"כל החולשות הגופניות והרוחניות, כל המחשבות הפסולות, וכל הרעיונות המדלדלים, המטשטשים את הכישרון ואת הבהירות הנשמתית, באים רק מחיסרון הארה של הנשמה העצמית. חסרון הזלת טל החיים היסודי, של הרצון וההרגשה, ההכרה והתשוקה, ממהותה הפנימית".

אבל בסופו של דבר, האדם אינו מחפש סיבוכים. הוא רוצה חיים פשוטים, מציאות פשוטה, להיות פשוט.
אז הוא מבקש.
הוא מבקש לצאת מהסיבוכים, הוא מבקש שיהי'ה פשוט.

אבל בעצם בעצם, גם אם הוא לא יודע, מה שהוא באמת מבקש זה להתחבר לעצמו. להיות עצמו. לחיות את עצמו.
כי: "כששוכחים את מהות הנשמה העצמית, כשמסיחים דעה מלהסתכל בתוכיות החיים הפנימיים של עצמו, הכל נעשה מעורבב ומסופק..."

אבל יש פתרון.:

...והתשובה הראשית, שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל הא-לקים, אל נשמת כל הנשמות, וילך ויצעד הלאה מעלה מעלה בקדושה ובטהרה".

האדם שעושה תשובה, תשובה אמיתית, עושה בעצם חזרה לפנימיות שלו. הוא לומד מי הוא באמת, מכיר את עצמו באמת. הוא הוא, ולא אף אחד אחר.

פסח זה הזמן לגלות את התשובה הזאת. בפסח אנחנו בני חורין. ומה זה בן חורין? בדיוק זה. כמו שהרב אומר:

"החירות הצביונית היא אותו הרוח הנישאה שהאדם וכן העם בכלל מתרומם על ידה להיות נאמן להעצמיות הפנימית שלו, להתכונה הנפשית של צלם א-לוקים אשר בקרבו, ובתכונה כזאת אפשר לו להרגיש את חייו בתור חיים מגמתיים, שהם שווים את ערכם. מה שאין כן בעל הרוח של העבדות, שלעולם אין תוכן חייו והרגשתו מאירים בתכונתו הנפשית העצמית, כי אם במה שהוא טוב ויפה אצל האחר השולט עליו איזו שליטה שהיא".

אם אתה רוצה להיות באמת חופשי, אתה מבקש להיות חופשי, אתה צריך להיכנס לעצמך, להכיר את עצמך. לא להיות מושפע מכוחם של צדדים אחרים, מגמתיים שלא לקודש.
ואז, לא רק שאתה בן חורין, אלא שמאליו תמצא את כל התשובות לבירורים העמוקים שלך.

אחרי שהאדם מזוכך, טהור למדרגתו, מגיעים הכיסופים.

כיסופים, בשונה מרצונות, הם קשורים מאוד באדם עצמו, עד שאי אפשר לו לרצות אחרת מהכיסופים, כי הם כבר ממש חלק מנשמתו.

האדם כוסף שהעולם יענה לעצמו על ה"אייכה". הוא ענה, עכשיו הוא רוצה שהעולם יענה. הוא רוצה לממש את התכלית שבשבילה הוא כאן. "עם זו יצרתי לי - תהילתי יספרו". (זה יסוד חוזר במהר"ל, שתכלית ישראל היא לעשות את ה' אחד, מופיע גם בפרי צדיק לפורים כזכור לי...).

הוא כוסף לגאולה. הוא כוסף ש: "וראו כל העמים כי שם ד' נקרא עליך". מתוך כך: "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דיבר". כל בשר. האדם אוהב את כולם, בלי שום יוצא מן הכלל. כמו שאומר הרב במידות, אהבה (כדאי להסתכל בכל הפסקאות שם):
 

ה. אהבת הבריות צריכה להיות חיה בלב ובנשמה, אהבת כל האדם ביחוד. ואהבת כל העמים כולם, חפץ עילוים ותקומתם הרוחנית והחמרית, והשנאה צריכה להיות רק על הרשעה והזוהמא שבעולם. אי-אפשר כלל לבא לידי רום-הרוח של "הודו לד' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו"‏ בלא אהבה פנימית, מעמקי לב ונפש, להיטיב לעמים כולם, לשפר את קניניהם, לאשר את חייהם."

כמובן שאסור לשכוח:

ח. "אע"פ שלפעמים אהבת הבריות מקפת היא את הכל, ונכנס גם רשע בכלל האהבה, אין זה מגרע כלל משנאת הרע, אדרבא היא מחזקת אותה. שהרי ודאי לא מצד הרשעות של הרע הוא נכנס בכלל האהבה, אלא מצד חלק הטוב שבו, שהאהבה אומרת שהוא נמצא בכל מקום, וכיון שמפרידים את חלק הטוב לאהבה אותו, נשארה השנאה לחלק הרע מפולשת וגמורה".

והאדם כוסף, ומכיוון שזה חלק ממנו הוא פועל בשביל זה, וכך לאט לאט מגיעה המדרגה של "אני ה', בעתה אחישנה". בעז"ה, שנזכה!

 

ראשית,

האדם מבין שהסיבוכים, הקשיים, הם טובים. (בשבת, יש בגולה שכולם מבינים את זה, עין אי'ה על "שבת היא מלזעוק").

לאחר מכן,
האדם שמח בייסורים, ואף מבקש אותם.

לבסוף:
האדם כוסף זאת לשאר העולם, (אז הוא כבר לא שמח בייסורים, כי הוא לא צריך מקפצות, הוא רוצה בני'ה רוחנית שלבית ומסודרת, עיי' עין אי'ה על "לא הן ולא שכרן".)

הבני'ה היא בשלבים. פרט - ישראל - כלל.
כמו שהרב אומר בעין אי'ה ברכות א א:

"... והנה בגלות, הדומה לערב, עיקר פעולתנו היא רק בנוגע לעצמנו, כדי לעמוד בפני הגלים העוברים עלינו בעז שם ד'. ע"כ בלילה שייך אמונה, מי שלא אמר אמת ואמונה ערבית לא יצא יד"ח. כי לעצמינו די לנו האמונה וקבלת אמת מאבותינו, שראו עין בעין אור ד' וכבודו. אמנם בעת הגאולה שתרום קרן ישראל, אז ממילא תבא שעת הפעולה של ק"ש דשחרית, אהבה רבה, שכל העמים יאמרו שאור ישראל יהי' לאור עולם. ע"כ אז יתגלו טעמי תורה, ולא יהי' עוד אור יקרות וקפאון, אלו טעמי תורה שיקרים בעוה"ז קפוים יהיו לע"ל..." (חשוב מאוד ללמוד את כל הפסקה...).

וזה גם עניין - "בבוקר חסדך, אמונתך בלילות" - האמונה הנה הבני'ה האישית, לעומת חסד שזה דבר שיוצא ממני החוצה, זה משהו שהאדם נותן, לא מקבל...

בעז"ה, שנזכה לכל המדרגות, ולהבין מה באמת באמת הקב"ה רוצה ממנו

במחשבה שנייה, אתה שוזר פה מהלכים ודברים של הרב זצ"ל, כך שגם אם הוצאת את זה ממילים של שיר של שולי רנד, הכל טוב..
ממש יפה ויישר כוח...!!

חשבתי רק אני ער

זה יפה ממש ממש.

תודה לך ול@כיפת ברזל-סרוגה

ואמנם יש קדושה בשירים, אך בעיקר מתכוונים למנגינה, לא למילים, שהרי ודאי שלא נאמר שהמילים ששולי רנד כתב(עם כל הכבוד, ויש לי כבוד...), הן לא יותר עמוקות מאשר המילים שהרב זצ"ל כתב, ולכן לפי דעתי לפתוח פירוש רש"י על שירים זה מיותר, אפשר ללמוד הרבה יותר מכתבים של הרב זצ"ל וכדו'...
אבל בסדר, אם זה עושה לך טוב ואתה מוצא בזה משהו שאין בכתבים של הרב זצ"ל, תיהנה...
אבל יישר כוח על מה שכתבת, יפה מאוד...!!

אבל לפעמים אתה יכול יותר לדבר לאנשים דרך שירים, ולא דרך פסקאות של הרב..

יישר כוח...!!

אתה לא יכול לזמזם לך פסקאות של הרב במצבים קשים, לעומת שירים של שולי

באמת באתי לכתוב ש@נבוכי הדור כן מזמזם פסקאות של הרב זצ"ל במצבים קשים...

תאמין לי, זה ממש כיף

למרות שיש משפטים מוכרים שאולי כן...
ויש מילים של הרב זצ"ל שהולחנו ואני מת על השירים האלו: "כנפי רוח", "ישמח ליבי" ואולי עוד שירים שאני לא זוכר כרגע...
אז אותם אתה בהחלט יכול לזמזם...
אבל בעיקרון אתה צודק..

השרשור הזה נשמע יותר קיצוני מהיחס של ברסלב וחבד לאדמורים שלהם.





@רוצה להשתחרר רואה? יש גם תופעות 'חסידיות' כאלה.
 

"אל תעשו לי קוקיסטים"...

אני לא חזק בקיום המימרא הזאת

 

ממש ממש לא מסכים...!!
חלילה וחס...!!
אנחנו הולכים בדרכו של הרב זצ"ל, אך איננו מעריצים אותו, כלל וכלל לא...!!
"את ה' תעריצי"-רק הקב"ה והרב זצ"ל אומר זאת בעצמו...!
נכון, אנחנו לומדים ממנו והולכים בדרכו, אך לא מעריצים אותו וממש לא כמו החסידות וכו'...
והחסידות זה כבר מתחיל להיות בגדר של "עבודה זרה" או "כת"...
ושלא נתחיל את הדיון הזה, בבקשה...

(בעיקר  הסקתי ככה מכך שצריך היתר מיוחד להנאות ולהתחזק גם משירים ותורות אחרות. כך היה נשמע לי מהלך הרוח של התגובות אבל בסדר.

 אולי אני טועה🤷‍♀️)

 

זה לא שבלעדי זה לא היינו שומעים שירים, אלא אסמכתא בעלמא.

יפה,שנון

רש''י אומר שכשהקב''ה שאל את אדם הראשון אייכה, זה לא שהוא לא ידע באמת איפה הוא, אלא שהוא רצה לפתוח עמו בדברים, אז אולי באמת גם אנחנו כשאומרים לקב''ה אייכה זה צריך להיות רק כדי לפתוח בדברים לשם חיזוק ולא חלילה לשקיעה בדיכאון ורחמים עצמיים

ד''א אפשר לומר כפירוש האדמו''ר הזקן בעל התניא שאומר- אייכה, לאיפה אתה הגעת בחיים שלך, איזה מהיעדים שהצבת לעצמך הצלחת להשיג? לאן אתה שואף להגיע? וכו'... ואז יוצא שבעצם האייכה שבשיר מדבר עלי!

(תודה! בלעדיך לא הייתי חושב עלזה)

אין עליך כיפה!

אשכרה.

קפוץ לי