בניין האמונה בשכל ורגש בעבודת ליל הסדר
בליל הסדר עם ישראל נולד, ובכל שנה כדברי הרמח"ל הידועים, מתחדש אותו כוח רוחני שהאיר בעבר, ומאיר כדוגמת הארת זמן יציאת מצרים. בכל שנה עם ישראל מתחדש, בכלל ובפרט. וסדר ליל פסח, על כל פרטיו, תפקידו לבנות 'צורת אדם' רוחנית שלימה, על כל מרכיביה. לחדש את עצמנו עם כל המרכיבים הרוחניים שצריכים להיכלל באישיות האדם.
יש באדם צד שכלי וצד רגשי. ואת שניהם אנו מחדשים ומעצימים, ע"י אכילת המצה ושתיית ארבע הכוסות.
המצה היא כנגד הצד השכלי, כמובא בספרי רבותינו בעלי הסוד, ששלוש המצות הן כנגד שלוש הספירות העליונות - חכמה בינה ודעת.
המצה נקראת בזוהר "נהמא דמהימנותא" - "לחם האמונה". הלחם, שמאכל הבסיסי של האדם, מבטא את הקשר היסודי בין הבורא לנברא, באשר בו תלויה נקודת החיים הגשמית שלו. מאכלים אחרים הם חיצוניים יותר, מסביב, אבל הלחם הוא הנקודה הפנימית של תלות הנברא בבורא. המצה, שהיא לחם טהור - קמח ומים בלבד בלי כל תוספת שהיא, אפילו לא אוויר, מבטאת את מהות הלחם הנ"ל בטהרתו.
ולפיכך המצה היא לחם האמונה, סגולתה היא להחדיר בנפש את האמונה הפשוטה, הבסיסית והתלותית, שלנו, בבורא עולם.
חז"ל אמרו ש'אין התינוק יודע לקרוא אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן' - הלחם קשור לעניין הדעת.
לעומת זאת, ארבע הכוסות מעצימות את הצד הרגשי; היין מבטא רגש, שמחה, והתלהבות, וארבע הכוסות מחדירות בנשמת האדם את ההתלהטות והעמקת הרגשות השואפים מעלה. היין של ארבע הכוסות הוא כמו המקבילה הרוחנית של דם האדם - "הדם הוא הנפש"החיות הפנימית, הלב; והמצות הן המקבילה הרוחנית של הגוף עצמו, העצמות, העצמיות, השכל והדעת.
וכדברי חז"ל שהלובן שבגוף בא מהאב, והאודם בא מהאם; מהלובן הם העצמות והמוח, והדם מהאודם ששייך לצד האם.
האב מבטא את צד השכל והדעת, ובמישור החינוכי זהו תפקידו, והאם מבטאת את צד הרגש, וזהו תפקידה במישור זה.
כך שהמצה היא כנגד ה'אב', והכוסות הן כנגד ה'אם'.
ובעומק, המצה היא כנגד ה'חכמה' שמכונה 'אבא' והכוסות כנגד הבינה שמכונה 'אמא', ומלבד זאת - גם המצות וגם הכוסות מתחלקות חלוקה פנימית לחכמה בינה ודעת, כדלקמן.
להפנמת האמונה בשכל ישנם שלושה שלבים - חכמה בינה ודעת, כנגד שלוש המצות.
המצה העליונה היא כנגד החכמה. חכמה היא עצם הידיעה - עצם האמונה הפשוטה במציאות הבורא. ולכן מכוונים עליה בברכת 'המוציא לחם מן הארץ' - הברכה שמבטאת את הקשר הנ"ל של הנברא לבוראו, הפשוט והבסיסי.
המצה האמצעית היא כנגד בינה. הבינה היא הבנת משמעות הדבר ועומקו - ולכן עליה מכוונים בברכת "על אכילת מצה" והיא הנאכלת לשם המצווה. מצוות אכילת מצה היא כנגד הבינה, הבנה מעמיקה של יסודות האמונה,ףמעבר לעצם ידיעתם.
המצה התחתונה היא כנגד דעת. דעת היא חיבור, כידוע, חיבור של האדם לאמונה שבתוכו, והפנמה של העומק שלמד והבין בשכלו. במצה זו מקיימים את הכורך, שהוא מנהג שישראל קיבלו על עצמם ולא מחמת ציווי התורה - שדבר זה מבטא קשר אישי וחיבור לתורה ומצוותיה, שהוא ה'דעת'.
כך שלוש המצות משלימות את התחדשות והתעצמות הצד השכלי באור האמונה.
כאמור, גם ד' הכוסות, אע"פ שהכותרת הראשית שלהן היא 'בינה', מתחלקות חלוקה פנימית לחכמה בינה ודעת.
הדעת, שהיא הפנמה של הדברים, מתחלקת לשתיים: הפנמה של החכמה, והפנמה של הבינה.
כוס הקידוש היא כנגד החכמה - בקידוש אני מכריזים על עצם יסודות האמונה, יציאת מצרים והבחירה בעם ישראל.
הכוס השנייה היא על ברכת 'גאל ישראל' הנאמרת לאחר המגיד - והיא כנגד הבינה - הבנה דרך סיפור יצי"מ כיצד מלכותו יתברך מופיעה בעולם.
הכוסות האחרונות הן כנגד הדעת - הפנמה של הדברים והכרה באמונה מתוך עצמיות הנפש, וע"פ הכרתה בחווית מציאות האלהות בחייה שלה.
הכוס השלישית נאמרת על ברכת המזון - כנגד 'דעת חסדים' המקבילה לחכמה. בברכת המזון האדם מודה על החיים שמקבל מהקב"ה ובכך מפנים בתוכו דרך החיים והמזון שלו את עצם האמונה ואת תלותו בבורא.
הכוס הרביעית נאמרת על ההלל - כנגד 'דעת גבורות' המקבילה לבינה. (החסד מקביל לחכמה בציר הימין, והגבורה מקבילה לבינה בציר השמאל). ההלל של ליל הסדר עניינו הוא הודאה (ויש להאריך בזה בהיבט ההלכתי והרעיוני, ואין כאן מקומו). ההודאה נובעת מתוך האדם כשיש לו הכרה פנימית בהבנה של מציאות ה' והטוב הרוחני והגשמי שהטיב עימו. ההלל מבטא את החיבור הפנימי לאמונה בתצורה העמוקה יותר שלה, באופן של 'בינה' - הבנת העומק והתבוננות במהות ניסי יציאת מצרים.
יש עוד להאריך על דרך זו בביאור קערת הסדר ומה שבתוכה, שהם כנגד שבע הספירות התחתונות, והמיפוי שלהם מקביל בדיוק לזה של הספירות-
זרוע חסד ביצה גבורה,
מרור תפארת,
חרוסת -נצח כרפס-הוד
חזרת - יסוד
ןהקערה עצמה שמאחדת את כל הכוחות יחד היא כנגד מידת המלכות, שעניינה הוא לבטא בפועל את מכלול המידות כדבר אחדותי.
ואין כאן מקומו, ותן לחכם ויחכם עוד.
בליל הסדר נבנה בעצמנו קומה חדשה, וניטען בכוחות נפש רוח ונשמה מחודשים לקראת המסע של תיקון העולם, שעם ישראל התחיל לצעוד בו לפני 3332 שנה, ובכל שנה ושנה מתקדמים שלב נוסף בדרך, וכל אחד ואחד מאיתנו - בחייו האישיים ובעבודת ה' הפרטית שלו - נוטל חלק באותו מסע, באותו תהליך של ההתעלות הקוסמית החובק אדם ועולם.
(הדברים מבוססים על שיחות הרש"ד פינקוס זצ"ל)
