהאמאשוני

נראה גדול מאוד,

ואם הקושי גדול, לא נראה שאפשר לעבור את זה שוב.

תזכרי באתגרים שהיו לך פעם, תנסי להיזכר בתחושות.

הפעם הראשונה שנסעת בתחבצ לבד

הפעם הראשונה שעשית בגרות

הפעם הראשונה שעלית על ההגה..


כרגע הקטן שלך תינוק ממש, כדאי להשקיע את האנרגיות בלהבין האם ניתן, ואיך ניתן להקל עכשיו, ולא להתעסק באיך עושים זאת שוב

זה שיש כאלה שיולדים צפוף, זה לא הסטנדרט, רוב העולם החופשי שמתכנן ילודה, לא בוחרים ללדת במרווחים קטנים וזה מעיד שאכן לגדל ילד דורש הרבה משאבים ולא מהר נכנסים להרפתקה הזו שוב.


הבדל נוסף הוא כשיש כבר גדולים אז גם מקבלים הרבה פידבק על חווית ההורות מעבר לחיוכים וזה גם נותן כוחות לעוד.

(למשל תהליך שעושים עם ילד והתהליך מצליח, זה מאוד מחזק)

הגיוניoo

להרגיש קושי ענק עם תינוק קטן


חלק מהאנשים שמביאים ילדים צפופים קורסים/ חיים בהשרדות


יש נשים שמוכנות להיכנס לסחרחורת של חיים סביב ילדים ולידות

ויש שלא


הסטנדרטים והציפייה מהחיים

יכולים להיות שונים מאוד מאישה לאישה

כדאי לך לתכנן את החיים ככה שיתאימו לרצונות והצרכים שלך ולא לפי מה שמתאים לאנשים אחרים 

אני יכולה לספר על עצמיפרח חדש

שילד ראשון היה קשה מאוווווד

זה שינוי כל כך גדול מכל מיני בחינות

וגם התינוק שלי לא היה תינוק הכי קל ונוח

היום עם 5 ילדים אני לא מרגישה ככה!

לעיתים נדירות אני מגיעה לקצה אבל זה בדכ בשילוב הרבה דברים יחד.

למדתי להתאים את החיים שלי למצב הזה, אמא לילדים

זה לוקח זמן אבל אפשרי.


חיבוק! מתמקדים בכאן ועכשיו... ממשיכה לכתוב בפניםליני(:
כל אחד והחבילה שלו... והחיים שלו. והיכולות שלו... אני ממש בעבודה לקבל את עצמי עם זה. כי לא קל לי לא להיות בהיריון ולא האחרי... אני מגיעה ממש לקצה שלי וזה חלק מהשיקול אצלינו אם ומתי אפשר לחשוב על עוד היריון/ילד. ולפעמים הייתי רוצה שזה יהיה לי פשוט יותר אבל זה לא... וזה בסדר. ואת נורמאלית. ויש עוד המון כמוך. מקווה שיש לך תמיכה לעכשיו... ושאת לא לבד עם הקושי והרגשות השונים...♡
מזדההשמ"פ

גם אני הייתי בתהייות האלה

והייתי עם יחסית ילד נח מאוד, הרבה עזרה ועדיין הרגשתי חנוקה ממש וקורסת גם פיזית ונפשית

לקח עבודה עצמית להבין שאני לא כמו אלה שמביאות צפופים  ( אולי בעתיד, מי יודע ) ואולי גם יהיה לי פחות ילדים ממה שחשבתי

בפועל רק שהוא היה בן שנתיים יכלתי לחשוב על עוד הריון ולקח עוד כמה חודשים עד שהיה לי אומץ להפסיק מניעה.

לדעתי המעבר לילד ראשון קשוח ממש

גם פעם ראשונה שהגוף עובר את הכל וגם פתאום את כבר לא "חופשייה" וצריך להסתגל לאמהות.

מוסיפהשמ"פאחרונה

לא ציינת דכדוך וכו' אבל יכול להיות שזה דכאון אחרי לידה?

לי היה התפרצות אחרי הלידה של חרדות וגם דיכאון קל וזה היה חלק גדול מהקושי ( אומרת את זה במבט לאחור )

את איתו בבית?המקורית

את עובדת?

מניקה?

ישנה טוב? מתאווררת?


 

תנסי קודם כל לחפש את הנקודה של הקושי ולתת לה מענה. יכול להיות שזה דכאון אחרי לידה?

אם מאוד קשה לך לא חייב לחשוב על זה עכשיו. אפשר להשאיר את המחשבות האלה לזמנים אחרים


 

אני יכולה לומר שלא סבלתי בכלל ב"ה בילד הראשון. אז יש גם חוויות כאלה. ואיך עוד? כי באמת רציתי מזה עוד, אבל אז כן הגיע קושי ועצרתי

ממרחק של שנים יכולה לומר שהשנים הראשונות באמת הכי קשות אבל בדיעבד במחשבה שלי היה לי עדיף הקושי בשביל שניים ולא להישאר עם אחד כי הגיע שלב שהם מעסיקים אחד את השני וזה משמעותי אבל באמת רציתי את זה. וגם הקלתי על עצמי ככל הניתו

חיבוק❤️


 

 

 

איך אתן מורידות חוםשירה_11

אני פחות בעד משככי כאבים ויותר בעד לתת לגוף לעבוד

אבל בלילה מלחיץ אותי לישון כשהחום עולה ואני לא בשליטה

ואני תוהה מה נכון לעשות 🤔


עם בגדים רטובים במים קרים?בשורות משמחות
צורך בשקטדרקונית ירוקה

ראיתי ש @אמאשוני התייחסה לזה בשרשור אחר ולא רציתי לנצלש.

בת 5 עם מאפייני מחוננות מתלוננת כבר הרבה זמן על צורך ב"שקט". היא בחדר עם שני אחים קטנים יותר. היא במיטת גלריה, חשבנו שזה יתן לה את המענה לצורך, אבל לא מספיק עזר. יש חדרים נוספים בבית אבל היא לא רוצה לישון בחדר לבד (הצענו).

הצענו גם שתלך לישון אחרי האחים שלה ובינתיים תקרא ספר בסלון, אבל גם את זה היא לא רוצה. היא מעדיפה לקרוא במיטה שלה.

יש רעיונות איך לעזור לה?

שקט במובן של פרטיות או שהם עושים רעש?כורסא ירוקה

לרעש אפשר לקנות אטמי אזניים

אני חושבת ששקט במובן של גירוייםדרקונית ירוקה
היא אומרת שקט במובן של לא רעש, אבל לי זה מרגיש יותר מוצפות
היא צריכה שקט מרעש?מתואמת

כי אם כן, אז מן הסתם האחים שלה הולכים לישון לפניה, ואז לכאורה אמור להיות לה שקט...

בכל אופן, נשמע שהצעתם לה את כל הפתרונות האפשריים, והיא סירבה. אז נשמע שיש כאן משהו עמוק יותר מזה...

עשיתם לה אבחון מסודר למחוננות ובכלל? יש לכם עם מי להתייעץ עליה?

לא עשינו איבחוןדרקונית ירוקה

אבל יש לה הרבה מאפיינים ושני ההורים שלה מחוננים, כך שזה מאוד סביר.

איבחון יתן משהו בגיל כזה?

במיטת גלריהאמאשוני

יש הרבה חפצים/ צבעים?

צורך ב"שקט" זה בעצם צורך בהפחתת גירויים,

לאפשר למוח לבצע עיבוד נתונים בלי העמסה של עוד ועוד מידע.

כדאי להציע לה להקשיב להרפיות ודברים מהסוג הזה, זה גם ממסך את הרעש, וגם מאפשר שחרור.

מה יש מתחת למיטת גלריה? אולי אפשר לסגור שם עם וילון ולשים שטיח עם פוף שהיא תוכל לקרוא שם ואז זה סוג של "לקרוא במיטה"

אפשר לנסות לארגן לה באחד החדרים פינת קריאה משלה, עם נוחות של מיטה, גם בלי לישון שם את שנת הלילה (לישון לבד יכול להיות מפחיד בגיל הזה, זה לא אומר שאין לה צורך ב"שקט",

אלא שזה לא הפתרון הנכון לה כי זה מתנגש עם עוד צורך שקיים אצלה)

וגם כמו שהגבתי בשרשור ההוא,

לשקף לה מה היא מרגישה.

לאמירה "הם עושים לי רעש" לא לענות בסגנון של "אבל זה החדר שלהם מותר להם"

אלא לענות, אנחנו מבינים שזה מעמיס עליך ואת רוצה שקט מצד אחד, מצד שני לא רוצה להיות לבד/ רוצה להיות במיטה. זה באמת קשה כשרוצים גם שקט וגם להיות במיטה ואין שקט בחדר. אבל זה החדר שלהם גם והם צריכים להתלבש.

יש לך רעיון מה יעזור לך?

אם היא מתעקשת אז לומר, אני מכבדת את הבחירה שלך לקרוא במיטה. אני מצטערת אם יהיה לך רעש.

אם תרצי לדבר על זה/ לחשוב יחד על פתרון, אני כאן בשבילך. (ולהמשיך את השגרה עם האחים כרגיל. ההבנה לסיטואציה לא מנהלת אותך מבחינת ויתור על הצרכים של השאר, אבל כן מאפשרת חיבור לתחושות שלה)

פתרון שכדאי לשקול אם לא מפריע לך,

לאפשר לה לקרוא במיטה שלך/ בחדר שלכם על פוף או משהו, יש משהו מאוד מנחם ועוטף להיות קרוב למשהו של ההורים, גם אם הם לא בחדר באותו זמן.

אפשר גם שמיכה/ בגד שלך.

כן גם בגיל 5 יש בזה משהו מנחם, לא רק בגיל שנה..

בזמן שהאחים שלה הולכים לישון בחדר, מן הסתם את איתם, לפי הפתרון שהצעת היא אמורה להיות לבד בסלון?

אם כן אני חושבת שאני יכולה להבין למה היא לא התחברה לרעיון, אל תשכחי שזה שהיא יודעת לקרוא לא אומר שהבשלות שלה היא כמו גיל 7,

ובגיל 5 זה הגיוני שפחות אוהבים להיות לבד בשעות החשיכה.


אפשר להקדים את ההתרגעות לשעות האור. כלומר לאפשר לה חלון זמן אחרי הגן שבו היא נרגעת, ואז בשעות הערב היא כבר פחות מוצפת מכל ענייני היום.


בכל אופן, אם היא מתעקשת להיות איתכם בחדר ילדים, אפשר להציע לה להניח עלייך ראש, או להתכרבל עם אח קטן במיטה שלו, אם זה לא מפריע להרדמות,

אוקסיטוצין יכול לסייע לשניהם.

(לה להירגע, לו להירדם, לא תמיד זה עובד, לפעמים זה מפריע, אבל כדאי לבדוק)


בכללי (בלי קשר למה שתיארת) תזכרי שהיא עדיין ממש קטנה.

לפעמים קל לשכוח את זה כי היא חכמה מאוד ומבינה דברים לעומק וגם יש לה שני אחים שקטנים ממנה אז התחושה היא שהיא ממש כבר גדולה.

תודה על התשובהדרקונית ירוקה

זה באמת מרגיש כמו שקט במובן של פחות גירויים.

המיטה שלה בצבעים רגועים ואני משתדלת לסדר לה, אבל היא אוהבת לשמור בקצה המיטה חפצים שלה (יש לה מגירה ובכל זאת היא אוהבת) אז המיטה לא לגמרי ריקה מגירויים.

הרפיות זה רעיון טוב, ננסה

ניסיתי לסגור מתחת לגלריה, הילדים לא התחברו. אני אנסה באמת לסדר לה פינת רוגע שוב.

נתת הרבה רעיונות טובים, תודה

באמת חשבתי שהיא לא תרצה להיות לבד, אבל אלה הםתרונות שחשבתי עליהם כדי לתת לה שקט.

ואני תמיד מזכירה לעצמי שהיא רק בת חמש 😅 אז מקווה שאנחנו נותנים לה את המקום להיות קטנה

אפשר לסגור את הגלריה עם וילון?רוני 1234אחרונה

אולי לקנות לה אוהל?

אולי היא יכולה להיות בשקט בחדר השני ואחר כך לישון בחדר עם האחים?

התייעצתי פה לפני כשבועיים על כוויות שהתינוקת קיבלהמתואמת

ב"ה רוב השלפוחיות שנוצרו לה נעלמו מעצמן אט אט, אבל עכשיו באחת הידיים יש לה נפיחות במקום שהייתה שלפוחית וגם מוגלה כזו. (זו היד שהיא משתמשת בה להתקדמות בישיבה על הרצפה, אז הגיוני שנכנס שם משהו☹️)

מה צריך לעשות עם זה?

הנטייה שלי היא 'לפוצץ' את המוגלה במשהו מחוטא ואז לחבוש ולקוות שהיא לא תוריד את התחבושת, אבל אני לא יודעת אם אני צודקת...

(לכאורה זה לא מפריע לה, רק אם נוגעים בזה זה כואב לה)

הייתי מתייעצת עם רופאהמקורית

אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה

ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם

תלכי איתה דחוף לרופאאישהואימא

כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.

(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)

זה נשמע שהזדהם וצריך אנטיביוטיקה. ללכת לרופאבאתי מפעם
תלכי לרופא. בנתיים תמרחי לה משחה אנטביוטית שישאמהלה

בבית כמו מופירוסין. אם אין לך אופציה לראות רופא בקרוב תתיעצי עם רופא טלפונית ושיתן לך מרשם.

חשוב מאד לטפל בזיהום לפני שמחמיר ומתפשט חלילה.

ו-בשום אופן לא לפוצץ מוגלה!!! זה ממש עלול להחמיר את המצב במיוחד שהיא עם היד על הרצפה

תודה לכן!מתואמת

היינו איתה אצל הרופא לפני כשבוע וחצי כי חשבנו שאולי זה הזדהם, והוא אמר שלא אבל שליתר ביטחון נשים לה פולידין/יוד.

קנינו את זה באמת, אבל הרוקח אמר שזה רעיל במאכל, וקצת נלחצנו שהיא תכניס את היד לפה אחרי שנשים לה, אז בפועל שמנו לה פעם אחת בלבד...

יעזור אם נשים עכשיו?

לא נראה לי שנצליח היום להגיע לרופא...

כן. ותחבשוהמקורית
תודה! בסוף בעלי הלך איתה לטר"םמתואמת

נקווה שישתחררו משם מהר עם הוראות מה לעשות...

(יש לי נקיפות מצפון שלא אני הלכתי איתה, אבל רציתי לסיים לארגן לשבת...)

כל הכבוד שהלכתם עוד לפני שבת. וממש בלי נקיפותאמהלה

מצפון. עשית בדיוק מה שנכון לעשות במצב הזה.

בשורות טובות

תודה רבה!מתואמתאחרונה
ב"ה השתחררו מטר"ם, עכשיו צריך לקנות תרופה...
אני גם מעדיפה שבעלי יילך כשאפשר... רפו"שיעל מהדרום

אולי יעניין אותך