גם לי הלימוד גרם להרבה מחשבות והרבה ייסורי מצפון או הרבה תביעה עצמית כזה

של כמה אפשר להגיע ולהשיג וכמה צריך להזהר וכאילו אתה אומר רגע אנחנו חיים פה בעולם

ואין לי את האפשרות הזאת להשתלם כמו מה שאולי נדרש או מה שכדאי....

או שלדוג' אתה נחשף לכל הכאב הרוחני שיש בעולם 

הצער שיש לקב"ה ממי שלא לומד תורה

והצער שיש על אנשים שלא שומרים שבת

והצניעות 

והשכינה

וזה צער שלא פוסק

כאילו רגעע מה

באנו לכאן כדי לבכות?

קיצר זה לא פשוט

שנכנסים לזה לפעמים זה גורם לאיזה שקיעה לתוך איזה עולם מלא בכאב וצער...

ככה לפחות אני הרגשתי...

היו רגעים מתוקים זה לא שלא, וזה ממלא מבפנים מאוד

אבל זה גם מאוד דורש ומחייב כזה

כתבתי בקצרה אבל בעיקרון זה הרבה יותר מזה... 

זה מאוד דורש ומחייב כזה ו...? 

אכתוב שוב אולי יותר בפירוט

הרגשתי אצלי שהכניסה לעולם הרוחני אם זה דרך התבוננות או לימוד או תפילה 

מאוד משפיעה על המחשבה והרגשות 

מצד אחד יש דחף להתקדם ולהתעלות יותר ויש הרבה סיפוק ושמחה

מצד שני יש הרבה כאב על המקום הנוכחי, על הריחוק מה', על הצורך להתקדם יותר ולא באמת להצליח

זה אולי בעצם כיסופים, שהם מצד אחד מתוקים מצד שני כואבים 

להכנס לעולם הרוחני זה במידה מסוימת לוותר על חיות העולם הזה... ובתור אישה (אולי גם לגבר...) זה יוצר הרבה קונפלקטים 

וזה לא רק הכאב על המקום שלי, פתאום נכנס לך כאב של כל מי שמסביבך...

ואם אתה יודע שלתפילה יש הרבה כח, ולכל עשיה רוחנית יש הרבה השפעה אז אתה מתבאס שאתה לא יכול לעשות יותר 

או שאין לי מספיק כלים לרצון הגדול שהוא מתגבר ככל שיותר נכנסים לרוחניות

ויש מחשבות על מה בעצם העולם הזה, ומה עניין כל הסבל, או מה עניין של מוות, ותיקונים וחשבונות וכו'

זה לא רק ניתוק מול חיבור לחיים

יש הרבה טווח באמצע שכולל איתו הרבה רגשות ומחשבות והתנהגויות מסוימות

וזה גם מאוד תלוי אופי או סוג נשמה

אנשים שנהנים מדברים רוחניים בלי קשר לדת, זה החיבור שלהם לחיים! דרך הרוחניות שיש לעולם להציע

וזה לא אומר עכשיו שיש ניתוק מאוכל ושתיה והנאות אחרות של החיים... פשוט המינונים שונים והרגשת הסיפוק שונה

מצד אחד הניתוק ומצד שני הכאב שאם את שואלת אותי הם לא על אותו ציר בכלל והכאב כן מעיד על חיבור לחיים... הניתוק הפוך- הוא רצון להיות שרויים כל הזמן בצל מקור הטוב והאמת, לידו הכל מתגמד 

מה שאת מתארת: "ואם אתה יודע שלתפילה יש הרבה כח, ולכל עשיה רוחנית יש הרבה השפעה אז אתה מתבאס שאתה לא יכול לעשות יותר/ או שאין לי מספיק כלים לרצון הגדול שהוא מתגבר ככל שיותר נכנסים לרוחניות" דווקא נראה לי נובע מלימוד שלא מספיק מחובר לידיעה הזאת... כי לדוגמא מי שיודע כמה שלתפילה יש כוח- הוא מתפלל בכל הכוונה! ולכל עשיה רוחנית יש השפעה- הוא מתחיל לשים לב לכל מעשה קטן... לכל רצון... אין מספיק כלים זו הרגשה שנובעת מחיבור לחיים ולא להיפך... 

השאלה מה אתה עושה עם הלימוד... את נראה לי ישר מנסה לחבר אותו לחיים, ואני הפוך- אני צריכה להוריד אותו אחרי שהכל נראה דבש ואז מסתבר שזה לא בדיוק ככה ואנחנו בני אדם🙃 

*זה נראה לי הרבה יותר עמוק אבל זה מה שהבנתי מזה עכשיו... 

מה את אומרת?...

לא חושבת שזה סותר

כי הלימוד מצד אחד מגביר את החשיבות שאתה נותן למצוות ולתפילה ולכוונה שאתם שם בהם...

אבל מצד שני מגביר את הרצון לגדול ולהתקדם ובעניין הזה לא תמיד באמת זה מתאפשר...

וזה מעניין מה שאת אומרת, לא חשבתי על זה בהקשר של החיבור לחיים... את אולי מתכוונת לפרקטיקה בעצם?

כאילו איך ליישם את הלימוד בחיים... 

ששילמת מחיר גבוה על זה.

אין מה לעשות, ככה נפש האדם עובדת (למרות שיש מקרים שבהם אפילו אדם יודע שזה פלצבו זה משפיע עליו, במיוחד אם יש כבר התניה פבלובית לפני)

במחקרים רפואיים, הנסיינים לא צריכים לשלם על לקיחת התכשיר, ובכל זאת גם חברי קבוצת הביקורת מגיבים לפלצבו.

כך גם ילד שמקבל תכשיר מהוריו, בלי שהוא שילם עליו דבר. או יולדת שמקבלת דיקור בבית החולים בחינם, והדוגמאות עוד רבות.

אתה צודק שאם נגיד לאדם שהכדור יקר יותר, תהיה לו ציפייה גדולה יותר ולכן האפקט יכול להיות משמעותי יותר.

יקרה רק מקבלים בחינם. אבל עצם המחשבה שתרופה יקרה, בין אם שילמתי או לא, יוצרת אפקט פסיכולוגי שהתרופה שווה מבחינה רפואית

Fasting can be challenging, especially when someone is experiencing weakness or other symptoms. I think it’s important to be careful with advice involving pills or medication and to rely on safe, medically appropriate guidance rather than unverified instructions.

אז לא חסכתי כלום 😂

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד