בין פנים לחוץ - שאלה לדיון על שיתוף ושמירה לעצמינו 🙂קמה ש.

בס''ד

 

הי יקרות,

 

אנחנו בדור של שיתוף. שיתוף של מידע, תמונות, סרטונים, תובנות...

ריבוי ערוצי התקשורת והרשתות החברתיות גורמים לכך שקל מתמיד לספר, לחלוק...

על ההצלחות, על הכישלונות, על ההתמודדויות...

 

התורה בחכמתה הגדולה זיהתה שהברכה שורה איפה שיש דיסקרטיות -

''אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין''. 

 

אני מאמינה גדולה של הדבר הזה,

זה משהו שבאופן אישי התגשם לנו כל-כך הרבה פעמים, בכל-כך הרבה תחומים... 

 

מצד שני, השיתוף הוא גם דרך להתחבר לאחרות.

אם נשמור הרבה מאד לעצמינו, יותר מדי,

מתוך ענווה או מתוך רצון לזכות בברכה במעשינו -

על מה יתבססו הקשרים שלנו עם המשפחה? עם החברות?

 

איפה לדעתכן עובר הקו הנכון בין לשמור לעצמינו לבין לשתף? 

 

שוטו 🏂🏼

 

 

אני חושבת שדברים רעים קשים כדאי לשתףשמעונה
כי זה עוזר להסיח את הדאגה מהלב... דברים טובים לחשוב על הצד השני,שלא יהיה לו צער או קנאה (מה שנקרא עין צרה או עין הרע)

תודה! בגדול, מאד מסכימה עם מה שכתבת! ומה לגבי -קמה ש.
בס״ד

מצבים שלא אמורים לגרום צער או קנאה אבל כן קשורים להצלחה כזאת או אחרת? יש לך מצפן מסוים לגביהם? 🙂
אני גם התחבטתי רבות בנושא הזהמקופלת
ואני דווקא לא בטוחה שכדאי לספר רק דברים קשים...

תארי לך שכל הזמן היית שומעת רק סיפורים קשים על אחרים..כמה כח יש לך להכיל את זה?
זה מייאש ומתסכל.

לפעמים גם קשה לשמוע משהו טוב אצל הזולת כאשר הוא חסר אצלך (למעט יחידי סגולה), אבל זה גם נותן כח לדעת שלאחרים טוב...

אז באמת צריך איזון מסויים ולא רק דברים קשים.זו דעתי
מסכימה. יש לי חברה כזאת שמשתפת רק את הקשייםשנה טובה ומתוקה
זה מעייף... כיף לפעמים גם לשוחח על דברים חיוביים;)
מממ... אתן מעלות עוד כיוון מעניין...קמה ש.

בס''ד

 

@מקופלת ו@שנה טובה ומתוקה

 

תודה על זה!

דיון מעניין. כרגע לא אספיק לענות אבל מקפיצהחדשה ישנה
תודה! נשמח שתצטרפי ושתשתפי מאוחר יותר ❤️קמה ש.
שאלה טובה...בארץ אהבתי
אני חושבת שצריך הרבה רגישות כלפי הצד השני, לנסות לזהות איך זה יתקבל.
עם חברות אני משתפת מידי פעם בדברים של המשפחה, אבל לא בצורה של פרסום (לא משתמשת ברשתות חברתיות כדי להעלות תמונות משפחתיות או דברים בסגנון) אלא תוך כדי שיחה, וכמובן לפי מה שמתאים לסיטואציה.

עם המשפחה זה שונה מבחינתי. בקבוצה המשפחתית (עם המשפחה שלי) ההרגשה היא שכולם מחכים לשמוע על הילדים, ומתלהבים באמת מתמונות ששולחים, או מסיפורים חמודים שמספרים. ואני מרגישה שזה באמת חלק משמעותי בקשר המשפחתי.
אבל גם זה תלוי בסגנון משפחתי, ואולי גם במציאות האישית של בני המשפחה (אם יש משתתפים בשלב יותר רגיש וכו').
בצד השני של המשפחה באמת יש קבוצה משותפת אבל פחות שולחים שם תמונות או שיתופים אחרים, אז כשיש לי מה לשתף אני שולחת באופן אישי לסבא וסבתא, כי אני לא רוצה להיות היחידה ששולחת (כי אז זה באמת יותר הרגשה של החצנה). אבל באמת לדעתי זה קצת חבל, כי אני מרגישה איך השיתופים האלו יוצרים חיבור וקשר, שבמציאות היומיומית כשלא נפגשים זה מאוד חסר (ובמיוחד עכשיו בקורונה, כשהמפגשים עוד יותר נדירים).

לא יודעת אם עניתי לכל מה ששאלת, אבל זה מה שעלה לי כרגע.
זה דווקא היה מאד מאיר עיניים! התחברתי מאד לדברים שכתבת.קמה ש.
זה באמת גבול דק מאוד..אם_שמחה_הללויה
אתן עוד נקודה..אני מקבלת המון השראה מאנשים ובמיוחד נשים עם נסיון חיים שהצליחו בזוגיות/עסקים/חינוך ילדים/ מימוש עצמי./ניהול אורח חיים בריא וכו׳..
אם הם לא היו משתפים סיפורי הצלחה שלהם / כשלונות בדרך, בעצם לא היה לנו ממי ללמוד..
וואו, זאת נקודה ממש מעניינת! תודה!קמה ש.
וואי קמה את כזאת מיוחדתמוריהלי
תמיד הקשורים שלך מלאים תוכן ועומק.
אני מרגישה על עצמי שאני לא בן אדם שמשתף ( סתם דוגמא תמונת פרופיל בוואטסאפ) אבל לחברות הטובות אני כן משתפת המלא דברים... ואז יש לי את המקום הזה שכשאני רוצה אני משתפת אבל לרוב שומרת את הדברים לי ולמשפחתי 🤗
תודה על הנקודה למחשבה...
איזו נשמה את מוריהלי, שימחת וריגשת 🥰קמה ש.
בס״ד

תודה גם לך! מתחברת לדברים שכתבת... (גם לי אין תמונת פרופיל בווצאפ 🙂).
איזו שאלה מעניינת !!מקופלת
אני מאז ומתמיד הייתי יחסית משתפת
עד החתונה, ואז האיש פתח לי קצת את הראש לסגור קצת את הפה

ובכל אופן, אני חושבת שנכון לשתף אנשים שצריך. וגם אז לא להרחיב בפרטים יותר מידיי, לספר לצורך ולא כדי להחצין או לנקר עיניים...

כי הרי ברור שאם לא אספר לחברה טובה על ההריון, היא תיפגע מזה...כנ"ל משפחה.
גם אם אני יודעת שאולי יהיה לה קצת קשה לשמוע, אבל אכן צריך גם הרבה רגישות כלפי הצד השני...
והרבה פעמים מוכרח לספר כי אחרת הרבה פעמים הצד השני נעלב מהדיס-אינפורמציה.

מצד שני, אני לא אפרסם דברים כאלה (תמונות של הילדים,בילויים וכד') ברשתות החברתיות, כי זה בעיניי החצנה ואין בזה באמת צורך כלשהו.

אני לרוב ממעיטה בשיתופים, גם כלפי חלק מהמשפחה המורחבת יחסית
ראיתי במו עיניי איך כשאני משתפת קצת יותר, הדברים משתנים..
החלק הקשה זה כשאנשים שואלים ו/או לא יודעים את מקומם...אז צריך הרבה אינטליגנציה וחוש הומור לצאת מזה בסבבה בלי לפגוע באף אחד..

שנזכה לעין טובה תמיד!!
״פתח לי את הראש לסגור קצת את הפה” 😂😂קמה ש.
בס״ד

העובדה שדיס-אינפורמציה גם עלולה לפגוע - זאת נקודה חשובה באמת. אז יש את המקרה הקלאסי של ההריון, שעלול לפגוע אם מגלים מאוחר / אחרי כולם. יש עוד תחומים שאת חושבת שזה יכול להיות ככה?

מה שכתבת, שראית במו עינייך איך אחרי שסיפרת קצת יותר, הדברים החלו להשתנות / וואו בול מה שאני רואה גם הרבה פעמים!...
..מצטרפת למועדון
וואי שאלה מענינת. כל הנושא הזה של חיים חברתיים ושיתוף הדדי תופס אצלי מקום די נרחב בחיים. אני מאמינה גדולה בדאגה בלב איש ישיחנה, בשיתוף כנה, בהחלפת חוויות ורשמים עם אחרים בתחומי ענין משותפים. התחום החברתי היה מאד מפותח אצלי לפני הנישואין, היום הרבה פחות, אבל עדין, מפגש עם אנשים שאני אוהבת תמיד ממלא אותי באנרגיות טובות שמאד מתקשרות לעניין השיח.
אבל תמיד הרגשתי שיש ערכים שמתנגשים עם הצורך החברתי הזה שתפסתי אותו גם כערך לא פחות חשוב, ושאלתי את עצמי מה באמת האיזון?
אני רוצה להתיחס למה שאת שאלת שזה בדגש על הפרטיות , אבל אשמח להוסיף גם את הנקודות ששם אצלי יותר מורגש הסתירה בין הערכים של השיתוף לערכים חשובים אחרים.
לגבי הענין של אין הברכה סמויה, אני בעיקר משייכת את זה לדברים שלפני שהם נולדים וחשופים לעיני כולם, יש להם שלב מקדים של התפתחות עדינה שבו כדאי לשמור על השתיקה. לדוגמה קניית דירה. כל עוד זה רק בתכניות ויש הרבה מכשולים שצריך לעבור, שכל אחד מהם יכול למוטט את כל התכניות היתי מגדירה את זה כזמן רגיש שבו באמת צריך לברור את מי משתפים וכמה. אבל אחרי שהדבר כבר יוצא לפועל, ואין מה להסתיר, אני לא רואה סיבה להמשיך את השתיקה בנושא. אדרבה זה זמן טוב לדבר לשתף להתייעץ להתרגש. כמובן גם אז אני אבחר במה לשתף וכמה אבל העננה הזאת של הסודיות כבר יורדת מבחינתי. כנל על הריון צעיר, ושידוך שרק התחיל להרקם. כמה שיותר שתיקה בשלבים הרגישים.
ככה אני חושבת לגבי האיזון בין 2 הדברים. אם לשתף עושה לך טוב, ואין כאן משהו רגיש שצריך לשמור עליו בסוד לכי על זה.
לגבי מה שלי מפריע, זה כל הנושא של הלכות לשון הרע ורכילות מול הצורך הטבעי בלדבר ולהוציא מהלב. לא תמיד מה שנחשב רכילות או לשון הרע בהגדה ההלכתית בא ממקום רע. לפעמים יש צורך לשפוך את הלב ולא תמיד אפשר לעשות את זה בלי שהשני ידע מי מדובר. לפעמים יש צורך לשפוך את הלב אצל יותר מאדם אחד. לפעמים סתם רוצים לספר ולדבר על דברים שקרו לנו ומה לעשות שאנחנו לא חיים לעצמנו וכל חויה שאנחנו חווים קשורה תמיד בעוד אנשים ומבחינה הלכתית יבשה לדבר סתם על אנשים גם אם אין כאן מידע שלילי זאת רכילות..
אז כאילו מלימוד ההלכות האלה אני מקבלת תחושה שכמה שפחות לשתף ולדבר יהיה יותר טוב. מצד שני, זה צורך כל כך טבעי ומביא לדברים כל כך טובים לפעמים וברור לי שגם הקב"ה רוצה את זה והתורה עצמה מדגישה את הערך של החברות והאחווה. אז סתם אם כבר מדברים הקונפליקט הזה נראה לי יותר כבד...
״ערכים מתנגשים״ - הגדרת את זה בצורה יפה...קמה ש.
בס״ד

אהבתי את הקו ששמת לגבי ״אין הברכה שורה...״ כשהגדרת שזה נכון לשלב שבו הדברים עדיין לא יצאו אל הפועל. זה באמת נכון בהרבה בתחומים!

ומה לדעתך לגבי דברים שהם תהליכים מתמשכים ארוכים? הריון ובית מתישהו נגלים לעיני כל גם ככה. אבל מה עם דברים שאין להם ״התחלה וסוף״?

לגבי הקונפליקט עם שמירת הלשון, זאת באמת נקודה חשובה. ממה שלמדתי אפשר לדבר דיבור סתמי שכולל התייחסות לאנשים אחרים עם מישהו שבטוח (או סביר מאד) שיפרש את הדברים בצורה טובה. הקטע הוא למצוא אנשים כאלה, עם ראייה חיובית ולא שיפוטית... יש כאלה ב״ה, ולא מעט, אבל זה עדיין לא כל אחד ואחד.

תודה על תשובתך!
חזרתימצטרפת למועדון
לגבי שאלתך על הדברים שאין להם התחלה וסוף התעמקתי קצת יותר בשאלה ואני חושבת שהסוגיה הזאת היא באמת דבר שראוי להעלות אותה למודעות. אני אדם שמאד מייקר שיתופים אישים ורגשיים. אני מאמינה שזה משדרג כל קשר. יש לי משהו שמחפש את העומק בשיחה ומהר מאד עוברת לשתף דברים פנימיים יותר בשיחות עם אנשים. ויחד עם זאת אני מאד נהנית מהיכולת שלי לשמור דברים מסוימים לעצמי. גם אם מדובר בדברים שאין כל נזק מכך שיאמרו. דוקא בעידן של השיתוף האוטומטי שכל כך הקצין עם הכניסה של הרשתות החברתיות לחיינו, כדאי באמת להאיר את היופי שיש בפרטיות. בדברים שנשארים במרחב הזוגי או המשפחתי, ולאו דוקא כי הם סודיים או רגישים, אלא פשוט כי הם שלנו. והיכולת שלנו לשמור אותם כרק שלנו היא מסוגלות עדינה שבסופו של דבר הופכת אותנו ליותר מחוברים לעצמנו. לכן לדעתי גם כשמדובר במשהו שמצד עצמי אין לי בעיה לשתף ואפילו יותר מכך אני חושבת שתצא תועלת מלשתף אפשר וכדאי לאמן את השריר של שליטה ברמת והיקף השיתוף. לספר את הענין עצמו ואפילו להוסיף את המעבר שכולל את הרגשות והיחס הפנימי שלי אבל להשאיר איזה נקודה שהיא רק שלנו, שאותה לא מעבירים. או לספר לאנשים שחשוב לי אבל כלפי משהו שאין לי אינטרס מסוים שהוא יהיה שותף לא לשתף אוטומטי.
אני מדברת על דברים שעברו את הסינון הראשוני של מידע רגיש או כזה שיכול לפגוע או לגרום לקנאה ובכל זאת לדעת לאפק את השיתוף רק כדי לייקר את מה שמתרחש בזירה הפרטית שלנו.
לגבי מה שכתבת על השיתוף של אנשים שמפרשים דברים כלליים בצורה חיובית מאד עזרת לי! יש לך מקור לזה?
כמה התחברתי לתגובה שלך, מצטרפת למועדון!!קמה ש.

בס''ד

 

העלת נקודה חשובה ממש, תודה!

 

אין לי מקור כרגע לצערי, אני לא זוכרת במדויק איפה זה היה...

תודה רבה קמה!!מצטרפת למועדון
המשפט הזה הוא חידוש של הגמרא. לא ישירות בתורה.כינוי-לרגע
תורה שבעל פה מקופלת
^^^ נכון, התכוונתי לתורה שבעל פה 🙂קמה ש.
נושא חשוב ממש! מקפיצה לי להמשךנוניש
תודה! נשמח מאד לקרוא את מה שיש לך לומר בנושא!קמה ש.
התלבטתי המוןרגעים פשוטים
בנושא.
בעבר שיתפתי המון. ואז למדתי שזה עלול להכאיב, ולנקר עיניים.. ולא הכל ורוד וממשיך (הריון, מצב מסויים בעבודה וכו).
מצד שני קשה לי רק להתלונן. יש לי חברה שהייתה בטוחה שבעלי איום ונורא כי סיפרתי רק על הקשיים.. וב"ה זכיתי באיש מדהים. אז למדתי לספר ממוקד יותר לחברות שאני יודעת מה מצבן גם על הטוב וגם על הקשה.
לאחרונה כמה סיפרו לי בסופר התלהבות על הריון ו.. איפה אני ואיפה הריון. היה לי קשה עם זה וברור לי שכשאזכה בע"ה גם ההריון שלי עלול לדרוך למישהי על נקודה כואבת
בכללי משתדלת לא לפרסם יותר מידי בוואטסאפ ורשתות חברתיות. את האושר שלי חולקת עם האיש ועוד כמה חברות טובות.
ובעיקר נהנת לספר לעצמי ולהודות לה' על הטוב שכן יש לי ♥️
חיבוק נשמה..נגעת לי בלב...מקופלת
וואו... (קפץ, עורכת)קמה ש.
בס״ד

לפני הכל שתתגשמנה כל תפילותייך ומשאלותייך לטובה בקרוב מאד ושה׳ ימלא את חסרונך!

העלית כמה נקודות חשובות...

- ניסיון החיים ושלא תמיד כל מצב ממשיך בדיוק אותו דבר.
- שזה עלול לכאוב למישהי אחרת...
- שימת הלב לטוב והודיה, ללא קשר לרמת החשיפה...

תודה יקרה וכל הברכות!!



נב: מאד אוהבת את הניק שלך... 💗
תודהרגעים פשוטים
לניק שלי יש סיפור..
אם תרצי בהזדמנות אכתוב לך🤗
בטח, אשמח מאד!קמה ש.


כתבת ממש יפה.מוריהלי
בעה שה' ימלא משאלות ליבך לטובה ורק טוב!!
כמה חשוב לדון בזה!!בת 30
עונה בתור עצמי:
אני כנראה אדם מופנם יחסית, ולכן אין בי רצון גדול לשתף. שיתוף הוא אתגר מבחינתי בהרבה מקרים, ולכן לפעמים יותר קשה לי להתחבר לאחרים.
אדייק- קל לי מאוד להתחבר להרבה אנשים, עד לרמה מסוימת. מעבר לרמה הזאת, אני מאוד סגורה בפני אחרים. גם בפני עצמי לפעמים...
מהסיבה הזאת, אפילו בתמונה של הוואצאפ שלי אין לי תמונה של הילדים וכד'. רק של איזה אבטיח חמוד שגידלנו בחצר בקיץ. 🙂 ובסטטוס מפרסמת ענייני עבודה. אני גם מרגישה חוסר נוחות לצפות בסטטוסים של אחרים, מרגישה שמכניסים המוני אנשים לתוך חיים פרטיים.
אני מרגישה שכל עין זרה שתראה אותי, את הילדים וכד' - זה לא יביא לנו שום דבר טוב. הם מתוקים ומצחיקים ומוצלחים גם בלי שמליון אנשים יראו אותם.
בקבוצה של המשפחה כולם מעלים הרבה תמונות, במיוחד בקורונה כשכמעט לא נפגשנו, וגם אני מעלה, אין לי בעיה.
פייסבוק? אין לי כלום בדף שלי. נכנסת בעיקר לצורך העבודה מדי פעם, או לחיפוש מוצרים ביד שניה..

גם כאן בפורום, חושבת עשרים פעמים אם לפתוח משהו אישי, ותמיד מחליטה בסוף שלא. שגם אם הפורום יוכל לעזור, אני אצליח להסתדר בלי.

בקיצור, אני מרגישה שהמילה ''שיתוף'' היא מטעה. כי יש לה קונוטציה חיובית. אבל למעשה, השיתוף הוא יוצר חשיפת יתר לפרטיות של אחרים, וממילא כבר אין פרטיות. ואני קנאית לפרטיות שלי
הנקודה שכתבת בסוף - וואו, כמה מעורר מחשבה!קמה ש.

בס''ד

 

זה באמת ככה! היום שיתוף הוא סוג של ערך, אבל זה לא כזה פשוט.

 

אני זוכרת סרטון שסיון רהב מאיר עשתה, נראה לי לקראת ט' באב האחרון, ובו היא דיברה (בין השאר) על הנקודה הזאת ואמרה בגדול את הדבר הבא:

 

היום לשתף נתפס כדבר אמיץ, אבל מי אמר שכל שיתוף = אומץ?

ואולי הרבה פעמים האומץ נמצא דווקא ביכולת לשמור לעצמינו?

 

תודה בת 30!

וואו, שאלה שמעסיקה אותי הרבה.חלונות
תודה שפתחת דיון.

אני מטבעי אדם שאוהבת לשתף בהכלללל.
החברות/האחיות שלי יודעות מתי אני מוציאה את ההתקן כי בא לי עוד ילדים...שתי פסים חיוביים? כולם יודעים...
והיה לי טוב ככה.
עד שבאו הרשתות החברתיות ושמו לי מראה עוצמתית לפרצוף.
פתאום ראיתי והרגשתי מהצד השני איך זה נראה/מרגיש. וזה גרם לי לעצור ולחשוב.
עוד ענין זה באמת תחושת הקנאה שנגרמת אצל אחרים. אני לא טיפוס קנאי ובכללי אני שמחה ומרוצה ב"ה, אבל כשאת ביום באסה, הבעל לא זמין, הבית מלוכלך, הילדים לא משו ופתאום את רואה איזה טיול מנקר עיניים, מחובק ומשפחתי באינסטגרם של מישהי - וואלה, זה רק מעצים את תחושת העולב.
פתאום שמתי לב מה אני עלולה לגרום לאחרים בשיתופים הספונטניים שלי. זה גרם לי לעצור ולחשוב.
מה שעוד היווה בשבילי תמרור עצור זה: "מה שלא תיעדת - לא קרה". נוצר מצב כזה שאם הלכנו לטיול ולא שלחנו תמונה לווצאפ המשפחתי, כלומר אף אחד לא יודע שטיילנו, אז זה כביכול לא קרה, לא שווה. הילדים שלי היו מצטלמים ומיד - שלחת לקבוצה? או גרוע מזה- יוזמים משחקים או דברים כמו בניית אוהל בסלון כדי לצלם ולשלוח.
נחרדתי שככה הילדים גדלים, שהחוויות שלהם נמדדות בתמונה והתגובות עליה, במי יודע שטיילתי/עשיתי כך וכך..
מה עם הרגע הזה? מה עם לחוות את מה שקורה כאן ככה פשוט?
החלטתי שאני לא שולחת שום תמונה לקבוצה המשפחתית המאוד פעילה שלנו. בהתחלה היה קשה. קצת כמו גמילה...אבל עכשיו זה מרגיש לי כ"כ הרבה יותר נכון, משהו שלם ואמיתי כזה.

מסקנה שאני הגעתי אליה בינתיים:
שיתוף פרונטלי - כן.
שיתוף וירטואלי - כמה שפחות.
כשאני משתפת מישהי שנמצאת לידי, אני מרגישה אותה, רואה אם זה מעיק, יכולה להסיט נושא/לעודד. מה גם שאני בעצם משקיעה פה בקשר, מעמיקה חברות, יוצרת עומק נוסף...
בשיתוף וירטואלי - אין לי מושג באיזו נקודה אני תופסת את הנחשף לשיתוף, על מה אני דורכת לו, אני גם לא מרוויחה כלום. לא בניתי קשר, לא העמקתי משהו קיים...

אז נשארתי טיפוס משתף, אני אוהבת את זה. דברי איתי דקה ואני צוללת לזוגיות/תקשורת/הורות ומה שתרצי. אבל פיתחתי המון תשומת לב וערנות לשיתופים וירטואליים - לדעתי מאוד שונה משיתוף פרונטלי ושמה צריך להזהר.
כתבת נהדרבת 30
תודה⁦חלונות
כמה נקודות מאירות כתבת כאן!! ממש תודה על התגובה שלך! + שאלהקמה ש.

בס''ד

 

מאד אהבתי את החלוקה שעשית בין שיתוף פרונטלי לשיתוף וירטואלי. שבשיתוף הפרונטלי יש העמקה של הקשר, וגם אפשר לזהות מה הדיבור עושה לשני ויש יותר אפשרות לדייק את עצמינו תוך כדי תנועה.

 

את כותבת שאת כבר לא שולחת שום תמונה לקבוצה המשפחתית שלכם. האם אתם נפגשים בצורה תדירה? כי לדוגמה אצלנו, אנחנו מאד מפוזרים מבחינה גיאוגרפית ובנוסף עם השנים וגידול המשפחות שכל אח הקים, נהיה ממש קשה להיפגש בתדירות. בלי לדבר על הקורונה ששיבשה עוד את הדברים בצורה משמעותית.

 

אז בסופו של דבר השיתוף בווצאפ כן מאשפר לשמור על קשר, לדעת איך נראים האחיינים, לדעת מה קורה אצל השני וכו'. האם להימנע מלשלוח תמונות באופן גורף לא גורם לנתק מסוים? להרגשה שבסוף הם פחות מכירים אתכם? 

תודה לך⁦חלונות
לשאלתך, נראה לי שזה נקרא שאנחנו נפגשים הרבה. גם רוב המשפחה גרים די באותו איזור.
אולי באמת אם זה כמו שאת מתארת אז שיתוף בווצאפ הוא שונה - לא יודעת להגיד לך, יש מצב שכן.
אני הייתי צריכה בכל אופן להקצין לצד השני ולא לשלוח כלום - כדי להגמל. ומשכך, מצאתי את זה נכון עבורי.
מאמינה שאצל אנשים מאוזנים בענין הזה מטבעם - אין צורך בהקצנה כמו שעשיתי..
תודה! ❤קמה ש.


תשובה חזקה!לפניו ברננה!
אני רק לגבי הנקודה של מה שלא שיתפת לא קרה-
לפעמים כן יש צורך וערך בלפרסם שמשהו היה גם.
תודה יקרה.חלונות
אל תדאגי, כשאחי בא לתלות לי וילון או כשגיסתי באה לנקות לי את הבית כשהייתי חולה - צילמתי, שלחתי עם כפייםם ועשיתי הרבה רעש...
חחח לא רק...לפניו ברננה!
גם לדוגמה שיווק של עסק,
וכן, גם הערכה לעצמך. אני למדתי לספר לבעלי שהיה לי יום נורא קשה והתגברתי, או שהספקתי המון... וגם לחברות. עניין של מינונים, ועניין של מטרה.
למנהל בעבודה...
ועוד..

השבוע היה לנו דיון על זה בצוות המורות, צריך שההורים יקבלו דשים מהמורים גם בכיתות הגבוהות שהתלמידים לא משתפים.
כי אחרת ההורים חושבים לדוגמה שאין מענה רגשי בתקופת הקורונה, כי אין משימות בשיעור כישורי חיים.
כל פעם שיש לי נחת לכתוב אני לא מוצאת את השרשורלפניו ברננה!
וכשאני סוף סוף מוצאת אין לי כוח להקליד או שיש משהו אחר שצץ...
אז אני מגיבה רק כדי למצוא את זה בקלות בכרטיס האישי שלי, מקווה להספיק להגיב לפני שזה כבר לא יהיה רלוונטי...
נשמח מאד לקרוא אותך לפניו ברננה!קמה ש.

בס''ד

 

בזמנך, כמובן ❤

אני חושבת שזה הרבה מאוד תלוי במניע לשיתוףלפניו ברננה!
אני לא חושבת ששיתוף חיצוני צריך למלא אותי. להיות תלויה בזה, בכמה אנשים ראו את זה ומי וכמה הגיב.
מצד שני, אני רואה כל כך הרבה פעמים שאנשים אחרים שיתפו ואני כל כך שמחתי, להיות מעודכנת בחיים שלהם. פתאום זה יוצר שיח עם אנשים שלא דיברתי איתם תקופה, זה משמעותי לטובה!
מסכימה איתך שבריבוי ערוצי התקשורת יש הרבה טוב, וגם הרבה דברים שצריכים לברור ולעשות מתוך מחשבה. לוודא שלא נסחפים אחרי הרוח..
אני חושבת שהעניין של הברכה ששורה סמוי מהעין מאוד משמעותי מבחינה של מאיזו נקודה בנפש הגיע השיתוף (ואגב, הרבה פעמים זה מורגש. אינו דומה אדם שמשתף מליון תמונות כל יום, לאדם שמשתף במינון, גם בסגנון השיתוף) כתוב שאין הרע לא שולטת בעם ישראל. אני חושבת שמדובר על דברים שנעשים לשם שמים, ( לא מתכוונת מילולית. מתכוונת מתוך סיבה, מטרה וחשיבה, גם אם לאו דווקא תורני, אלא כדי להגדיל את הטוב בעולם) או שלא לשם שמים... האם המרכז הוא אני, תראו אותי, או המרכז הוא מישהו/ משהו אחר?
גם כשאני משתפת בדברים פרטיים שקרו לי, ייתכן שאני אהיה המרכז, ויתכן שמישהו אחר (כמה אני כועסת, או רצון למחול ולראות בעין טובה?)

נקודה נוספת:
המון פעמים השיתוף גורם לא להיות ב"כאן ועכשיו" לצפות במסיבת חנוכה בגן דרך מסך הסמארטפון זה הרבה פחות מאשר לראות את זה בעיניים.
אהבתי מה שכתבתבארץ אהבתי
קודם כל - ביחס לזה שאותי משמח לראות שיתופים של אחרים, וזה גורם לי גם לשתף. זה משמעותי בשבילי בעיקר בקבוצה המשפחתית. אבל גם בתמונת פרופיל בוואטסאפ, שהרבה כתבו פה שאין להם, ואני שמתי תמונה של הילדים כי ראיתי שזה משמח אותי לראות תמונות פרופיל של חברות ולהתעדכן דרכן על המשפחה (כי מחברות אני לא אתחיל לבקש תמונות, וגם לא אשלח, והתמונת פרופיל היא איזשהו מענה לזה.

אני מאוד מסכימה גם עם מה שכתבת על המניע לשיתוף. ועל מי המרכז בשיתוף. זה נראה לי דרך נכונה לברר עד כמה השיתוף מתאים.

ולגבי הנקודה האחרונה - מצד אחד אני ממש מסכימה שיותר נכון לחוות את הרגע באמת ולא דרך מסך. ומצד שני במסיבות של הילדים חשוב לי לצלם כי לילדים זה מאוד משמעותי לשחזור החוויה אחר כך, וגם למשפחה שלא היתה זה כיף להשתתף ולראות מה היה דרך הצילום (אבל באמת מבחינתי הסיבה העיקרית זה הילדים עצמם, שלפעמים כל כך מתרגשים או לחוצים תוך כדי, ונהנים אחר כך להיזכר במה שהיה בלי הלחץ של המסיבה עצמה).
אבל כשאני מצלמת אני באמת משתדלת לשים לב שהפלאפון מכוון בכיוון הנכון, ואז רוב הזמן אני מסתכלת באמת, ולא על המסך. זה לגמרי אחרת.
וגם בזמנים משפחתיים, כשאנחנו מצלמים - כמעט תמיד אני לא שולחת מיד תוך כדי, אלא בעיקר נמצאים בחוויה, מידי פעם מצלמים תמונה ורק אחרי האירוע משתפים את המשפחה. וגם זה מהסיבה של להתמקד בחוויה עצמה ולא בשיתוף. (אם שולחים תוך כדי ומתחילים לקבל תגובות, שצריך גם להגיב עליהן, אז זה כבר מוציא אותנו לגמרי מהסיטואציה עצמה).
תודה לפניו ברננה!
אהבתי את מה שכתבת לגבי הצילום במסיבה, זו נקודה חשובה שלא חשבתי עליה..
ולגבי צילום בזמן משפחתי, אהבתי ממש את הטיפ!
הילדים לא מבקשים לראות מיד אחרי שהתמונה צולמה, או שהם כבר יודעים שאמא לא מסכימה?
לגבי צילום בזמן משפחתי-בארץ אהבתי
לפעמים הם גם רוצים לראות, אני מראה לרגע ומניחה את הפלאפון בצד. לפעמים אני אומרת שנראה אחר כך את התמונות והם זורמים. אבל הם כבר יודעים ששולחים אחרי שמסיימים...
״פתאום זה יוצר שיח״קמה ש.
בס״ד

זה ממש נכון...

תודה על התגובה שלך! כיף שהשתתפת, כי היא הייתה משמעותית!

ממש ממש אהבתי את מה שכתבת. לקחת כמצפן את שאלת המניע ולבדוק האם הוא קשור איכשהו לריבוי הטוב בעולם (שזה כולל גם דברים כמו חברות ואחדות במשפחה, ואולי גם כמו ש@אם_שמחה_הללויה כתבה - דברים שיכולים לעזור לאחרים) או לדברים אחרים (רצון להתבלט וכד׳).

וזה מעלה לי שאלה: ומה אם זה שילוב של כמה מניעים יחד? רצון של הוספת טוב מהול באגו? 🙃🤔

ולגמרי מסכימה עם הסוף!
וגם עם הדברים של @בארץ אהבתי לגבי הנקודה של הצילום ״תוך כדי הרגע״ , והשהייה לפני השליחה לאחרים או לפני שמראים לילדים 🙂
תודה על המילים החמות לפניו ברננה!
לגבי השאלה שלך, אני חושבת שרק למלאכים אין נגיעות אישיות... (או לגדולי עולם, בכל מקרה מדובר בבודדים..)
אישית אני משתפת גם כדי להשוויץ, אבל לא להשוויץ במובן הפשטני של זה, אלא באמת כדי לעזור לי לשמוח יותר במה שעשיתי. השאלה היא באיזה פלטפורמה.
אני מעדיפה להעביר את המידע לחברה טובה או למשפחה, כי ככה זה גם מחזק את הקשר שלנו.
וזאת באמת נקודה שרציתי להוסיף בכלליות בהודעה הראשונה שלי. קשר נוצר על ידי שיתוף. בלי שיתוף שני אנשים זרים נשארים זרים לחלוטין. מה שהכי מקרב בין בני זוג ובין כל שני אנשים שמכירים אחד את השני הוא השיתוף, לאט לאט ככה מכירים יותר את הפנים. אם אין שום השקה בין הפנים לחוץ, הפנים ישאר בפנים ולא יתגלה לעולם.
אז אולי אפשר לשנות קצת את הניסוח של מה שכתבתי בהודעה הקודמת, ולומר שאם בשיתוף יש משהו שהוא פנימי זה כבר הופך אותו לחיובי במידה מסויימת. וכל אחד צריך לקבוע לעצמו את העניין של במינונים בין הפנים לחוץ וכמה מבפנים שלו לחשוף. זה ממש תלוי אופי!

רציתי גם לומר שזו סוגיה קצת יותר רחבה שנידונה כבר הרבה, זו וריאציה מסויימת של הדיון בנושא "שיווק עצמי" בדייטים או ראיון עבודה.
הרי כולנו נסכים שאיש מקצוע שמשתף את התוצרים שלו - הוא לא בעל גאווה, אלא יודע לשווק את עצמו ובכל להשיג פרנסה. וזה הרי חיובי. (וגם כאן אפשר לומר שיש בזה משהו פנימי - כי זה נעשה מתוך מחשבה ומתוך צורך)
ממש אהבתי והתחברתי לתגובה שלך!אם_שמחה_הללויה
תודה רבה רבה על התשובה שלך!!!קמה ש.

בס''ד

 

מאד אהבתי את כל הדברים שכתבת!

 

גם שרק יחידי סגולה יכולים אולי לשתף בלי טיפת אגו.

גם הקטע של 'ההשווצה' כי לפעמים אנחנו זקוקים לשיתוף הזה כדי לשמוח יותר.

גם הדיוק את מי לשתף במקרה כזה.

וגם העובדה שעל הדרך נוצר קשר יותר משמעותי, שזה כשלעצמו חיובי.

 

 

 

רק לגבי הסוף - האמת היא שאני לא מכירה את הדיון בנושא שיווק עצמי בדייטים ובראיון עבודה... תוכלי להרחיב? אם זה לא טרחה מדי גדולה בשבילך כמובן.

זה לא דיון ממש עמוקלפניו ברננה!
יותר רתיעה של אנשים מלהביא את עצמם כדי שיראו אותם ואת מי שהם בצורה שלמה,את הכישורים והיכולות..
זה מרגיש לפעמים כמו הצגה, וכמו גאווה.
להכניס לראש את העובדה שזו לא גאווה אלא הכרה בערך עצמי וזה מה שנדרש כאן, אבל מעבר לזה: לבוא ולהגיד לבוס עתידי: אלו היתרונות שלי ולכן כדאי לך לקחת אותי לעבוד אצלך, דורש שינוי מחשבתי רציני לפעמים... גם אם אדם מכיר בערך עצמו, לבוא ולהראות את זה לראווה מרגיש החצנה ושזה לא שייך, למרות שבדיוק ההפך הוא הנכון.
ושוב תודה על ההשקעה בתגובתך אלילפניו ברננה!
מעריכה את השיקוף 😁
❤️קמה ש.אחרונה
עכשיו הבנתי 😃קמה ש.
בס״ד

זה מעניין באמת ואני מבינה את ההשקה בין הנושאים. תודה לפניו ברננה! 💛
💔קמה ש.

בס''ד

 

אני ממש מבינה את מה שכתבת ומאיפה זה בא... תודה שכתבת.

 

ושכל תפילותייך ומשאלותייך תתגשמנה לטובה בקרוב ממש! את בליבי ❤

אניברכת ה
מאוד מזדהה עם הכיוון של ההבדל בין שיתוף אמיתי לרשתות חברתיות, אבל רוצה להוסיף שלדעתי יש גם להפריד בתוך הגג הגדול של רשתות חברתיות.
בעיני לא דומה שיתוף בקבוצת המשפחה, לתמונת פרופיל בוואצאפ או לסטטוס שכולם רואים. לא דומה שיתוף בקבוצת וואצאפ מוגדרת לבין שיתופים ברחבי הפייסבוק וכן על זו הדרך.
ושיתוף אמיתי מול דמות קרובה וקשורה, זה בוודאי לא משתווה בכלל להפצות כלליות ברשתות חברתיות. אפילו בתוך המשפחה למשל שיתוף מול דמות אחת לא תמיד משתווה לשיתוף בקבוצה.
וגם אוסיף שמשנה גם איך משתפים.
יש הבדל בין זריקת מידע ותמונות לחלל הרשת, לבין שיתוף מפרט, מול דמות אחת או קבוצה קטנה, בצורה רצינית ואיכותית (כמובן יכול להיות שמח והומוריסטי, ועדיין רציני יותר או פחות. מקוה שהובנתי...)
מאד מסכימה שזה כל מקרה לגופוקמה ש.
בס״ד

ואהבתי מאד את האבחנה שעשית בסוף לגבי *הדרך* בה השיתוף נעשה! נקודה מאד מאירה!! (ואני חושבת שהתנסחת בצורה מאד מובנת ובהירה 🙂). תודה על התגובה שלך!
תודה על התגובה 🌹ברכת ה
רוצה רק לומררגעים פשוטים
שהיום ראיתי ברשת חברתית תמונות של מישהי, שאם לא הייתי יודעת מה הולך לה בבית הייתי מתה מקנאה
ועדיין למרות שידעתי (ובלשון המעטה זה רחוק מלהיות ורוד) זה צבט לי קצת ורציתי כמוה.
ואז נזכרתי בשרשור פה,
ו... הבנתי כמה שיתוף ברשתות חברתיות זה שקר.והזכרתי לעצמי את זה שוב ושוב.
וקצת ריחמתי על הילדים שלנו, שיגדלו במציאות כזאת וכמה זה קשה בגיל ההתבגרות לפתח את האני שלך בלי להשוות לאחרים במיוחד בעידן כזה של החצנה.
איזו מציאות באמת...קמה ש.
בס״ד

עצוב על החברה שלך ועל מה שהולך לה בבית 😔
ועצוב על העולם שככה מתנהל בשנים האחרונות...

ואת ממש צודקת לגבי הילדים שלנו... את צודקת כל-כך לשים דגש על ההתמודדות שצפויה להם במיוחד. הלוואי ונזכה להכין אותם, להעניק להם כלים וללוות אותם באוקיינוס הזה של שיתופים ללא אבחנה והשוואות ❤️

תודה שכתבת!
תעזרו לי לא להתעצבןאנונימית בהו"ל

תעזרו לי לא להתעצבן ערב ראש השנה !

אז בעלי מכור מכור למחשב במיוחד משחקי מחשב.

יש את התקופה שהוא חוזר מהעבודה ב8 ופשוט ישחק עד 12 שאני גוררת אותו למיטה

במיוחד המשחקים מעצבנים אותי כי אין אם מי לדבר. שהוא צופה הוא לפחות עושה כלים או משהו ויותר "איתי" כל כמה זמן אני מתפרקת שאני אשכרה מרגישה שאני בסדר עדיפות מתחת למסך וזה שובר אותי ודברים נהיים מוזנחים בבית ואז יש תקופה קצרה שהוא מוריד את המשחק או יותר שם לב לכמה הוא צופה וחוזר חלילה

אז לפני כמה ימים שוב התקין את המשחק יודע שאני שונאת כי אין אם מי לדבר וזה מעצבן אותי נורא!!!

רק מלראות את זה אני נהיית עצבנית

אתמול בלילה אמר לי שכדאי לי לצאת לקניות ( התלבטתי כי הייתי גמורה ) כי הוא רוצה לשחק ולא מרגיש בנוח שאני שם 😵‍💫

קיצור אני חוזרת והוא אמר שהוא יתחיל להכין איזושהי תבשיל לחג וברור שהוא לא ב10:30 קם ואמרתי לו שעדיף לחכות להיום כי זה 45דק הכנה + 3 שעות על הגז וחבל כי כבר יהיה מאוחר

הוא אמר שהוא רוצה בערב והתחיל אני התארגנתי לשינה וברור שהוא סיים מהר וחזק לשחק

אמרתי לו שאולי יבוא איתי קצת להיות במיטה והיה ככ שקוע שבקושי שמע וממש התעצבנתי והוא אמר שזה לא "מרגיש לו נעים" וואלה ולי כן

אמרתי לו שבימי שישי הוא קם מוקדם אם הילדים אחרי שאני שבוע קמה מוקדם ממש אמר ברור ברור. לא בא איתי למיטה כי היה במשחק

ב5 נכנס למיטה מעיר אותי ואומר שהוא מצטער ( למה להעיר את אותי??? אני גם ככה מתעוררת מכל דבר ולא נרדמת ואז התינוק התעורר ב6 ) אמר שהוא שעתיים מנסה לישון ולא מצליח ( מה שאומר שרק נכנס למיטה ב3 )

וזה מחרפן אותיייי

ברור שהוא עכשיו ישן וביי ביי לפינוק שישי שלי

ואני ממש רותחת

על סף דמעות

זה משגע אותי

בא לי להגיד לו ככ הרבה דברים אבל יותר מידי מצפון מלהיכנס ככה לראש השנה

אז במקום לנוח

קמתי מוקדם

סידרתי את המטבח המטונף שהשאיר

הכנתי לעולם ארוחת בוקר

כביסה

בעעע

הוא כנראה יקום עוד מאט אשמח לעצות

אה ואמר לי כל השבוע שנצא ביחד לקנות לי תכשיט לחגאנונימית בהו"ל

איזה תכשיט ואיזה נעליים 😭

קשוחנעמי28

יש שאלון אונליין של 12 צעדים לבדוק האם אתה מכור.

דבר ראשון תבדקו האם מדובר בהתמכרות או שמדובר בהרגל שיש לו שליטה עליו.

כי הטיפול והיחס שונים לגמרי.

לא יודעת אם בהגדרה הוא מכוראנונימית בהו"ל

אבל יש משהו באופי שלו שמתמכר ( אימפולסיבי כזה ) מהר

ב"ה לא מעשן או שותה

אבל אני מחורפנת

הוא קם לשירותים הולך לישון

בא לי לצרח עליו, באמת

ואני מנסה להשאר שמחה בשביל הילדים

הוא לא צריך להיות מכור לעוד דבריםנעמי28

יש התמכרויות ספציפיות, משחקי מחשב זה לגמרי אחד מהם.

יש תוכנית ייעודית למכורי משחקי מחשב.

אפשר לבדוק את זה בקלות, כדאי באמת אחרי החג.

אם מדובר במכור, תדעי שכל עוד הוא לא מטופל אין לו שליטה על עצמו, כמו מכור לסמים.

זה לא אמור להוריד מהכעס שלך, מהפגיעה בך ומלקיחת אחריות שלו

אבל כן יתן לכם כלים אחרים כי זאת התמודדות אחרת לגמרי, מניסיון❤️

כנסי לחדר

תשתי קפה עם שוקולד, תדאגי רגע לעצמך, את לגמרי צודקת, זה מעצבן וחייב להיפסק.

תעשי את זה בשבילך, לא בשבילו, כדי לשמור על האנרגיה שלך ולדאוג לעצמך.

נבדק את זהאנונימית בהו"ל

יש תקופות ( אחרי שאני ממש נשברת וניההית היסטרית ) שהוא מפסיק

אז זה לא שהוא לא יכול לשלוט על עצמו זה פשוט כיף לו

זה לא אומר כלוםנעמי28

מצרפת לך את השאלותנעמי28

שאלון 20 השאלות של מכורי גיימינג אנונימיים (GAA - Gaming Addicts Anonymous) הוא כלי לבדיקה עצמית שנועד לעזור לך להבין אם הרגלי המשחק שלך חצו את הגבול להתנהגות כפייתית או להתמכרות. [1]

להלן השאלון המלא, מתורגם ומאורגן בצורה מסודרת לפי קטגוריות: [1, 2]

שליטה וניסיונות הפסקה

  • הצבת גבולות: האם אי פעם קבעת לעצמך כללים או מגבלות זמן לגבי משחק, ואז הפרת אותם ושיחקת זמן רב מהמתוכנן?

  • ניסיונות פרישה: האם אי פעם נשבעת להפסיק לשחק, מחקת משחק, אך חזרת אליו מאוחר יותר?

  • החלפת משחקים: האם ניסית להגביל את זמן המשחק שלך על ידי מעבר למשחקים אחרים?

  • חוסר שליטה: האם היה לך רגע שבו באמת רצית להפסיק לשחק כדי לעשות משהו אחר, אך פשוט לא הצלחת?

  • חזרה חסרת שליטה: האם לקחת אי פעם הפסקה מגיימינג, וכשחזרת שיחקת בבולמוס חסר שליטה? [1, 2]

השפעה על הבריאות ואורח החיים

  • הזנחה עצמית: האם השימוש במשחקים מוביל אותך להזניח את ההיגיינה האישית, התזונה, הבריאות הפיזית או מטלות יומיות חשובות אחרות?

  • חוסר שינה: האם אתה מפסיד שעות שינה רבות בגלל גיימינג?

  • כאבים פיזיים: האם סבלת מכאבים פיזיים כלשהם (כמו כאבי גב, עיניים או פרקי כפות הידיים) בעקבות משחק אינטנסיבי?

  • שינויי משקל: האם עלית או ירדת במשקל באופן משמעותי מאז שהפכת לגיימר? [1, 2]

רגשות ומצב נפשי

  • זהות וירטואלית: האם אתה מעדיף את הזהות של הדמות שלך במשחק על פני הזהות שלך בחיים האמיתיים?

  • בריחה מהמציאות: כשאשר אתה עצוב, חרד או מדוכא, האם אתה מרגיע את עצמך באמצעות משחקים או תוכניות לשחק?

  • אשמה ובושה: האם אתה מרגיש אשמה, חרטה או בושה לאחר בולמוס משחק?

  • שעמום מהחיים: האם אתה מוצא את עצמך משועמם מכמעט כל דבר אחר בחיים שאינו קשור לגיימינג?

  • תסמיני גמילה: האם אתה מרגיש עצבני, חסר מנוחה או מוסח כאשר אתה רחוק מהמשחקים למשך זמן מה? [1, 2, 3]

מערכות יחסים, חברה ותפקוד

  • פגיעה במחויבויות: האם אתה שוכח או מזניח פגישות, משימות או דדליינים בעבודה, בלימודים או במשפחה בגלל הגיימינג?

  • הסתרה ושקרים: האם אתה מסתיר או משקר לגבי כמות הזמן שאתה מבלה במשחקים?

  • התרחקות חברתית: האם הקשר שלך עם חברים ובני משפחה מהחיים האמיתיים הצטמצם באופן משמעותי מאז שהתחלת לשחק?

  • ויתור על תוכניות: האם ביטלת או פספסת תוכניות חברתיות בחיים האמיתיים שציפית להן, רק כדי להמשיך לשחק?

  • דאגת הסביבה: האם האנשים הקרובים בחייך הביעו דאגה לגבי כמות המשחק שלך?

  • משחק במצבים לא מתאימים: האם שיחקת במצבים לא מתאימים או לא בטוחים (במהלך שיעור, בזמן עבודה, או בזמן נהיגה)? [1, 2, 3]

מספיק לענות בחיובנעמי28

על חלק מהשאלות כדי להיחשב למכור (כדאי לעשות את זה עם איש מקצוע)

העניין עם מכור זה - שזה כפייתי.

הוא יכול מאוד לרצות לעזור לך, לשנוא את עצמו שהוא משחק שעות, לשנוא את עצמו שהוא מכאיב לך ולא מצליח לעזור לך ועדיין באופן כפייתי לא להצליח להפסיק.

התוכנית מלמדת לשלוט על המנגנונים האלה.

זה לא אומר שכיף לואמאשוני

זה אומר שמבעד לניתוק התגובה הקיצונית שלך כן מצליחה לבקוע שם משהו ולגרום לו להתחבר לכאן ועכשיו.

כמו ששיכור שנוהג גם אם קריאת הסכנות בדרך מטושטשת, עדיין יכול לקלוט שני פנסי משאית דוהרים לקראתו ולהגיב לפני שיש תאונה חזיתית.

זה לא אומר שהוא לא נוהג בשכרות וזה לא אומר שכיף לו "לטייל" בכביש ולנהוג בחוסר זהירות.

הבעיה עם החרפת התגובות הקיצוניות של הסביבה (שלך במקרה הזה)

זה שהוא לומד להסתגל מחדש לתגובה הזאת ואז צריך להעלות ולהעלות את התגובה כדי שתצליח לבקוע מחדש

ואין לזה סוף.

רק שיהיה ברור שאת לשניה לא אשמה במשהו, זה לא פשוט וצריך עזרה. כדאי לך אחרי החג להתייעץ בצורה מסודרת עם אנשי מקצוע איך לגשת לזה.

בדיוקאפונה

זה מרגיש כאילו כיף לו

אבל האמת היא שהמשחק הוא הדרך שלו לווסת את עצמו ממשהו במציאות שגדול עליו להרגיש.

אני חושבת שערב ראש השנה זה לא בהכרחהמקורית

הזמן לשיחות עומק עם כל העומס שיש. אם אין זה אחלה

אני כן חושבת אבל שאת צריכה להגיד לו שאת פגועה ממנו ושאת רוצה לדבר על זה אחרי החג

אל תצפי שיבין אותך רק מההתנהגות שלך או שיזכור הבטחות. דברי ברחל בתך הקטנה

חסר לי הזמן איתך. אני רוצה שיהיה לנו זמן רק שלנו בערב בלי מפריעים. אני רוצה מתנה לחג בערב החג ולא אחרי כי זו לא אותה חוויה ואני לא רוצה לרדוף אחרי זה, אני רוצה שזה יבוא ממך

לא פשוט

חיבוק♥️

קש לי לחכות 3 ימיםאנונימית בהו"ל

אני פשוט לא מסוגלת

זה פשוט קשה לי שהוא ידע שזה מה שיקרה

ובכל זאת בחר

וגם אמרתי לו, חשוב לי שהלך לישון ביחד, חשוב לי שהיום תחוה עם הילדים בבוקר

זה לא ניחושים

רק שהמשחק ניצח במקומי

אז אל תחכי. אחרת זה יתפוצץ בצורה לא נעימההמקורית

חגי שיקום ודברי איתו ותגידי לו שאת מאוכזבת ופגועה

שאת מרגישה שאת לא חשובה לו אחרי שתיאמת איתו ציפיות וביקשת שיהיה איתך כדי לקחת חלק בהכנות והוא בכל זאת המשיך. שרצית שיקום ויהיה איתך כי זה חלק מהשותפות בזוגיות.

לחילופין את יכולה לבקש ממנו לקום לעזור

אגב זה נשמע קלאסי לקשב. גם לבעלי היה קושי בלראות קדימה/ לאמוד השלכות. אימפולסיביות. משיכה אינסופית למסך. גם הוא פרפר לילה

מעניין באמתאנונימית בהו"ל

כי לא הייתי חושבת קשב אבל שאר הדברים דומים לפי מה שאמרת

הוא לא פרפר לילה. זה רק הזמן שהוא בבית ויכול לשחק

אם יש לו זמן בבוקר זה שם

בלילות הוא גמור ולא עושה כלום זה לא שיש לו אנרגיות

אני לא מומחית לזההמקורית

אבל מסכים יוצרים פעילות מוחית כמו של קשב לפי מחקרים

מכל מקום אני לא חושבת שהתפקיד שלך לאבחן, אלא להציף מה את מרגישה ולבקש ממנו שיטפל בעצמו ויעשה מה שצריך כדי שיהיה לך בעל מתפקד בבית

אני חושבת שכדאי שתביני מה מפעיל אותואמאשוני

ואז תביני שהפרשנות שלך שגויה

ואז לא תתעצבני על הדברים הלא נכונים

ואז לא תעשי טעויות שיחריפו את המצב

ואז תוכלו לגשת לטיפול מסודר

ואז אולי זה יצליח ואולי לא

אבל תהיה לך וודאות ובהירות בחיים.

ההתמכרות הזאת לא אומרת שאת בעדיפות תחתונה, זה אומר שהוא חייב את זה בשביל להשיג שקט נפשי.

זה מורעב ולא באמת אפשר להסביר (וגם לא חושבת אני מבינה מספיק בשביל להסביר)

אבל תדמייני שיש לו לחץ פנימי, או מחשבות טורדניות או משהו בתוך הראש שלו שלא מאפשר לו להיות נוכח.

צריך לפרק את זה בזהירות ובהדרגה.

כרגע את פועלת כדי לעצור את הדבר היחיד שנותן לו שקט.

נכון הוא לא רואה אותך ולא מתנה, ולא הכנות לחג.

תארי לך שהיית סובלת מבחילות איומות, והייתה לך תרופה בהישג יד רק שהייתה גורמת לך לא להיות נוכחת 4 שעות, ובעלך היה מנסה לדבר לשכל שלך ומדבר על ההשלכות (ספויילר הוא יודע הכל, את לא מחדשת לו כלום)

כשהדבר היחיד שאת רואה זה את הגוף שלו שחוסם אותך מלהגיע לתרופה שאת זקוקה לה בכאן ועכשיו.

אל תהיי במקום המטיף הזה, אל תתפוצצי עליו, הוא לא יקשיב לך הוא רק יראה בך מפלצת שמפריעה לו בדרכו.

לא כי הוא לא אוהב אותך, לא כי הוא חושב שהוא צודק, אלא כי הוא לא מצליח לנהל את זה.

אני בטוחה שהוא אדם טוב. ויש לו מצפון שהוא פוגע בך ובמדפחה ובגללו דברים נדפקים, המצפון הזה לא עוזר לו להתגבר. הוא צריך כלים להתמודד וזה לא פשוט.

במקום לבזבז על זה אנרגיות,

תתמקדי במה שאת יכולה לעשות ולהכין. מה שאת יכולה, מצויין.

מה שלא, להרפות.

מה היית עושה אם היה מחליק ומתפנה באמבולנס? תעשי אותו דבר.

זה שאין ביטוי פיזי לקושי לא אומר שהוא לא קיים.

קחי בחשבון שיומיים חג בלי מחשב עלולים לגרום לו ליותר עצבנות.

זה יכול מצד שני להיות הזמן להתקרבות. אי אפשר לדעת.

תחבקי ותפנקי את עצמך על המקום הזה שנשארת לד במערכה על ההכנות לחג!

את מלכה וזו התמודדות סופר לא פשוטה!

❤️❤️

אני לא מאמינה שהוא באמת מכוראנונימית בהו"ל

אחרי שהוא הודה לפני כמה שנים שהיה צופה בפורנו שהיינו בטיפול

המטפל טען שהוא לא מכור וזה פשוט דחף וכו'

מרגישה שזה אותו דבר כאן

ואני יודעת שברגע שאני יעלה את זה אני מתפוצץ

יצאתי מהבית עם הילדים

מאתמול בבוקר חשבתי על מכתב לכתוב לו לראש השנה על הדברים שאני מעריכה בו ואיך שהוא המשענת שלי ואני פשוט לא מסוגלת

וזה עצוב לי

ואני גם כועסת

חוץ מזה שאני על גלולות שנראה לי עושים לי רע ומסלימים את התגובה שלי

ואני לא מושלמת

וגם נשאבת למסך אבל לא באות צורה בכלל

יש לי את הבעיות שלי ואני מודעת והייתי בטיפול

אבל אני עצבנית

מנסיון עם מכור במשפחהנעמי28

ואחרי הרבה עוגמת נפש של שניםם והרבה כסף ואנרגיה שהלכו למטפלים שונים שלא ידעו לאבחן.

לכו למטפל שמתמחה במכורים!

אם הוא מכור, הוא לא חייב להיות מכור לעוד דברים כמו פורנו, כמו שמכור לסמים לא בהכרח מכור לאלכוהול.

קשה לפעמים לקבל את זה כי זה "מסיר מעליו אחריות " כי זה לא הם זאת ההתמכרות.

ולנפגעים יותר קל להישאר בעמדת המאשים והקורבן ולא לקבל את זה שגם הוא קורבן וחולה (זה באמת מעצבן בטירוף, שהוא גם הפוגע וגם הקורבן)

אבל אם הוא מכור ונשמע ככה (אבל מי אני, תבדקו באופן מבוקר)

תהיו חייבים לעשות סוויצ' בראש ולהסתכל על התמונה אחרת.

זה לא מסיר מעליו אחריות בשום שלב ולא מצמצם את הפגיעה בך בשום שלב.

זה תפקיד בעלי המקצועאמאשוני

לאבחן כדי לדייק את הטיפול.

בעיני זה לא משנה אם זה התמכרות או דחף,

בשניהם יש קושי עצום להתגבר (תקראי לזה יצר הרע אם זה יותר מקובל בעינייך)

זה לא עוזר להגיד לבן אדם שעושה פעם אחר פעם את אותה הטעות שהוא טועה.

צריך להבין מה מניע אותו, איך לטפל בזה מבפנים.

ובשביל זה צריך טיפול.

אם זה היה משהו שבידיים שלך לשנות, זה היה קורה מזמן.

גם אם צריך לעבוד על קבלת אחריות ובחירה, זה מול מטפל.

תראי גם בכל נושא של אשה מוכה או כתות וכד'

יש את האבחנה המקצועית אבל יש גם סקאלה של איפה אדם מונח והאם יש לו באמת בחירה חופשית בכל רגע נתון או שלא, וצריך לעזור לו לקחת שליטה על הנושא.

למשל בטיפול באשה שסובלת מאלימות ברמה כזו או אחרת, עושים איתה המון סימולציות אז על איך להגיב.

יכול להיות שהוא צריך תרגול איך להתגבר.

מאוד קשה לי להאמין שהוא עושה את זה שוב ושוב ושוב כי לא אכפת לו או כי הוא לא מודע להשלכות או חושב שיהיה בסדר.

ויודעת מה, גם אם זה זה, עדיין עדיף שתשמעו את זה ממישהו מקצועי מאשר נקודת ההנחה שזה רק זה וסה"כ רק אם נסביר ונדבר על זה, ההתנהגות תשתנה.

אבל ברור שרק את מכירה את המצב אצלכם, אולי זה לא כמו שנשמע.

בכל אופן הרבה כוחות 🤗

תשמעי יקירתיבאתי מפעם

נכון שאנחנו לא רוצות לכעוס בערב ראש השנה, ובטח שלא בחג, תנסי לנשום עמוק כמה שאפשר, מה שעוזר לי במצבים כאלה לדמיין שאני לבד בבית והוא במילואים/ בעבודה/ בטיול או ווטאבר , שלמעשה זה עוזר לי כי אז אני לא מצפה לכלום ממש.

גם אם לא יהיה ממש נקי ולא ממש מאכלים, תנשמי עמוק.

אבל כשיהיה לך זמן פנוי, אני אגיד לך את האמת לפעמים צריך בזוגיות לשתוק ולוותר אבל יש מצבים, כמו זה למשל, לדעתי, שאת ממש לא אמורה להבליג. לא צריך לצרוח עליו, אבל תחשבי טוב מה יכול להניע אותו לפעולה להתעורר על עצמו כי זה ממש אבל ממש לא לעניין להתנהג ככה כשיש לך אישה, בית, ילדים. לא מגיע לך חיים כאלו ולא יחס כזה. אני בטוחה שהוא לא עושה זאת מכוונה רעה , אבל את חייבת לעשות צעד שיאלץ לעשות סטופ. את מכירה אותו ואת חכמה מספיק לחשוב מה יעזור, להכנס לשתיקה ולהתעלמות זה כלי אכזרי אבל תשקלי לפעמים צריך להשתמש בכלי הזה. או להעמיד אותו בגבול שאו שהוא מוחק את המשחקים או שנרשם לטיפול ועד אז... כך וכך.

שולחת לך ים כוחות, זה ניסיון קשה מאוד בערב חג ומעליב ביותר, אני איתך❤️

תודהאנונימית בהו"ל

חזרתי לבית והוא היה ער אמרתי לו שאני הולכת לנוח

נכנסתי לחדר ופשוט התפרקתי והוא נכנס אחרי

הוא אמר שהוא לא הלך לישון ב3 רק ב1:30 ואז קם שוב לשעה כי לא הצליח להירדם אז זה לא ששיחק עד 3 בלה בלה ( זה דפוס חוסר שלפעמים קשה לו להרדם אחר 20 דק' קם לשחק ואז ברור שלא יירדם, לא הבנתי )

הוא אמר שהוא מבקש סליחה והאם אני עדיין עצבנית

אמרתי לו אני, עצבנית ? למה ? בגלל שחשבתי שאני יקום מאוחר יותר הולך לקנות תכשיט ובמקום זה הייתי ערה מ5 ותפעלתי את כולם כשאני מנסה להשאר חזקה ושמחה ( טוב, לא הצלחתי להשאר שמחה אבל לפחות הייתי רגועה עם הילדים )

אמרתי לו שאני רוצה שאחרי החג הוא יילך לאבחון. הרי הוא בן אדם טוב יודע כמה המשחקים פוגעים בי ובזוגיות שלנו ואני חוששת שזה התמכרות כי אם לא למה הוא היה ממשיך

הוא ממש התנצל ואמר שאם זה מה שאני רוצה זה בסדר ואני יכולה להשים סיסמא למחשב כדי שאני אצטרך לאשר ( לא תודה, יש לי ילדים אני לא אמא שלך )

הציע ששבוע הבא נקנה משהו

אבל אני עדיין פגועה

והבית מסריח ואני השלמתי עם זה

יש לי אשכרה ערמות של בגדים על הרצפה,שירותים מלוכלכים וכיורות מלאים ואין בי טיפת אנרגיה

לפחות אני שומעת אותו עושה כלים עכשיו

הוא בעל טוב עוזר עם הילדים, בישולים וכו' אבל הדבר הזה גומר אותי

חיבוק ענקאונמר

תזכרי במשך החג שהחיים ימשיכו אחרי

לא נגמר העולם היום.

ואחרי החג הוא יעשה איבחון ובעז''ה תגיע ישועה.

ותהיי גאה בעצמך שהובלת לזה.

ותמשיכי להיות קשובה לעצמך. זה באמת לא נעים בכלל

זה נשמע ממש התמכרות

ודבר החשוב בעיני

זה להבין

שהוא לא אוהב את זה. לא עף על זה.

יותר נשמע כמו לא ממש שולט בזה.

אז בעז''ה ילמד לשלוט.

חג שמח יקרה ♥️

חיבוק ענקאפונה

הלוואי שהצער והבדידות שאת חווה יהיו לכפרת עוונות, תחל שנה וברכותיה.

אתם נמצאים בלופ שבו לכל אחד מכם יש תפקיד קבוע, הסוף ידוע מראש ומסבב לסבב המצב מסלים.

משחקי המחשב ומטלות הבית הם רק טריגר, הסיפור האמיתי הוא שלכל אחד מכם יש אסטרטגיה הפוכה להתמודדות עם הטריגר - שבאופן טרגי דוחקת את בן הזוג עמוק יותר לאסטרגיית ההתגוננות שלו.

בעלך בתפקיד הנמנע (נסוג) - כשהוא מוצף הוא נסוג מהסיטואציה לתוך משחקי המחשב, וזה עוזר לו לווסת את עצמו. הוא רגיש מאד לביקורת ממך, וכשהוא מרגיש שאת מצפה ממנו או כל דבר אחר שמטרגר אותו הוא חייב לווסת את עצמו - כמובן דרך התרחקות (ונסיגה לתוך משחקי המחשב). הוא לא כל כך טוב בלהבין את מצב הרוח שלך או מה את מרגישה וצריכה.

את בתפקיד הרודפת - רגישה מאד להתקרבות והתרחקות שלו, ולמצבי הרוח שלו. כשאת מרגישה שהוא לא איתך את חייבת לרדוף אחריו כדי להחזיר אותו שלא תישארי לבד.

יכול להיות שהוא כבר מכור בהגדרה, אני לא יודעת ובעיני זה לא מאד משנה. בעיני המפתח לשבור את הלופ הוא להתחיל להבין באיזה צורה כל אחד מאיתנו מטורגר ומדוע, ולתקשר דרך הלב ולא דרך ההתנהגות.

זה להפסיק להתייחס להתנהגות הבלתי נסבלת שלו - להעז לדבר על הבדידות שאת חווה. אבל רק מעומק הלב, מהמקום העמוק והפגיע ביותר, לא מהרציונל - מה שישר יקבל גוון של ביקורת ויחזיר אתכם ללופ.

מאד קשה ואפילו בלתי אפשרי בתוך קשר לא מספיק בטוח לפתוח את העומק הזה, שהרבה פעמים אפילו לעצמי אין מערכת יחסים איתו..

לכן ממליצה מאד על טיפול זוגי EFT.

מניסיון אישינעמי28אחרונה
עבר עריכה על ידי נעמי28 בתאריך ב' בתשרי תשפ"ז 19:38

אם הוא מכור זה משנה את כל התמונה.

למכור באופן נוירולוגי אין שליטה. מי שחווה יבין.

טיפולים למיניהם רק יגבירו את התסכול.

בדיוק כמו ילד עם קושי פיזי או מוחי שמכריחים אותו לבצע משהו שאין לו את היכולת הזאת.

כמובן יכול להיות שהוא בכלל לא.

אבל כתבת שזה לא משנה בעינייך.

אז זה משנה מאוד.

מחר הולכת לעשות הזרעה בשערי צדקאריאל765

וגרים מחוץ לעיר..עקרונית יכולה להגיע תוך 45 דקות אבל זה על הנייר. פקק אחד וזהו..חניה..

בקיצור יש לכן פתרון?

אם אני מפספסת זה עד חודש הבא.

מניחה שמחר יהיה פחות פקוקהשם שלי

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

גם אם זה קצת יותר משעה זה בסדרפצלושון

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

כן אם זה שעה ועשר דקות?אריאל765

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

את מחפשת מעבדה ?עוזרת

הבנתי שיש שם אחת של מאוחדת ואחת פרטיתאריאל765

אומנם ערב חג,שמעונה

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

את חוששת מהבאת הזרע?Sheela

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

וואלה? מניסיון? זו פעם ראשונה שלנו.אריאל765

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

בדרכקל"ת

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

חשבנו להגיע ממש מוקדם. אפילו לפני 8אריאל765

אז פחות יניה בעיה, גם ערב חגשמעונה

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תודה רבה לך🩷אריאל765

שיהיה בהצלחה רבהשמעונה

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

תודה! ננסה לקבל מחר ממאוחדתאריאל765

כי בעלי שם.

בשעות האלה הכבישים פנויים לגמרי בע"ה בהצלחהבאתי מפעם

אה בקטע הזהטארקו

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

באמת?? בשערי צדק יש?אריאל765

מחר לא אמור להיות פקוק בבוקררק טוב=)

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לצאת מוקדם יותר?טארקו

זה עדיין בסדר...אורוש3

זה בסדר גמורחושבת בקופסא

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

לא יודעת מה הבעיה אבל אם יש בעיהאריאל765

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

לא מכירה, עשינו בבית חולים אחרחושבת בקופסאאחרונה

איך היה?

אני מקווה שעכשיו אתם אחרי.

חג שמח!

בהצלחה רבהמחכה להריון

אחי וגיסתי נקלטו בהזרעה ראשונה

הבעיה היתה לא ידועה אצלהם הכל היה תקין 😊 בקרוב אצלך שהשנה החדשה תביא לך הריון תקין 🙏

תודה!! בעזרת השם אצל כולםאריאל765

התייעצות לגבי כיוון טיפולי מתאיםאנונימית בהו"ל

רציתי להתייעץ איתכן על משהו שמקשה עליי מאוד ומתיש אותי לאחרונה, ואשמח לזווית הראייה וההכוונה שלכן.

קצת רקע עליי כדי להבין את התמונה:

תמיד הייתי "מצטיינת בלי להתאמץ". בבית הספר ובלימודים למדתי למבחנים רק ברגע האחרון (אם בכלל) ולא ממש הכנתי שיעורים.

מכיוון שאני מאוד מוכשרת וקולטת מהר, זה הספיק לי כדי לקטוף מאיות בקלות.

הבעיה היא שבעבודה ובחיים הבוגרים השיטה הזו הפסיקה לעבוד, ואני תקועה בדפוס ששוחק אותי לגמרי.

מה שקורה בפועל בעבודה:

  • אני יושבת ימים שלמים על כיסא העבודה, אבל שעות ארוכות נשרפות על בהייה, בריחה לטאבים אחרים והתבטלות מלווה בייסורי מצפון. אני יכולה לשבת 12 שעות על המחשב ובפועל לעבוד שעתיים.

  • כשאני מקבלת משימה, אני יכולה במשך 4 ימים לא לעשות כלום ורק למרוח את הזמן, ורק ביום האחרון של הדד-ליין להיכנס לאטרף של שעות רצופות בלחץ היסטרי עד שאני מסיימת.

  • אם משימה דורשת ממני לפנות למישהו מצוות אחר, זה יכול לעכב אותי בעוד יומיים. זה ממש לא מקושי חברתי, אלא נטו תסמונת המתחזה חריפה: פחד משתק שלא אבין מספיק את המונחים הטכנולוגיים או את התמונה המלאה, ושאיכשהו אביך את עצמי מולם.

זה לא רק בעבודה – זה חודר לכל תחום ביומיום:

  • אני רוצה לקום לסדר, לנקות ולתקתק דברים, אבל נתקעת בישיבה. אומרת לעצמי "רק עוד 10 דקות", ואז הילד מתעורר או שנהיה לילה ועברו שעות בלי שעשיתי כלום. המעבר הפיזי מפעולה לפעולה מרגיש לפעמים כמו מחסום כבד.

  • אני מרגישה ממש מכורה למסך, למרות שאין לי סמארטפון או אפליקציות. הכל דרך המחשב: לשוניות של צ'אטים, פורומים וקצת נטפליקס. חוסר השקט הפנימי כל כך חזק שאפילו סרט אני לא מסוגלת לראות ברצף, כל כמה דקות אני קופצת לטאבים אחרים לבדוק אם מישהו כתב או אם נכנס מייל.

  • קשה לי ברמות עם אי-ודאות ודברים חדשים. אני מעדיפה להישאר אצל רופא לא מוצלח רק כדי לא לעבור לאחר, או להמשיך להשתמש בבגדים ישנים במקום לקנות חדשים.

אני מבינה שאני חייבת עזרה מקצועית כדי לצאת מהלופ הזה, אני לא יכולה להמשיך ככה בעבודה, וגם בבית מתסכל אותי מאוד המצב. אבל אין לי מושג מאיפה להתחיל.

אשמח לדעת: האם מישהי חוותה משהו דומה ויצאה מזה? ולאיזה כיוון כדאי לי לפנות כצעד ראשון? אבחון קשב וריכוז? טיפול? (ואם יש לכן המלצה על מישהי ספציפית ומעולה, אשמח מאוד לשמוע).

ממש תודה לקוראות ולעונות

האמת שמה שקפץ ליעל הנס

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

זה יכול להיות הפרעת קשבאנונימית בהו"ל

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

בלימודים הייתי ככה. בעבודה פחות כי לא עובדת מהביתירושלמית במקור

נסי לעבוד מהמשרד...

גם כשאני מהמשרד זה ככהאנונימית בהו"ל

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אולי תטי אותו קצת?ירושלמית במקור

אולי אצליח לחפש זוית אחרתאנונימית בהו"ל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

כן. מבינה.... (אגב התכוונתי להטיה קלה ממש...)ירושלמית במקור

לשימוש במסך לפי מחקריםהמקורית

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

כן אם את ניהנת מההרצאה מאדעל הנס

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

הפרעת קשבאפונהאחרונה

זה הרבה פעמים, אולי ברוב מוחלט של המקרים, תסמין של מערכת עצבים שתקועה בבהלה גבוהה.

הבהלה לא מתבטאת כפי שהיא אמורה להתבטא - ולכן אינה מורגשת, אבל התפקוד של הגוף תקוע במצב הישרדותי וכישורי ארגון וניהול וכמובן קשב נמצאים בתחתית הרשימה, כי הגוף כרגע מצפה לתקיפת אריה בג'ונגל ולא פנוי להתרכז בכתיבת קוד..

הרבה פעמים אפשר לזהות עוד דרכים שבהן המח מנסה לשחרר את הסטרס: כסיסת ציפרניים, תנועות חוזרניות (למשל התעסקות בשיער), טיקים, תנועתיות מוגברת, הידוק לסתות ועוד ועוד.

זה מתחבר לחוויית החיים שלך?

אם כן, הפתרון לא יהיה בכיוונים התנהגותיים (ללמוד מיומנויות, להתחיל בקטן וכו'),

אלא ביצירת סביבת חיים בטוחה שתאפשר למח לאט לאט להוריד בהלה: להפחית עומס, להשקיע ביצירת מערכות יחסים בטוחות, להוסיף הנאה פעילה לחיים שלך, הרבה יציאה לטבע.

לשים לב למצב של הגוף, מתי הוא מתוח ואיפה, ולהרפות במודע. לשים לב מה בחיים שלך מעורר מתח ולנקות אותו.

מיינדפולנס מאד עוזר!

כל אלה יכולים מאד לעזור, ואולי תרצי גם לשקול טיפול טוב שיעזור לך לרדת לשורש הבהלה התקועה ולשחרר אותה.

מזדהה ממש עם הרבה מפהאיזמרגד1

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

וואו את אני במקרה?רקאני

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

מזדהה בטירוףמכחול

עוד כיוון שעולה לישלומית.

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

מי כתבה אותי? זה בדיוק אני!ראשונית

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

להתחיל מצעדים קטניםכל היופי

אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כי גם אני נאלצתי לפתח הרגלי "ניהול עצמי" רק כבוגרת וזה מאוד לא פשוט.

אז כאן בעיניי הדבר הנכון הוא להתחיל מצעדים קטנים, קטנטנים, בוני אמון בינך לבין עצמך.

מה אני מתכוונת?

היום כשאת מחליטה לעשות משהו, זה לא ממש קורה.

נכון?

נניח את מחליטה לעשות משימה של העבודה ובפועל נמרחת ואת עושה את זה ברגע האחרון.

כלומר כשאת אומרת לעצמך "אני אעשה כך וכך, יש בך איסה קול, מודע או לא, שמגחך לעצמו ויודע שזה לא יקרה בזמן שקבעת לעצמך (אם בכלל קבעת וזה לא נשאר באוויר).

ולכן אני קוראת לזה "צעדים בוני אמון", את צריכה להאמין לעצמך שאת תצליחי להגשים את מה שאת מבטיחה לעצמך, וזה לא משנה אם את מבטיחה לעצמך לסדר את החדר או להתקשר לקולגה מהעבודה.

ההתחלה היא בצעדים ממש ממש קטנים.

את אומרת לעצמך "עוד 2 דקות אני אקום מהספה" ובאמת לקום מהספה.

לא אחרי חמש דקות אלא שתי דקות, כי זה מה שאת החלטת.

על כל ניצחון קטנטן כזה, תרימי לעצמך.

משימות גדולות פרקי למשימות קטנות, שימי לעצמך זמן לביצוע ותתלהבי מבפנים על כל צעד קטן שקבעת לעצמ לעשות ועשית.

במשימות "גדולות" שמורכבןת מהרבה משימות קטנות אבל אפשר לעשות הכול בפרק זמן קצר, אני אוהבת לשים לעצמי טיימר, על כל המשימה או חלקים ממנה.

זה עוזר לי להתמקד ולהתעודד שזה רק עוד איקס זמן

ואני מבטיחה לעצמי שאחרי הטיימר ניקח הפסקה (ובאמת לחזור מההפסקה למשימה הבאה! אבל זה לאט לאט אחרי הרבה צעדים בוני אמון)

ותהיי גאה בעצמך על הצלחות.

אם את רוצה עזרה מקצועית, בעיניי אימון אישי יכול להתאים פה מאוד.

אה ועוד משהו, שדי סותר את השרשור הזה אבל בכל זאת... תתנתקי מכל הפורומים, הרשתות החברתיות וכו', זה שואב ברמות.

גם לזה את יכולה לקבוע לעצמך דד ליין ולעמוד בו, נגיד עד יום שני ב14:00 להתנתק מהרשתות החברתיות, בערב יום כיפור ב16:00 להתנתק מפורומים, סתם דוגמה ללו"ז כזה.

מקפיצה לי , אולי אצליח להגיב בהמשךשמעונה

רק כותבת שאני מצאתי פודקאסט שקצת התכתב עם זה, קוראים לו אנשי הקשב ..

ועוד משהו קטן, אני רואה את זה על עצמי כמו התמכרות, ואני יודעת שלהתנקות מהדופמין שזה מייצר לוקח לפחןת שבועיים, אני גם במאבק תמידי על זה , ומחפשת פתרון. מחזקת אותך!! ושתדעי שהאשמה זה חלק מהמעגל הזה ... בזבוז זמן, אשמה ,חוסר הצלחה

ועוד שאלהשמעונה

הדחיינות הזאת מתבטאת בעוד נושאים בחיים?

מניחה שהגבת לפותחת וץכל היופי

ושרשרת אליי בטעות?

התיאור שלך מאוד מזכיר אותידרקונית ירוקה

מה שעזר לי -

להיות סלחנית כלפי עצמך. זו את כרגע, רגשי אשמה ויסורי מצפון על כל יום ויום לא מקדמים. מותר לפעמים להימרח ולהיות פחות יעילים. מותר לטעות ומותר להודות שאנחנו לא יודעים משהו. זו עבודה בשינוי החשיבה, אבל זה אפשרי.

למצוא מה הזמנים היעילים שלך. כשאת כן יעילה, באיזו שעה ביום זה קורה? אצלי זה ב10-15. אני מראש לא מתחילה לשבת על דברים קשים לפני וברגע שאני רואה שעברתי את שלב היעילות אני נותנת לעצמי הפסקה ארוכה. אחר כך לפעמים יש עוד זמן יעיל, אם נחים מספיק.

לכתוב על דף את המשימות שצריך לעשות היום ולהרים לעצמך על כל משימה שסיימת. גם אם היו 20 משימות וסיימת 5, זו הצלחה. לאט לאט תלמדי את עצמך לסיים יותר משימות וגם להיות ריאלית בכמות שאפשר להספיק ביום.

לזהות מתי הגלישה היא התחמקות ממשימה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך "אני מתחמקת מלהתקשר לשמוליק ולכן מוסחת" ולבצע את המשימה שהתחמקת ממנה. אפילו דבר קטן כמו לנסח טיוטה לבקשה משמוליק. העיקר להפסיק להתחמק

שתיית מים בהריוןנועה לה

מתקשה מאוד להקפיד על הכמות הנדרשת

המים ממש לא טעימים לי

מה עדיף לשתות הרבה פטל - שתי ליטר מבחינתי

אני שמה ממש מעט תרכיז בשביל שיתן טעם חלש

או שעדיף לשתות מים אבל הרבה פחות - כמה כוסות..

מישהי יודעת?

בטח שפטלרקאני

תודה על התגובהנועה לה

לא מכניסה את זה הביתה בשיגרה ולכן תקוע לי בראש שזה ממש ממש לא בריא

ברור לשתות פטלאיזמרגד1

מכירה הרבה שבהריון לא מסתדרות עם מים ומיץ כן עובד להם. נכון שזה לא בריא אבל בהריון זורמים עם מה שהגוף דורש🙂

רק אומרת שבאחד ההריונות הייתי צריכה לשתות המוןאנונימית בהו"ל

שתיתי כל יום 3 ליטר פטל,

ואחרי תקופה נהיו לי שיניים ורודות....

חד משמעית פטל. התייעצתי על זה עם רופא.טארקו

אולי לימונדה ביתית?יום שני

יתן לך ויטמין סי

אפשר גם סודה, חלב, בירה שחורה

חליטות של תה ללא קפאין (לואיזה, אפרסק, תפוח מה שאת אוהבת) ולשתות קר.

אפשר גם לקנות תפוזים סחוט

או סיידר תפוחים - תרכיז טבעי ללא תוספת סוכר

אפ אין סכרת הריון עדיף לשתות ממותק, זה מסוכן להתייבש!

עדיף פטל אבלאפונהאחרונה

כדאי למצות עוד אפשרויות -

תה קר

חליטות

מים עם לימון

משפחתולוגיה בחגים-כל עצה תתקבל 😊אנונימית בהו"ל

כתבתי כאן לפני חודש

בעלי ב"ה טס לאומן כל שנה

אני מתארחת כבר כמה שנים אצל חמותי יחד עם הילדים

בשנים האחרונות היא התחילה לרמוז לי ברמיזות עבות מאוד שאמצא מקום אחר

ברור שאת הבנות שלה היא מזמינה בכיף והם יבואו גם אם היא לא תזמין

השנה גם התקשרה וגמגמה ונעלבתי מאוד כמובן אבל השלמתי עם המציאות

ואני נשארת בבית עם הילדים.

אבל

קשה לי לסלוח לה!!!!!!!!!

קשה לי לסלוח כי היא יודעת שלא פשוט לי להישאר לבד מכל מיני סיבות

וקשה לי שאני צריכה להמשיך לכבד אותה ולחייך כרגיל למרות שאני פגועה

קשה יהיה לי לומר לה שנה טובה בשמחה ובחיוך כשבלב אני פגועה

ובסוף הן יושבות יחד כל בנות המשפחה לארוחות חג חגיגיות ואני עם הילדים לבד בבית.

אני יודעת שיש לאחת הבנות שלה משהו איתי

ובכללי הבנות שלה בכל ראש השנה נוותנות לי הרגשה נוראית וגם לילדים

אם זה התעלמות, פגיעות על ימין ועל שמאל. בקיצור די לחכימא ברמיזה-הן לא רוצות שנגיע נקודה.

אני יכולה לומר בוודאות שאם כלה אחרת הייתה מבקשת להגיע הן היו שמחות ומסכימות בכיף

קשה לי ממש!!!!! שחמותי בלי עמוד שדרה מולן ולא מעמידה אותו במקום

שלכלה שלה ולנכדים שלה!!!! אין איפה להתארח בראש השנה

האם זה נעים להן לשבת סביב שולחן החג בידיעה שאני והילדים לבד?

כנראה שלא אכפת להן

כל הבעיה שלהן איתי היא שאני ברוך ה' אישה עם ראש על הכתפיים ולא שותקת להן כשהן פוגעות או מזלזלות והן מרשות לעצמן את זה בלי סוף!!!!

ומצד שני-

השלמתי עם זה ואני מעצמי השנה אמרתי שאני לא מגיעה כי אני מרגישה לא רצויה!!

אשמח לכל בדל של עצה איך להתגבר על הכאב הזה

או שלא?

מה היית עושה?

חיבוק גדול, נשמע מאוד לא פשוטכי לעולם חסדו

מרגישה שהתהפכו לנו התפקידים וזה עושה לנו רע…אנונימית בהו"ל

הקדמה קטנה- כשהתחתנו אני הייתי סטודנטית והוא אברך שתכנן לעבןד עדיין לא ידע במה.

אני סיימתי לימודים וכיום עובדת בהייטק

הוא מסכן כבר חמש שנים מחפש את עצמו. למד טוען רבני, התחיל קורס בדיקות תכנה, נרשם לקודקוד היה שם בהכשרה ובסוף לא הסכימו לגייס אותו, כיום מחפש עבודה במחשבים וגם מפתח כזה לפעמים דברים. לא מכניס כסף לא מהכולל ולא מהאפליקציות.

אבל מה שקרה זה שה'עקב אכילס' שלו זה הבקרים, תמיד היה, רבנו על זה שניייםם עד ששחררתי ואמרתי החיים יעשו את שלהם

רק שהם לא😂

אני קמה כל בןקר, מארגנת ומפזרת למסגרות, ומתחילה לעבוד (מהבית, כאמור, הייטק)

והוא ישן😩😩 אנייי רוצההה לישוןןןן כי הבעל שלי מרוויח מספיקקקק אופפ

וגם הוא קם מאוחר נגיד עשר, עד שהוא מתעורר ימתפלל (יחיד) הולך לכולל נגיד 11 עד 1, חוזר מסתובב סביב עצמו

הנקודה שלי היא שבגלל שהוא כלכך מתוסכל וככ קשה לו שהוא לא מוצא עבודה, אני לא יכולה להגיד שזה מציק לי שהוא כל היום בבית כי הוא באמת זה קשה לו מאוד שרק אני עובדת והוא לא מוצא את עצמו ולא מפרנס גם

ונקודה שנייה- אני מאוד חסכנית. מאוד. היה סל בשיין של 400 בגדים לילדים ולי לחגים והוא אמר לי מה לא דחוף עדיף לחכית איתו לאחרי העשירי, הורדתי את הדברים שלי קניתי רק לילדים

שבוע אחר כך הלך לקנות משו שהיה צריך מksp שולח לי הודעה- וואי יש פה את הכיסוי של אפל לאייפד שלי, אולי אקנה?? עכשיו אני מכירה אותו ויודעת כמה זה משמעותי לו וגם אני אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו כיף אז זרמתי

ואז אני כאילו, רגע אז רק אני מנסה לחסוך פה?…

אם שואלת אותו על זה- מה נעשה את פשוט הרבה יותר טובה ממני (בטון כזה מסכן, כי הוא מבין שזה היה צעד כנראה לא הכי חכם ובאמת זה קשה לו שלא עמד בזה)

בקיצור הסיפורים על האישה הבזבזנית שמסיימת את כל הכסף שבעלה מכניס- אז הפוך!

והוא גם מפנק אותי מאוד אני לא אומרת אבל בגלל שאני קמצנית אני לא תמיד מאפשרת וגם כשכן לפעמים בחיי זה בשבילו (אתמןל אמרתי לו שאני צריכה קצת זמן להד תכננתי ללכת לקניון אחרי איזה אספת הורים בסוף זה התארך ולא הספקתי, אז הוא הזמין לי הביתה יוגורט ולו קרפ וישבנו יחד בלילה, נחמד, תודה, אבל עכשיו אני מרגישה ש'תקציב הביזבוז' שלי נגמר על מה שלא הייתי צריכה- זמן לבד!!)

יצא מבולגן

לא יודעת מה רוצה ממכם אולי סתם לפרוק…

ה' יעזור…

רואה שמציעות פה מקצוע...אז מציעה גם מהשטח אחלה מקצממתקית

אינסטלציה

לימודים יחסית קלים

אינסוף עבודה, תמיד תמיד יהיה צריך, אין תחליף למקצוע.

בכל אופן, אצלנו בבניין יש אינסטלטור שעובד שעות נוספות, והם גם לוקחים הרבה...מרשים לעצמם כי אי אפשר בלעדיהם.

עוד רעיון-

מורה לנהיגה, אחלה עבודה אחלה כסף. (ותחסכי הרבה לילדים שלך...

הרגע גיליתי שאין לי מספיק ימי חופש ואני צריכהחמדמדה

לעבןד בחול המועד

😭😭😭😭

😩😩😩😩😩😩

🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯

אני גוססת

אני בוכה

לא רוצה

אין לי תקווה

אני לא ריצה

די

תצילו אותי

וואי בהצלחהאונמר

הלוואי תמצאי מהר עבודה חדשה עם בוס אנושי ומעריך ♥️

בדיקת הריון חיובית זה בוודאות הריון?שאלה גנים

יכול להיות טעות?

אסביר -

עשיתי בדיקות דם יומיים לפני האיחור

(לא קשור להריון, מונעת לא הורמונלי)

והרופאה שמה לי גם בדיקת בטא כנראה

הבטא יצאה 2.3

כעבור שבוע...

הווסת מאחרת לי כבר חמישה ימים

אז רק ליתר ביטחון עשיתי בדיקת הריון (של לייף, מצרפת תמונה)

אשמח אם מישהי פה יודעת

המוח שלי בהלם 🤔

אין פה אף ספק!! 2 פסים- הריון בע"הממתקית

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

מונעת עם דיאפרגמהשאלה גנים

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

אממ חיובי. בשעה טובה!אורוש3

וואו, יקרה! זה ממש הריון.. מוזמנת לפנות אליי בפרטיהתייעצות הריון

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

תודה רבהשאלה גנים

מונעת עם דיאפרגמה 😉

נראה כמו חיובי, אם את עם התקן לא הורמונליקנקן שבור

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

תודה רבה!שאלה גנים

כאמור, דיאפרגמה 😅

זה אמיתי!!פרח חדש

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

כן, מתאמת וקוטלשאלה גנים

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

נראה לגמרי חיוביהשקט הזה

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

תודה! כן זה בול מה שקרהשאלה גנים

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈

וואו. בעז"ה יתן לך כח לעבור את זה בקלות ❣️פרח חדש

❤️❤️שאלה גניםאחרונה

אולי יעניין אותך