יצא לי כמה פעמים.

🤷‍♂️

בפשטות, אם זה מישהו מהמין השני, צריך להפסיק את זה. לזוז באופן שיתעורר, או /ו לומר תוך כדי. 

אם לא מישהו/י כזה, אז אדרבה, גמילות חסד.. (למי שיכול לעמוד בכך).

ולכתחילה, פשוט אל תשבי ליד בנים, וכן להיפך - בפרט כשמדובר בנסיעות ארוכות - אז לא יקרה.

בחיים אני לא יושבת ליד מישהו באוטובוס!!

בהתחשב בעניין שאני נוסעת באוטובוס פעמיים בשנה בממוצע...

קרה לי שחברה שלי נרדמה עליי במחנה קייץ...

כולנו היינו עייפות ממש ולא מנומס להירדם בפומבי ועוד על כיסא של אוטובוס שנוסע על הרים מקפצים...

אז החזקתי את עצמי ערה בכח אחרי יומיים ערות רצופים....

רק שכאבה לי הכתף והיא כל שניה נפלה (לא הבנתי איך היא נשארה רדומה...)

פשוט שמתי את התיק שלה על הברכיים שלי, הנחתי אותה בזהירות ושמרתי עליה שלא תיפול 😏

בואו נאמר שעשיתי עימה חסד....!

רק אם..

אני אזוז כדי שהיצור יתעורר, אחרי שהוא יתעורר אני אלך למושב אחר...

אבל זה לא יקרה כי מלכתחילה הוא לא יישב לידי...

אם זה בן - כנראה ג'

וזו לא תהיה בת, כי מלכתחילה לא אתיישב ליד בנות. פתרנו את הבעיה, לא?

ומה אם בת מתיישבת לידך?

בכל מקרה, כל עוד זה מישהו שלא מנסה לכייס אותי, והכל מתוך תמימות - אז ג'. אם זו בת אז באמת צ"ע, כנראה שאעיר בעדינות.

לא קרה לי אף פעם...גם כשחזרתי מהצבא אחרי שבוע של חצי לילות לבנים כמפקד.(פשוט דאגתי לתפוס מקום עם שמשה)

בעירוני - משתדל לקום "בתמימות" אחרי שעוברת דקה - שתיים, ועובר למקום אחר (בד"כ היא יכולה לחשוב שבכלל ירדתי בתחנה)

בבינעירוני זה לא קרה לי, מן הסתם אעבור בהתנצלות.

הייתי פשוט תופס את המקום שליד החלון ואז היו פעמים שהן היו מתיישבות לידי והאוטובוס היה מפוצץ 

אז זה היה מביך פשוט לקום ולעמוד 

ויש מצב גם שזה היה יכול לפגוע בה..

ומפנה לתיק שלי כיסא "נוח" עם נוף מרהיב, כבישים וצירי תנועה - מחזה נחמד, לא?

אם האוטובוס עירוני, בד"כ יש הרבה אנשים - אני לא אשב, או אשב עם חברה.

אבל לא יוצא לי להשתמש בתחב''צ ובפרט לא בינעירונית, ככה שכנראה שזה לא יקרה.

זיהו את הפוטנציאל הגנוז בך 

בתור כרית אנושית

נרדמתי באוטובוס, אני קם ומרגיש משהו על הכתף...

ניסתי לשכנע את עצמי שזה כלום עד שהסתכלתי וראיתי שזו היתה חיילת

היא זזה והראש שלה ירד ממני, ואחרי כמה שניות היא שוב זזה עם הראש שלה על הכתף שלי, אחרי כמה שניות היא שוב זזה והראש שלה ירד ממני, אז קפצתי על ההזדמנות והנחתי את הראש שלה על החלון.

כמובן שעשיתי את זה עם עדינות של מנתח לב תוך כדי שאני ממש בהתלבטות קשה האם מותר לעשות זאת, נגיעה קלה על מנת לחסוך נגיעה הרבה יותר משמעותית תוך כדי פחד שבסוף הכריע שבגלל ההתלבטות אפספס את ההזדמנות פז

(בטוח כמעט לגמרי שכן כי זו לא נגיעה של חיבה אלא ההפך, הרחקתי אותה ממני)

וכל זה... תוך כדי שינה!!

מגיע לך צל"ש!

ובכל זאת..

המלחמה יכלה לנטוע בי גבורה, מסירות נפש, רצון לחיים משמעותיים יותר בשל הידיעה כמה חיי אדם נגדעו... איזה אנשים איבדנו שיש להשלים את החלל שלהם..

לא זכיתי שקרה..

מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?

בינתיים אני במקומך הייתי יושב בבית ולומד שני דברים לעומק

1.AI

2. אקסל

ולא פחות חשוב מזה את השילוב בניהם.

אקסל אני מכיר קצת, היה לא מעט בתואר..

וגם יודע שיש קורסים חינמיים..

איך לומדים ai? אתה מכיר דרך או קורס?

ותוכל להסביר מעט מה יש ללמוד בזה? 

כללומר. לנצל את הזמן כדי להתקדם מקצועית ולא רק "לחכות" שמישהו יואיל בטובו להסתכל עליך. כמובן גם הקו"ח שלך יתעדכנו  בהתאם.

לימודי AI ברשת - למה זה לא שורה? 

AI יש לא מעט חומר. הייתי מחפש ללמוד על השילוב בין AI לבין המקצוע שלך. כלומר  איך לשאול שאלות על טבלאות דוחות וחשבוניות וכל אלה. בסוף איך לעשות את העבודה שלך טוב יותר.

יש הבדל גדול בין סיום לימודי חשבונאות ובין מי שמחזיק ברישיון לעסוק בראיית חשבון.  

אם אתה עם רישיון - חיפוש העבודה הוא שונה מחיפוש מקום לעשות בו סטאז'  

גם כיוון תעסוקתי הוא שונה - עם רישיון אתה כבר צריך לבחור כיוון התמחות / תת-התמחות מקצועי בתחום הגדול של ראיית חשבון.   

לעשות לו"ז יומי. שכולל לימוד קבוע קודש או חול, אם אפשר כזה שמתקדמים בו.

לקבוע יעדים, כמו ספר קודש מסויים או פרק זמן קבוע או קורס מקצועי אונליין, אפילו סדרת שיעורים תורניים באתר של ישיבה או מכון מאיר

זמני ארוחות יחסית קבועים, ארוחות מזינות.

לשים לב לזמנים האידיאליים בשבילך לשיון ולקום, להתאים את הזמנים של היום למקצב הטבעי שלך.

לשמור על קשר עם אנשים אחרים

לטפח את הבית והסביבה.

למצוא התנדבות- זה משהו שיכול להיות זמני ואחר כך להיפסק או להשתלב בעבודה שתמצא

לחפש פרויקט כלשהו שלך, שאתה רוצה לממש בזמן הבינתיים הזה.

בהצלחה ושיעבור מתישהו

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

אני מכיר קצת את הפורומים שם, במיוחד את עצכ"ח הידועה. הלמדנות והחריפות אכן רמה גבוהה, היתר לא תמיד.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

ובפועל ב95% באותם התכנים שעוסקים בהם תלמידי החכמים החרדיים, הפורומים שהזכרת מספקים את הסחורה שצריך.

זה אפילו יתרון עצום, ומהמקומות הבודדים שבהם יכולים לדון באותה הסוגיה אברך מרמת גן עם אברך בכולל ברכסים וכד'.

אני מכיר יותר את פורום לתורה, והוא באמת נועד להיות מקום סגור יותר מאוצר החכמה, אבל עדיין הוא משרת המון לומדים מכלל הישיבות.

הבעיה שה'בעל הבית' שם חרדי. אתה יכול לבוא, אבל תרגיש אורח.

וגם בתוכן. זה כמו להיכנס לבני ברק. גם אם יקבלו אותך יפה, אתה אורח. כתבת שאתה מכיר את הפורומים. לא הרגשת כך?

צורת החשיבה, המקורות, די הכול. לרוב המנהלים מכבדים את תופשי התורה אצלנו, אבל עדיין הם בעלי הבית.

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה