ילדה בת 7 שלא עומדת בקצבאמאשוני
אז "אחרי החגים" ו"אחרי הלידה" הגיעו בשעה טובה, וזה הזמן להתחיל לפרק ולטפל הבעיות שהודחקו עד היום.

אז הבעיה הבוערת כרגע זה התארגנות מפוזרת והתנהלות מסורבלת כללית של בת ה7.

קצת רקע: בעיות שמיעה, ניתוח כפתורים, עיכוב בדיבור וטיפול קלינאית תקשורת עד גיל 4 בערך.
סגרה פערים יפה בתחום הדיבור ולקחנו הפסקה בעצת המטפלת.
בגיל 6 ניסינו לחזור לטיפול על רקע בעיה במובנות הדיבור. כלומר לא ניתן היה להבין על מה היא מדברת. מתחילה סיפורים מהאמצע, לא נותנת רקע ממנו אפשר להתחיל להבין משהו לכן כל המשפטים היו "באוויר".
הטיפול לדעתי לא הצליח (אצל מטפלת אחרת) מה גם שנקטע בגלל הקורונה.
השנה עלתה לכיתה א' עם כל הסגרים, לא נכנסה לסדר כמו שצריך.
כיום הבעיה ניכרת בעיקר בבוקר כשהיא קמה זה או שצריך לתזכר אותה לעבור שלב או אם נותנים לה לבד בסוף זה מגיע לכעסים.
השלב הבא זה בהתנהלות כשחוזרת. היא עייפה ומותשת ומנסה להסביר את עצמה אבל אין זמן ויכול ופניות ושקט להקשיב לה. אז אין שיח. ההתנהלות איתה היא סוג של פקודות. תלכי, תרימי, תביאי, תעשי.
את הפעולות עצמן היא עושה נהדר. אבל הכל צריך להיות קצר וקולע.
חוץ מזה יש לה קליטה מהירה, היא חכמה ועם אוצר מילים עשיר.
השלב הבא שקשה לה/ איתה זה במקלחת. היא פשוט שוכחת מעצמה אבל ברמה שאם לא מזכירים לה כל חצי דקה לעבור שלב היא פשוט מרחפת ברמות על.

משימות שהיא כן מצליחה לעשות על הצד הטוב ביותר:

ללכת לסופר לקנות מצרכים לפי רשימה- היא זוכרת את סדר הפעולות, יורדת לפרטים הקטנים, יודעת להתמודד עם בעיות שקורות לה בדרך, יודעת לנמק את הבחירה שלה בפתרון.
בבית היא שמה כל מצרך במקומו. מחזירה לי את הכרטיס אשראי. מוסרת פרטים שחשוב שאדע.

לנסוע לבד באוטובוס- היא חוזרת מביה"ס באוטובוס. בהתחלה לימדנו אותה במשך כמה שבועות ועכשיו היא עושה את זה לבד. גם במשימה הזאת כמו במשימת הסופר באים לידי ביטוי כל המיומנויות שתיארתי.

היא קוראת המון, לא מאבדת עניין מהר, יודעת להעסיק את עצמה יפה, ועם זאת חברותית מאוד, מפענחת מצבים חברתיים בבהירות וברגישות.
מצד אחד היא מאוד אחראית ומסודרת, מצד שני להתקלח לבד היא לא מצליחה.

עד כמה זה חריג? על מה זה מעיד ואיך כדאי לקדם אותה?

חשבתי לקנות לה שעון. זה עשוי לעזור לה לתחום זמן. מה הלאה?
אשמח אם יש למישהי הפניות לקריאת חומר בנושא.
אין לי כלכך ידע ועצותאהבתחינם
אבל נראה שגווקא שאתם נותנים לה משימות גדולות היא מגלה אחריות גדולה. בעיניי זה יפה.
שאתם לא בסביבה היא מבינה שזה רק היא ומתמודדת נהדר.

ילדה מקסימה יש לך!
זה נכוןאמאשוני
תודה על זה!
באמת כשהמשימה מורכבת ואנחנו לא בסביבה היא חייבת לשמור על פוקוס ולכן מצליחה.
ואפילו נהנית מזה.

מה שמחזק את הצד של להעביר אליה את האחריות איכשהו
וואוו, אני ממש התפעלתי כשקראתי את מה שכתבתאחתפלוס
עבר עריכה על ידי אחתפלוס בתאריך כ"ה בניסן תשפ"א 12:01
כל כך הרבה דברים היא מבצעת הרבה יותר טוב מילדים אחרים בני גילה.
שהייתי אפילו לא מתייחסת לאמבטיה.
מזכירה לה מידי פעם וזהו.
הבת שלי בת 10וחצי טיפוס רחפן גם שצריך לזרז אותה בהתלבשות, במקלחת וכו'
תודה רבהאמאשוני
נכון, יש דברים שהיא עושה נהדר.
מנסה לעזור לה במה שקשה לה.
איך נראית שגרת המקלחות אצלכם אם צריך לתזכר את הילדה כמה פעמים במשך המקלחת?
אני מנסה למצוא פתרונות פרקטיים לצד פתרון הבעיה מהשורש.
למשל חפיפת ראש הנחיתי אותה לחפוף רק בשלישי ושישי ככה בשאר הימים המקלחת עם פחות פעולות ממילא.
היא מתלבשת בחדר.
יש עוד מה לשפר? אולי לשנות משהו אצלנו? כי בהתנהלות השוטפת זה מתחיל בתזכורת, ממשיך בזירוז ונגמר בגערות (כולם מחכים רק לך וכו')
וזה באמת קשה, במיוחד שהשירותים והמקלחת זה באותו חלל.
אז לנו יש עוד שירותים וזה ממש משמעותיאחתפלוס
וכן. צחקתי שקראתי אותך.
אצלנו זה דפיקות על הדלת כל כמה דקות.
כן. גם גערות לפעמים.
גם אני הייתי רחפנית. אז מקבלת את זה בהבנה.
היום מכורח הנסיבות כאמא כמעט לא נשארה לי הרחפנות הזאת.
מה שכן-היא מתקלחת אחרי כל הקטנים אז אין לי לחץ בקטע הזה
מה יקרה אם לא תעירו לה, בכלל?שם קוד
כמו שכתבו, לתכנן את זמן המקלחת כך שאין לחץ של משתמשים אחריה, ופשוט לשלוח אותה להתקלח ומכאן להתעלם.
את אומרת שכשהאחריות בידיה היא עומדת במשימות. אז לגלגל את הכדור אליה. זה שלך.
גם עוזר לי נניח לתחום את הזמן בצורה עקיפה. נגיד- מתקלחת לפני ארוחת ערב.
ארוחת ערב מוגשת בשעה x. לא מחכים לך במיוחד.
עשוי לעזור לה לעמוד בזמנים?

בהצלחה!
אני חושבת שיכול לעזוראמאשוני
להציב לה יעדי זמנים.
כרגע אין לה תחושת זמן, היא לא יודעת לקרוא שעון. אנסה ללמד אותה ונראה אם זה יעזור.
תודה!
לגבי מה יקרה אם לא נעיר לה בכלל יכול להיות שהיא תירדם עוד לפני שתתחיל להתקלח בכלל..
כבר קרה לנו שגילינו שהיא התחילה לשחק במשהו ושכחה את עצמה לחלוטין ככה שאפילו אי אפשר להגיד כשיגמרו המים החמים היא תצא 😜
אני מסכימה עם הקו של מיואשתשם קוד
ייתכן מאוד שאם תהיו עקביים בהמנעות מהערות ובהעברת האחריות אליה, ההתנהלות שלה תשתנה לאט לאט.
מנסה לחשובאו ר
וואו לעשות קניות ואוטובוס לבד בכיתה א, זה מרשים.
זה לא בטוח בעיית התארגנות.
במה את רואה את המסורבלות שהגדרת? קשה לה להתלבש? קשה לה עם אופנים?
אולי רק במקלחת שזה כיף אז היא חולמת?
חושבת על כמה דברים פרקטיים, אבל אם נראה לך שזה עמוק יותר מזה וצריך אבחון...
לגבי ההתארגנות בבוקר לסדר צקליסט לוז עם ציורים (יש המון רעיונות יפים בפינטרסט, עם סקוצים, עם לוח מחיק וכו)
-נטילת ידיים
-לצחצח שיניים
-להתלבש (כשהבגדים מוכנים כבר מהערב)
-נעליים
וכו על זה הדרך שיהיה לה ברור מה היא צריכה לעשות והיא עוברת ממטלה למטלה ומסמנת לעצמה מה עשתה.
חיזוקים חיוביים בהתחלה עד שיטמע. כאילו כשסיימה הכל שאפו שכזה.
במקלחת אולי פשוט טיימר?
ולגבי איך שמספרת קיבלתם תרגילים לבית? לא בטוחה שקשור אבל פאזל רצפים ושהיא תספר (קודם חפרה בור אחכ שמה זרע אחכ השקתה וצמח פרח). או לספר תמונה ולרדת לפרטים (היה יום יפה, לבשה בגדים קיציים, חפרה בור קטן באדמה עם את חפירה...) זאת אומרת לא מיד לקרוא את הסיפור אלא קודם לתאר מה רואים, לנסות לנחש מה יקרה וכו.
תשובותאמאשוני
לא קשה לה להתלבש, היא רוכבת טוב על אופניים.
קשה לה לעבור "שלב", כלומר אם לא יושבים לה על הראש אני יכולה למצוא אותה אחרי חצי שעה שהספיקה להוריד רק חולצת פיג'מה.
מדרבן אותה אם סופרים לה במשך השלב.
למשל אני נותנת לה 30 שניות להוריד חולצת פיג'מה ומדגישה 30 זה רק לחולצה, אח"כ נספור 20 למכנסיים, אז תוך 10 שניות הורידה גם חולצה וגם מכנס.
או שאני עושה איתה תחרות היא מורידה פיג'מה אני מפעילה מכונה- בוא נראה מי תסיים קודם.
במשחקים כאלו היא אלופה, אבל בעיני הגיע הזמן לעבור שלב, אי אפשר להיות צמודים אליה לנצח בהתארגנות, בעלי בתפילה, חוזר להכין להם אוכל ותיקים ולהוציא אותם למסגרות. אז את הקטנה הוא מלביש, אפילו סנדלים נועל לה בדרך. אבל את בת ה7 הוא לא יכול ולא רוצה ולא מתאים שילביש.
ואני מעדיפה לייצר מציאות שלא צריך אותי בבוקר (ואז אוכל לקום לפי השעות של התינוק ולא לפי השעות שלהם)
אתמול לא קמתי ובעלי כעס עליה ממש שהיא לא מקשיבה לו (שמעתי אותו מתזכר אותה כמה פעמים ובכל זאת היא לא הצליחה להתארגן)
ועצוב לי שהיא יוצאת לכיתה אחרי גערות.
בערב סיכמתי איתה שמחר עושים הפתעה לאבא ובלי שהוא ישים לב היא תהיה מוכנה לבד.
אז קמתי וזירזתי אותה להתלבש ותוך כדי שבעלי מלביש את הקטנה ראיתי שהיא מרחפת אז הצבעתי על הרגל והיא גרבה גרב. ושוב ריחפה אז שוב לכדתי את מבטה והצבעתי על הרגל השניה.
אז היום היא יצאה שמחה. אבל מבחינת ההתנהלות המשפחתית הכללית זה לא פתרון כי אני אקרוס אם אצטרך כל בוקר לקום בשעה הזאת רק בשביל לדרבן אותה להתלבש בזריזות.

נשמע ממש מעניין הלוח סקוצים, תוכלי לפרט מה מכינים ואיך זה אמור לעבוד מבחינתה? משהו שיהיה לה כיף
בהמשך לקו שכתבתי קודם...שם קוד
זו פשוט דוגמא נוספת.
ואם לא את ולא בעלך יעירו לה בכלל במשך ההתארגנות בבוקר. היא יודעת שיוצאים בשעה x ושהיא כמובן צריכה לצאת עם כולם.
מה יקרה אם לא תעירו לה? לא ביום הראשון, אבל תוך כמה ימים שאולי יצאה בהם לא הכי מאורגנת.... האם זה לא יגלגל אלחה את הכדור להיות מוכנה בזמן?
לא נשמע לי כזה חריג...בת 30
היא נשמעת ילדה חכמה ומפותחת!!
כמה שאלותלהשתמח
איך היא מסתדרת בבי"ס? מצליחה בלימודים? מתארגנת מבחינת ספרים, קלמר, תיק?
ולגבי החזרה מבי"ס, שהיא רוצה לדבר ואין פניות. לא לגמרי הבנתי אם זה בגלל הקושי בארגון המסרים שלה או בגלל שאת עייפה? אם את חושבת שיש לה קושי משמעותי בארגון המסרים ברמה שקשה להקשיב לה, אז לדעתי כדאי לפנות שוב לטיפול קלינאית. בכל מקרה, נראה לי כדאי לפנות זמן, אולי איזה רבע שעה במהלך הצהריים שאתן מדברות ביחד, אולי אפילו תוך כדי קיפול כביסה משותף, או משהו כזה.
היא מסתדרת בבי"ס ומצליחה בלימודיםאמאשוני
אנחנו מסדרים תיק קלמר וכו' ביחד. אבל זה תואם את הציפיות כי בגלל כל הסגרים לא היתה לה לנו הזדמנות ללמד אותה את המיומנות הזו, גם בכיתה רק עכשיו המורה מצליחה ללמד אותם שנכנסים כששומעים את הצלצול ולא מחכים למורה וכו'.

אחר"צ השגרה מאוד אינטנסיבית אז מי שמדבר יש לו זמן קצוב שתשומת הלב מרוכזת רק בו. הצליח להתבטא- יופי, מקבל מענה. לא הצליח- מקבל התחמקות והתור עובר לילד הבא. לא בכוונה אבל זה מה שקורה.
יש תינוק ויש עוד שני אחים ששניהם חיים על אוטוסטרדה.
אם הפתרון דרך קבע יהיה להפריד אותה מכולם רבע שעה אז זה מה שאעשה וכולם יצטרכו ליישר קו עם זה,
השאלה אם זה מה שנכון ומוצדק להרגיל את כל הבית לזה או שהשינוי צריך להיעשות אצלה, והאם יש קשר בין הקושי להתלבש לבין הקושי בהתבטאות וצריך טיפול כוללני.

יש לי עוד כמה ימים לפני שנתחיל משהו בפועל כי לבינתיים אני לא מאוששת לגמרי מהלידה, אז כרגע זה בשלב התכנון.
לא בטוחה שזה צריך להיות פיתרון קבע לטווח ארוךלהשתמח
אבל כרגע נשמע לי שזה בעיקר יעשה טוב, אני לא רואה בזה קביים או משהו כזה, אלא זמן איכות שכל ילד צריך אבל יש ילדים שיותר זקוקים לו, או בתדירות יותר גבוהה. אני יודעת שגם קלינאיות לפעמים ממליצות על זמן כזה.
אם את חושבת ללכת לטיפול אז בד"כ קלינאית תעבוד בתחום ההתבטאות ומרפאה בעיסוק על דברים שקשורים להתלבשות והתארגנות. יכול להיות שיש מקור משותף אבל לפחות בטיפולים הקונבנציונליים אני לא חושבת שיש טיפול כוללני שכולל את שניהם.
לא לגמרי הבנתיבוקר אור
יש ילדים שנמרחים יותר וצריך לזרז אותם קצת..
אחותי ככה בגיל 16..
אבל זה לא לזרז קצתאמאשוני
זה להזכיר כל שלב שצריך לעבור לשלב הבא.
בד"כ זה מצריך לעמוד ליד הדלת ולספור, או להמציא אחרי זמן מה לאיזה מספר הגעתי.
נניח אם הלכתי להניק או נכנסתי לדו שיח, היא לעולם לא תתקדם לשלב הבא.
בעלי לא מוכן שהאחריות לעבור שלב תהיה עלינו והוא רק בשיטת ה: אני מזכיר לך להזדרז, מזכיר, מזכיר, נו כבר זה לא יכול להיות ככה!!!
ואז היא בוכה ומתוסכלת.
אז אני מנסה להבין אם זה אמור להיות ככה או שיש בעיה שורשית לפתור,
ואם זה ככה זה- אז איך להתמודד בלי לגרום לה לתסכולים. כמו למשל לא לחפוף שזה מקטין את המשימה, או למשל עוד משהו שעבד- שהיא אחראית להתקלח ולקלח את אחותה. הייתה ממש מפוקסת על המשימה, אבל היא כבר לא רוצה להתקלח איתה.
את אחותה היא יכולה לקלח בלי לשכוח לעבור שלב. את עצמה- לא. אגב זה גם בשירותים שלפני המקלחת. לפעמים אנחנו מגלים אחרי חצי שעה שבכלל לא התחילה כי ישבה בשירותים.
את לא מבינה כמה זה נורמלי. גם השירותים. בדיוק ככה אצלינומיואשת******


אז מה, בונים לכל ילד שירותים ומקלחת משלו? 🤔אמאשוני
אני מנסה להבין איך זה אמור לעבוד מבחינת שגרת הערב.
עם הבכור הבעיה לא משמעותית כי הוא באמת מתקלח אחרי שהבנות ישנות, אני ובעלי בסלון וחסל מריבות. אפילו את המים החמים כיוונתי בשעון להדליק שוב אחרי המקלחות שלו,
אבל היא צריכה לישון בשעה מוקדמת, גם ככה היא מאוד עייפה.

וגם, מה, את מזכירה לכל ילדה לעבור כל שלב?
עדיף כבר מקלחות שכוללות רק מים ותו לא.
זה מתיש. כבר יותר קל לקלח אותה. 🙄
יש כל מיני דרכים להתמודד עם זהמיואשת******

וכל הדרכים כוללות העברת אחריות

הבת שלך נשמעת סבבה עם אחריות ולכן לדעתי יכול לעבוד לכם מעולה.

העברת אחריות זה אומר למשל, עכשיו שש וחצי, הנה השעון, כשהמחוג הגדול מגיע לשעה 12 את צריכה לצאת. יש לך חצי שעה, זה הרבה זמן. 

לא התקלחה? אז לא. לבשה רק חולצת פיג'מה? שתישן עם החצאית. 

בד"כ כמה ימים- שבוע כזה, עושים עבודה מצוינת. 

אבל זה צריך להיות לא בכעס בשום אופן! ברוגע לגמרי , באמון לגמרי שאם היא רוצה היא יכולה.

היא כבר ילדה גדולה, היא לא תרצה ללכת לא מקולחת (ויש מקום גם לדבר איתה על זה שיש ריח מהגוף אם לא מתקלחים, שלחברות לא יהיה נעים, להסביר את ההשלכות יפה ולתת לה להתמודד)

 

בנוגע לשירותים, אם ילד אחר צריך את השירותים היא חייבת לצאת. אם היא צריכה לחזור לשירותים אחרי שהוא יוצא- שתחזור. עצם זה שאחים דופקים על הדלת וצועקים לך לצאת , סבבה, התמודדות משפחתית בריאה.

לדבר איתה על זה שהיא עייפה, ובשעה מסוימת דופקים ואומרים זהו נגמר את הולכת לישון. בלי כעס, בלי עצבים, זה המציאות (זה קשה אני לא אומרת, לקח לי הרבה זמן)

ולשחרר כמה שיותר. 

נשמע מהתיאורים לך שכל דבר שהיא יודעת שאתם לא תעשו בשבילה היא מוצאת דרכים להתמודד וכל דבר שהיא יודעת שבסוף אתם תזרזו תזכירו וכו, היא מטילה את האחריות המנטלית עליכם.

צריך לעשות שיפטינג לאט ובטוח של מי אחראי, ולא להיבהל ולצעוק אם היא יוצאת מאוחר או לא מתקלחת כמה ימים, לאט לאט היא תפתח לה שיטות.

מה שכן, זה תמיד יקח לה יותר זמן ממה שאתם חושבים. זה בת ראשונה שלכם, והיא גם רחפנית, אתם צריכים לעשות קצת שינוי מחשבתי בנוגע לכמות זמן שנראית לכם סבירה - תוסיפו חמישים אחוז   ולקבל את זה שזה כנראה גם המקום שלה להימלט מאחים רועשים והיא צריכה קצת יותר שקט ופרטיות והיא מוצאת אותם שם. יש לה שקט ופרטיות בחדר? ברגע שמבינים שזה המקום הנעים שלה לנקות את הראש ולהתאוורר מהבלאגן בבית, אז יותר מבינים מה עובר עליה. בנות צריכות יותר פרטיות ושקט מבנים 

<חכי חכי שיהיה לה מחזור כמה זמן היא תתפוס את השירותים...>

אוי עכשיו בלבלת אותי 😜😜אמאשוני
כבר חשבתי שהפתרון הוא לשפץ את המקלחת בחדר שלנו ולתת לה להתנחל שם לנצח נצחים. (יש חלון קטן אפשר להכניס דרכו אוכל)


תודה רבה, עזרת לי ממש!!

איזה כיף היום נתחיל ללמוד שעון, והשבוע נקנה לה משלה 🧚 ובע"ה נתחיל שבוע הבא ליישם לגבי המקלחת.
אני מרשה להשתמש בשירותים שלי מדי פעם מיואשת******
בעיקר בזמני מחזור אם יש מצב אמיתי של צורך בשירותים אז אני מאפשרת להן להשתמש בשלנו
את אמא מהממת! 💕💕
תשמעיבת 30
יש לי ילדה בגן חובה. חכמה, והכל.
אבל במקלחת , אם אני לא אגיד לה לעבור שלב היא יכולה גם חצי שעה לעמוד עם המים זורמים ולא לגעת בסבון.
כנ''ל היא לפעמים בשרותים.
אולי זה פשוט ענין של גיל ואופי, בלי קשר לשאר הדברים שכתבת עליה.
כי היא נשמעת מהממת ומתוקה.
תודה רבה!אמאשוני
זה עוזר לי לדעת מה בעיה אמיתית אצלה שמצריכה טיפול ומה התנהגות רגילה אז תודה רבה על השיתוף והמחמאות עליה
תבדקי אפשרוץ של שאלון אבחון של "תפקודי ניהול"באר מרים
עשוי לתת לך אץ הידע והאבחנה המדוייקת..

וכשיטת טיפול תבררי על "קוג-פאן" או "קוגפן"

מטפלים אצל מרפאה בעיסוק והשיטה עובדת על שיפור תפקודי ניהול..

בהצלחה!
השיטה הזאתבת 30
היא למי שמאובחן בקשה וריכוז אאל''ט
נכון.באר מרים
נשמע שהילדה אולי עם add ברמה קלה..

צריך לבדוק האם יש דרך להגיע לטיפול קוגפן בלי לתת תווית של קש"ר על הילדה..
תודה רבה לשתיכן, אקרא על זהאמאשוני
אולי אמצא שם כלים גם בשבילנו.
לדעתי גם אם הילדה לא מאובחנת ולא תוכלי להגיע לטיפול תוכלי להבאר מרים
תוכלי לקחת יסודות מהשיטה ולהשתמש בהן בעבודה שלך מול הילדה..
אפשר לענות רק על תחום המקלחת? תרדו ממנה מיואשת******

נשמע שיש באמת דברים שצריך לעבוד עליהם. וזה דבר אחד שבו אני יכולה לומר לך שאני הרמתי ידיים, ואין לבנות שלי שום רקע מיוחד. בן מתקלחות שעות, נאבדות שם, נעלמות, תמיד אני מתזכרת אותן לצאת. לא יודעת למה . ככה זה.

מעצבן? כן

שווה לריב על זה כשיש לך דברים אמיתיים על הראש כמו שיח טוב איתה והתנהלות לימודית בכתה א? ממש לא.

תרדי מזה. היא בת, זה כנראה משהו גנטי אצל חלק מאיתנו (לא אצלי ולא אצלך, אבל אצל הבנות שלנו כנראה כן)

תשלחי אותה להתקלח אחרונה, תשימי באמבטיה שעון גדול, תדפקי כל עשר דקות להזכיר לה ותקבלי את זה שזה יקח לה חצי שעה ויותר. זהו. תורידי את זה מרשימת הדברים לעבוד עליהם

לגבי השאר את אמא מדהימה, זה מה יש לי לומר. אישית הייתי מתמקדת עכשיו בעשר דקות לשבת איתה בחדר סגור כשהיא חוזרת ולשמוע כל מה שיש לה לומר. לדעתי בטוח לי שאם תשקיעי בזה חודש תראי כמו שאומרים "ישועות ונחמות" בהרבה דברים אחרים. זה הדבר הבוער (לדעתי) וגם אני חייבת להוסיף שנשמע שהיא עושה המון לגיל 7. היא השניה נכון? אולי יש עליה צת יותר מדי "ציפיות של בכורים"? כי לעומת מה שהיא כן עושה מה שהיא לא עושה ממש לא נורא.

חיבוק!

אולי זה קשור לשעות? ואז היא עייפה דקה אחרי שהיא קמהלא מחוברת
ומקלחת זה גם די סוף היום.. ואולי עד שהיא נכנסת אז המים מרגיעים ומרדימים אותה..
אני לא יודעת אם זה תואם גיל. אבל אולי תדפיסו לה תמונות של התארגנות (נגיד חולצה חצאית מכנס גרבים נעלים ) ותביקו לה בתוך הארון ואז כל בוקר שתעשה וי ליד מה שהיא כבר עשתה ואולי ככה תבין לבד ששמה כבר חולצה והשלב הבא זה חצאית וכו
אני הייתי כזאתמצפה לעתיד טוב
שיא האחראית
בכורה כמו מהסיפורים
זמן מקלחת היה הזמן שליייי סוף סוף אפשר לחלום לדמיין להיות ילדה
לא רואה בזה בעיה פשוט ילדה שכיף לה במקלחת
מודה שזה מחרפן גם אותי שאחים שלי נמרחו...
לא אשת מקצוע או משהואני10
אבל כמה מחשבות..

היא נשמעת ילדה ממש אחראית ומסודרת ופשוט קצת רחפנית בדברים ספציפיים.. בעיניי לא כזה נוראי אבל אם זה מפריע יש כל מיני דברים שאפשר לעשות.

אולי למקלחת נגיד לקנות שעון חול גדול שהיא תשים בצד וכל פעם שהוא ייגמר היא תעבור לשלב הבא?
היא תזכור להסתכל על השעון חול או צריכה שממש תגידו לה שעבר כמה זמן?
אם היא מתקלחת לפני השינה והבעיה היא רק שזה מעכב אחרים אולי להציע לה להתקלח מוקדם יותר בנחת שלה (אם היא לא אמורה לצאת אחכ לאנשהו) ובערב המקלחת תהיה פנויה לאחרים
יש משהו שהיא מאד אוהבת? סוג מסוים של צעצוע/מלאכת יד/ספרים? אולי כל פעם שהיא מצליחה לעמוד באיקס זמן מקלחת לתת לה נקודות ואחרי כל מספר נקודות מסוים היא מקבלת ספר/צעצוע חדש שהיא אוהבת? (זה יעבוד רק אם היא ילדה של התמדה.. יש ילדים שיתלהבו 3 ימים ואחכ ישכחו מזה. אז אפשר גם מבצע לטווח קטן יותר ואז היא רואה את הפרס מיד)
אם הענין הוא פשוט שמקלחת זה הזמן שלה להיות עם עצמה ולחשוב בשקט אפשר גם לעשות לה צ'ק ליסט שלבים במקלחת - שטיפה סיבון חפיפה וכו ולתלות מנוילן על הקיר או משהו ואז לעבור איתה על זה שהיא עוברת על כל השלבים, ואחכ לתת לה קצת זמן בחדר עם עצמה

ולגבי התארגנות בבוקר גם כן - אפשר לעשות לוח כזה עם כל המשימות שהיא מסמנת כל יום מה היא עשתה כבר.
יש אלף צורות ללוח הזה - אפשר לוח שכל המשימות כתוב בטור ואז בלוח מחיק היא מסמנת וי ליד כל משימה ובערב מוחקת, אפשר טבלה עם מדבקות, אפשר ציור של כל משימה (מברשת ומשחה, נעליים גרביים, חולצה וכו) שמציצים מחלונות פתוחים וכל משימה שהיא עושה היא סוגרת את החלון, וכשהכל סגור יש ציור או ברכת בוקר טוב, אפשר שהציורים יהיו בריבוע אדום (מחוברים עם סקוטש) וכל דבר שהיא עושה עובר לריבוע ירוק.
סליחה על החפירה.. ניסיתי רק להעלות כמה רעיונות
תודה רבהאמאשוני
היא לא רוצה להתקלח לפני האוכל, לדעתי היא משייכת שהקטנים מתקלחים לפני והגדולים אחרי,
וגם בתכנון להתחיל לשהות לפעמים מחוץ לבית בשעות האלו.
לגבי הטבלאות- רעיונות מדהימים, אהבתי במיוחד את החלונות, ננסה.
ילדים שרוצים להיות בטוחים שהם מהגדולים יכול להיות קשה.. אני10
לפחות היא תגדל ותבין שזה לא כזה מלהיב, אז בטח תוך כמה שנים לא יהיה אכפת לה
גם אצלי זה ככה..באר מרים
בת ה 8.5 ובן ה7 מתעקשים להתקלח רק אחרי ארוחת הערב כי אחרת הם כמו ה"קטנים"..
תגידי הכל רעיונות שלך? איזה מקורית!!מיואשת******
כן.. אני אוהבת להכין דברים אני10
הבת שלך ממש מזכירה לי אותי! אבל ממש.חצילוש
כאילו כתבת עלי בגיל הזה, תולעת ספרים, צריכה הוראות מדוייקות, אוצר מילים עשיר, רחפנית ללא תחושת זמן... בדיוק אני! גם הרחפנות שלי ממש הייתה מחרפנת. אני חולמנית בטירוף... הולכת לספריה ושוכחת את עצמי שם עד שסוגרים. עד היום אני כזאת.. אני והזמן לא חברים טובים, גם בהצבת יעדים. לאט לאט לומדים, אבל זה לא עובר לגמרי... זוכרת שאמא שלי הייתה צריכה לפרט לי כל דבר איך לעשות. כשאני שוטפת כלים- איך לנקות אחרי, או בקיפול כביסה וכו'.. בסוף הייתי מבשלת, שוטפת בסופ"ש כולל ניקיון יסודי שירותים, מקלחות, אבק, קיפול כביסות וכו' עד שיצאתי מהבית, העבודות המונוטוניות האלה דווקא הכניסו לי סדר ותבנית. אבל את הרחפנות אי אפשר לקחת לגמרי, זה תמיד ישאר.. יש לבעלי חברים שצוחקים שאני "סטלנית רצח" ומבקשים ממה שלקחתי. לא לקחתי כלום חחח, אני פשוט מעל לזמן והמקום, ולא בכוונה הבת שלך נשמעת מתוקה ונבונה, עם כישורים שיכולים להביא אותה רחוק, אבל מילת המפתח בעיני היא מסגרת. לא לוותר על מסגרת. טיפוסים מתפזרים כמונו חייבים את זה
וואובת 30
יש לי ילדה כזאת.
גם לי . הבכורה?מיואשת******
גם אני בכורה חצילוש
אהה! יש לי תיאוריהמיואשת******
לאבת 30
השניה.
הראשונה תקתקנית, יודעת מעצמה איך לעשות דברים. יכולה להכין שבת כמעט לבד אם רק אבקש.. יכולה לנהל קייטנה, להעביר חוג, לנקות את כל הבית. קיצור, כזאתי...
השניה יצירתית, רגשית ורחפנית יותר.
לא יפה. הרסת לי את התיאוריה 😂מיואשת******
לא, את הרסת לי!!בת 30
אני תמיד קוראת את ''בית קטן בערבה'' , נשים קטנות ורואה עוד משפחות עם סדרת בנות כמו שלי ואני רואה דגם כמעט קבוע.
ועכשיו את במחי מקלדת מעבירה לי את הבלגניסטית הרגשית ממס' 2 למס' 1.


את מתבקשת להביא סימוכין מספרות יפה כדי להוכיח את התיאוריה שלך.
מה? אבל ג'ו היתה מאד מעשית!!מיואשת******

היא לא אהבה לעשות כל מיני דברים אבל מה שהיה צריך היא עשתה יפה

הממ. לשניה שלי יש בלאגן רגשי, אין ספק שאם מדברים על בלאגן רגשי אז זה השניה.

אבל מעופפת רחפנית שכחנית ותולעת ספרים זה לגמרייייייייי הראשונה (ובדיוק כמו הבת של אמאשוני, כשמשהו חשוב לה היא בהחלט מצליחה להוציא את זה לפועל לבד בצורה מרשימה ביותר)

ג'ו אחלה גבר(ת)😌חצילוש
היא תמיד היתה הגיבורה שלי מיואשת******


גם שלי!!בת 30
וגם לורה מבית קטן בערבה
אחלה גיבורה!חצילוש
כשהיא מכרה את השיער
אני אהבתיבת 30
איך שאמא שלה עזרה לה ללכת בדרך נכונה למרות האופי הסוער שלה
נכווןבוקר אור
אין על ג'ו
ג'ובת 30אחרונה
היתה גם תולעת ספרים...
ובהחלט יש בה משהו רחפני ,לא?
אני חושבת שהיא מעשית כי בעצם העשיה מסדרת לה את הראש ומכניסה אותה לגבולות שיכולים להכיל אישיות על כזאת.

קיצור, הבת השניה שלי...
אני הבכורה ולגמרי ההיפךבוקר אור
ואחותי שהיא כזאת היא רביעית
גם אני כזאתאפונה
(והכי קטנה במשפחה)
אני הייתי שמחה מאד אם היו יושבים ללמד אותי תפקודים ניהוליים שעד היום אני אוכלת קש בגללם.
שואלת בזהירות..באר מרים
אני עוקבת אחריך כבר הרבה זמן בפורום ומשתאה מיכולת התכנון, התקתקנות והארגון שלך.
את טיפוס שמאוד חשוב לך התכנון מראש, הפיקוח והניהול של הדברים והשליטה על האופן שבו הדברים יתבצעו..
אפילו במה שכתבת עכשיו את מתארת ביץ שבו לכל דבר יש את "המשבצת" שלו ומתעניינת האם צריך לפנוץ משבצת של רבע שעה לשיחה עם הילדה..

(בלט לי במיוחד באופן שבו התארגנת מראש לפסח, ללידה, וכו..)

אולי חלק מהבעיה היא שלאמא מאוד מאורגנת ותקתקנית נולדה ילדה עם אופי יותר תלוש ורחפן, שפחות "מתקתקת" את עצמה?

אולי הקושי הוא ביכולת שלך להכיל ילדה שהאישיות שלה בתחום הזה מאוד שונה משלך?

יש מי שנכנסים למקלחת בשעה מוגדרת, למטרה מוגדרת ומתקתקים אותה ביעילות, ויש מי ש"זורמים" ונכנסים למקלחת "בזמנם הפנוי" על מנת "להנות"..

בגיל ההתבגרות סגנונון האופי האלה עוד יותר בולטים (יש לי בבית מתבגרים משני הסוגים וזה ממש נהיה יותר בולט מי המתוקתקים, המאורגנים וה"יעילים" ומי הזורמים, הנהנים וה"נמרחים"..)

חשוב לדעתי לזכור שלשני הסגנונות יש יתרונות וחסרונות..

ואם זה לא מתאים לך - תסנני..
אמאל'ה בול!אמאשוני
לא פעם ראשונה שאני אומרת לך שיש לך יכולת מדהימה לקרוא אנשים
אפילו בלידה שלה היא חשבה להיוולד איפה שבא לה, ולי זה לא התאים.
אז היא לחצה לצאת ואני נלחמתי שהיא לא תצא, ככה 50 דקות עד שהפראמדיק אמר "זהו, אני מוכן" שחררתי והיא יצאה.

רק לגבי הקושי להכיל את האופי השונה שלה, אני חושבת שהבעיה היא עוד קודם להכלה, הבעיה היא להבין את האופי שלה. (וגם לדעת אם זה אופי והכל בסדר או בעיה המצריכה טיפול כי יש לה רקע)

אבל מה שבטוח שהרצון לשינוי הוא בשבילה, כי כרגע האווירה לא נעימה כלפיה בעקבות מה שתואר.
בהחלט מקבלת שהשינוי צריך להיעשות אצלנו.
קודם כל נשמע נורמלי לחלוטין.אני זה א
נשמע שיש דברים שהיא עושה מצויין וזה ממש מוערך.
אני אישית הייתי משחררת טיפה מההארות ונותנת לה את האחריות יותר.. שתבין את ההשלכות ואולי זה יביא את התוצאות.
כמובן בהדרגה נגיד לארגן ילקוט הייתי מורידה ממנה זמנית או משימות שאת יכולה לעשות ולאט לאט תתני לה עוד משימות
צודקת מאודאמאשוני
תודה רבה!
לפנות לריפוי בעיסוק רגעים פשוטים
נשמע קלאסי לקשיים בתפקודים ניהוליים וקשב.
את יכולה גם ללכת למישהי שמורשת לטפל בגישת poet . תחפשי בגוגל.
כשתמצאי פתרון אשמח לשמועיראת גאולה
כאן בבית יש בן 30 וקצת,
שלפעמים נכנס לשירותים ושוכח לצאת,
לפעמים נכנס לקלח ילד באמבטיה, ואחרי חצי שעה אני מוצאת את הילד יושב ומשחק בברווזים - "אפשר להוציא אותו?" "רגע, שכחתי לשטוף, ובעצם גם לסבן ולחפוף".
לפעמים הולך לקניות עם רשימה מוגדרת, וחוזר אחרי שעתיים עם ערימות פריטים לא קשורים.


בנימה רצינית יותר,
אני חושבת שהסטנדרטים שלכם די גבוהים,
יש לי בן 8 ובת 6.5 ושניהם לא מתרחצים לבד 😬 בן ה8 באמת עם קושי בעצמאות, אבל הבת עצמאית ודי איטית, מתארגנת לבד אבל בשאנטי שלה, הכל בשיא הנחת.
שניהם (וגם הקטנים) יכולים לשבת ולשחק באמבטיה המון זמן אם לא אגביל אותם.
אני לא חולמת לשלוח מי מהם לבד באוטובוס, וגם לא למכולת כי יש כביש לחצות בדרך...

בקיצור, נשמע לי נורמלי לחלוטין. ואולי אני צריכה לשמוע את זה כדי לצפות מהילדים שלי ליותר.
לא קראתי תגובות. זה התחום של ריפוי בעיסוקאורוש3
מי המציא את החג הזזזזזההההה??רוני 1234
איף
שאלה מוזרהשאלת היריון

אז היו לי כמה היריונות מכמה סוגים

חוץ רחמי הפלה והיריון תקין בה

לכל אחד מהם תסמינים שונים לגמרי,

עכשיו היריון חדש נוסף והתסמינים ממש כמו של ההריון שנפל.

דוגמא- אז וגם עכשיו אני יכולה לבכות מכל דבר, להתעצבן על כל דבר, ובכללי אני מרגישה על הקצה. ואני אוכלת מלא מלא גזר 😂

(ולפני אני לא אוכלת בכלל)

בהריון הרגיל לא היה לי אף אחד מאלה (היו דברים אחרים) ובחוץ רחמי לא היה לי כלום חוץ מתשישות ועייפות

מה אומרות? זה לא קשור נכון?

לא קשור, בשעה טובה ובידיים מלאות!אני אמא
כל הריון שונה, חהיה בסדר בעז"ה!!יעל...אחרונה
מועדים לשמחה! ראינו את הטרול שהשתלט על הפורוםטארקו
אנחנו מוחקות הכל זה אולי יקח כמה דקות בנתיים תתעלמו אין צורך בעוד דיווחים❤️
תודה לכן אהובות על הניהול המסור❤️השקט הזה
מה פספסתי? 🤭באתי מפעם
לא משו מעניין..טארקואחרונה

היה נראה כמו איזה משו תכנותי..

פשוט מלא מלא מלא מלא שרשורים של טסטים


איזה 3 עמודים ראשונים של הפורום...

אז מה הגאולה הפרטית שקרתה לכם השנה?אנונימית בהו"ל

מחשש לאוטינג כותבת מאנונימי...

אז אני אתחיל...

אחרי שנים של חיפוש...ותקיעות בבית

מצאתי עבודה שתפורה עלי בול

אני כל כך מאושרת ומרגישה סיפוק.

תןדה לה' היה שווה לחכות כי הוא

הביא לי משהו שכל כך  מדויק לי...

ומה איתכן?

לא חייבים משהו גרנדיוזי..

איזשהי גאולה

משהו שהתהפך או השתנה לטובה,

כיתבו לנו: )

פסח כשר לכולן

איזה יופי!מש ממש שמחה בבשילך!! ומצטרפת..אוהבת את השבת

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה


 

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..


 

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית


 

 

פעם ראשונה שיש לנו מטבחון פסח וזה כל כך מקל!מחי
זה באמת מקל!מתואמת
לנו יש כבר 11 שנים, ואני לא מבינה איך הסתדרנו לפני...
מזה מטבחון פסח?שירה_11
הגעתי לבדיקת חמץ בלי לחץ ועצביםלפניו ברננה!

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.


 

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

 

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

 

ב"ה הספקתי להגיע לפינות שכוחות בבית, ויחסיתהתייעצות הריון
ממש בנחת, 'בזכות' המלחמה שגרמה לכך שאהיה כל כך הרבה בבית בחודש האחרון עם הילדים. ב"ה בעלי איתנו בליל הסדר ולא הקפיצו אותו למילואים, שזה לא ברור מאליו בכלל. ולצד הקושי המטורף בחודש האחרון, הצלחתי לראות גם את הטוב והמתיקות בלראות את הקטנים שלי גדלים ומתפתחים כשהם פה בבית ולא במסגרות.
השנה לא היתה לי שנה של גאולהפה משתמש/ת

אלא של אתגר מתמשך...


אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו


מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...


וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי


משמח לקרואשירה_11
הריון קל ולידה במועד של תינוק מתוק ב"המולהבולה
אחרי פג קיצוני בשבוע 26
החלטתי איך אני מתארגנת שיהיה בנחת ההכנותנפש חיה.
מרגש מאוד❤️ בע"ה שתמשיכי ליהנות בעבודה עוד שנים!מתואמת

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

וואו את מלכהתוהה לעצמי

להסתכל על איבחון כזה הגאולה זו ממש ראיה מיוחדת ויפה של המציאות

(וכן, אני מכירה מקרוב לצערי מה המשמעויות של אוטיזם לא מאובחן בזמן, ועדיין להסתכל על איבחון כזה כגאולה זה וואו בעיני)

גם אני מכירה מקרוב השלכות של אוטיזם שלא מאובחןמתואמת

בזמן (הבן הגדול שלי)

לכן אני יודעת להוקיר את האבחון המוקדם של הבת שלי...

לא יודעת אם זה ממש גאולהמתיכון ועד מעון
אבל ב''ה לפני כמה ימים קיבלתי את התואר פסיכולוגית מדריכה, שזה התואר הכי בכיר בפסיכולוגיה שיש ועבדתי הרבה כדי להשיג אותו וזה משמח אותי מאוד, וגם פותח לי תפקידים חדשים אם ארצה
איזה יופי! דורש ככ הרבה השקעה. כל הכבוד לךכורסא ירוקה
שאפו! יישר כח ממש אלופה🏆 עלי והצליחי♥️המקורית
אחרי המתנה של זמןעם ישראל חי🇮🇱

השם הטוב נתן לנו 2 אוצרות בבת אחת

מתנה עצומה ומעצימה

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו

אין עוד מלבדו🌸

ילד שהיו לו אתגרים בכמה תחומים השתפר מאודשיפור
ברוך ה' לקחנו אותו לטיפול ועשינו הדרכת הורים וממש רואים ומרגישים את הפירות בכל ההתנהלות איתו בבית וגם בתפקוד במסגרת.
שמחה פשוטה של חיים, אחרי דיכאון קל שנה שעברהאני אמא

לידה של ילד מתוק ופלאי, מתנה ממש, גדילה והתבגרות של שני האחים הגדולים שלו, כל אחד בכיוון שלו, גם מתוקים ופלאיים.

התבגרות וצמיחה שלנו כהורים וכמשפחה.

הריוןאנונימית בהו"לאחרונה
וואו כמה זמן חיכינו לו

כבר הספדתי את כל פסח, ונהיה אסורים וזה..


ופתאום הוא הגיע

אם אתה כזה צדיקהריון ולידה

ועושה כאילו אתה מנסה להדר במצוות גם כשלא חייב

למה אתה לא מסוגל לקחת את הרגליים שלך ולקנות לאשתך מתנה לחג?!!!?

אמאלה זה מרתיח אותי כבר! הוא יודע לבחור והוא ידע להיות רומנטי בהתחלה

והוא יודע שגם משהו פשוט ב15 שח ישמח אותי למרותשמגיע לי הרבה יותר  

אז לאיפה זה נעלם??

ולא הוא לא שכח כי אני באופן אישי טרחתי להזכיר

כמו שטרחתי להתבאס מולו כשאכזב.

לא זוכרת מתי קנה לי לאחרונה תכשיט. לא לחגים לא ללידה לא ליומולדת לא ליומנישואין

לא יודעת למה זה ככה קשה לו

דפוק

אין לי מילה אחרת

גורם לי לזלזל בקיום המצוות שלו

באהבה שלו אליי שגם ככה שיודע שקשה לי להרגיש אותה לאחרונה

ושאני צריכה להרגיש אותה מאוד ושהיא חסרה לי מאוד

שוכבת פה בוכה

כי בחג עגיל יהיה לי כי קניתי לעצמי ב20 שח והצהרתי לו שאני אמנם שומרת לחג להתחדש אבל אני עדיין מצפה ממנו לקנות לי גם.

מרגישה אישה לא מוערכת

ממש ככה

ועם בעל שבוחר מתי להיות הכי צדיק בעולם ומתי לבחור שכנראה זה לא מצווה מספיק חשובה כדי לקיים אותה אפילו בסימון וי. 

ומכתב בכלל לא נראה לי כבר שנים רבות

ובכלל בא לי אפילו למרוד בגלל זה

כמעט הלכתי מאחורי הגב שלו לעשות נזם או הליקס או גם וגם

לא כי אני רוצה באמת

אלא בעיקר כי מרגישה צורך לצעוק לו ניעור.

אוף לא התכוונתי לאורך כזה ובטח שלא להשתפך ככה

התקופה הזאת במיוחד מוציאה ממני את כל האיכסה

למרות שיצאה ממני גם לפניה

והעיקר הוא ישן שינת ישרים כי אחרי שהכרחתי אותו להגיב כל מה שהיה לי להגיד זה "מצטער" 

-מצטער שמה? 

שאני לא עונה על הציפיות שלך

השם תשלח לו שכללללל

מי יכול לנער דבר כזה בכלל?? נראה לי שאף אחד

@בעלי

אמן! תודה רבה!הריון ולידה
שנים שאנחנו לבד בחגים לצערי,מחפשת מה ירגש אוירה?פלפלונת
לנו ולילדים. הגדולים בתיכון..יש גם קטנים יותר. 
אולי יש אדם באזורכםכובע לבן
שישמח שיזמינו אותו?
כרגע פחות מתאים. הלוואי.פלפלונת
תלוי באופי שלכםכורסא ירוקה

אפשר לעצב את השולחן בצורה מיוחדת, לקנות מפיות יפות מעוצבות לחג, להכין חידון או משחק למהלך הסדר, לבקש מכל אחד להכין משהו קטן.

אוירה לא חייבת להיות באנשים... מציעה רעיונותשש וארגמן

לא יודעת מה יש לכם ברגיל/ בשגרה ומה היכולת הכלכלית, אז מציעה כל מיני דברים והלוואי ותמצאי פה משהו שיתאים לך.


•לערוך שולחן מראש, מוקדם

•אפשר להרגיש מיוחד ומרגש בפריט לבוש חדש או מיוחד. יכול להיות תכשיט פשוט ב20₪ שרק נותן גיוון...

•אפשר להוסיף פרחים יפים לשולחן החג

•להתחדש בכלי או אביזר, יפים ומיוחדים: מפה/ ראנר/ מפיות/ כוסות/ צלחות/ מגש למצות/ מרכז שולחן כלשהו, אפילו פלייסמנט או אגרטל לפרחים יפים...

אפילו להתחדש במשהו לבית, לא לשולחן דווקא. וילון, תמונה, מדף, וכו'.

•כריות להסבה בכל כיסא בשולחן עם ציפית לבנה חגיגית.

•אוכל מיוחד שאין בד"כ.

•משחקים תוך כדי הסדר. אם את בקטע של כאלו אולי יוכלו לעזור לך בזה פה...

•חידון. חידות בציורים...

בהצלחה יקירה!! אמן שיהיה לכםמלא באווירה ובשמחה!שש וארגמן
אמן. בע"ה, תודה.פלפלונת
תודה לכן על הרעיונות הטובים. בע"ה איישם מהם.פלפלונת
גם אנחנו לבד בסדר כבר שנים. מאז שהבכורה היתה בת 3אמהלה

אחרי שנים שזה היה בלית ברירה, היום אנחנו לא מוכנים להתארח בשום מקום

רוצים רק סדר פרטי עם הילדים....

וגם באשר החגים. בשל מורכבות משפחתית א"א להתארח אצל הוריי והורי בעלי כבר בשלב שמתארחים אצלי הילדים.

אני למדתי שאת האוירה אנחנו עושים

שום דבר חיצוני/אורחים.

עורכים שולחן סדר מפואר

לבושים בבגדים יפים

בעלי מספר את ההגדה בצורה מרתקת ומוסיף להם סיפורים מעניינים

את שאר אמירת ההגדה "המשעממת" אנחנו מריצים...

יש אוכל טעים

והכל נראה חדש ונקי.....

בהצלחה לכם.

 

אנחנועוד מעט פסח

בונים כל שנה בליל הסדר שולחן נמוך מיוחד.

שולחן בגובה שולחן סלון, וכולם יושבים על כריות מסביב. דמייני מאהל בדואי כזה? אז ככה.

זה ממש נצרב לילדים שלי, וגם כמה אורחים שהתארחו אצלנו אימצו אח''כ את הקונספט. זה שונה ומיוחד ממש.


אפשר גם להחליט שחלק מהסדר עושים בכלל בספות (מתבקש ה'מגיד' וה'הלל נרצה'), ולהוסיף לספות מיליון כריות להסבה.


וגם-עוד מעט פסח

מעצבים מרכז השולחן עם בדים כחולים ובאמצע אנשי פליימוביל, או חיות פלסטיק קטנות שצריך למצוא לאן במהלך ההגדה הן שייכות (חיות של ערוב, צפרדעים, קורבנות).

השנה ביקשתי מכל ילד לכתוב שלוש משימות על פתקים נפרדים, ובמהלך כל שיר נעביר קופסא עם הפתקים, ומישהו שלא יסתכל יגיד 'סטופ' ויצטרכו לבצע את המשימה (סוג של חבילה עוברת). נראה איך יהיה.

תודה לכן 🩷פלפלונת
היה לנו מושלם בסוף. כולם נהננו השתתפופלפלונתאחרונה
הבאנו הפתעות למי שאמר רעיון, ענה, הקריא, שמנו מפיות יפות וכלי פסח, באפיקומן קצת השתוללו להתאוורר. והיה מקסים! תודה.
גמנחנו אוכלים על הספותהמקורית
והילדים ממש זוכרים את זה לטובה

אהבתי את הרעיון של שולחן סלון ממש! חייבת להציע לבעלי לשנה הבאה

אולי זה המקום להתייעץ. ארוך. תודה ממש למי שתקרא.דפני11

בעל מתוק

חמוד. צדיק. לב זהב. בעל מדהים. בבסיס שלו לא אופי של דיבורים.

בזנן האחרון משהו עובר ואני לא מצליחה לשים את האצבע.. אולי תעזרו לי להבין אותו? או לאסוף יותר אמפתיה או כוחות עד יעבור זעם?


אז משהו עובר...

מרגישה שיותר מידי פעמים הוא הופך זבוב לפיל... חוסר סבלנות ל"פדיחות" או טעויות למינהם.

מאז ומעולם הוא כעס כשלא הובן כמו שצריך או שלא זכרתי דברים מסויימים שהיו לו חשובים. או סתם כשמשהו לא הלך לו, או תקופה עמוסה- היה גורם לו להיות לחוץ, כועס, ממהר כזה...

אבל ברמה שהיתה סבירה. וגם היה קורה פעם ב...

לפיסכולוגיה בגרוש שלי, תמיד הרגשתי שזה קשור לבית שבו גדל- הורים שעטפו ילדים בצמר גפן, כמעט ולא היו להם התמודדויות, וכשבנאדם גדל וצריך להתמודד-בטח אם יש כמה דברים בו זמנית, ובטח אם משהו לא תמיד הולך כמו שרציתי- זה שובר אותו ומבאס ברמות. לא ברמה שזה גורם לשיתוק אבל דרמות פנימיות כאלה... של חוסר כח ועצבים ולחץ...

אני רואה את זה גם אצל האחים שלו האחרים (רווקים) וגם באיך אמא שלו עד היום חיה... מנסה לרפד לילדים שלה את הכל. ואם יש קושי אפילו קטן זה די סוף העולם.

כלפי חוץ אף אחד לא ירגיש, אבל בבית הכל יוצא. עצבנות, כעס.. כזה. לא מצליחה ככ להסביר.


אני למשל- חיה עם זה יותר בשלום. מבינה שהחיים לא מושלמים, מנסים, טועים, מצליחים או שלא מצליחים, תקופות עמוסות, מוותרים על דברים.. כזה. יותר שלוות נפש בקטע הזה.

לא עושה דרמה כמשהו לא מצליח לי- וגם אם כן- לרוב הדרמה חולפת מאוד מאוד מהר (ברמת הדקות).


אבל בזמן האחרון... זה קצת בלתי נסבל מבחינתי...

גם כי לפעמים מרגישה שזה יוצא בכעס עלי או בביקורת עלי- וזה ממששש לא מתאים לי.


סתם לדוגמא. קצת קיצונית אבל היא קרתה לא מזמן וזכורה לי.

קניתי לפסח טפט כזה להדביק על השיש.

הוא שטף את הבית וראה את הטפט- שאל אותי- את קנית? אמרתי כן. חשבתי לעצמי שיחמיא לי, איזה אלופה שזכרת... אבל לא החמיא (לא חריג, אמרתי, לא איש של מילים) אבל ככה חשבתי שאמר בליבו וככה פירגנתי לעצמי ושלום.

אחכ כשהכשיר את המטבח (הייתי בעבודה) כתב לי כמה הוא שונא את הטפט הזה, וכמה סיוט להסתדר איתו ושלח תמונה שיצא מכוער ממש למרות כך המאמצים. באמת היה מכוער.

התבאסתי איתו שבאמת יצא מכוער ואיזה באסה שככה... וזהו. בלב שלי: באסה, אין מה לעשות, כולה שבוע, נהיה חזקים, העיקר השיש כשר

חזרתי הביתה, הבנאדם כולו עצבנייייי.... איך כל שנה אני קונה את הטפט.. כל שנה הוא מסתבך איתו... שונא אותו.. לא מסתדר איתו.. והכי הרגשתי שהוא כועס עלי ש"כבר אמר לי את זה שנה שעברה ולמה קניתי שוב"... אז התנצלתי ואמרתי שבאמת לא זכרתי שהוא ביקש שלא נקנה.... שאלתי אותו- מה עדיף? נייר כסף? אז הוא ענה שלא כי זה שורט..

אז שאלתי מה הוא מציע..

הוא שוב חזר על זה שאיך לא זכרתי... וכאילו התעקש שאני אחראית לכל הסבל שלו כי אני לא זכרתי וקניתי שוב ובגללי...

עכשיו אני הכיייי לא טיפוס של "בגללי בגללך". הכי לא.

מאמינה שכולנו עושים הכי טוב שיכולים. בטח בין בני זוג.

חוץ מזה- בלב שלי- תגיד תודה שבכלל חשבתי על זה וקניתי... אתה לא עשית שום קניות לחג...

וגם. (ואת זה אמרתי לו ברגע ששיקפתי לו שאני מרגישה שהוא מאשים אותי בזה ואכן הוא הסכים איתי שהוא מאשים-) שאם כבר, האחריות שלו היא בדיוק כמו שלי- ברגע שראה את הטפט, היה יכול להתכבד , ללכת לסופר ולקנות משהו אחר שיותר טוב לו.....

לא מתאים לי האשמה שלי במשהו שהוא היה יכול גם לשנות.


אבל הכייייי מפריע לי..זה שהרגשתי שהוא מוציא מפרופורציה את כל עניין הטפט.....


כאילו. אוקיי.

נגיד שנעשתה פה טעות. נגיד שאני אחראית בלעדית על הטעות. מה נסגר עם הכעס הלא פרופורציונאלי על זה?

מבינה שהתעסקת עם זה שעות. מבינה שלא כיף. אבל הייי כולנו מתעסקים לפעמין גם בדברים שלא כיף לנו. מה נסגר עם להתפוצץ ככה?


עכשיו זאת דוגמא קצת קיצונית

אבל אני מרגישה שזה קורה לו קצת יותר מהרגיל, בטח יחסית אליו. שבדכ הוא טיפוס נעים ונח. גם אם ברגעים של כישלון הוא דרמטי יותר ממני..... מרגישה שהכעסים האלה על "טעויות" ממש מוציאים אותו מדעתו. הוא מתייחס אליהם כאילו הם סוף העולם. וגם בכלל בהקשרים חברתיים אם לדוג יש לנו חברים שקצת נפגעו מחברים אחרים, הוא לוקח את זה קשה... או למשל עכשיו לקראת פסח יש כל מיני שכנים שמבקשים עזרה בבניין בכל מיני דברים- בקבוצה הכללית! לא בפרטי. אז הוא אומר לי, דפנה איזה מזל שאני במילואים שאני לא מתרוצץ כל היום בעזרה פה עזרה שם... וזה לא נאמר בטון צוחק או רגוע.. זה נאמר באמיתיות. כאילו זה ממש מטריד אותו הבקשות האלה. ואני לא מבינה... מה הדרמה? מישהי ביקש עזרה, הכל טוב אל תעזור.... למה לקחת את זה ככ קשה?

למה זה גורם לך להרגיש ככ עומס בלב מבקשה תמימה של אנשים? אתה באמתתתת לא חייב לעזור והכל טוב...


מרגישה שהוא עובר משהו.

ומרגישה גם שאני לא רואה איך זה ישתפר בקרוב. כי ב"ה כמה ילדים, עבודה עמוסה, עומס החיים, בעיות החיים (הלגמרי רגילות ב"ה!!) ככה זה. רק ילך ויגדל הפערים בחוסר שלמות, וגם בכשלונות.


איך חיים ככה?


יודעת שלא יכולה לשנות אותו

מצד שני גם לא ככ יודעת מה החלק שלי


ומודה שאני מופעלת כשמרגישה אשמה כלפי. יש לי לזה ממש אלרגיה. לא מתאים לי כשזורקים עלי אשמה, באופן כללי, ובטח לא מהאיש שלי. זה לא בלקסיקון שלי אשמה. וזה מטריף אותי.


בקיצור

דברו אלי חכמות


ואשמח בלי האשמות כלפיו- ברור לי שהוא איש זהב. וטוב. ומתוק.

וגם בלי הפניות ליעוץ זוגי, זה לא האירוע כרגע

יכולה לומר שהזדהיתי איתו, אני מוצאת את עצמי ככהעכבר בלוטוס

כרגע

במצב של החודש האחרון, שיש עומס של החיים בצורה די קיצונית, הכל ביחד

פלוס זה שאני אדם רגיש

מוציא ממני משהו מאוד דומה למה שאת מתארת

משהו כמו הקש ששבר את גב הגמל רק בצורה יומיומית

דברים קטנים שמהם נשברים אבל בגלל שהעומס הכללי הוא ענק

 

אני אסביר

בתור אדם רגיש מאוד,  כל דבר שסביבי הולך איתי.

בקשת העזרה של השכן

הילד שחורק עם הכסא

אם אני צריכה לגעת בדברים שאני לא מסוגלת לגעת בהם או להרגיש את המגע שלהם 

כמות העומס שעלי מורגשת והולכת איתי

 

ואז כל דבר קטן, יכול להיות הצעקת 'די אני כבר לא יכולה יותר'

וזה יכול לבוא לידי ביטוי ב'איזה טפט גרוע' וב 'אוף על איקס ואי זד'

 

לחיות כבנאדם רגיש זה דורש עבודה ולימוד

 

מאוד קשה להיות הבת זוג/בן זוג של אדם שקשה לו להכיל את המציאות. שמורכב לו. אני מודה...

מעריכה ממש את בעלי וגם הוא משתגע מזה לפעמים

 

אני יודעת שכשאני מעל המים מבחינת שינה, אוכל, זמן לעצמי, זמן זוגי- אני לא לוקחת קשה..

וגם אני גם מנסה להכיר במתנות שיש ברגישות הזאת, כמו יכולת הזדהות, הבנה עמוקה של דברים ועוד

 

 

זה מה שיש לי לכתוב

 

ממש כל הכבוד לך, אני באמת מעריכה את הצד השני של אנשים כמונו

ובתור אני מנסה ללמוד להקליל, להבין שהחיים מורכבים ולא הכל חייב להיות במאה אחוז דיוק

זה קשה (ממש)

וגם לעבוד על לבקש את הצורך שלי כדי לקבל אותו

ושלא יתבטא בעצבנות כללית כזאת כי אף אחד לא מבין מזה שיש כאן צורך שלא מולא

תודה על זהדפני11

אבל זה הקטע

אנחנו חיים במקום בלי אזעקות כמעט

אומנם הילדים בבית ואני עובדת כרגיל אבל הוא במילואים! דווקא במילואים אצלו יותר נחת מהעבודה ( בדכ עובד מאוד קשה)

אז למה הפתיל הקצר הזה?


ובכל אופן, מה לדעתך החלק שלי בסיפור?

אני לא ככ יודעת איך להתייחס לזה..

מצד אחד צריך פה הכלה כנראה

מצד שני לא מוכנה לקבל האשמות

זה יכול להיות השינוי מהשגרהעכבר בלוטוס

הצורך ללמוד מקום חדש

או ליצור קשרים חברתיים חזקים חדשים במילואים

או אדם שלא מסתדרים איתו במילואים

או הנסיעות 

או כל דבר שאת חווה כמשהו קטן ומעצבן ולאדם רגיש מאוד ולא מספיק בטוח בעצמו יכול להשפיע מאוד על מצב הרוח

 

החלק שלך

קודם כל לדעת ש'את' לא הסיפור פה... לא מאשימים אותך, אלא את המציאות ואת הקושי

ולשקף שזה מאוד לא נעים

אם הוא באמת אדם רגיש מאוד הוא יתנצל ויקח לתשומת ליבו

אחכ לנסות לדייק מה הצורך שלא ממומש אצלו או מה יושב עליו

 

אלופה ממש!

תודה ממש. הלוואי.. ננסה..אנונימית בהו"ל
מאוד מעריכה❤️
בטעות עברתי לאנונימידפני11

כי חיפשתי ל@טוט את השרשור על המקווה 😅 אגב לא מצאתי.. באסה.

זאת אני אל דאגה❤️

מותקקקק איזה אישה מדהימה את!!!!אוהבת את השבת

כמה הוא זכה בך!!

ואיזה כיף למשוע שגם את בו!!


כותבת בקצרה כי אני ביום מעוך אז הראש לא עובד..

יכול להיות שיש לו "פוסט טראומה " קלה מהמילואים?

זה ממש הגיוני .. ולפעמים מגיע באופן קל..

אבל בסוף השנתיים וחצי האחרונות מטורפות לגמרי...


מקווה שזה בסדר לכתוב...


בכל מקרה חיבוק ענק

ובע"ה שתהיה לכם מלא סיעתא דשמיא להיחלץ ולהתעלות מהכל!!

תודה יא מהממתאנונימית בהו"ל

על פניו לא נראה לי...

מצד שני גם אם כן- אין לי ככ מה לעשות עם זה... הוא טיפוס שלא מוכן ללכת לשום טיפול, בטח אם אין טריגר מסויים שהוא מרגיש אותו... מה שאני באה לומר זה שבאן כללי הוא לא ילך לשום טיפול בלי שהוא ירגיש צורך. וגם אז זה רק כשזה יבוא לגמרי ממנו...

כרגע הוא לא מרגישככ בעיה לדעתי למרות שניסיתי קצת לשקף לו (גם בזהירות. כי איזה לא כיף זה לשמוע יותר מידי שאתה עצבני כל הזמן...)

כנל❤️דפני11
לדעתי את לא צריכה להזהר כל כךרוני 1234

ולא צריכה לספוג את כל זה בשקט.

אבל אם זה ממשיך נגיד אחרי החג, תמצאי זמן רגוע ותפתחי את זה איתו בצורה נעימה.

תודה❤️דפני11
צריכה למצוא זמן טוב וגם להיות רגועה בעצמי כדי לפתוח את זה שוב... בע"ה...
נשמע שהוא "אדם רגיש מאד". תגגלי את המושגזוית חדשה
בזכותךדפני11

ובזכות עכבס בלוטוס גיגלתי אתמול...

וואלה באמת יש מצב!

באמת גם יש לו קטע עם רעשים קצת, ובכלל כל מיני דברים שכתובים שם.

מצד שני זה לא היה ככה חזק תמיד....

וגם. שוב מחזיר אותי לשאלה מה החלק שלי בסיפור.

בנות כותבות פה וזה עוזר.

אם יש לך עוד תובנות אשמח לשמוע❤️

אני כזו, וזה באמת משתנה בעוצמותזוית חדשה

לפי כמה אני טרודה/עצבנית

אבל אני לא חושבת שיש לך כ''כ איך לעזור לו, זה יותר שלו מול עצמו.

רק להגיד שאת נשמעת אישה זהב לא פחות רחלי:)
יש לי מה להרחיב מקווה בעזרת השם מחר 
נשמה. אשמח אם מסתדר לךדפני11
חיבוק! את נשמעת אישה מדהימהוואלה באלה

תמיד אוהבת לקרוא אותך.


 

לא יודעת אם מתאים, אבל פעם @אמאשוני כתבה על שפת הפה לעומת שפת הלב בהקשר של ילדים ואני משתמשת בזה המון איתם וזה עוזר להבין את הדברים שנאמרים בהקשר האמיתי שלהם.


 

הכוונה שיש את מה שיוצא מהפה ויש את מה שהלב מרגיש.

ילד יכול לראות חבר שלו עם משחק חדש ולהגיד לו כמה זה משחק דפוק ומשעמם כשבעצם הוא רק מרגיש קנאה והיה מאוד שמח במשחק כזה.

נשמע שבעלך לא מספיק יודע להביע במילים בדיוק מה הוא מרגיש (לא איש של מילים..), קל לו יותר להטיח בך דברים.

במקום להגיד: זלדה, אני ככ מבואס שיצא כזה מכוער ועוד עבדתי על זה ככ קשה ואיזה חבל שלא יצאתי בעצמי לקנות סוג אחר של טפט

הוא אומר לך: זאת את, את אשמה, את שוכחת, את מתעלמת ממני ומהבקשות שלי


 

כשלומדים לשמוע את שפת הלב מבין המילים הכל נראה אחרת.


 

 

איזה מהממת את!דפני11

וואו תודה זה כיף לשמוע.

אני באמת מרגישה שיש פה את שפת הלב שאת אומרת.... אבל זה גם קצת משגע אותי. כאילו יאללה... אתה בנאדם בוגר. זה מעייף אותי ככה כל הזמן.. כי כאמור התדירות ממש גברה..

וגם. מודה שיש בי צד אגןאיסט שברגע שאני מקבלת האשמות אני עוברת להגנה ולא מוכנה לשמוע את הביקורת או הקושי שלו ש"אני מתעלמת מהבקשות שלו". כשאני חושבת על זה, הוא גם באמת אמר את זה לאחרונה שאני הרבה פעמים לא מספיק עונה לו ומתעלמת. ואני בהחלט הרבה יותר משתדלת לענות אבל חשבתי על זה, וזה מגיע בעיקר כי הדרך שהוא מדבר לא נותנת מקום לצד שני (למשל- לא הספקתי לשטוף, תצטרכי להביא בייביסיטר שתשמור על הילדים ואת תשטפי. אז לא היתה פה בקשה, או שאלה מה דעתי, אלא קביעת עובדה. אז מבחינתי קצת הרגשתי שלא ראה אותי/כיבד אותי. ובכל מצב קבע עובדה אז מה יש לי לענות? תוסיפי לזה גם טון קצת עצבני.. ואז הוא אומר לי- למה את לא עונה? בקיצור.....

ברור לי שיש פה צורך בלתי ממומש שלו

וגם קושי שלי לתת מענה כי נפגעת מהדרך שהוא מביע את זה

מבינה אותך מאוד❤️וואלה באלה
יכולה להזדהות איתונעומית

גם אני נוטה להיות חסרת סבלנות ולהאשים לפעמים.

לא נעים לי להגיד, אבל עוזר לי שמקרקעים אותי קצת.

(היי מותק, אני מבין שלא נעים לך, אבל ממש לא נעים לי שאת מאשימה אותי ככה

או זה באמת מכוער, מתנצלת, אבל דיברנו על זה כבר, אני אשמח שלא נדבר על זה כל היום).


תודה נשמה!!דפני11

כן הבנתי שזה קצת נצרך...

גם אחרי סיפור הטפט אמרתי לו את זה. שהעצבים שלו לדעתי חסרי פרופורציה לאירוע שזה.

זה אומנם קצת הפסיק את הויכוח, אבל לא הרגשתי שהוא הפנים את זה באמת...

אני חושבת שברגע שאת מדברת עליוהמקורית
"יצאת מכל פרןפורציות" לעומת - לא היה לי נעים שהאשמת אותי, זה נחווה אצלו שוב כאשמה

התפקיד שלך זה לדבר עלייך ומה את מרגישה עם מה שהיה ועם ההתנהגות שלו. כל עוד את מכילה ומוציאה את עצמך מהתמונה או מדברת עליו רק - זה  מפספס את הנקודה שלך פה בעצם.


ומצטרפת לנכתב פה, את זהב לא פחות♥️


את צודקתדפני11

סבתא שלי היתה קוראת לזה "שפת האני"....

תודה על התזכורת❤️

בדיוק זה המקורית
תשמעי מאמי, את חמודה קודם כלבאתי מפעם

שאת מחליקה בחיים.

אם את אומרת שזה משהו שהשתנה נשמע כמו קלאסי קשור למילואים, מלחמה. אנשים על הקצה, עצבניים.

כן, קשוח לחיות לידם.

ואת צודקת שאת יכולה להיות מכילה אבל עד האשמה אלייך. לא לאפשר לזה לקרות. יכול לחטוף כריזה, אני אכיל... אבל להפיל את האשמה עליי ועוד בחוסר פרופורציה. לא. לא. אני לא שק חבתות.

כן יכולה להזדהות איתו שדברים קטנים יכולים לגרום לי לעצבים מוגזמים. חיבוק

בדיוקקקדפני11
הגדרת את מה שאני מרגישה 
בעלך מזכיר לי את עצמישוקולד פרה.

בגלל שאני יותר "פלואידית"- יותר יכולה ללכת לקראת ויותר מרגישה את האחר, וגם אין לי כמעט דרישות מהזולת

אז אני יותר רגישה לתחושות של ניצול או של מרמור.

כביכול אם הזולת רוצה משהו אני חייבת להיענות לו. בלי לבדוק אם רציתי בכלל. ויש תחושה של אשמה כבדה אם לא עשיתי.

כל ציפייה של האחר מכניסה אותי קצת ללחץ.


 

 

ויכול להיות שגם בעלך לא רוצה את הטפט

או שהוא רוצה להרגיש שהוא לא חייב לשים אותו. ושהוא חופשי להגיד לך לא. ואם הוא שם מתוך כפייה (גם אם פנימית ולא מצידך)- הוא ירגיש מרמור

ויכול להיות שהןא מרגיש שאפילו הבקשות של השכנים מחייבות אותו.

ואז הוא גם אשם כלפיהם שלא עזר.

או שהוא מרגיש אשמה ונחיתות כלפיי עצמו- אחרים נרתמו בכיף ואני לא. איזה מן בן אדם אני?

בקיצור הערך העצמי לא חזק דיו כדי להרגיש שלם עם הבחירות שלי.


 

לאנשים כאלה הכי טוב לפעול דרך מרחב ושחרור.

והרבה מחמאות וחיזוקים שהם טובים גם אם לא עשו כמו הציפייה מהם.


 

 

את מדייקת אותו בולדפני11

ממש כל מה שכתבת. ואני מודעת לזה.

ונותנת יםם של מרחב ושחרור. כנל על החיזוקים.


יש מצב שכשזה קשור אלי אני יותר מצפה/רגילה שהוא כן עושה.. ואז כשלא זה יותר קשה לי.

אבל אני באמת משתדלת המון לתת לו את כל הכבוד לומר שמשהו לא מתאים לו. ולכבד את זה.

חושבת שבאמת יש שיפור בנושא... אבל אולי גם בגלל הוא יותר כועס בזמן האחרון? מרגיש לי שזה גם חלק מהלהביא את עצמו כמו שהוא ולא לשמור הכל בפנים ולהיות מרצה.... ובכל זאת... אני מצפה שיגיד "לא מתאים לי" בענייניות ואולי גם נדבר על זה. אבל לא לעצבים לא קשורים...

טוב  מבינה שיש דרך ולמרות שהןא מושלם הוא כנראה לא. ואולי טוב שכך.....

ממש ממש מה שרציתי לכתוב לך מצטרפת לשוקולד פרהרחלי:)

על הריצוי והאשמה - בעלי היה ככה (עדיין אבל הוא כן הלך לכמה מפגשים עם מישהו והוא במודעות)

אני חושבת שמאוד מאוד משמעותי פה שלא תקחי עלייך את הבלאגן הפנימי שלו, אני הרגשתי תקופה ארוכה שאסור לי להביע רגשות של תסכול לידו כי ישר אפילו אם זה בדקות הוא נכנס ללופ ממש לופ מתגונן וכמובן גם מאשים ואין איך לעצור אותו.

עד שלמדתי כן לשים לב הרבה יותר לעיתוי אם אני באמת מעוניינת בשיח שיוביל לאנשהו ולעשות הרבה הקדמות, ועדיין אם הוא יוצא מפרופורציה וזה קורה לו בהחלט הרבה יותר בתקופות לחוצות - אני אומרת לעצמי ברור את ההפרדה - ועם הזמן גם הוא למד להגיד לי אותה בעצמו שזה לא שייך אליי וזה רק הוא שלא מסוגל להכיל כלום עכשיו.

אבל זה באמת אחרי הרבה זמן של עבודה דו צדדית.

בהתחלה הוא היה כמו דובי לא לא חחח , כל בקשה שלי הוא היה בודק עם עצמו אם הוא עושה את זה כי הוא רוצה - מטריף

אבל הבנתי שזה שלב ושמחתי מזה כי עכשיו אחרי התהליך הרבה יותר כיף ונעים איתו, הוא נותן והוא חושב מה הוא רוצה לתת ולשים פה ולא כי הוא מרגיש חייב.

(אצלם בבית לאמא שלהם היה רצון מאודדדד חזק ולא היה כדאי שהיא תצא לא מרוצה )  


אני כן אומרת בזהירות שאם אני הייתי מנסה בכח להימנע לגמרי מפיצוצים -לא היינו מגיעים למודעות והקרבה של היום -פשוט הייתי מתרחקת וזהו, ותסמכי עליו שאם הוא אדם טוב לב ורגיש כמו שאת מתארת הוא יעשה את שלו ויתקדם בעז"ה .


וזה שאת נותנת את הכבוד אין טוב מזה - יכול להיות שזה בדיוק מה שמאפשר לו להרגיש סוף סוף בבית להרגיש רגשות ולעשות שינויים בעצמו שלא היו מתאפשרים קודם . 

את מקסימה עם לב רחב מאודשוקולד פרה.

זה עניין של ביטחון עצמי.

נדרשו לי הרבה שנים כדי להביא את עצמי לקשר. היה חי הרבה יותר קל להקשיב לבעלי ולהשתתף אתו בעולם שלו, מאשר להביא את עצמי.

גם כי לא ראיתי טעם בסתם לשתף כשהוא לא יכול לעזור לי (דברים מהעבר שלי)

וגם כי לא הייתי מספיק בטוחה שזה יעניין אותו.


היום יש לי כבר יותר ביטחון עצמי בקשר, כי גם פיתחתי יותר את העולם שלי, ואני מרגישה שיש לי עניין בתוך עצמי.


אבל פיתוח הביטחון העצמי זה מסע.

בתור בת זוג באמת להחמיא ולפרגן זה הכי חשוב. ככל שהוא יאמין שהוא חשוב לך, שאת מסתפקת בו כמו שהוא. שהוא כמו שהוא זה וואו, שהוא מספיק לך ואת אוהבת אותו-

הוא ירגיש יותר בטוח להביא את העולם שלו.


לאנשים שאין להם מספיק ביטחון עצמי ושלא עודדו אותם מהבית להגיד הכל בחופשיות, ולא שידרו להם קבלה עמוקה של מי שהם-

הנטייה הראשונית היא לברוח. לנוס.

האסטרטגיה הראשונה היא להדוף כל מתקפה על הסף.

גם אני כזאת. הודפת כל ביקורת ממני. כי המחשבה שאני פגומה בעיניו היא ממש קשה לי. זה נתפס לי כאיום על הבסיס, ולא כביקורת של מישהו שאוהב אותי מאוד, אבל בסה"כ רוצה שאתקן דברים קלים.


עם הזמן למדתי פחות לענות ויותר להקשיב. לא לפחד לשהות ברגש. לא לפחד להכיר בחסרונות שלי. להסכים לקבל אותם, ואותי כמו שאני.


הדיפת הביקורת היא מאוד מתסכלת עבורך, אני לגמרי מבינה, אבל זה נטו ממצוקה שלו. הוא כ"כ רוצה להיות מושלם עבורך, ורוצה להאמין שהוא יכול להיות מושלם עבורך.

בעיניו, אם הוא לא מושלם, אולי את תחפשי מישהו יותר מושלם ממנו... (שזה כמובן קשקוש, אבל ככה מדבר מוחצשל אדם כזה)

את נשמעת אישה מדהימהמתואמת

כתבו פה על אדם רגיש מאוד.

בתור אחת כזו - אני לא חושבת שזה הדבר היחיד שמציק לו. כלומר, יכול להיות שהוא אדם רגיש מאוד, אבל על זה התלבש משהו נוסף שמעצים הכול. (מצטרפת לרעיון שאולי זה קשור למילואים. זה בהחלט משהו שיכול להציף אנשים רגישים...)

כתבת שהוא לא יהיה מוכן ללכת לטיפול. אולי ביחד איתך הוא כן יהיה מוכן? ואם לא - אז אולי ללכת בעצמך לטיפול שיעזור לך בהתמודדויות איתו?

הרבה הצלחה, אישה יקרה❤️

גם מזדהה עם בעלך...שיפור

הגיוני מאוד שהמלחמה+ מילואים+ הכנות לפסח מוציאים אותו מאיזון. אם זה מתמשך אפשר לפתוח איתו ולדבר על זה.

נגיד לגבי הטפסים מתאים לי לנסות לשים כי קנית ואז להתעצבן כי השקעתי וזה לא עבד ולא הייתי קונה מראש ורק בגללך ניסיתי... למרות שבראש אאני יודעת שזה לא הגיוני.

ולגבי זה שזה דומה בין בעלך לאחים שלו- רגישות היא גנטית.

אני גם יכולה להבין אותווגם מאוד מבינה אותךאני אמאאחרונה

אני יכולה להיות כמוהו גם על עצמי, כאילו, גם אם אני קניתי את הטפט ויצא גרוע לפעמים יהיה לי נורא קשה לשחרר.

למשל הלכתי לקניוות וקניתי מוצצים חדשים לתינוק כי באורח פלא כל המוצצים שלו נעלמו. כשהגענו הביתה אחרי שעשיתי סטריליזציה, גיליתי שקניתי מידה גדולנה מדי. התבאסתי על עצמי יומיים עד שנסעתי וקניתי מוצצים חדשים.

אם זה היה בעלי קונה הייתי מתבאסת באותה מידה רק שאז זה היה יוצא האשמה.

אני רוצה לומר שהוא בעצם מתקשה לשחרר את המציאות, לא כועס עלייך. 

 

וגם, מתחבר לי לפרק בפודקאסט "בחזרה ללב ההורות" שבו היא מדברת על ילדים שמאשימים את אמא במה שמתפקשש להם, "בגללך נ]לה לי הגלידה" אפילו אם הייתי בכלל בחדר אחר. אז היא אומרת שזה בעצם נובע מקושי להתמודד עם רגשות ליליים אז הופכים אותם להאשמה ואז מה שכדאי לעשות זה לא לדבר אל ההגיון ולהוכיח שזה בכלל לא אשמתי, אלא לתת מקום לרגש, זה באמת מאוד מאכזב...

טבילה בשבת כשמתארחים😀טוט

איזה הזוי ומטורף זה נשמעעע

הרבה פעמים טובלת בשבת, אבל פעם ראשונה שאנחנו מתארחים. ניסינו לחזלש בעדינות אבל הבנו שמחכים לנו ממש ולא יתקבל יפה אם לא נגיע.


יש עצות ורעיונות לגבי איך לעשות את זה כך שלא ירגישו?

יש ילדים קטנים שיהיה מוזר להשאיר עם המארחים...

להתפלל על זהדפני11
לי קרו עם זה ניסים מעל הטבע חח פעם סיפרתי פה

מה לגבי ל את עם בעלך לתפילה והוא יקח את הילדים לגינה ואת תלכי לטבול ותחזרי זריז?

רעיון נפלא! איישם בעזרת השםטוט

סקרנת עם הניסים.

בעלי אמור להתפלל יחד עם המארחים אז יהיה חשוד אם לא יבוא איתם לתפילה, הקטנה שלי תפטפט בלי הפסקה בביכ, אז לא שייך להכניס אותה.


מספיקים לחזור מהמקווה לפני שהתפילה מסתיימת? אם לא זה ממש פדיחה שאגרום לסעודה להתעכב

ניסתי לחפש לך את השרשור, לא מצאתידפני11

כנראה כתבתי מאנונימי

אצלי מה שהיה בסוף זה שסיפרתי לחברה שגרה שם באיזור והיתה באותה שבת על המקווה

קבעתי להפגש איתה כאילו סתם עם הילדים והכל

היא שמרה לי על הילדים בגינה קרובה ואני טבלתי..

בעקרון אם את מנוסה בטבילות ליל שבת את יודעת שזה די זריז ומוקדם.. אם תגיעי מספיק מוקדם ואם לא יהיה עומס חריג את אמורה לחזור בזמן


 

אגב אני טיפה התעכבתי כי היה עומס במקווה והוא גם היה ממש רחוק מהמארחים אבל זה התקבל טוב כי "היה ככ כיף עם החברה שלא שמנו לב לשעון..."

תודהטוט
סיעתא דשמיא ואומץ היו לך
אכן היתה סיעתא דשמיאדפני11

וניסים מעל הטבע..

כבר מאוחר אין חי כח לפרט אבל זה היה משהו לא נורמלי

אפילו בעלי לא האמין שדברים כאלה קורים

מקפיצה לעוד רעיונותטוט
תזכורת קטנה שאולי תעזוררק טוב!
בשבת חוה"מ קבלת שבת קצרה יותר. אז יוצא שמי שהולך למנחה בכניסה שבת, יש זמן בביהכנ"ס שמחכים להמשך התפילה. בד"כ יש שיעור בזמן הזה. אולי בעלך יוכל לנצל את הזמן הזה לשמור על הילדה. 
זכרתי את זה, רק שטובלים אחרי צאת הכוכבים, לא?טוט
מרגע לרגע אני חושבת שזה לא היה חכם לעשות הפסק בלי לחזלש את ההתארחות
מחזקת אותך שאת עשית הכי נכון והכי טובנפש חיה.
אתם ישנים אצל המארחים ?אחת כמוני
אם בדירה נפרדת, אפשר שתגידו שאת נשארת "לנוח" אחרי הדלקת נרות..
כן...טוט
ה יעזור
וואי, ממש בהצלחה 🙏אחת כמוני
תבקשי מראש דירה...כובע לבן
שלא נוח לכם ככה.. הזוי?
יש להם יחידת אירוח שהיא חלק מהדירהטוט
מפנקת ממש, זה יהיה מוזר להתעקש על דירה אחרת, ואם אומר שאני יוצאת עם הילדים שלי לגינה גם הילדים שלהם יצטרפו🤪
לנסות לשאול רב על טבילה ביום השביעיכובע לבן
לפעמים מתירים... לא בכל הקשר אבל שווה שאלה
אני הייתי מחזלשת למרות הכלמדברה כעדן.
כולל פתאום לא מרגישה טוב...

ואם נוסעים ויהי מה, אז לצאת כולם ביחד לתפילה עם הילדים, אחרי קבלת שבת (בחוהמ נראה לי מקוצרת) בעלך לוקח ממך את הילדים לטיול ואת הולכת למקווה. הוא משלים את התפילה בחדר ביחידות... 

הצעה מוזרה- רק אם יש לך חברות בעיריום שני

לומר למארחת בשקט שחברה שלך ביקשה שתשמרי לה על הילדה לחצי שעה עכשיו...

שהיא תחשוב שהחברה צריכה ללכת למקווה ואת עוזרת לה

מוכרחה להודות שזה גאוניטוט
אבל היא לא תבין למה אני משאירה את הילדים שלי, אדרבא מצופה שאצרף אותם
הם כבר הלכו לישוןמדברה כעדן.

וזה יעיר אותם בוודאות להביא חבורת ילדים

 

אפילו לומר: יש לי חברה שחיפשה מישהי שתבוא בלי ילדים לשמור לה על הילד הישן... התנדבתי... 

אני היתי כועסת שהתנדבה בלי לבקש רשות ממניפה משתמש/ת
אז לבקש רשות ממנהמדברה כעדן.

כל אחת יודעת מה הדינמיקה שמתאימה במשפחה...

חמותי היתה ממש זורמת לענד

תכיני עוגה (בכאילו(Seven

תלכי עם תבנית עוגה בתן0וך התבנית את יכולה לשים מגבת;)

להביא לחברה שלך ואת כמה דק חוזרת וזהו

האמת היתי דוחה ביוםפה משתמש/תאחרונה

מכל השרשורים פה היתי בטוחה שזה ממש דאורייתא לא לדחות

שאלתי רב גדול שידןע אפילו כמחמיר- וואלה הוא בכלל לא הציג כבעיה כל כך חמורה.. רצוי לשא ברור אבל אם יש כבר בן ובת וזה חד פעמי ולא הרגל קבוע ומוסכם על 2 הצדדים- אז אפילו לא אמר שבעיה לדחות אלא שפשוט אפשר.

אגב אני שאלתי על לדחות הפסק..לא טבילה

אז אולי הז קצת שונה


אבל אישית אם לא היה אפשר לדחות- היתי מבטלת בטענת מישהו לא מרגיש טוב או משהו שהוא לגמ רי שקר

או מגיעה ושולחת את הילדים עם הבעל אבל מציגה שהולכת איתו לתפילה

אולי יעניין אותך