עוד פסטה ועוד סלט ועוד שוקולד ועוד עוד עוד.
מה קורה לי לעזאזל.
לא מובן לי איך נשארתי עדיין עם אנשים שמצליחים לא לקחת ללב כל משפט פוגע שאני אומרת.

היום היא שאלה בשיחה הזאת,ממתי אני מרגישה שהכל נפל?
לא היה לי מידי מה לענות כי אני פשוט מרגישה שמלכתחילה לא נבנה פה משהו על עמודים יציבים.
אני מתה.מתה כל כך הרבה זמן.
מתה ואף אחד לא שם לב כי אני מסתירה.
בעצם,היא שמה לב.היחידה.ואני אוהבת אותה אבל כמה אני יכולה להתלות רק עליה?.
ומה זה עוזר לי שהיא מפרטת את כל המעלות הטובות שלי?
מעלת הבסיס חסרה לי.מעלת ואהבת.לאהוב את עצמי.
בלי זה,כלום לא ישנה כי הבסיס רקוב וקרוע.

לא יצאתי מיפה היום.אין לי רצון לראות אנשים..בעצם,יש לי רצון.רצון שמישהו ירים אותי שוב מהתהום הזאת אבל זאת תהום עמוקה מידי אז אף אחד לא יכול לרדת אלי ולהחזיר אותי,לפחות לאיפה שהייתי בהתחלה.
או שאולי,אני יכולה להוציא את עצמי אבל אין לי כוח.
בום.נתקעתי.
יש לך עוגה להלוות לי?

קשוח לי ממש. ממש. ממש. ממש.

אסור לי להקשיב לו

שמנה
שמנה
ש מ נ ה

רוצה להיות יפה

יד לי הרבה מה לפרוק
אולי הכל בסופו של דבר מתחבר לאינטגרציה מפגרת עם העולם.
מה היא בכלל בלימודים שלי,מה עשיתי לה,למה היא ככה שומרת ממני מרחק פתאום?
אני צריכה לא לתת מקום לחשש אלא להתייחס רגיל בפשטות.
ושאצא צועקת זה עושה לי רע וכואב בלב
ושלחתי לה אתמול משהו והיא לא ענתה
אולי היא גם מתרחקת ממני
מה קורה לי
והיא שאמרתי לה שאני לא אצליח לצייר לה את הציור,התבאסנ ממני ממש.
שמחה שעמדתי על הגבול שלי אבל מתג שני זה נורא מבאס ומעצבן ואני מרגישה משלוש אנשים שאני שונאת את המצב ובטלי ל, אבל אני לא יעשה את זה כי זה סתם מטומטם ואני עוד רגע אצא מהמחשבות האלו
רק
קחי בקלילות טוב

אני מטומטמת ומוזרה
באלי ללכת לעולם אחר ולחפש לעצמי את הדרך
להתנתק מכולן
מכולם
ולא לשמוע כלום יותר

באלי לצרוח ולהרביץ ולקלל
לא צריכה אותן
לא צריכה פאקינג אף אחתתת