שכוייח! (:

כי זה לפעמים אדם לא קולט.
גם בנ"י לא כולם הבינו שהם בכלל בשיעבוד בגלל זה יש כאלה שלא רצו לצאת, או שהתרגלו למצב הזה..

יפה, תודה..!

במצב בו יוצאים יד"ח כל זה (ולא כמו שאנחנו נוהגים היום שאוכלים בנפרד ואח"כ ביחד) שאז יש חשש משום כרכה בסיב וכו'

משום מצוות מבטלות זו את זו (זבחים עט.).

החשש שמופיע הוא להיפך, שטעם מצה יתבטל ולא שיבטל.

וזה הזכיר את זה:

מספר 'עוד יוסף חי' (פרשת צו): - חשבתם שיהיה טוב?!

בכל דור ודור חייב כל אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.

מצרים זה לא משהו שהיה ונגמר,

אני גם צריך לראות את עצמי כאילו יצאתי ממצרים, אבל

כמובן בשביל לראות שיצאתי ממצרים אני צריך קודם כל לראות שאני במצרים,

ואם תגיד- מה, אבל זה כבר מאחורינו, זה נגמר, אנחנו כבר במצב טוב,

אתה צריך לראות איך אתה במצרים, ואיך אתה יוצא ממצרים, ואיך יצאת ממצרים,

ככה אתה תתרום את החלק שלך לגאולה.

יש לך איזה משהו פרטי בתוך הסיפור הזה לעשות.

ובאמת אם נסתכל במלים הקדושות של חזל-

בכל דור ודור חייב כל אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים,

אז בהתחלת הדברים אנחנו רואים שמסתתרת איזושהי הוראה מאד פשוטה,

מאד יפה- בכל דור ודור חייב כל אדם לראות את עצמו.

אם אני לא רואה את עצמי אז איך אני אצא ממצרים? 

אני בכלל לא יודע שאני עבד, אני בכלל לא יודע שאני במצרים,

אני לא יודע מה עובר עלי, אני לא יודע כלום,

אז ההתחלה היא, שכל אחד צריך לראות את עצמו.

ואנחנו רואים שבאמת המצב הזה שנקרא מצרים, זה לא דבר שנגמר.

אומר רבי נתן בליקוטי הלכות, הלכות מזוזה ד'-

כי כל מה שעבר על ישראל

ביציאת מצרים

וקבלת התורה ואחכ,

וכל המלחמות לכבוש ארץ ישראל

וכל מה שעבר עלינו אחכ,

הכל כאשר לכל עובר על כל אדם שרוצה לזכות לחיי עולם,

שבהכרח שיעבר עליו כמה מיני מלחמות בלי שיעור וכל פעם יותר,

וכל אחד יכול להבין בעצמו כל זה לפי בחינתו וערכו, איך שעוברים עליו

כמה עליות וירידות כמה וכמה פעמים, שכל זה נמשך מבחינת גלות מצרים,

כי עיקר הגלות הוא גלות הנפש, וכל הגלויות מכונים בשם מצרים.

הוקלד משיעור של הרב

ארז משה דורון

מסביר המהר"ל בגבורות ה' (פרק נא) שהמשמעות של לחם עוני היא שהוא לא תלוי בשום דבר אחר.
בניגוד למצה עשירה שמעורבבים בה כמה מרכיבים, מצה רגיהל היא פשוטה - העיסה (קמח ומים) כמות שהיא.
והוא מדגיש רבות כי בן חורין הוא זה שלא מושפע משום דבר סביבו ("שאין לו צירוף אחר זולתו)
ולכן מובן למה המצה היא זו שהכי מייצגת חירות! היא לא מושפעת משום גורם אחר.

אגב זה, הוא מסביר למה המרור הוא זכר לשיעבוד.
שכן טעמו של המרור משפיע על האדם, יש לו "התפעלות" ממנו,
לעומת זאת, למצה אין טעם, היא לא משפיעה עלינו ודוקא בשל כך מדגישה את היותנו בני חורין.

שנזכה..
(ותודה לאשתי על כל דקה שהיא עובדת ומזכה אותי ללמוד תורה במנוחת הנפש)

אז ישנה השאלה המפורסמת-

מדוע הכניסו רבותינו לסדר ההגדה את המשנה הבאה:

'אמר רבי אלעזר בן עזריה, הרי אני כבן שבעים שנה ולא

זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא'

אומר הרב אלישיב שכל מהותה של ההגדה היא

ללמד אותנו שהקב"ה מנהיג ומנהל את העולם.

שהרי המשנה הזו היא מחלוקת בין רבי אלעזר בן עזריה וחכמים-

האם צריך להזכיר יציאת מצרים בלילות במשך כל השנה?!, אבל למעשה

אין לזה קשר לליל הסדר, שהרי בליל הסדר אין ויכוח שחייבים לספר ביציאת מצרים, שנאמר 'והגדת לבנך ביום ההוא'?!

אלא, שאומר כאן רבי אלעזר בן עזריה- 'הרי אני',

בוא ואגיד לך מי אני:

דבר ראשון: אני בנם של קדושים, הסבא הגדול שלי היה עזרא הסופר, עליו אמרו חז"ל- 'ראוי היה עזרא שתנתן תורה על ידו לישראל, אלמלא קדמו משה'

דבר שני: הנני עשיר גדול. הגמרא בשבת מספרת שכל שנה היה רבי

אלעזר בן עזריה נותן מעשר בהמה- שתים עשרה אלף בהמות.

כלומר נולדו לו מאה ועשרים אלף בהמות מדי שנה. וכידוע, כשעשיר

גדול מדבר, כולם מקשיבים, כולם אומרים עליו שהוא חכם גדול וכדאי

להתייעץ עמו והוא מבין בכל דבר והוא גם ירא שמים וכו'. כל זה כלול ב-'הרי אני'

דבר שלישי: כשהורידו את רבן גמליאל מהנשיאות וחיפשו לו מחליף, את מי מצאו?

את רבי אלעזר בן עזריה שהיה אז בחור בן שמונה עשרה.

רק הוא היה הראוי להיות המחליף, לא פחות ולא יותר. כנראה שהיה תלמיד חכם גדול מאד.

ולא עוד, אומר רבי אלעזר בן עזריה, אלא אני גם 'כבן שבעים שנה'-

כלומר גם מן השמים הסכימו על המינוי שלי והקב"ה עשה נס שזקני ילבין כדי שאראה מבוגר.

ולמרות הכלללל-  'לא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות' עם כל זה שאני כה גדול, לא זכיתי! '

עד שדרשה בן זומא'.

מי היה בן זומא? בגמרא מסופר שבן זומא היה יושב לפני החכמים.

הוא לא היה רבי כי לא זכה להסמך. קראו לו בן זומא על שם אביו, שממנו כן קיבלו.

אומר רבי אלעזר בן עזריה: מכאן עלינו ללמוד שהקדוש ברוך הוא, הוא זה שמנהל את העולם,

הצלחתו של אדם אינה תלויה בקשרים שיש לו וביחוס המשפחתי שלו. הכל תלוי רק ברצון הקדוש ברוך הוא.

אהבתי, תודה..!

לפני פסח יש לנו 2 שבתות

 השבת הראשונה של חודש ניסן היא גם השבת הראשונה לשנת התורה שמתחילה בניסן

השבת הזאת מסמלת את שבת בראשית - שקדמה לכל החגים.

השבת היא "החג" הראשון! והיא מוזכרת גם בתורה ברשימת החגים.

השבת השניה - "שבת הגדול" הרשמית, לפני פסח, שבה קוראים בנביא:

"הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא"

היא כנגד השבת התכליתית , שהיא האלף השביעי - יום ה', תכלית היסטוריית עוה"ז

ככתוב במסכת סנהדרין בפרק 'חלק':

'אמר רב קטינא שית אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב (הכוונה חרוב מיצר הרע)

שנאמר (ישעיהו ב, יא) ונשגב ה' לבדו ביום ההוא.

תניא כותיה דרב קטינא: כשם שהשביעית משמטת שנה אחת לז' שנים,

כך העולם משמט אלף שנים לשבעת אלפים שנה,

שנאמר: ונשגב ה' לבדו ביום ההוא,

ואומר (תהלים צב, א) מזמור שיר ליום השבת - יום שכולו שבת

ואומר (תהלים צ, ד) כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור'

על השבת השניה אנחנו מתפללים במנחה של שבת

יַעֲקב וּבָנָיו יָנוּחוּ בו. מְנוּחַת אַהֲבָה וּנְדָבָה. מְנוּחַת אֱמֶת וֶאֱמוּנָה. מְנוּחַת שָׁלום הַשְׁקֵט וָבֶטַח. מְנוּחָה שְׁלֵמָה שֶׁאַתָּה הוּא רוצֶה בָהּ. יַכִּירוּ בָנֶיךָ וְיֵדְעוּ כִּי מֵאִתְּךָ הִיא מְנוּחָתָם. וְעַל מְנוּחָתָם יַקְדִּישׁוּ  אֶת שְׁמֶךָ

אנחנו אוטוטו שם , בתוספת השבת הגדולה, שמתחילה באלף הששי כבר מעכשיו, כ200 שנים לפני האלף השביעי, שהעולם הולך וגולש לתוך השבת מ"צהרי" האלף הששי

אנחנו כעת בשעה 1-2 בצהרים, עפ"י 'שעון האלף הששי'

צריך לפקוח עיניים ולראות שהעולם כבר בדרך לשם

שבת שלום

ושבת גדולה שלום

איזה חילוקים עושים של אח"כ ושלל עכשיו?

תודה, שכוייח! (:

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים