הנפש של הבעל חיים מצד עצמה 

למה היא נכנסה לתוך גוף של בהמה ששם היא תסבול, מה ההיגיון בזה אם במילא לא יהיה לה שכר?

פניו בציבור??

(אני לא חושב שאין תשובה, בהחלט אפשר לחזור בתשובה.

אבל כשהחטא כל כך התפרסם, גם ההודאה בחטא והחרטה על החטא צריכות להיות בפרסום ותשובת המשקל צריכה להיות קודם כל התרחקות מהמציאות שאפשרה את החטאים החוזרים ונשנים - עדת המעריצים)

מה שכן, עדת המעריצים הצטמצמה מאוד לעומת מה שהיה בעבר

ראוי לצעוק עליו ולסלק אותו מכל מקום ציבורי, אבל כנראה שלא אעז ורק אתרחק משם.

כל לגיטימציה שהיצור המבחיל הזה קיבל, נוצלה על ידו להמשיך לפגוע. צריך לגרום שהוא לא יעז להוציא את האף מהמאורה שלו.

מצד שני זה בעיה, אנשים כרזמתיים כמוהו (וכמו ברלנד ופינטו) מצליחים לנצל כל ביקורת עליהם וכל צעד נגדם לאווירה שרק מושכת עוד חסידים שוטים.

קודם כל - האירוע שבגינו גם הרב דרוקמן הבין שהנבל אלון צריך להיות מורחק מכל מקום, היה לפני קצת יותר משבע שנים (הגילוי וההרחקה היו בחנוכה תשע"ט).

אבל מהותית - פוגע סדרתי זה אדם שהעניין 'גדול ממנו'. המילים 'עשה תשובה' שכל מיני השתמשו בהם כדי להצדיק את אלו שאפשרו לו לחזור לזירה, לא רלוונטיות במקרה של פוגע סדרתי.

אדם שנפל בזה פעם אחת, זה נורא ואיום והתהליך לוודא שאין ממנו סכנה לא קל, אבל אפשרי שיעבור טיפול (אצל איש מקצוע אמיתי שמומחה ספציפית בטיפול בפוגעים!) וישים את זה מאחוריו.

פוגע סדרתי, במיוחד כזה שטיפש הוא לא ולמרות שהיה מודע לזה שעלו עליו ובודקים אותו ובכל זאת לא הצליח להתגבר על עצמו וככלב שב על קיאו וגו', פגע שוב ושוב ושוב, היכולת שלו להתגבר לא קיימת. אם הוא באמת 'עשה תשובה' שכוללת עזיבת החטא. הוא מוכרח קודם כל להביע התנצלות ובקשת סליחה מהנפגעים הספציפיים (ככל הזכור לי לא היתה כזאת עד היום) ומהציבור כולו, כי ההשלכות של מעשיו יצרו כזאת טלטלה בציבור וחוסר אימון בגורמים המטפלים, ברבנים, באנשי מקצוע, בפורום תקנה שבזכותו הציבור יותר בטוח.

מלבד זאת, פוגע סדרתי שרוצה לא ליפול שוב, חייב להיות בטיפול קבוע, כשהוא משתף פעולה עם המטפל. אם הוא רוצה איזשהו אמון מהציבור, הציבור צריך לדעת על סמך מה הוא מבקש אותו.

אם יהיה לי שכן פדופיל,

שישב בעבר בכלא בגין פגיעה בילדים,

ומאז הוא עשה תשובה מול הקב''ה ומול הקרבנות, הוא פיצה אותם והתחנן לסליחתם, הוא מקבל טיפול פסיכולוגי קבוע, היום יש לו עבודה מסודרת ומשפחה תומכת וכו'...

אני אתן לו לעשות בייביסיטר לילדים שלי?!

על גופתי המתה.

כלומר זה שאדם מסוים עשה תשובה זה טוב ויפה, מדובר במעלה גדולה מאוד ואני בטוח שבשמיים הוא מביא נחת רוח לבורא. לא בציניות חלילה.

אבל כאן על הארץ? התשובה שלו לא מוחקת את מה שעשה, ואת הזהירות הנדרשת מכל מי שבסביבתו.

''ואל תעמידנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון''.

הדבר נכון גם בנושאים אחרים, כמו למשל מורה אלים שלא אמור לחזור למערכת החינוך גם לאחר תשובה,

שר או שופט שלקח שוחד ולא אמור לחזור למערכת אותה הוא ניצל לטובתו האישית וכיוצ''ב.

לא צופה בחדשות

('צפו בתיעוד הירי' בחילה)

אני מרחמת על אנשים נורמטיביים בחברה הערבית

שצריכים לחיות בתרבות כזו

אף אחד לא שאל אותם לאן להוולד

וקשה מאד לצאת למקום ותרבות אחרת 

יש מספיק כותרות שתופסות לי את הרגש

אלה נדחקות לקצה

לא ממש מזיז לי

הייתי שמחה אם זה לא היה בתוך הארץ שלנו

…בבהלה בא אל התרנגולת ואמר לה שבעל החווה פיזר רעל עכברים. התרנגולת אמרה שזה לא מזיז לה. הוא רץ אל הפרה ואמר לה בבהלה שבעל החווה פיזר רעל עכברים. הפרה אמרה שזה לא מזיז לה.

בלילה אשתו של בעל החווה נתקלה באחת המלכודות  ונפגעה קשה ונפלה למשכב. בעל החווה שחט את התרנגולת כדי לעשות לאשתו מרק עוף.

לימים נפטרה אשתו ובעל החווה שחט את הפרה כדי להאכיל את כל אלה שבאו לנחם אותו.

… התרעתי לגבי הביטוי השחצני לטעמי: "לא מזיז לי"

כל מה שקורה זה הנהגה משמיים אנחנו נבחנים בתגובות שלנו למה שקורה.

לקרא לערבים עכברים זה מעורר אסוציאציות לא נעימות שקראו לעם היהודי בעבר הלא רחוק.

התגובה הראשונה.

בדרך כלל, כבר התרגלנו לזה. לא חושבת על זה יותר מדי.

זו  ה"תרבות" שלהם. מאוד רוצה לקוות שיש שם באמת

אנשים נורמטיבים (שלא מריעים כשאצלנו קורים

דברים רעים).

ולפעמים אני חושבת "שיהרגו אחד את השני,

העיקר לא אותנו.."

אולי זו מידת אכזריות אבל הם עצמם מביאים

על עצמם את המחשבה הזו עליהם. 

עם מסורת רצחנית והרגלים רצחניים.

אגב, זה לא 'החברה הערבית', אלא כפי שדייק ראש מועצת בענאה בעצמו בסרטון שהסתובב בשבועות האחרונים בכל הוואצפים - החברה הערבית-מוסלמית דווקא.

כמה שיפי הנפש ינסו להרגיש מוסריים לפי הגדרות מערביות, להתעלם מההיסטוריה, מהסוציולוגיה, מהרגלים חברתיים ומהקשרים תרבותיים - זה המצב החברה המוסלמית היא אלימה ורצחנית.

זה המצב בארץ - לולי החברה המוסלמית הרצחנית, היינו אחת מחמשת המדינות האחרונות בעולם בשיעורי הרצח בחברה, הרצח בתוך המשפחה, האלימות במשפחה והפשע בכלל.

אגב, זה גם המצב בעולם כולו. צבי יחזקאלי ניסה לברר בצרפת, כמה אחוז מהפושעים הם מוסלמים. התשובה היתה שאין להם סטטיסטיקות על שאלות גזעניות. אז הוא הגיש בקשת חופש מידע, על כמה אחוזים מהבשר בבתי הכלא הוא 'חלאל' (ה'כשרות' המוסלמית)?

התשובה היתה 90%, כלומר 90% מהפושעים הם מוסלמים!

התגובה השניה היא שחייבים לטפל בזה דחוף, ולו כי נשק שמשמש להם, ביום פקודה יופנה כלפינו.

שמח על כל כלב שעובר לגיהנום

בגדול טוב שהם מחסלים את עצמם במה שאנחנו לא עושים מספיק-זה לא אומר שצריך שכולם ימותו אבל כרגע ככלל ככל שיש פחות ערבים יש יותר סיכוי לשלום ופות פיגועים

אבל אם להם לא אכפת - לי לא אכפת. כשהאויב שלי רוצח את עצמו, אני לא מביע התנגדות. הדבר היחיד שחשוב זה שהחינוך הברברי שלהם יישאר בגבולות החברה שלהם בלבד.

גם אם שבכ ייכנס ויקח להם את כל הנשק שממתין ליום פקודה, הם ימשיכו להרוג אחד את השני בכלים אחרים.

זו חברה מקולקלת שאם המנהיגים הפנימיים שלהם לא ידאגו לשינוי אצל הצעירים שם, אז שום שינוי לא יתרחש.

אוזלת יד אולי מאורגנת. לא מצליח להבין איך הצליחו למצוא בשנייה גנב קנגורו. ולא מצליחים למצוא פושעים רוצחים ארורים עם נשק שנגנב מצה"ל או הוברח. נרצחים חפים מפשע בגלל טעויות בזיהוי וכל מיני סיפורים כאלה. והנשק הזה בסופו של דבר יופעל נגדנו עלי ידי אותם ארורים. אין להעלות על הדעת שמדינה מאורגנת ישנם רוצחים שמסתובבים חופשי, שלא ברור אם באמת מתכוונים לעצור אותם.

מעניין שלא כותבים כמה יהודים, דרוזים, צ'רקסים, אריתראים, סןדאנים וכו' נרצחים. כאילו יש לערבים מונופול על פשיעה ברצח? כל זה רק בשביל להוריד את בן גביר?

אז אין לי מספיק שעות שינה...

לאחרונה משתדלת ללכת לישון מוקדם

אבל בעיקרון יש לי בדרך כלל 5-6 שעות.

לפעמים גם פחות, לפעמים יותר. אבל זה בדרך כלל. 

ומוקדם אני מתכוונת 23:30~, בדרך כלל אחרי…

אבל קמה בלילה מיליון פעם

יש לי שינה קלה מאוד ולא איכותית

אם תבדקי את השעה עכשיו, תביני  לבד...וזו עוד שעה מוקדמת אצלי.

זה יצר הרע נורא גדול, אני צריכה להתפלל על זה יותר.

אגב, איך נהנית מאהרן אפלפלד. כבד ועצוב. נכון?

אם תרצי ספרים "קלים" יותר, אשמח לתת לך רשימה.

לילה טוב!

אבל אמרת לי מראש אז ידעתי 🙃

פלא  (פלסיו)

יהדות מעבר להרי הקרח (לא על רוסיה. ספר שמח חמוד, ישראל ובר)

אילן גדל בברוקלין - בטי סמית

זאת הפעם - תמר וייזר 

בקצה היער - אירית קופר

לבדו ימות אדם (לא עצוב כפי שנשמע)

יד (?) באפילה - אידה נודל

בין שני הרים

אל תיגע בזמיר - הרפר לי

משחקת באש - טובה מורדו

אם את אוהבת בעלי חיים ובני אדם - כל הספרים של ג'ימס הריוט, וטרינר בריטי (מקסים)

חברברי הסוונה -  גראלד דארל   (רק את שני הספרים האלה)

היער השיכור    -     "    "     "   שני הספרים הם על איסוף בעלי חיים במקומות מעניינים, אם את בעניין.

עץ המשי

יריד ההבלים - תומס הארדי

נפשות מתות - גוגול

כל הסדרה של לורה אינגלס ולדר (נוער ומבוגרים, המון טבע. מאוד יפה)

מספיק לבינתיים, נכון?

תיהני!

תודה 👌

בעוד ספר חמוד  - סיפור אמיתי מדהים.  

עריסת הבמבוק - אברהם שוורצברד (?)

קלאסיקה אהובה

פחות מ4 שעות לי לתפקד למחרת

וכן. אני יודע שזה לא בריא.

אני משתדלת להגיע ל6 שעות בלילה

מקום העבודה שלך צריך לשלם לאן שאתה בוחר, בעיקרון. אם אני זוכר הוא גם צריך להשלים אחורה ברגע שתפתח.

ואם לא אז כותבת פה.
מיד התנצלתי..

יכול להיות שההתנצלות לא היתה ממקום שרואה אותה ואת הפגיעה

"אני מבינה שפגעתי, גם אם לא התכוונתי, עדיין אמרתי משהו שכואב לך"

ויותר ממקום שמסיר אחריות ממך "וואי מה זה לא התכוונתי, מה יש לך, לא הבנת אותי נכון"

ויכול להיות שהתנצלת ממקום שנותן לה מקום והיא עדיין צריכה זמן.

הייתי משאירה הודעה שמתנצלת באמת  ונותנת לה זמן.

היא עדיין שומרת מרחק כדאי לכבד את זה

לפעמים קורים דברים שמרחיקים להרבה זמן/ לתמיד

(לי קרה עם כמה חברות

אני הייתי הצד המתרחק

לפעמים החברוּת כבר לא מתאימה

אחרי טריגר כזה או אחר)

כדאי לקנות לה מתנה מהלב שתשמח אותה עם מכתב של התנצלות כנה בלי להצדיק את עצמך. 

אם אחרי זה היא לא מתרצה תהיי נחמדה גם עם עצמך ותזכרי שאת בן אדם ואנשים עושים טעויות ואין מה לעשות, וכנראה ככה ה' רוצה שיהיה.ויש עוד דגים בים.

בהתאם לחברות שלי

בסוף זה משתנה בין חברויות

אני הייתי נותנת לה כמה ימים בלי לחפור אחרי התנצלות ראשונית כמובן

ואחרי כמה ימים מבקשת להיפגש ויושבת איתה ומתנצלת שוב ומסבירה את עצמי

ואומרת לה כמה הקשר איתה משמעותי לי וכמה היא תורמת לי וכו' 

מכאן זה שלה אם להמשיך להתרחק או לסלוח

לדעתי התנצלות פנים אל פנים ולא בטלפון או בהודעה

היא התנצלות יותר מתקבלת ומהלב

ובאמת צריך ללמוד לשחרר

לפעמים דווקא כשמשחררים מגיעה הישועה

קונה לה טבעת יהלום. או סינר. תלוי במצב הכלכלי

והייתי בטוח שאתה מציע ירוק😅

תכלס מתאים לך

וניסית להפגש שוב והיא פחות בעניין והיא יודעת שאת מודעת לפגיעה וביקשת סליחה יכול להיות שפשוט היא צריכה ספייס

ולנסות בהמשך

וכם יכול להיות שהחברות לא תחזור לכמו שהיא הייתה

זה גם קורה

וכך יש לך מעקב מאוד צמוד על ההוצאות החודשיות

(+ הטבות שנגזרות מהשימוש בכרטיס אשראי, כל חברת אשראי וההטבות שלה). 

החיסכון גדול בהרבה מהתשלום

אצלינו יש את הכרטיס שלי ויש את של אשתי ויש דברים שמכל מיני סיבות כן יורדים ישר מהחשבון. (לדוגמא צריך מזומן לתת לילדים).

חוץ מזה שהאפליקציה שאנחנו משתמשים בה, מחשבנת לנו גם את המאזן של ההכנסות (שאצלינו מגיעות ממקורות שונים, לא רק משכורת אחת) מול ההוצאות, כולל חלוקה לקטגרויות ועוד, מה שמאפשר מעכב הרבה יותר מדוייק. יכול להיות שמי שמספיק מסודר, לא זקוק לזה. אצלינו זה ממש שדרג את יכולת המעקב וממילא את ההתנהלות.

אפשר להשתמש בכלי בשם israeli-bank-scappers (קצת דורש הבנה מסביב) שיודע להמיר את המידע מתוך האפליקציות האלה לCSV או לאקסל או לJSON או למה שתרצה כדי לקרוא את המידע הזה.

אבל לא הייתי נותן לשום אפליקציה חינמית להתמשק עם כרטיסי אשראי שלי או עם הבנק

אם זה חינם. אני המוצר

ולא בא לי שהכרטיס אשראי שלי יהיה המוצר

אני משתמשת באקסל

לדעתי יש גם אפליקציה

לנו אין יותר מדי "שורות" כל חודש אז מכניסה ידנית בכיף

לא הכי נאה, אבל עובד מעולה.

תכנס לאתר שלהם תוריד משם 

שאני ואשתי מדווחים זה לזה בזמן אמת הוצאות והכנסות.

פעם בשבוע מעלה הכל למחברת נייר בדו"ח מאזן הוצאות הכנסות.

פעמיים בשנה (לקראת ראש השנה ולקראת השנה האזרחית) מעדכן יעדים, הצהרת הון לעצמי.

בעיקר - כמה זמן אני מנסה לא לסדר או לשטוף רצפה ביחס לזה שזה לוקח לי בדיוק עשר דקות

זו לא תחרות אבל אין לי ספק שאם היתה, אני הייתי זוכה במקום הראשון. בלי ספק!

אולי זה חשש מעשייה (עשיתי טוב או לא), אולי פשוט לא אוהבים את זה וזה משעמם

(לנקות אבק, לסדר את החדר, לסדר עניינים ביוקרטים למיניהם). אולי קושי

עם עשייה בכלל, אולי דמיון מפותח שמשווה לכל עשייה מימדים גדולים וקשים

יותר ממה שזה באמת, אולי עצלות...

זה לגבי דחיינות

במקרה שלך, אשר ברא, אולי הנפש רוצה להרפות קצת מהשליטה הזו,

למרות שאת אולי חושבת שמי יודע מה אז יקרה - התפרקות כללית

ואיבוד גבולות - אולי.

כמה אפשר לקפוץ שפתיים ולעשות? (אלא אם כן זה תחביב אצלך..)

אולי תרפי קצת. לא נורא אם החדר לא מסודר. מבטיחה לך שלא

יקרה שום דבר. תעשי משהו שאת אוהבת ואולי נסי להתעלם

מלראות ולחשוב על הבאלאגן. לכי לטייל קצת, קראי אולי

ספר שאת אוהבת. בלי שום רגשי אשמה ויסורי מצפון.

ואז, אולי תחזרי לסדר, אבל ממקום קצת אחר. פחות

"שומר" בכוח, פחות כפייתי.

אם הבנתי אותך נכון.

תתני לעצמך לחיות ולהרגיש לא מאויימת, למרות הבלאגן (הזמני).

בשל אי ויסות רגשי

אם יש לך בלאגן בראש ובלב - סביר להניח שגם היכולת לסדר בפועל נשחקת

חיפשתי עצות פרקטיות.. ולא ניתוח רגשי..