בתוך כל ההכנות הטכניות לחג, לא תמיד מספיקים לעשות גם הכנה רוחנית, אז חשבתי שננסה לעשות פה משהו ביחד.
אני הספקתי היום לשמוע בדרך לעבודה שיעור שמאוד אהבתי לקראת פסח. אז רציתי לשתף בקצרה במה ששמעתי בשיעור.
ואם עוד מישהי למדה משהו, השנה או בכל זמן אחר, וחושבת שזה יכול להוסיף גם לנו - זה המקום לשתף…
אז בשיעור ששמעתי, הרב ראובן ששון מסביר למה 'לחם עוני' הוא 'לחם שעונים עליו דברים הרבה' (כך הסבירו חז"ל), ולא במשמעות פשוטה של עניות.
הוא מסביר שזה בגלל שמקרא ביכורים (שממנו לקוחים פסוקי ההגדה - "ארמי אובד אבי…") מתחיל במילים "וענית ואמרת" ולכן חז"ל קישרו את הביטוי 'לחם עוני' למשמעות של 'לענות דברים'.
ולמה צריך לענות דווקא על משהו? למה צריך לספר על יציאת מצריים דווקא כשרואים את המצה (הלחם עוני)? או דווקא כשמביאים את פירות הביכורים לבית המקדש?
כי בעצם אנחנו מסתכלים על משהו ממשי, שקיים עכשיו מול העיניים שלנו, אבל מחברים אותו לסיפור הגדול - מספרים את כל הרקע שלנו מההתחלה ומבינים איך הגענו לאן שאנחנו עכשיו.
ורק כשרואים את כל התמונה המלאה - זוכרים את מה שהיה מההתחלה, את השעבוד במצריים, וגם את הקשיים של כל הגלויות, וכל הצרות שעברו על עמ"י לאורך כל הדורות, אז אפשר להסתכל על מה שקורה עכשיו, כל מה שמול העיניים שלנו, במבט הנכון, ולהודות לקב"ה באמת על כל הניסים שעשה איתנו.
ואני לוקחת מזה גם לניקיונות לקראת פסח - לזכור לראות את הדברים במבט של הודאה. לנצל את ההזדמנות שעוברים על כל הבית בניקיונות, ופשוט להודות לקב"ה שנתן לנו כל כך הרבה שפע - שאפילו למשפחות שמרוויחות הרבה מתחת לממוצע יש הרבה יותר ממה שיכלו לחלום עליו בדורות קודמים. "ושמחת *בכל* הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך"...
ולמי שיש חצי שעה פנויה, ממליצה לשמוע את השיעור המקורי, זה הרבה יותר יפה שם...
אני הספקתי היום לשמוע בדרך לעבודה שיעור שמאוד אהבתי לקראת פסח. אז רציתי לשתף בקצרה במה ששמעתי בשיעור.
ואם עוד מישהי למדה משהו, השנה או בכל זמן אחר, וחושבת שזה יכול להוסיף גם לנו - זה המקום לשתף…
אז בשיעור ששמעתי, הרב ראובן ששון מסביר למה 'לחם עוני' הוא 'לחם שעונים עליו דברים הרבה' (כך הסבירו חז"ל), ולא במשמעות פשוטה של עניות.
הוא מסביר שזה בגלל שמקרא ביכורים (שממנו לקוחים פסוקי ההגדה - "ארמי אובד אבי…") מתחיל במילים "וענית ואמרת" ולכן חז"ל קישרו את הביטוי 'לחם עוני' למשמעות של 'לענות דברים'.
ולמה צריך לענות דווקא על משהו? למה צריך לספר על יציאת מצריים דווקא כשרואים את המצה (הלחם עוני)? או דווקא כשמביאים את פירות הביכורים לבית המקדש?
כי בעצם אנחנו מסתכלים על משהו ממשי, שקיים עכשיו מול העיניים שלנו, אבל מחברים אותו לסיפור הגדול - מספרים את כל הרקע שלנו מההתחלה ומבינים איך הגענו לאן שאנחנו עכשיו.
ורק כשרואים את כל התמונה המלאה - זוכרים את מה שהיה מההתחלה, את השעבוד במצריים, וגם את הקשיים של כל הגלויות, וכל הצרות שעברו על עמ"י לאורך כל הדורות, אז אפשר להסתכל על מה שקורה עכשיו, כל מה שמול העיניים שלנו, במבט הנכון, ולהודות לקב"ה באמת על כל הניסים שעשה איתנו.
ואני לוקחת מזה גם לניקיונות לקראת פסח - לזכור לראות את הדברים במבט של הודאה. לנצל את ההזדמנות שעוברים על כל הבית בניקיונות, ופשוט להודות לקב"ה שנתן לנו כל כך הרבה שפע - שאפילו למשפחות שמרוויחות הרבה מתחת לממוצע יש הרבה יותר ממה שיכלו לחלום עליו בדורות קודמים. "ושמחת *בכל* הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך"...
ולמי שיש חצי שעה פנויה, ממליצה לשמוע את השיעור המקורי, זה הרבה יותר יפה שם...
חיבוקקקקקק