ולאחרונה החלטתי שאני לא יוצאת עם סימני שאלה ידועים מראש.

אז מחפשת דרך להבין טוב יותר מה הולך פה...

שהגדרה לחבר הכי טוב היא דינאמית 

נשמע לי שכדאי לצאת ולבדוק בעצמך את היכולות הבין אישיות שלו 

בעצם הענין, הרבה פעמים נותנים מספר של חבר ש'יודע איך לדבר' או של רב שמכיר אותו, ולא בהכרח החבר הכי קרוב.

זה שהוא אמר על מישהו שהוא החבר הכי טוב וההוא אומר שלא - בעיני זה אכן מעלה סימן שאלה, אם כי סיטואציה כזאת יכולה לקרות כאשר ההוא בחור מאוד פופולרי עם מלא חברים ולכן בעיניו הקשר אתו הוא ידידותי ותו לא.

טיפ בלי קשר: אפשר לבקש מהחבר מספר של חבר נוסף שמכיר את הבחור, וכך בעצם לברר עליו אצל מישהו שלא הוא נתן את המספר. 

אם התוכן של מה שנאמר עליו הוא תקין, את ההתחשבנות של מה הרקע שהביא למחשבה זו או אחרת הייתי משאיר לזמן שיהיה לי יותר מידע על הבחור

כלומר, כן נקודה שהייתי שומר לעצמי, ומסתכל, אפילו בהמשך, אם עולות נק' נוספות בנידון.

אפשר ורצוי לדון לכף זכות

גם לי קרה שהתקשרו אלי בחורים לברר על חברות שלי (גם קרובות) והם תפסו אותי לא מוכנה. 

לא כי החברות לא חזקה, לא כי החברות לא קיימת 

אלא כי לפעמים החברות מבוססת על מקומות אחרים ומביאים לידי ביטוי צרכים אחרים 

ולפעמים חבר לא רוצה להכנס למקומות האלה לפני שהוא בטוח במה שהוא אומר. 

בכללי ממליץ לא להשתמש במילה הזאת. לא נעים לראות מישהו כותב ככה על אנשים אחרים, זה מרגיש מזלזל. 

הכל טוב.

באיזה שלה בחיים הוא נמצא כרגע

אני לא יודע בן כמה הוא

אבל יכול להיות שהוא בן 24+ שבגיל הזה יכול להיות מצב שבן אדם רק עובד ולא מכיר שם אנשים נורמלים

או באקדמיה וכנ"ל 

וגם כי יוצא שבגיל הזה הרבה מהחברים כבר מתחתנים ואז הקשרים מתפוגגים -אין מה לעשות.

אם הוא צעיר יותר אז זה באמת עלול להדליק נורה, אבל שוב, כל מקרה לגופו.

יכול להיות שהוא עשה מעבר משמעותי - עזב את הישיבה, עבר לעיר אחרת...

ואולי גם עשה מהלך משמעותי מבחינת פיתוח אישי

והחברים הישנים פשוט יתארו איך הם מכירים אותו.

החבר הכי טוב שלו הוא פשוט החבר הכי קרוב בסביבה החדשה, לא החבר הכי טוב שיכול להיות

כמובן כדאי לזכור שיש הרבה אנשים שאין להם "חברים הכי טובים" ולא חברי ילדות ש"מכירים מהגן". לא נראה לי שזה מלמד משהו על חברתיות במובן שמשפיע על היכולת להיות בזוגיות (כמובן מישהו שיש לו "חבורה" של חברים מכיתה א', החיים הזוגיים איתו יהיו שונים מאשר עם מישהו שלא)

חברים מתחלפים במהלך החיים. לא לכולם יש חברים טובים שמכירים לאורך המון שנים. 

ולפעמים גם אפשר להיתקע בלי חברים. למשל כשעוברים למקום חדש, או לשלב חדש בחיים, הרבה פעמים הקשרים הקודמים מתרופפים לאט לאט. ולא תמיד מצליחים למצוא חברים חדשים שהקשר איתם יהיה מאוד עמוק. ואז יוצא שהחבר הכי טוב, זה פשוט חבר שיש קשר ידידותי אתו. 

אבל למעשה - פשוט תשאלי האם הוא חברותי וכד'. 

חשוד קצת בעיני זה שהוא אומר שההוא חבר ממש טוב,

כשהשני טוען שהם רק ידידים. 

לא רוצה להכליל, אבל כשזה קרה לאנשים שאני מכיר

בסוף התברר שמדובר במישהו לא הכי בריא בנפש.  

אבל את יודעת מה

אולי החבר חשש להגיד משהו לא במקום אז הוא הציג את עצמו כידיד כדי שלא תחשבי שהוא מהסס כי הוא מסתיר משהו.

קשה לדעת..

ואני אגיד לך מה מפריע לי פה..

מה שאת מספרת זה איך האדם מגדיר מישהו מסויים בקשר האישי ביניהם

בעניין הזה מי שהכי אכפת לו ממני זה החבר הכי טוב שלי.   מה זה משנה מה העולם חושב...

אבל פה "החבר הכי טוב" נצרך לעניין שיכיר אותו מספיק כדי לספר עליו שידעו מי הוא - הוא אמור לדעת את זה. והוא מביא מספר של מישהו שכנראה לא ממש מכיר אותו. 

בנאדם אמור לדעת די בקלות מי מכיר אותו טוב ומי לא 

אז באמת, לא ממש קריטי לי מספר החברים שלו.

אבל כן קריטי לי לדבר עם אנשים שמכירים אותו באינטרקציות בינאישיות.

וכאלה לא מצאתי.

זה מעלה תמיהות. וסימני שאלה.

לא מחפשת את מסמר הערב מבחינה חברתית. ממש לא. אבל חשוב לי לדעת שמדובר באדם נורמלי. בלי חריגויות. ואת זה עוד לא הצלחתי לוודא, אהממ ללכת ככה לפגישה ולבדוק בעצמי, ,פחות רוצה. (מי שנכווה וכו')

בהצלחה רבה!

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אמן, שימחת

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.

מה שהכי נגע בי היה לראות כמה הוא השקיע בסבתא שלי בהקשבה בעדינות וביחס המכבד שנתן לה.

ואצל ההורים התחברתי במיוחד לזה שהם תמיד ביחד גם כשהם לא מסכימים הם עדיין מחייכים אחד לשנייה ויש ביניהם חום יציבות ציניות הומור בעיניי יש בזה משהו ממש קסום.