אני רוצה השנה לקחת לראשונה את הילדים להר הרצל ביום הזיכרוןדי שרוט
מה דעתכם, זה סביר שילדים בני 11, 9 ו 5 יבקרו בבית קברות?

זה מתאים או שזה לא רצוי ויכול לשרוט אותם?

ואם כן אז איזו הכנה מנטלית כדאי להגיד להם?
לא אמרו שרק למשפחות שכולות מותר השנה להגיע לבתי העלמין?פשוט אני..
בכל אופן, אני לא חושב שבית קברות זה מקום לילד בן 5. הוא יכול ללמוד על גבורת החיילים גם בלי לראות את המקום בו מונחות הגופות שלהם.
אה נקודה חשובה האם זה יהיה פתוח... צריך לבדוקדי שרוט
בטוח לא ביום הזכרון.תיתי2
זה לא יום שאפשר לעשות בו סיור מותאם וקשוב ליכולת של ילדים.
זה יום שההר מוצף ומציף.

גם בשגרה, לדעתי עדיף לקחת לטיולים באתרי גבורה ומורשת, ולספר סיפור תוך כדי טיול, ולא בית קברות.
זה עניין של הרגל5+
אנחנו באים ממשפחות שכולות, אז אנחנו וילדינו מגיל קטן מאוד רגילים לאזכרות. לא זכורות לי טראומות לא שלי ולא של ילדי בגלל בתי קברות.
כשבית קברות הוא חלק מהחיים הוא לא מהווה איום על ילדים. אבל ביום הזכרון לא הייתי הולכת בכוונה לבית קברות כזה הומה. הילדים יהיו בהלם מכמות האנשים ועלולים לא להתחבר לרעיון.
לבן 5 נראה לי בכלל לא צריך לספר על חיילים מתים, דווקא סיפורים יכולים הרבה יותר להפחיד מלראות קברים.
כנראה שאת צודקת. אשים דגש על הגדולותדי שרוט
את הקטן אשאיר בבית
לא ביום הזכרוןמישהו כל שהוא
מפוצץ שם ילד בן 5 יכול ללכת לאיבוד וזה בלאגן שלם
תבוא יום קודם עדיף....
יום קודם זה רעיון טוב. אבל נראה לי בלי הקטן.די שרוט
לדעתיבלב שמח
גיל 11 סביר. גיל 5 קטן מדי. 9 זה תלוי באופי של הילד
תגידו, ומה דעתכם על יד ושם לגילאי 9 ו 11?די שרוט
לי בתיכון היה קשה להכנס לשםבלב שמח
בתיכון ביקרת שם לראשונה?די שרוט
אני חושב שההמלצה היא מגיל 14נפשי תערוג
יש שם מראות לא נעימים (ערימת גופות לדוגמה)
לא...הנורמלית האחרונה
יש מוזיאון מותאם לילדים בלוחמי הגטאות
הילדים שלך רגישים?בת 30
כי את שלי אני לא שולחת לבי''ס ביום השואה..השנה איכשהו שכחתי מזה ואח''כ הצטערתי. הבנות שלי- בערך בגילאים שלך- 11 ו8 וחצי- חזרו עם חוויות שגרמו להן לזעזוע או לפחד.
אז יד ושם שלם? מפחיד.
אני ילדה גדולה ועדיין זה מסויט לי 🙊מיואשת******
לקח אותם לאיזה הלוויהמופאסה
תתחיל מבית ההפסדים

יותר עסיסי...ואז זהו תהיו משפחת די שרוטים

נדפק לך הקורקבן נשמה?
תעזוב את הילדים שישחקו בגולות
אני מאמין גם בערכים. בסיפורים. בגבורה.די שרוט
חרף מי שאני ביום יום, בשבוע הזה של יום השואה ועד יום העצמאות הערכים שלי צפים.

אני רוצה להטמיע בילדים שלי את הערכים האלה.
אני רוצה שיחושו מגיל צעיר מה זה גלות ומה זו גאולה.

אני רוצה שיחושו מה זו שנאה יוקדת ומה זו אהבה בוערת.

אני רוצה שיחושו מה זה עצב ומה זו שמחה.

שיכירו בכל הטוב. ויתרחקו מכל הרע.

זה מוקדם מדימופאסה
אני מבין אותך, מאוד
הסטוריה של עם ישראל, היא זאת שגרמה לי להכיר את רבש''ע. תהליך שהתחיל ביום השואה בתיכון בשיחה של סבתא'לה אחת
אבל לא מתאים בגילאים האלה....
ד''א אני נחשפתי לספרות השואה בגיל מאוד מוקדם (בגיל 10 בערך) וזה שרט אותי חזק.
כשהערכים כבדים ומציפים מדיתיתי2
הם שוברים את הכלים
והכלים לא יכולים לחיות ערכים
הם עסוקים בהישרדות בחיים שבתוך כלי שבור
מחפשים תיקונים לשריטות שבכלי
ותקופות מסויימות גם מתעסקים בפלסטרים גרועים שרק שוברים עוד יותר.
חבל.

עולם ערכי בונים בהדרגה, בסבלנות, באופן מותאם ובמשך כל השנה והחיים.
קל יותר להיות אדם ערכי שחי מסירות לערכים גדולים, אחרי שחווית ילדות טובה, רגועה, יציבה, כזו שנתנה לך כוחות ובריאות, כך שאתה פנוי לחיפוש אתגרים ערכיים.
(כמובן שגם כלים שבורים חיים ערכים... לפעמים דווקא מתוך השבר וכו', אבל מעדיפה שילדי יחוו חיים טובים ולא שבורים ושיצמחו בטוב)
וגם, הם חשים עמוק עצב ושמחה כבר עכשיו.תיתי2
ילד שלקחו לו צעצוע עצוב בדיוק כמו מבוגר שלא התקבל לעבודה.
ילד שאבא מחבק אותו, מאושר כמו אבא שמחובק על ידי אשתו...

הכל קיים בתוכם
רק צריך להקשיב ולהתקרב.
מצטרפת לכל מילה שלךנגמרו לי השמות

@תיתי2 בכל השרשור 

 

כתבת מדהים

אני חושבת שזה חשוב ונכון לספר סיפורים של ערכים וגבורהמיואשת******
אבל אין צורך לספר אותם בבית קברות.
הסיפורים יכנסו ללב לא פחות ואולי יותר גם על הספה בבית או על שפת הים
וכמובן שיש צורך להתאים את הסיפורים לגיל.
יש סדרת ספרים שאני קראתי בערך בגיל 10 פלוס כזה, נראה לי אחד מהם היה עליה לגרדום, על דב גרונר. יש גם ספר על חנה סנש. לי הם נכנסו ללב יותר מכל מצבה שבהיתי בה
הנה הספרמיואשת******
https://simania.co.il/bookimages/covers11/115607.jpg


זה סדרה שלמה בשם הנועזים. לא חושבת שאפשר לקנות היום (בושה!) אבל בכל הספריות יש
איזה ספרים!!בת 30
וואו תודה. אבדוק את זה.די שרוט
בשמחה . עוד שני ספרים טובים מאדמיואשת******
הצנחנית שלא שבה- זה מאותה סדרה על חנה סנש
ו- מן המצר- של אסתר שטרייט וורצל. ספר שמספר על ילדים שהתחבאו בשואה ואחר כך אמא שלהם חזרה והם טיפלו בה. מצד אחד מאד מספר על השואה מצד שני בצורה סיפורית ובלי אימה ומעשי זוועות. יותר על הפרטיזנים ועל מה קרה אחרי, אבל מעביר מסרים חזקים מאד
מן המצר – ויקיפדיה
יש גם ספר על זרובבל הורביץבת 30
פורץ המחסומים, שנהרג בשיירת נבי דניאל.
חייבת באמת להשיג עוד כמה מהספרים האלומיואשת******
קנינו אותם בסיפור חוזר! (יד2)מופאסה
נדמה לי שיש מאותה הוצאה גם שרה גיבורת ניל"יכמיהה


נכון זה גם ספר מעולהמיואשת******אחרונה
אגיד לה משהו לגבי טראומות ו'שריטות' בגלל העברשירוש16
אנחנו הרי לא חווינו על בשרינו את הצרות הללו. יש משפחות שכן, הרוב לא.
אם אתה רוצה להעביר חוויה לילד (או לכל אחד אחר) צריך לדעת מהי הדרך הנכונה.

אני אישית יצא לי לצאת לסיור בפולין עם משלחת מסוימת בצורה מאורגנת. אני יצאתי מהחוויה הזו מרוממת, מאושרת וגאה שאני יהודייה דתייה ומאמינה. לא היו לי טראומות או סיוטים בלילה. כי זה מאוד תלוי איך ומי ואיזה מסרים מעברים.
אם מדברים על הזוועות והבכי וכמויות האנשים שמתו, מיתות משונות, צעקות וכו. זה תיאור שקשה לבלוע. במיוחד כאשר המציאות חייה וקיימת מול העיניים.
אבל אם מגיעים מכיוון אחר: הולכים לעיירה פשוטה באמצע פולין, מספרים על האבא והאמא שנשלחו מכיכר העיירה, תוך כדי תיאור על הילדים והמזוודות שנדחסו לאוטובוסים. עד שהגיעו לגטו, איך ניסו לברוח ולהביא לחם, עד שהגטו הושמד והיהודים נשלחו לתחנה האחרונה. מגיעים לאמצע היער ומתחיל תיאור על ההוצאה להורג של אלפי יהודים קדושים וטהורים, תמימים (תמימים הכוונה לשלמים עם הקב"ה ועם הדת שלהם ועם הגורל שלהם. לא נעיבים ומטומטמים) שנכנסים לתאי הגזים והמשרפות אומרים שמע ישראל ושרים "אני מאמין".
זה סיפור גבורה. זה מכניס לאווירה מבלי לשרוט ולייצר טראומה, פחד וחרדות.

אני מאמינה שאפשר ושצריך ללמד ילדים קטנים על השואה, בידיוק כמו שאנחנו מספרים לתינוקות על סיפור השיעבוד ויציאה ממצרים. צריך רק לדעת איך ללמד ולהעביר את המסרים הנכונים.
לייצר הזדהות ולא פחד
לייצר גאווה ולא חרדה
לחבר בין הדור הנוכחי לחוויות של אחינו בשרינו שעברו זוועות שלא ניתן לתאר.
אנחנו לא יכולים לדמיין מציאות של הרג מסיבי (מסעות הצלב) וטבח המוני (מאורעות תרפ"ט) כי אנחנו חיים בעולם אחר עם ערכים שונים ומציאות שלא מאפשרת למוח שלנו לדמיין היתכנות של מציאות מקבילה. כך אנחנו לא יכולים לדמיין איך העולם אפשר מציאות זוועתית כמו השואה או כמו כל מלחמת קיום אחרת (יום כיפור, מלחמת לבנון, אינטפאדה 1+2+3). זה נשמע דימיוני ומופרח.
לכן המלאכה קשה וצריך להחדיר את הידע (בצורה מתאימה) כבר מגיל צעיר. שלא יגדל לנו פה דור שלם שלא מבין לא מתחבר ואף מתכחש לעבר שלו.
אולי אולי בן או בת ה11.בת 30
הקטנים- בטח שלא.
גם ילדים שרגילים להיות בבתי קברות- אזכרות של סבים וסבתות וכאלה, זה משהו אחר לגמרי להיות בהר הרצל ביום הזכרון.
זה המון המון עצב. יחד עם גבורה, ואמונה, אבל עצב עמוק מאוד. בבית אפשר לספר להם באופן מבוקר ותואם גיל, במקום חיצוני אתה לא יודע מה הם פתאום יראו ואת מי הם יפגשו.
רק אוסיף, שלפני החתונה הייתי מדריכה כמה שנים קבוצות מחו''ל, ותמיד הגענו להר הרצל. בתור בחורה בוגרת, ןמדריכה שמכירה כבר, זה תמיד היה יום מדכדך וקשה, לעלות אח''כ לאוטובוס עם מטען כבד על הלב. אז ק''ו לילדים
לאאאאא😫משמעת עצמית
זוכרת שלקחו אותי בגיל 10 למוזיאון אסירי המחתרות במגרש הרוסים.
היה חשוב לאבא שלי, כבן ללוחם אצל שנדע, ונכיר...

שבועות לא ישנתי אח"כ.
הייתי מפחדת להתקלח
מדמיינת את התפוז עם המטען מתפוצץ בין שני האסירים שהתאבדו. זה היה נורא.

קשה לי לסלוח לו,אפילו שהוא כבר מת בעצמו.
בשביל מה?

זה מאוד מאוד מוקדם.
יש הרבה דרכים ללמד ערכים.
למה בצורת כאפה לפרצוף??
כמובן שלא הייתי מתאר להם את זה ככה. הייתי מרכך הכלדי שרוט
הכל בשיא העדינות.

יש דרכים לרכך דברים כאלה.
אבל בסדר, שוכנעתי כאן לא לקחת אותם כרגע למקומות כאלה.
...הָיוֹ הָיָה
עבר עריכה על ידי נשמה כללית בתאריך כ"ט בניסן תשפ"א 13:04

לי אין ילדים משלי כידוע, ואני לא אמור לחלק עצות בענייני חינוך, אבל אחרי שראיתי שיש פה כזה קונצנזוס נגד, אני חייב לומר שיש גם ילדים מסוג שונה.

 

בתור ילד קטן קראתי המון על השואה ועל המחתרות, ולא קרה לי כלום מלבד זה שבאמת חדרו בי (נראלי הערכים החשובים שיש ללמוד מזה.. אני לא מתחרט בכלל על כל פרט מידע שליקטתי אז

וכן, גם הייתי במוזיאון המחתרות, וראיתי את התא של הגרדום ואת ההדמיה של התפוז.. (@משמעת עצמית) והכל היה איתי בסדר..

וגם האחים שלי, וחברים שלי, ועוד ועוד.

 

במחשבה שניה, אני רואה שרוב מספרי הטראומות כאן הן נשים, אולי בזה תלוי ההבדל (למעשה אכן אחותי לא רצתה ללכת איתנו אז למוזיאון...)

בקיצורמשמעת עצמית
אתה טוען שאנחנו רכרוכיות...😎
לונורא.
לא קשור למגדרמופאסה
לפעמים באמת אין טראומה כי האופי שלך לא רגשי והדברים לא חודרים עמוק כמו באדם רגשי.
ולפעמים הטראומה לא באה לידי ביטוי בצורה הפשטנית וניכרת.

אצלי למשל היתה כמיהה מאוד גדולה להתגייס לשירות הכי מסוכן שאפשר בלי להתחשב באף אחד בעולם, בלי טיפת פחד מהמוות. קשה לי להיות בטוח מה גרם לזה אבל ברור לי שספרות השואה שקראתי יש השפעה גדולה לזה. אני זוכר את הכעס הגדול והרגשי הנקמה שהיו מציפים אותי עד היום הזה.
אבל האופי של כן רגשי. מאוד.הָיוֹ הָיָה

דווקא המשיכה שלי לעיסוק הזה נבעה בגלל הרגש וההזדהות הרגשית.

אני אישה, וכנ"ל..חצילוש
ביסודי הייתי חיה בספריה, והיה ספרן שהוא ניצול שואה בעצמו (נדיר! היה 90 לדעתי אז..) והוא התלהב שאני מאוד מתעניינת בשואה והיה ממליץ לי על ספרים וכו'...


מסייכת למשל, שאחותי פעם ראשונה הייתה בטקס יום השואה בכיתה ז' באולפנה, ושבוע אחר כך הסתובבה חיוורת, לא ישנה בלילה ובקושי אכלה..
תגובה קצת שונה..באר מרים
אנחנו כן לוקחים,
לא להר הרצל, אלא לבית הקברות הצבאי בקרית ענבים.
יש לנו קרוב רחוק שנפל בשיירות לירושלים בתש"ח, אז אנחנו מספרים עליו ועושים מסלול באב אל וואד - קסטל - קרית ענבים.

רואים את המשוריינים, את המסלול עם כביש למטה בין ההרים, שמה מסבירים על הקרב. מסיימים בקבר שלו.

אומרים פרק תהילים לעילוי נשמתו.

לוקחים את כל הילדים (מתינוק ועד מתבגרים שכמעט מבוגרים..)

מספרים את הסיפור בלי תיאורים קשים.
מספרים על בני המשפחה שנשארו והיה להם עצוב בלעדיו, ועל מי שקרויים על שמו..

אם הילדים שואלים, אז מסבירים להם כמו שעונים בכלל כשמדברים במשפחה של מוות:
כשכשאדם נפטר, הגוף שלו מפסיק לחיות ומניחים אותו בצורה מכובדת באדמה, והנשמה שלו עולה לשמיים. ה' רואה איך הוא שמר והגם על עם ישראל ומקרב אותו אליו.. (אם שואלים על הגוף מסבירים שעכשיו הגוף מונח כמו חפץ באדמה, אבל בתחית המתים ה' יעשה נס ויחזיר את הנשמות לגוף..)

עשינו ככה בעבר ובע"ה גם מחר. (לא ביום הזכרון עצמו כי עמוס מדי..).

מוציאים לפני כן מהאתר של משרד הבטחון והפלמ"ח את תולדות חייו. ככה למחרת ביום הזכרון הם יכולים לספר עליו בכיתה או בגן..

לילדיםז זה משמעותי ולא טראומטי.
זה מקסיםבת 30
רק אני רוצה לציין שיש הבדל בין הר הרצל לקרית ענבים.
קרית ענבים זה יותר בקטגוריית ''הסטוריה''. זה חלק מהמכלול של מלחמת השחרור. לא שזה לא עצוב. יש שם כמה סיפורים מאוד עצובים. אבל בהר הרצל זה ממש לא הסטוריה, זה היום. חיילים שנהרגו לא מזמן, סיפורים ''חדשים'', וזה לפעמים יותר קשה לעיכול מאשר סיפור בן 70 שנה.
זה בערך כמו שיותר קשה להתמודד עם סיפור מהשואה מאשר עם סיפור השעבוד במצרים. כי מצרים, עם כל כמה שזה היה נוראי, זה עתיק מאוד. והשואה, יחסית, זה ממש פה.
קפצתי לשאלה מהפורום השכן..פצלשן

איך יודעים מהי רמת המשיכה המספיקה בשביל להחליט להתחתן?

במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.

לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה. כנראה, זה פשוט לא היה הסגנון שמדליק אותי באופן טבעי). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?

ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?

ועוד שאלה בתור בעלי ניסיון.. ייתכן שלפני החתונה תיהיה משיכה חזקה ואחרי החתונה יתברר שאין באמת משיכה? ולהיפך גם ייתכן?

>>שימושית

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

נסיוני האישי - שלא בהכרח משליך על מקרים אחריםהברדיצ'בר

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

גם אצלי זה הדבר היחיד שאני מתלבט עליופצלשן

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

כמה דברים עזרו ליהברדיצ'בר

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

אם אתה מרגיש 'שיכות' אליה, זה בהחלט מספיקהסטורי

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

אתה חושב שהיא תישאר צעירה ונאה?אריק מהדרום

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

איך זה קשורנעמי28

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

יש משהו בדברייך, מצד 2 גם בקשר לקראת נישואין אפשרמתוך סקרנות

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

מאוד אינדבדואלישבורת,לב

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

צריך להיזהר עם מטפלים..קל"ת

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

צודקת. ורק אעיר בהקשר זההברדיצ'בר

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

מאוד להזהר. נכון.🍀שבורת,לב

זאת שאלה לגבריםנעמי28

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

צודקת בהחלטהברדיצ'בר

משיכה היא נדבך חשובשוקולד פרה.

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לא חושבת שבחורה בהכרח יכולה לדעת על עצמהפצלושון

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

זה אפשרי, בוודאישוקולד פרה.אחרונה

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

צריכה עזרה עם סינון מחשב לילדיםירדנית

משהו פה לא עובד לי כמו שצריך

מדובר על גילאי 10-14, יש רימון.

הם צריכים את המחשב כדי לעבוד בטימס, לשמוע שירים ביוטיוב, לפעמים צריכים AI ללמוד למבחנים.

איך אני משגיחה על כל זה?

שיחות בטימס לפעמים הילדים ביניהם שולחים סרטונים, אין לי איך לעקוף את זה.

כנל יוטיוב, רוצים לשמוע שירים אבל לא מתאים לי שיסתובבו ביוטיוב, יש דברים (שלא לומר רוב הדברים) שלא מתאימים להם.

AI גם כן רואה שיחות שלא מתאימות..

אנחנו לא בקטע של צנזורה אבל מרגישה שבתקופה האחרונה זה יצא לי משליטה.

מחפשת פתרונות טכניים לפתור את זה, אשמח לשמוע איך זה אצלכם. שאהיה רגועה גם שהילדה נכנסת לחדר ללמוד עם חברה במחשב. כי היום זה היה ממש לא מוצלח

אני טכנופובית פלוס פלוס אז אם אפשר בהסבר למתקשיםירדנית

שום דבר רע בצנזורה במקרה הזהחושבת בקופסא

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שולחים שם שורטים וכל מיני שירים/זמרים/קליפיםירדנית

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אם יש שירים ספציפיים שהם שומעיםהשם שלי

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

באזור האישי ברימון אפשר לחסום\לפתוח אתרים מסוימיםפתית שלג

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כל כל פתרוןמסתתר

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

יש תוספים בחנות כרום לדפדפן במחשבנקדימון

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

תודה, אנסה לשבת על זהירדנית

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

בשמחהנקדימון

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אלוף אתהפתית שלג

בשביל שירים הייתי עושה ספוטיפיי וחוסמת את יוטיובמרגולאחרונה

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

חבוטנפש חבוטה

מרגיש כל כך חבוט

מכל הבחינות.

נפש

גוף.

ורוח.

זוגיות בסימן שאלה ענק

תפקוד בסימן שאלה ענק

איך קמים כל בוקר?

לא מרגיש אבא

לא מרגיש בן זוג

לא מרגיש.

פרקתי.

דבר אלינו איש יקרדי שרוט

בתרגום לעברית שלימשה

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

בהחלטנפש חבוטה

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

מנקודת המבט שלך או שלהם?משה

מתי זה התחיל?משה

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

לא אמרתינפש חבוטה

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

אז בסדר. חבוט וכושלמשה

והכי חשוב

בהצלחה !

תודהנפש חבוטה

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

שתדע שיש עוד כליםמשה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

איזה כאב.שוקולד פרה.

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

תודהנפש חבוטה

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

הייתי שםוהנה חלום

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

כמה כואב וקשה נגמרו לי השמות

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

תודה רבהנפש חבוטה

מעריך את המילים

כמה זמן זה ככה? נשמע קשה ממשלאחדשה

יודע לומר נק' מפנה?

מספרנפש חבוטה

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

מה קרה? ומה קורה?shindovאחרונה

מה קרה לפאות?פשוט אני..

כשהייתי ילד, ילדי ונערי הציבור הדתי התחלקו בין כמה סוגי פיאות:

פיאות קצרות שמגיעות בדיוק עד לעצם הסמוכה לאוזן, או קצת יותר ארוכות שמגיעות עד לגובה התנוך.

פיאות מעט ארוכות יותר, אשר גולגלו בחן מאחורי האוזן.

וכמובן פיאות ארוכות עוד יותר שכבר לא יכולות להתחבא מאחורי האוזן אלא משתלשלות בגאווה במורד הפנים.

בשנים האחרונות, אני רואה יותר ויותר נוער דתי, כולל כאלה מבתים שעל פניו נראים דוסים, כולל מהתנחלויות ויישובים דתיים מובהקים לאורך ורוחב הארץ, עם תספורת שבה המכונה עוברת עם מספר 0 מעל גובה האוזניים ולא משאירה פיאות כלל. כלומר בחלק העליון של הראש יש שיער כרגיל, אבל בצדדים יש שיער רק בס''מ העליונים ומתחת לזה יש גאלח.

בתקופתי, בבתי ספר דתיים לא היו נותנים לתלמידים להיכנס כך לכיתה, וילד שהיה מסופר כך היה צריך להתבייש במראהו החריג. זו הייתה נחשבת תספורת שלא רק שאינה דתית, אלא היא גם לא מייצגת את הציבור החילוני הנורמטיבי, אלא בעיקר ערסים.

אז איך קרה שאבות שלא מחסירים תפילה במניין ולא מדלגים על לימוד תורה עם ילדיהם, מאפשרים להם להסתפר כך?

איך אימהות המחזיקות בעוז בית יהודי כשר ומשפחה לתפארת, נותנות לילדיהן לגלח את הפאות?

תמונה מתוך AI לשם המחשה

חוץ ממה שאפשר לצחוק על התמונה של הבינהחושבת בקופסא

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

היום התספורת הזאת יותר טרדנית בכל הציבורברגוע

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

אני דווקא רואה יותר ילדים עם פיאותניק חדש2

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

חולשה בחינוךנקדימון

הנערים פשוט לא מקשיבים להורים.אמא טובה---דיה!

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אני חושב שלהרבה מאוד ילדים קטנים חרד"לים יש פיאותמשה

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

מרד גיל הנעוריםנפשי תערוג

אינטרסטינגימח שם עראפת

איך הילדים שלך מסופרים?

מי אמר שהם מסכימים או מעודדים?shindov

היום לא שואלים.

אני לא מדבר על בני 18פשוט אני..

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

יש לי רעיוןנפשי תערוג

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אני לא מדבר על מסורתיפשוט אני..

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

גיל 12רקאני

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

תלוי איזה תספורתנפשי תערוג

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

מסכימהרקאני

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

בגדול ההלכה היאנפשי תערוג

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

רקה, לא רכהירושלמית טרייה

הכל תלוי במזלזוזיק העכבראחרונה

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...

בעיות שכניםggg

יש לנו שכן מבוגר שגר לבד, בן אדם נחמד וגם נדיב עם הרבה חסד. אלא שבזמן האחרון הוא התחיל לשמוע פודקסטים או שאולי זה טלוויזיה בתוכניות של דיבורים, לא יודעת מה, הוא שומע ממש חזק עד שזה נכנס לנו לסלון ואני משתגעת מהרעש הזה. זה כמה שעות ביום לפעמים ואני פשוט מתחילה לסגור חלונות מרוב יאוש (אבל זה לא לגמרי עוזר).

ממש לא נעים לי לגשת ולדבר איתו. אולי הוא יעלב, אולי הוא לא שומע כל כך טוב. אני לא יודעת מה הסיבה לשמוע כלכך חזק. מה עושים?

מן הסתם, לדבר איתו זה השלב הראשוןפשוט אני..

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אם הוא אדם טוב ונעיםמתואמת

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אם הוא מבוגרמתיכון ועד מעון

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

ננסה לדבר איתו. בטח אשלח את בעלי..ggg

השאלה היא כמה מבוגר..קל"ת

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

נראה לי מעל 80ggg

יש לנו שכנה מבוגרת ששרה עם הגברהחושבת בקופסא

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

כמורה לליקוי שמיעהחיוך2019אחרונה

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

מחפשים ישוב תורני כייפי,קהילתי וחם לגור בו.מכירים?עינב66

אחרי כחמש שנים, שגרים במקום שלא ממש שמחה בו, מחפשים את המקום הבא..

רוצה מאד ישוב, חם, קהילתי, מחבק.

תורני

עדיף באזור לא מאותגר מידי ביטחונית

לא צפון.

חשבנו על מבואות יריחו, עשהאל...

אבל רוצים לחשוב על עוד כיוונים בסגנון.

יש לכן רעיונות?

אשמח מאד שתחלקו איתי, ואולי תרוויחו שכנה כייפית;)

תורני וכייפי, היילכו שניהם יחדיו? 😉פשוט אני..

יהודית ודמוקרטיתאריק מהדרום

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&oזוזיק העכבראחרונה

עדי רן כבר חשב על זה

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמשaibrainora

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

היישובים החדשים זה נשמע מדהיםפתית שלג

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

מה ההגדרה של כייפי?לאחדשה

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

כייפי מבחינתי קהילתי וחם, מקבל.עינב66

חושבת שבעיקר כל ההתיישבות הצעירה היישובים החדשיםלאחדשה

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישוaibrainora

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

מומלץ מאוד - עטרת.רייצ'וש

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

אני גר באדוריים. היישוב בתמונה ששמו בערוץנחשון מהרחברון

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

מבואות ועשאל לא מאותגרים ביטחונית?ggg

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.

מחפשת המלצה לצימר ברמת הגולןשלומית.

לזוג.

תודה רבה!!

דיווחים על הטרדות ע"י הניק מתלבט34נגמרו לי השמות

שלום לכולם,

שימו לב כי התקבלו כבר 3 דיווחים בפרטי על הטרדות מצד הניק "מתלבט34".

הוא נחסם כעת מהפורום.

אך זה כמובן יכול להיות גם שלל ניקים אחרים

והוא כמובן יכול להחליף ניק בקלות.

אז רק הזדמנות נוספת להזכיר את שלל הסכנות במרחב הוירטואלי בכלל ובפורום בפרט.

בין ע"י ניק שמזדהה כגבר

בין ע"י ניק שמזדהה כאישה

בין ע"י ניק ותיק

בין ע"י ניק חדש

בין ע"י פותחי שרשור שלכאורה תמימים ורק רוצים מידע והתייעצות אך כוונותיהם רעות

בין ע"י מגיבים לפותחי שרשור שלכאורה תמימים ורק רוצים לעזור או לשאול אך כוונותיהם רעות.

וכל היתר

לצערנו זו תופעה לא קטנה כלל

אז כל אחד וכל אחת מאיתנו שומר על עצמו ונוקט משנה זהירות.

זה באמת יכול לבוא בכ"כ הרבה מסיכות / בילבולים / הסתרות / חוסר כנות / זיוף / מניפולציה / תמימות במסווה / רצון לעזור במסווה / וכן הלאה.

שיהיו רק בשורות טובות ב"ה 🙏

תודה!!אונמר

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אaibrainora

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אם הוא ניסה להתחילאנוני.מית

אז הוא ממש גרוע בזה.

נכון, אבל זו תזכורת חשובה גם במקרים כאלהנגמרו לי השמות

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

התקבלו עוד דיווחים גם על הטרדות מהניק "מסתפק"נגמרו לי השמות

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

הדמיון בין מתלבט למסתפק חחאונמר

לפחות שיהיה מקורי

אני צנצנת של נעלייםאנוני.מית

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

אין דבר כזה צנצנת של נעלייםאדם פרו+

אין לך דבר כזה מצחיק?אנוני.מית

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

יש לנו רשימה של כל מיני יצורים כאלה🤦‍♀️יעל מהדרום

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

גם לי הוא שלח הודעה..קל"ת

כן לצערנו זו תופעה רחבת היקףנגמרו לי השמות

גם הניק "חוזר" מטריד באישייעל מהדרום

אם הייתי מתפרנס מייעוץ לגברים נואשיםמשה

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

למה, למען ה', הם לא מתעסקים בעצמם??הר את ישאחרונה