במשפחה שלו יש נטייה לחלק עצות. למשל:
קר לתינוק, חם לתינוק, תעשו ככה, תעשו אחרת.
אני ממש משתגעת מזה. ואני עוד לפני הלידה.
כשזה קורה מול גיסות/אחים שלו אני מתעצבנת בתוכי ממש.
נכון, הסיטואציה שונה (כי יש לו אח שגר ביחידה של ההורים, אז התינוקת לו גדלה גם אצל ההורים שלו/סבא וסבתא שלה).
אני באופן כללי בנאדם די פרטי. אם הם מדברים על קרעים בלידה/דלקות בשד וכו של בת דודה שלו, למשל, אצלי -זה משהו שאני משתגעת ממנו.
אלו דברים אישיים בעיני, ולא שייך לספר אותם לאנשים אחרים, גם אם אתם יודעים.
עוד דוגמא (לא ספציפית בענין תינוקות, אבל כדי להסביר) אח שלו וגיסתו קנו דירה חדשה, משפצים וכו. דיברנו על בחירות כלכליות וכל מיני כאלה ואז אמא שלו אמרה משהו על זה שאם אח שלו וגיסתו החליטו להכנס לחובות, מתוך החלטה מודעת בשביל השיפוצים אז משהו.
ואני התכווצתי על הכיסא שישבתי עליו, כי זה עניין אישי ובחירה אישית שלהם, ואמא שלו לא אמורה לספר את זה. אם הם ירצו, הם יספרו לנו.
בקיצור...
אני מאוד שומרת על הגבולות שלי. אם אני בוחרת לשתף/לבקש עצות זה משהו אחד, ואם שואלים/אומרים לי בלי שאני מבקשת זה ממש מפריע לי.
לשמחתי, אנחנו דתלשים וכו, אז היינו אצלם רק בחג (ולא בשבת), אבל חזרתי מאוד טעונה וביקשתי מבן הזוג שלקראת הלידה יבקש מהם, בצורה שמתאימה, שלא יתנו עצות אם אני לא מבקשת.
כלומר, שיגידו לו מה שהם רוצים, אבל בסביבה שלי - רק אם אני מבקשת. אני לא צריכה שאנשים יגידו לי אפ לתינוק שלי חם/קר אם הוא רעב/עייף וכו.
אני מניחה שאני בעצמי לא אדע דברים ואהיה חסרת ביטחון, לא רוצה התערבויות מבחוץ, אפילו אם זה מתוך כוונה טובה (וזה תמיד מתול כוונה טובה. המשפחה שלו באמת אנשים טובים ואכפת להם).
כשאמרתי לו את זה הוא התחיל לומר משהו שזו בחירה שלי אם להקשיב או להתעלם (וישר התחלתי להתקומם, כי אני לא יכולה לא לשמוע דברים שאומרים מסביבי. יש כאלה שלא שומעים אלא אם כן הם מקשיבים. אני בדרכ שמה לב גם אם אני לא ממש רוצה, וגם אם אני יחסית מרוכזת במשהו אחר).
בגלל שהיה לי קשה החג אצלם, לא היתה לי ככ סבלנות להמשיך לשמוע אז אמרתי לו שאני קודם נכנסת למקלחת ואז נראה.
כשיצאתי הוא התחיל לומר שזו בקשה לא הוגנת כלפיהם. וכשראיתי שאני מיד מתקוממת אמרתי לו שאני מבקשת לדבר על זה מתישהו אחר, כי אני רואה שאין לי סבלנות לדבר על זה כמו שצריך.
מה אני מבקשת?
א. אשמח לשמוע שיש כאן נשים שמבינות את מה שאני אומרת.
ב. אשמח לשמוע עצות של איך כן אפשר לנסות לסנן אמירות/עצות לא רצויות, גם אם אני בנאדם ששומע מה שאומרים בסביבה שלו, גם אם אני לא רוצה.
תודה!
כמו כן, יצא ממש ארוך, אז תודה למי שקראה עד הסוף.
קר לתינוק, חם לתינוק, תעשו ככה, תעשו אחרת.
אני ממש משתגעת מזה. ואני עוד לפני הלידה.
כשזה קורה מול גיסות/אחים שלו אני מתעצבנת בתוכי ממש.
נכון, הסיטואציה שונה (כי יש לו אח שגר ביחידה של ההורים, אז התינוקת לו גדלה גם אצל ההורים שלו/סבא וסבתא שלה).
אני באופן כללי בנאדם די פרטי. אם הם מדברים על קרעים בלידה/דלקות בשד וכו של בת דודה שלו, למשל, אצלי -זה משהו שאני משתגעת ממנו.
אלו דברים אישיים בעיני, ולא שייך לספר אותם לאנשים אחרים, גם אם אתם יודעים.
עוד דוגמא (לא ספציפית בענין תינוקות, אבל כדי להסביר) אח שלו וגיסתו קנו דירה חדשה, משפצים וכו. דיברנו על בחירות כלכליות וכל מיני כאלה ואז אמא שלו אמרה משהו על זה שאם אח שלו וגיסתו החליטו להכנס לחובות, מתוך החלטה מודעת בשביל השיפוצים אז משהו.
ואני התכווצתי על הכיסא שישבתי עליו, כי זה עניין אישי ובחירה אישית שלהם, ואמא שלו לא אמורה לספר את זה. אם הם ירצו, הם יספרו לנו.
בקיצור...
אני מאוד שומרת על הגבולות שלי. אם אני בוחרת לשתף/לבקש עצות זה משהו אחד, ואם שואלים/אומרים לי בלי שאני מבקשת זה ממש מפריע לי.
לשמחתי, אנחנו דתלשים וכו, אז היינו אצלם רק בחג (ולא בשבת), אבל חזרתי מאוד טעונה וביקשתי מבן הזוג שלקראת הלידה יבקש מהם, בצורה שמתאימה, שלא יתנו עצות אם אני לא מבקשת.
כלומר, שיגידו לו מה שהם רוצים, אבל בסביבה שלי - רק אם אני מבקשת. אני לא צריכה שאנשים יגידו לי אפ לתינוק שלי חם/קר אם הוא רעב/עייף וכו.
אני מניחה שאני בעצמי לא אדע דברים ואהיה חסרת ביטחון, לא רוצה התערבויות מבחוץ, אפילו אם זה מתוך כוונה טובה (וזה תמיד מתול כוונה טובה. המשפחה שלו באמת אנשים טובים ואכפת להם).
כשאמרתי לו את זה הוא התחיל לומר משהו שזו בחירה שלי אם להקשיב או להתעלם (וישר התחלתי להתקומם, כי אני לא יכולה לא לשמוע דברים שאומרים מסביבי. יש כאלה שלא שומעים אלא אם כן הם מקשיבים. אני בדרכ שמה לב גם אם אני לא ממש רוצה, וגם אם אני יחסית מרוכזת במשהו אחר).
בגלל שהיה לי קשה החג אצלם, לא היתה לי ככ סבלנות להמשיך לשמוע אז אמרתי לו שאני קודם נכנסת למקלחת ואז נראה.
כשיצאתי הוא התחיל לומר שזו בקשה לא הוגנת כלפיהם. וכשראיתי שאני מיד מתקוממת אמרתי לו שאני מבקשת לדבר על זה מתישהו אחר, כי אני רואה שאין לי סבלנות לדבר על זה כמו שצריך.
מה אני מבקשת?
א. אשמח לשמוע שיש כאן נשים שמבינות את מה שאני אומרת.
ב. אשמח לשמוע עצות של איך כן אפשר לנסות לסנן אמירות/עצות לא רצויות, גם אם אני בנאדם ששומע מה שאומרים בסביבה שלו, גם אם אני לא רוצה.
תודה!
כמו כן, יצא ממש ארוך, אז תודה למי שקראה עד הסוף.
לפעמים העצות של האימהות והסבתות דווקא יעילות. אל תפסתי רק בגלל שאמא שלו אמרה את זה. 
). את מגדלת אותו, את תגדלי אותו, והדרך שתתווי תהיה הדרך שלך. אז כולם יכולים לדבר ולעוץ עצות. תקשיבי ותשמעי (אולי משהו אפילו יעזור לך) ומה שלא מתאים- להניח מיד בצד. מחילה, אבל כמו שזבל את שמה בפח, בלי רגש, בלי כעס, פשוט שמה וממשיכה הלאה, אותו דבר עם עצות שלא מתאימות לך. לא מתאים- לא שומרים. וזהו. 
