אני רוצה לחתוך.עמוק עמוק.
קשה לי כבר אבל אני בוחרת בזה.
אני בוחרת לא לחתוך כי יודעת שזה גרוע לתווח ארוך.וכן,אכפת לי כבר מעצמי.
אבל עדיין זה לא סותר שאני רוצה לחתוך חזק וקשה לי להתאפק.וזה בחירה שלי.לבד.זה בחירה שלי.
אנלא מבינה.הרצון לחתוך מגיע בזמן האחרון רק כשאני מרגישה רע ולא מצליחה להבין למה ההרגשה השורפת הזאת.ששורף בפנים בלי להבין מאיפה ולמה.וזה קשה ככ.קשה לתפקד ככה.ואז במקום לחתוך,אני בוחרת להקיא.זה יותר בסדר מלחתוך?לא אכלתי כלום היום חוץ מקפה בצהריים.אבא שאל אם אכלתי ובאוטומט אמרתי שכן.אבל לא אכלתי כלום.אני רעבה אבל לא רוצה לאכול.אמא מעיקה.היא כל הזמן אומרת לי לקחת כדור.וזה הכי קשה שהיא משווה אותי אליה.והיא אמרה היום מלא דברי תורה מוקרצים כאלו והיה מעיק והיא אמרה שהיא שולחת רק לי את השירים שלה כי רק אני מקשיבה באמת.מעיק לי בבית.קשה לסדר לפסח יותר מתמיד.כי פתאום קשה לי יותר בבית לעומת השנים הקודמות.כי אני במצב נפשי אחר ובגיל אחר.הכל מעיק.הכל מעיק.היא חושבת שבזה שכותבת לי מכתב זה עושה לי שמח בפנים.וזה בדיוק הפוך.וזה לא תקין שגם כשאני בבית אז היא כותבת את המכתבים.זה לא נעים כי היא מצפה שאגיד תודה ואני אומרת תודה אבל בפנים מרוסקת.זה קשה.זה קשה ככ השקר.מצד שני אנלא רוצה לפגוע בה.ואין לי אף אחד כי קשה להוציא את הדברים שעוברים עליי.אני לבד.ככ לבד.רוצה לקלל.למה רוצה לקלל?קשה לי הרצון הזה.יותר באלי מרוצה.באמת שקשה לי שהיא רואה אותי בתור 'הילדה היחידה שמקשיבה לה' כשבפנים אני בכלל לא שם,רק נותנת את ההרגשה הזאת כי גם היא מרגישה לבד ושכולם שמים עליה פס.זה להראות שקר.קשה לי איתה.קשה להקשיב לדברי תורה ולשירים ולציורים שלה וסתם לדבר איתה.קשה לי.והיא חושבת שאני נהנת מלדבר איתה.כי הנה,היא ממשיכה.אבל מעיק.ככ מעיק.אני לא רוצה להגיד לה את האמת.אני לא רוצה שתיפגע אז ממשיכה כאילו הכל סבבה.אבל דיי.קשה לי.אני רוצה לחתוך.לא לא.לא חותכים.זה לא.לא אופציה.אמרתי שזה לא אופציה.זה עושה לי לחץ שאמא לוחצת עליי על הכדורים.נכון..היא לא רוצה להרגיש לבד אז מחפשת שוטפה לעסק.באלי להתאבד.אבל לא.דיי דיי יהיו חיים.עוד יהיו.נכון?חיבוק.