היום היה לי פגישה עם מנהלת של איזה מוסד לימודי
היה מזעזע ביותר, היא בקושי שאלה ודיברה עלי. היא התייחסה רק להורים,
כן, להורים החמודים שלי שגרושים מאז שהגיעו לרבנות נשואים ויצאו גרושים.
לאבא שנשא לו אישה נוספת ולשלושת הילדים שנולדו להם.
ולאמא האהובה שלי שעשתה שטויות רבות מנשוא ולבסוף נותרה בחוץ. לבן זוג שלה.
לעובדה שהיא חילוניה ואני דתית ואנחנו גרות ביחד.
למערכת היחסים שלי עם אבא (תספרי לו שקיבלת מחזור? וואט??? ברור שאני יגיד לו. בעיקר הוא יבין לבד כי הוא רואה שאני עצבנית יותר מהרגיל....הוא אבא שלי! הלואווווו!!! )
לאיך אבא מתייחס לאמא. האם יש ביניהם קשר כרגע (כן ממש. יש להם קשר נינוח וקסום, מלא שלווה ועזרה ואחווה הדדית).
למה אני בעצם לא עוברת לגור עם אבא (כי נוח לי יותר אצל אמא.... ואבא עם כל הכבוד בנה לו בית אחר משלו. זה לא המקום שלי. סורי)
איך אני מצליחה לשמור על הלכות והליכות בבית שהאמא היא חילונית. (דבר ראשון אמא עוזרת לי בזה מאוד. מכינה איתי את השבת וכזה, עושה הכול כדי שאני יוכל לחיות את חיי כמו שאני רוצה. דבר שני כשאני צריכה משהו אני הולכת לאבא או לאחותי/אחי שנשואים כדי לשאוב כוח)
וכל השיחה הזו הייתה בכזה טון מזלזל, כאילו תראי את המשפחה ההרוסה שלך, למה שאת תצאי אחרת?
למה בכלל שנקבל אותך לפה אם זה יהיה העתיד שלך בסוף? את יודעת כמונו שזה ככה הולך להיות אז למה את בכלל נאבקת לשינוי?
ואז התפרצתי וצעקתי לה בקול, אני בוחרת איך החיים שלי יראו! את ולא המשפחה שלי ולא אף אחד אחר בעולם יכול לקבוע לי איך יראה העתיד שלי. הוא שלי! ורק אני מעצבת אותו!
ואם ’הוד מעלתה’ רואה שאולי זה מה שיצא ממני את צריכה להתבייש בעצמך! את לא אשת חינוך! את מיאשת את הבנות! לא מעודדת אותם לצמיחה ושינוי! ואם זאת הגישה של הבית ספר הזה אני לא רוצה להיות פה! באמת תודה לך שאולי בסוף תועלי בטובך הרב לקבל אותי. אני לא רוצה גם להיות פה! שלום ולא להתראות! וניתקתי את הזום.
אני פשוט רעדתי מכעס. כולי רעדתי. במבט לאחור אני לא מצטערת שאמרתי לה את זה. ממילא זה הגיע להם ואני מקווה שהיא תפנים את זה ותעשה שינוי.
אבל עכשיו אני עדיין תקועה עם הבעיה הקודמת, מוסד לימודים.
ניראה לי אני כבר יודעת מה תהיה התשובה של המנהלת הזו....
אז בכול מקרה צריך לקוות לטוב וזהו.
תודה הרבה שפרקתם יחד איתי. עזרתם לי מאוד❤
היה מזעזע ביותר, היא בקושי שאלה ודיברה עלי. היא התייחסה רק להורים,
כן, להורים החמודים שלי שגרושים מאז שהגיעו לרבנות נשואים ויצאו גרושים.
לאבא שנשא לו אישה נוספת ולשלושת הילדים שנולדו להם.
ולאמא האהובה שלי שעשתה שטויות רבות מנשוא ולבסוף נותרה בחוץ. לבן זוג שלה.
לעובדה שהיא חילוניה ואני דתית ואנחנו גרות ביחד.
למערכת היחסים שלי עם אבא (תספרי לו שקיבלת מחזור? וואט??? ברור שאני יגיד לו. בעיקר הוא יבין לבד כי הוא רואה שאני עצבנית יותר מהרגיל....הוא אבא שלי! הלואווווו!!! )
לאיך אבא מתייחס לאמא. האם יש ביניהם קשר כרגע (כן ממש. יש להם קשר נינוח וקסום, מלא שלווה ועזרה ואחווה הדדית).
למה אני בעצם לא עוברת לגור עם אבא (כי נוח לי יותר אצל אמא.... ואבא עם כל הכבוד בנה לו בית אחר משלו. זה לא המקום שלי. סורי)
איך אני מצליחה לשמור על הלכות והליכות בבית שהאמא היא חילונית. (דבר ראשון אמא עוזרת לי בזה מאוד. מכינה איתי את השבת וכזה, עושה הכול כדי שאני יוכל לחיות את חיי כמו שאני רוצה. דבר שני כשאני צריכה משהו אני הולכת לאבא או לאחותי/אחי שנשואים כדי לשאוב כוח)
וכל השיחה הזו הייתה בכזה טון מזלזל, כאילו תראי את המשפחה ההרוסה שלך, למה שאת תצאי אחרת?
למה בכלל שנקבל אותך לפה אם זה יהיה העתיד שלך בסוף? את יודעת כמונו שזה ככה הולך להיות אז למה את בכלל נאבקת לשינוי?
ואז התפרצתי וצעקתי לה בקול, אני בוחרת איך החיים שלי יראו! את ולא המשפחה שלי ולא אף אחד אחר בעולם יכול לקבוע לי איך יראה העתיד שלי. הוא שלי! ורק אני מעצבת אותו!
ואם ’הוד מעלתה’ רואה שאולי זה מה שיצא ממני את צריכה להתבייש בעצמך! את לא אשת חינוך! את מיאשת את הבנות! לא מעודדת אותם לצמיחה ושינוי! ואם זאת הגישה של הבית ספר הזה אני לא רוצה להיות פה! באמת תודה לך שאולי בסוף תועלי בטובך הרב לקבל אותי. אני לא רוצה גם להיות פה! שלום ולא להתראות! וניתקתי את הזום.
אני פשוט רעדתי מכעס. כולי רעדתי. במבט לאחור אני לא מצטערת שאמרתי לה את זה. ממילא זה הגיע להם ואני מקווה שהיא תפנים את זה ותעשה שינוי.
אבל עכשיו אני עדיין תקועה עם הבעיה הקודמת, מוסד לימודים.
ניראה לי אני כבר יודעת מה תהיה התשובה של המנהלת הזו....
אז בכול מקרה צריך לקוות לטוב וזהו.
תודה הרבה שפרקתם יחד איתי. עזרתם לי מאוד❤
- לקראת נישואין וזוגיות