ענבר רצה לבדה על השביל שמוביל אל הבית.
רצה מעצמה, רחוק
היא רוצה לברוח, להשתיק את המחשבות.
נכון, היא קבעה עם יעל שידברו עוד מעט
אבל היא לא מסוגלת שיראו אותה ככה, במצב הזה. מספיק עד עכשיו כולם ריחמו עליה.
נכון, אמא לא פה ואבא לא כל כך מתפקד.
אבל האחים שלה בסדר וגם היא.
אז היא רצה כדי לשכוח קצת

היא ירדה לוואדי, הלכה ליד העץ
במקום הקבוע. שם יש מקום מסתור מהעולם
מזל שיש שם כבר חליל וגפרורים.
היא לקחה כמה זרדים וענפים והדליקה אש.
היא כל כך רצתה שהאש תדלק לה גם בלב.
מין בעירה כזאת שתדלק.
היא ניגנה לעצמה. 'דע לך שכל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד משלו'
היא חשבה לעצמה "לכל אחד יש לו יחודיות משלו, כמו שהיא למדה בשבת, שרבי נחמן אומר שלכל אחד יש נקודה שהיא מיוחדת רק לו. לכן, כשאומרים למישהו כל הכבוד, זה אומר שראינו את הנקודה שלו, שאין אותה לאף אחד אחר ואנחנו מעריכים את זה.
וגם זה מזכיר לה, שחברות טובה מבוססת על הידיעה שיש לחבר נקודה טובה שאין אותה לי ואני שמח בזה והנקודה הזאת מתאפשרת להתגלות"

@חסרת טאקט
אממ ניסיתי לכתוב, לא יודעת איך יצא.

|מכחיש קשר לעצמו| |בורח|