את יודעת היינו ילדים כאלה
טובים יותר בלדבר, פחות בלכתוב
אהבנו לטייל בחוץ וגם אם גשם
היה יורד כאילו לא ירד עשור

ומזל שיש חגים כי את חוזרת
וישנה איתי צמוד חצי שמיכה
והאחים שלך בחוץ, עושים תופסת
אז בואי נצא עכשיו, סיגריה בשקיעה

ומי יחזיר אותך אליי בשעה כזאת
מי ישמור עלינו
ויתרתי על הכל ואת עוד לא כאן
תעזבי שטויות
כל זה בשבילנו

את יודעת היום הכל נראה אחרת
והרחוב שלי מזמן הפך שונה
את העצים הירוקים החליפו בניינים כל כך גבוהים
ומהכל נותרו לי רק געגועים

ומזל שיש שירים כדי לברוח
להיכנס הכי עמוק אל תוך עצמי
להתפלל שמשו טוב עכשיו קורה לך
כי את שלי ולא חשוב איפה תהיי

ומי יחזיר אותך אליי בשעה כזאת
מי ישמור עלינו
ויתרתי על הכל ואת עוד לא כאן
תעזבי שטויות
כל זה בשבילנו
כל זה בשבילנו

המון לא הייתי פה.
זה כי לא הייתי צריכה, פשוט כי שכחתי מעצמי ומזה.

לאחרונה נרגע קצת הלב כי יש לו מענה, אבל הגוף, הגוף כואב. השכל משתגע.
איך אפשר לחיות ככה לעזעזל, לא להיות אתה, לא למצוא מקום, לחפש בטירוף כל הזמן.
איך זה שאין אף פעם שקט, איך זה שזה מה שאנחנו הכי רוצים, כולנו, ולא מקבלים אף פעם.

לאחרונה שמעתי דיבורים יפים ומילים גבוהות ואהבות גדולות ולא מצאתי מקום בתוך זה. אני מנותקת מעצמי. אני רוצה שינוי גדול.


אני רוצה לחיות על אמת.

אני שואנת את האיש המסריח הזה

אני עדיין מחכה

לא רוצה אותה.
מגיע לך מכות רק על זה שהיא חשבה שיש לה זכות לענות.
מוח פלדה.

שירים מפגרים שבאים מדויק.
העולם הזה חרא שבא ללמד אותנו כמה אנחנו יכולים להרים רגל מהחרא, להתנקות מהסירחון ולהסריח שוב. אבל דווקא להסריח טוב, כי זה כבר מוכר ולפעמים זה מסריח יותר ויותר

התעייפתי מעצמי