אבל אצלי זה מאותה סיבה שאני לא אוהב לצחוק ליד אנשים, יש לי פחות שליטה על עצמי ככה

אני באופן אישי נורא מתביישת לבכות בציבור

ושאחר כך זה עושה הרגשה טובה...

אז גם אני חשבתי ככה, אבל מתברר שאצלי-אם וכאשר אני בוכה זה עושה לי הרגשה מה זה רעה... מין כבדות כזו בלב... ובנוסף גם כאב ראש נוראי...

זה טוב רק במצבים מסויימים.
זאת אומרת, אם האדם חש צורך לבכות ולפרוק, כדאי שיעשה את זה ויפרוק מאשר שישמור את זה בבטן וסתם יִצור לחץ פנימי, אך אם האדם יכול לצאת מהמרה השחורה ולשמוח ללא בכי, עדיף שכך.
בכי הוא התעסקות ברע, וזה לא דבר טוב בעיקרו, לפעמים הוא הכרחי ונחוץ, אך תמיד צריך לעבור הלאה ולא להישאר ולהתמקד ברע.
וגם ידוע שהשבעה זו דרך טובה לגרום לאדם לצאת מהדיכאון ומשברון הלב שנוצר לו והחלל שנוצר בעקבות מות קרובו, וכתוב שאחרי שנה: "גזירה על המת שישתכח מן הלב", הקב"ה בכוונה ברא באדם מנגנון של עמידות ושל מחיקת זכרונות/דברים שיעזרו לאדם להתשחרר ולהתקדם הלאה ולא להיתקע.
ולדוגמא כשאדם חווה טראומה, הגוף "נתקע" על אותו הזמן ולא מצליח להשתחרר ממנו, ואחרי שהאדם הולך לפסיכולוג הוא מציף את אותם רגעים, למרות שזה כואב, ועוזר לאותו אדם להתמודד ראש בראש עם זה וכך להיפטר מזה.
ויש מחלה של אנשים שזוכרים כל דבר, זה לא טוב, משום שיש דברים שראוי שהאדם ישכח, ולא יזכור אותם, ולזכור כל דבר זו מתנה שהיא גם קללה.
בקיצור, לא כדאי להישאר בעצבות ובדיכאון, צריך לשמוח..!!
ולגבי מיעוט השמחה, נכתב כבר בשרשור אחר...

זה לא סותר את מה שפותח השרשור אמר...

אבל להוריד דמעות אין לי בעיה כי זה פשוט יוצא לי... ובד"כ תוך כדי חיוך... הבעיה זה ממש לפרוץ בבכי וזה נדיר שאעשה ליד מישהו. 

זאת שאלה מעניינת... מה המקום של הפגנת רגשות בכללי בחיים שלנו? אתה רוצה להגיד לי שבהלוויה לא בוכים? בוכים אבל יש דרך לכל דבר... כל עוד לא מאבדים שליטה אני בעד. 

כי מי שלא אוהב לדבר על הרגשות שלו, בטח גם לא אוהב שכולם יראו את ההתרגשות שלו

(למה גברים לא אוהבים לדבר על רגשות? שאלה טובה. אבל זה ככה, לא?)

הם לא מתביישים...

זה נובע מכך שהם לא נוהגים להחצין רגשות בד"כ.

גברים בוכים, רק לא בפומבי...

התכונות הגבריות פחות מחצינות רגשות, הם יותר בצד התומך, המאזן - מבחינה שכלית.

לכן בכי זה פחות כלול במילוי התפקיד שלהם במסגרת הדמות הגברית, אלא יותר הדגש על הדמות ה"אנושית" בכלל.

ככה אני חושבת...

בנים (באופן כללי) יותר שכליים וקרים ומחושבים, ולכן בכי, שהוא לכאורה איבוד עשתונות ויציאה מהכלים, נתפס כמשהו לא קונבציונלי ולא שכלי, והוא באופן אוטומטי לא חלק מהחיים של גברים.
אבל, כל אחד צריך לבכות ולפרוק, ואז במקום לבכות כמו "גברים" (או במקרה הזה כמו נשים...), יוצא שאנחנו בוכים במיטה או משהו כזה.
אבל לפי דעתי, אין אף פסול בלבכות, ואין בעיה לבכות בתפילה או באירועים מרגשים, או אפילו כשקורה משהו רע ומצער במדינת ישראל, אלו דברים שאפילו הייתי אומר "חובה" לבכות.
ויש לי שני דברים להגיד, אחד לגברים ואחד לנשים.
נשים, אל תראו ככה את הגברים, זה שהם לא בוכים מדברים זה לא אומר שהם אדישים למציאות או משהו כזה, זו התכונה שטבועה בנו ואנחנו לא "מבזבזים" בכי על כל דבר, רק על מקרים קיצוניים, אך אין זה אומר שאנחנו אדישים למציאות, ממש לא, פשוט יש לנו דרכים אחרות קצת להביע את צערינו, פשוט פחות מרגישים "בנוח" להביע את זה בבכי.
גברים, אל תראו את הנשים שבוכות ותזלזלו בהן שהן "בכיניות" ובוכות על כל דבר ועל כל שטות, ולהוזיל את הבכי שלהן, "אשה דמעתה מצויה", הנשים בנויות עם יותר רגש, ולכן באופן טבעי הן בוכות יותר כי הן חוות את הסיטואציה עם הרבה יותר רגש מאשר הגבר, אין מה לעשות.
וסיפור ששמעתי על אשה אחת שבכתה על זה שנשרפה העוגה וכו'...והבעל במקום לנחם אותה וכו'...מתחיל להתעצבן עליה שהיא בוכה מכל שטות. זהו מעשה לא נכון, האשה חווה דברים בצורה קצת שונה מהגבר, וזו לא סיבה לזלזל בה או לצחוק עליה, צריך לנחם אותה במצב כזה שתפסיק לבכות.
וכן, מותר גם לבכות, זה לא חטא. אל תשכחו.

שמח לשמוע שמישהו קורא בכלל את מה שאני כותב...

שמח לשמוע...

אולי כי בכי מצטייר כמשהו נשי/תינוקי/לא מועיל/ מיותר

אולי כי בכי זה לבטא חולשה, וזה משהו שאולי לגבר יותר קשה להפגין (כי גבר אמור להיות החזק כביכול... )

אולי כי טכנית גבר בנוי שונה מאישה והדמעות פחות זולגות בחופשיות אצלו מאישה

בכי מאוד מתקשר לעולם רגשי, אחד מהתפקידים של הבכי זה פורקן ריגשי

וגבר שלא מחובר לעולם הרגשי שלו יהיה לו יותר קשה להבין את הצורך בבכי וכן גם להגיע בכלל למצב של בכי או להבנה בכלל שהוא צריך פורקן לרגשות שלו...

זה לא סותר.
הרבה פעמים דווקא מי שיותר שכלי הוא זה שמחפש יותר לבכות, כי הוא צריך "לפצות" על זה..
ושוב, כמו שאמרתי, אין פסול בלבכות...
אני חצי מזדהה איתך, כי אני  לא בדיוק שכלתן, אני דווקא מאוד עם רגש וכו'...(אבל מצד שני אני לומד גמרא וכו'...זה לא סותר)
ובציבור זה מצוי מאוד, בגלל הסביבה, וזה גם בעניין צחוק, מבוגרים בקושי צוחקים לעומת ילדים, משום שזה לא "שכלי". (על אותו צד שגברים יותר "שכליים" מנשים, מבוגרים יותר "שכליים" מילדים...).

זה קשור לזה שהגברים יותר חושבים מהשכל, ואילו הנשים יותר חושבות מצד הרגש.

ולכן, מאוד מוזר לכם להביע את עצמכם בצורה כזאת.

הגבתי רק למשפט שהוספת בעריכה

אבל באיזה שהוא מקום אני צודקת, הגברים פחות מתבטאים פיזית בכל מה שקשור לרגש. 

וזה לא בושה, בורא עולם ברא אותכם ככה ואותנו ככה. וככה בסופו של דבר, משלימים אחד את השני.  

יש גברים יותר רגישים ויש פחות.

ובכל זאת..

המלחמה יכלה לנטוע בי גבורה, מסירות נפש, רצון לחיים משמעותיים יותר בשל הידיעה כמה חיי אדם נגדעו... איזה אנשים איבדנו שיש להשלים את החלל שלהם..

לא זכיתי שקרה..

ב"ה לא חוויתי מקרוב ואני יודעת שאי אפשר להשוות את העוצמה וההשפעה לעומת מישהו שכן, אבל זה כן הוביל לחשבון נפש והוציא אותי משאננות. ברור שהשתניתי. מעבר לזה, בעקבות ה7.10 התבררו לי כל מיני סוגיות כמו היחס לכלל ופרט בעם ישראל (חטופים), שירות- עד כמה, היחס שלי לגיוס בנפרד ולקריאות לגיוס חרדים בנפרד. עד כמה אני מעורבת במה שהעם עובר, כמה אכפת לי ומה אני עושה עם זה. היחס שלי לשמועות קשות וסיפורי זוועה- איך אני מתמודדת עם זה, איך אני מתמודדת עם אנשים סביבי שרואים את זה אחרת ממני ורוצים לשתף אותי... נגיד אני נמנעת מלשמוע סיפורי זוועה, ואני לא אוהבת להגיב בזעזוע ולשקוע בזה אבל מה לעשות כשמישהו שכן בוחר לשמוע בא לפרוק אצלי תזעזוע שלו (בדרך קבע). וגם היה מדהים לראות את ההתעוררות של הזהות היהודית בעם.

מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?

בינתיים אני במקומך הייתי יושב בבית ולומד שני דברים לעומק

1.AI

2. אקסל

ולא פחות חשוב מזה את השילוב בניהם.

אקסל אני מכיר קצת, היה לא מעט בתואר..

וגם יודע שיש קורסים חינמיים..

איך לומדים ai? אתה מכיר דרך או קורס?

ותוכל להסביר מעט מה יש ללמוד בזה? 

כללומר. לנצל את הזמן כדי להתקדם מקצועית ולא רק "לחכות" שמישהו יואיל בטובו להסתכל עליך. כמובן גם הקו"ח שלך יתעדכנו  בהתאם.

לימודי AI ברשת - למה זה לא שורה? 

AI יש לא מעט חומר. הייתי מחפש ללמוד על השילוב בין AI לבין המקצוע שלך. כלומר  איך לשאול שאלות על טבלאות דוחות וחשבוניות וכל אלה. בסוף איך לעשות את העבודה שלך טוב יותר.

יש הבדל גדול בין סיום לימודי חשבונאות ובין מי שמחזיק ברישיון לעסוק בראיית חשבון.  

אם אתה עם רישיון - חיפוש העבודה הוא שונה מחיפוש מקום לעשות בו סטאז'  

גם כיוון תעסוקתי הוא שונה - עם רישיון אתה כבר צריך לבחור כיוון התמחות / תת-התמחות מקצועי בתחום הגדול של ראיית חשבון.   

לעשות לו"ז יומי. שכולל לימוד קבוע קודש או חול, אם אפשר כזה שמתקדמים בו.

לקבוע יעדים, כמו ספר קודש מסויים או פרק זמן קבוע או קורס מקצועי אונליין, אפילו סדרת שיעורים תורניים באתר של ישיבה או מכון מאיר

זמני ארוחות יחסית קבועים, ארוחות מזינות.

לשים לב לזמנים האידיאליים בשבילך לשיון ולקום, להתאים את הזמנים של היום למקצב הטבעי שלך.

לשמור על קשר עם אנשים אחרים

לטפח את הבית והסביבה.

למצוא התנדבות- זה משהו שיכול להיות זמני ואחר כך להיפסק או להשתלב בעבודה שתמצא

לחפש פרויקט כלשהו שלך, שאתה רוצה לממש בזמן הבינתיים הזה.

בהצלחה ושיעבור מתישהו

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

אני מכיר קצת את הפורומים שם, במיוחד את עצכ"ח הידועה. הלמדנות והחריפות אכן רמה גבוהה, היתר לא תמיד.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

ובפועל ב95% באותם התכנים שעוסקים בהם תלמידי החכמים החרדיים, הפורומים שהזכרת מספקים את הסחורה שצריך.

זה אפילו יתרון עצום, ומהמקומות הבודדים שבהם יכולים לדון באותה הסוגיה אברך מרמת גן עם אברך בכולל ברכסים וכד'.

אני מכיר יותר את פורום לתורה, והוא באמת נועד להיות מקום סגור יותר מאוצר החכמה, אבל עדיין הוא משרת המון לומדים מכלל הישיבות.

הבעיה שה'בעל הבית' שם חרדי. אתה יכול לבוא, אבל תרגיש אורח.

וגם בתוכן. זה כמו להיכנס לבני ברק. גם אם יקבלו אותך יפה, אתה אורח. כתבת שאתה מכיר את הפורומים. לא הרגשת כך?

צורת החשיבה, המקורות, די הכול. לרוב המנהלים מכבדים את תופשי התורה אצלנו, אבל עדיין הם בעלי הבית.

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?