ב"ה דווקא בדיקת חמץ זרמה אצלנו טוב, אבל זה ממש מוכר שהמריבות של הילדים כל כך מתסכלות, ובמיוחד בזמן של קיום מצווה - שהכי יש רצון שזה יהיה בשמחה, שתישאר מזה חוויה טובה...
אהבתי את מה שכתבת על עצמך, זה ממש נראית לי דרך נכונה להתמודד עם כזה קושי -
'אמא עייפה שלוקחת את זה קשה, אחרי ימים של עבודה מאומצת.' - קודם כל את מבינה את עצמך, את המקום שאת נמצאת בו. מה זה עושה לך, ואיזה עוד רקע משפיע עלייך ועל התגובות שלך.
'אמא שרוצה בית שמח וכייפי מעל לכל.' - את זוכרת למה זה כל כך מפריע לך. לאן בעצם את שואפת, ומה באמת היית רוצה שיקרה פה.
'אמא שבורחת אליכן כי אחרת אני אצרח מתסכול כאן.' - את מוצאת פתרון לעזור לעצמך לשלוט בתגובות שלך ולא להתפרץ על הילדים.
אז קודם כל - איך שאת כותבת ממש מתוך הקושי כבר מראה שאת עובדת על עצמך. ואני גם לומדת ממך...
ומה שאני עוד יכולה להוסיף, שזה מאוד קשה לזכור תוך כדי, והרבה פעמים אני בעצמי לא מצליחה, אבל אני משתדלת להזכיר לעצמי בכל פעם מחדש - שזה שהילדים רבים, זה כי ה' רצה שזה יהיה ככה, וכל מריבה שלהם זה עוד ניסיון בשבילי, עוד הזדמנות בשבילי לעבוד על המידות שלי.
אומנם אני רוצה וחולמת על בית שמח וכייפי מעל הכל (מזדהה עם ההגדרה שלך...), אבל ה' רצה אחרת - כי עובדה שבכל בית בריא ורגיל, יש מידי פעם מריבות של ילדים (כמובן שאם זה מוגזם אז צריך לברר מה קורה ואיך משנים, אבל ברור שזה לא המצב אצלכם...). אז ה' רוצה שבחלק מהזמן נתמודד גם עם המריבות של הילדים, וזה חלק מהותי מהעבודה שלנו כהורים.
וזה שהצלחת לברוח לפורום כדי לא לפרוק את התסכול על הילדים, זה העמידה שלך בניסיון.
וכשאני מרגישה שלא מספיק עמדתי בניסיון (כן התפרצתי וכעסתי, או שברחתי אבל אני חושבת שהיה נכון יותר להגיב אחרת), אז אני משתדלת לקחת גם את החוסר הצלחה בתור משהו שיקדם אותי - אני עושה בירור עם עצמי ומדמיינת איך כן הייתי רוצה להגיב, למה חשוב לי להגיב ככה, מה יעזור לי לזכור את זה בפעם הבאה, ואז אני יכולה לשמוח גם בכישלון שהיה, כי בזכותו בניתי לי כלים שיעזרו לי יותר בניסיונות אחרים.
(גם את זה אני לא תמיד עושה - זה דורש לפנות זמן ומחשבה ולא תמיד יש לי כוח, אבל כשאני מצליחה כן לעשות את ההתבוננות הזו, אז זה ממש עוזר).