אבל אצלי זה מאותה סיבה שאני לא אוהב לצחוק ליד אנשים, יש לי פחות שליטה על עצמי ככה

אני באופן אישי נורא מתביישת לבכות בציבור

ושאחר כך זה עושה הרגשה טובה...

אז גם אני חשבתי ככה, אבל מתברר שאצלי-אם וכאשר אני בוכה זה עושה לי הרגשה מה זה רעה... מין כבדות כזו בלב... ובנוסף גם כאב ראש נוראי...

זה טוב רק במצבים מסויימים.
זאת אומרת, אם האדם חש צורך לבכות ולפרוק, כדאי שיעשה את זה ויפרוק מאשר שישמור את זה בבטן וסתם יִצור לחץ פנימי, אך אם האדם יכול לצאת מהמרה השחורה ולשמוח ללא בכי, עדיף שכך.
בכי הוא התעסקות ברע, וזה לא דבר טוב בעיקרו, לפעמים הוא הכרחי ונחוץ, אך תמיד צריך לעבור הלאה ולא להישאר ולהתמקד ברע.
וגם ידוע שהשבעה זו דרך טובה לגרום לאדם לצאת מהדיכאון ומשברון הלב שנוצר לו והחלל שנוצר בעקבות מות קרובו, וכתוב שאחרי שנה: "גזירה על המת שישתכח מן הלב", הקב"ה בכוונה ברא באדם מנגנון של עמידות ושל מחיקת זכרונות/דברים שיעזרו לאדם להתשחרר ולהתקדם הלאה ולא להיתקע.
ולדוגמא כשאדם חווה טראומה, הגוף "נתקע" על אותו הזמן ולא מצליח להשתחרר ממנו, ואחרי שהאדם הולך לפסיכולוג הוא מציף את אותם רגעים, למרות שזה כואב, ועוזר לאותו אדם להתמודד ראש בראש עם זה וכך להיפטר מזה.
ויש מחלה של אנשים שזוכרים כל דבר, זה לא טוב, משום שיש דברים שראוי שהאדם ישכח, ולא יזכור אותם, ולזכור כל דבר זו מתנה שהיא גם קללה.
בקיצור, לא כדאי להישאר בעצבות ובדיכאון, צריך לשמוח..!!
ולגבי מיעוט השמחה, נכתב כבר בשרשור אחר...

זה לא סותר את מה שפותח השרשור אמר...

אבל להוריד דמעות אין לי בעיה כי זה פשוט יוצא לי... ובד"כ תוך כדי חיוך... הבעיה זה ממש לפרוץ בבכי וזה נדיר שאעשה ליד מישהו. 

זאת שאלה מעניינת... מה המקום של הפגנת רגשות בכללי בחיים שלנו? אתה רוצה להגיד לי שבהלוויה לא בוכים? בוכים אבל יש דרך לכל דבר... כל עוד לא מאבדים שליטה אני בעד. 

כי מי שלא אוהב לדבר על הרגשות שלו, בטח גם לא אוהב שכולם יראו את ההתרגשות שלו

(למה גברים לא אוהבים לדבר על רגשות? שאלה טובה. אבל זה ככה, לא?)

הם לא מתביישים...

זה נובע מכך שהם לא נוהגים להחצין רגשות בד"כ.

גברים בוכים, רק לא בפומבי...

התכונות הגבריות פחות מחצינות רגשות, הם יותר בצד התומך, המאזן - מבחינה שכלית.

לכן בכי זה פחות כלול במילוי התפקיד שלהם במסגרת הדמות הגברית, אלא יותר הדגש על הדמות ה"אנושית" בכלל.

ככה אני חושבת...

בנים (באופן כללי) יותר שכליים וקרים ומחושבים, ולכן בכי, שהוא לכאורה איבוד עשתונות ויציאה מהכלים, נתפס כמשהו לא קונבציונלי ולא שכלי, והוא באופן אוטומטי לא חלק מהחיים של גברים.
אבל, כל אחד צריך לבכות ולפרוק, ואז במקום לבכות כמו "גברים" (או במקרה הזה כמו נשים...), יוצא שאנחנו בוכים במיטה או משהו כזה.
אבל לפי דעתי, אין אף פסול בלבכות, ואין בעיה לבכות בתפילה או באירועים מרגשים, או אפילו כשקורה משהו רע ומצער במדינת ישראל, אלו דברים שאפילו הייתי אומר "חובה" לבכות.
ויש לי שני דברים להגיד, אחד לגברים ואחד לנשים.
נשים, אל תראו ככה את הגברים, זה שהם לא בוכים מדברים זה לא אומר שהם אדישים למציאות או משהו כזה, זו התכונה שטבועה בנו ואנחנו לא "מבזבזים" בכי על כל דבר, רק על מקרים קיצוניים, אך אין זה אומר שאנחנו אדישים למציאות, ממש לא, פשוט יש לנו דרכים אחרות קצת להביע את צערינו, פשוט פחות מרגישים "בנוח" להביע את זה בבכי.
גברים, אל תראו את הנשים שבוכות ותזלזלו בהן שהן "בכיניות" ובוכות על כל דבר ועל כל שטות, ולהוזיל את הבכי שלהן, "אשה דמעתה מצויה", הנשים בנויות עם יותר רגש, ולכן באופן טבעי הן בוכות יותר כי הן חוות את הסיטואציה עם הרבה יותר רגש מאשר הגבר, אין מה לעשות.
וסיפור ששמעתי על אשה אחת שבכתה על זה שנשרפה העוגה וכו'...והבעל במקום לנחם אותה וכו'...מתחיל להתעצבן עליה שהיא בוכה מכל שטות. זהו מעשה לא נכון, האשה חווה דברים בצורה קצת שונה מהגבר, וזו לא סיבה לזלזל בה או לצחוק עליה, צריך לנחם אותה במצב כזה שתפסיק לבכות.
וכן, מותר גם לבכות, זה לא חטא. אל תשכחו.

שמח לשמוע שמישהו קורא בכלל את מה שאני כותב...

שמח לשמוע...

אולי כי בכי מצטייר כמשהו נשי/תינוקי/לא מועיל/ מיותר

אולי כי בכי זה לבטא חולשה, וזה משהו שאולי לגבר יותר קשה להפגין (כי גבר אמור להיות החזק כביכול... )

אולי כי טכנית גבר בנוי שונה מאישה והדמעות פחות זולגות בחופשיות אצלו מאישה

בכי מאוד מתקשר לעולם רגשי, אחד מהתפקידים של הבכי זה פורקן ריגשי

וגבר שלא מחובר לעולם הרגשי שלו יהיה לו יותר קשה להבין את הצורך בבכי וכן גם להגיע בכלל למצב של בכי או להבנה בכלל שהוא צריך פורקן לרגשות שלו...

זה לא סותר.
הרבה פעמים דווקא מי שיותר שכלי הוא זה שמחפש יותר לבכות, כי הוא צריך "לפצות" על זה..
ושוב, כמו שאמרתי, אין פסול בלבכות...
אני חצי מזדהה איתך, כי אני  לא בדיוק שכלתן, אני דווקא מאוד עם רגש וכו'...(אבל מצד שני אני לומד גמרא וכו'...זה לא סותר)
ובציבור זה מצוי מאוד, בגלל הסביבה, וזה גם בעניין צחוק, מבוגרים בקושי צוחקים לעומת ילדים, משום שזה לא "שכלי". (על אותו צד שגברים יותר "שכליים" מנשים, מבוגרים יותר "שכליים" מילדים...).

זה קשור לזה שהגברים יותר חושבים מהשכל, ואילו הנשים יותר חושבות מצד הרגש.

ולכן, מאוד מוזר לכם להביע את עצמכם בצורה כזאת.

הגבתי רק למשפט שהוספת בעריכה

אבל באיזה שהוא מקום אני צודקת, הגברים פחות מתבטאים פיזית בכל מה שקשור לרגש. 

וזה לא בושה, בורא עולם ברא אותכם ככה ואותנו ככה. וככה בסופו של דבר, משלימים אחד את השני.  

יש גברים יותר רגישים ויש פחות.

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

אם כי היא גדלה לאורך השנים

תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות

מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים

ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי

איתם אני בעיקר בתהליך

לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי

תודה

יש בי צד חצי־ילדי, מצד זה שאני לא לוקח שום דבר ברצינות אמיתית.

לגבי הילד הפנימי האמיתי, קיים משהו עמום מתחת ליותר מדי שכבות.

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מה אמורים לקנות לבנות?

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

חתול נייד

כיסוי חלות שבת

כוס תרמית טובה (כלומר גם מחזיקה חום כראוי וגם קלה לשטיפה), סטנדר, כרית לגב לכיסא של הישיבה, אוזניות אוטמות רעש, ספר שהוא רוצה כבר הרבה זמן, מחזיק טלפון שמתחבר לזרוע (בשביל ריצות.. אם הוא בייניש שעושה כושר), חבילה של ממתקים מיוחדים ולא שגרתיים (כל מיני יקרים כאלה), מכונת תספורת/גילוח (אם אין לו משלו), טוסטר או כלי מטבח כלשהו מיוחד (אם זה יועיל במקום שהוא גר), אולר.
 

אפשר גם פשוט להשתתף איתו, כלומר לתת לו ממש את הכסף, כדי שיקנה משהו ספציפי שהוא ממילא מתכנן לקנות (ואז הוא בעצם ישלם פחות.. כן? אין הכוונה שיקנה משהו בדיוק ב100 שח אלא שזה יקל עליו כשהוא קונה משהו ב200 נניח). אמנם קצת פחות מרגישים את המתנה שבדבר, אבל זה גם אפשרי. אנחנו עשינו את זה במשפחה כמה פעמים (בודדות אמנם) כש"נתקענו" בלי מתנה.

אפשר אולי גם לשבת בבית קפה, אם זה מתאים לכם וזורם. אפשר אולי פק"ל קטן, אם זה הסגנון שלו. אפשר לקנות עוגה בוטיקית אם חוגגים במשפחה בבית.