מי לעזאזל יצליח לשמוע אותי?
מתי יגיע היום שאצליח לענות בלב שלם שאני מרגישה ממש לא בסדר ואתן לאנשים הנכונים לעזור לי בלי לרצות להיסגר או לרצות למות?
חח.אין כזה יום.
אני לא משחררת..אני כל כך לא משחררת..
כמו מריצה כבדה עם אבנים שסוחבת אותי בירידה תלולה ואני מנסה לא להיכנע.
יש בי מלא מאוד בורות פעורים והם נפערים עוד יותר מיום ליום ואני מרגישה שאני,

כבד לי בלב.כבד לי על הגוף.
לחיות זה כבד מאוד.
מה חשבתי לעצמי

מי שמכיר אותי או מזהה,שיכתוב לי בבקשה לאישי.

קשוח לי ממש. ממש. ממש. ממש.

אסור לי להקשיב לו

שמנה
שמנה
ש מ נ ה

רוצה להיות יפה

יד לי הרבה מה לפרוק
אולי הכל בסופו של דבר מתחבר לאינטגרציה מפגרת עם העולם.
מה היא בכלל בלימודים שלי,מה עשיתי לה,למה היא ככה שומרת ממני מרחק פתאום?
אני צריכה לא לתת מקום לחשש אלא להתייחס רגיל בפשטות.
ושאצא צועקת זה עושה לי רע וכואב בלב
ושלחתי לה אתמול משהו והיא לא ענתה
אולי היא גם מתרחקת ממני
מה קורה לי
והיא שאמרתי לה שאני לא אצליח לצייר לה את הציור,התבאסנ ממני ממש.
שמחה שעמדתי על הגבול שלי אבל מתג שני זה נורא מבאס ומעצבן ואני מרגישה משלוש אנשים שאני שונאת את המצב ובטלי ל, אבל אני לא יעשה את זה כי זה סתם מטומטם ואני עוד רגע אצא מהמחשבות האלו
רק
קחי בקלילות טוב

אני מטומטמת ומוזרה
באלי ללכת לעולם אחר ולחפש לעצמי את הדרך
להתנתק מכולן
מכולם
ולא לשמוע כלום יותר

באלי לצרוח ולהרביץ ולקלל
לא צריכה אותן
לא צריכה פאקינג אף אחתתת