מצד אחד - אני לגמרי מזדהה עם המשפחה שלך.

אבל אני ממש לא מסכים איתם - ללחוץ עלייך זה לא נכון, ולזלזל בו זה לא נכון. גם אם יורת משלשה חודשים זה סתם מריחה.

מצד שני - לגמרי מבין את הרצון לא לוותר על קשר רק בגלל שהוא נמרח. ואת צודקת שלחץ חיצוני יכול לגרום לדברים להתפוצץ גרוע.

כדאי לחשוב על האפשרות שמשהו בקשר לא הבשיל ולכן זה מתעכב, אולי זה יכול להרגיע גם את המשפחה שלך. אולי הוא ילך (או שניכם) לייעוץ - מקצועי או רבני - כדי לעזור לשחרר דברים שנתקעו.

המון הצלחה, בשורות טובות בקרוב ממש!

לצערי מה שהיה היה, ובאמת דברים התפוצצו גרוע ככה שכנראה שזה לא רלוונטי יותר... 

מעניין אותי באופן עקרוני. 

תודה! 

שלום,

קודם כל, אתחיל מתגובתך האחרונה. מה שהיה  - היה ונגמר. לא משנה כרגע כמה כאב או כואב. הלאה...

ולשאלתך - באמת נכון הוא להגיע להסכמה /החלטה / מחשבה משותפת שאתם צועדים לקראת נישואים, כבר אחרי שלושה ארבעה חודשים לכל היותר [כמובן תלוי בתדירות הפגישות שהיו].

1. כידוע, לכל אחד מכם, יש לב, ויצר, ומחשבות, שאין לדעת כמה זמן תוכלו להיות יחד, בלי להגיע למקומות לא טובים חלילה. ומכיון אחר -  גם ה"החדשנות וההתלהבות" עלולה לדעוך ... [תשאלי את הנשואות כמה זה חשוב מידי חודש...]

2. גם מבחינה רגשית - אחרי ארבעה חודשים זה הופך למעין שגרת "חברות", והזמן נמרח לו .... וחוזרים חלילה לסעיף אחד ...

3. לא צריך לחשוב על "כמה זמן עד שמתארסים" אלא יותר בכיוון של "מה עוד אני רוצה לדעת או לבדוק עד שארצה להתארס". הכל טוב ? אם לא עכשיו - אימתי ?

4.  אם משהו מפריע אחרי תקופה של חודשיים שלושה - אז אולי באמת זה לא זה [חלילה] ? ככלל - רוב בני הזוג נשארים מקסימים אחרי החתונה כשהיו לפניה, אך חלקם משתנים לפחות טובים. לא מכיר מישהי שהכירה נסיך שהפך למלך ....

5. ומניסיונך שלך, ככל שנמצאים יחד יותר חודשים, ,הנחיתה מהפרידה קשה יותר. אז למה ?

בהצלחה בהמשך הדרך עם האחד שיועד לך ...

שכדאי לעשות הבחנה

בין הזמן למה שמתרחש בו

בין הקשר עם הבן זוג לבין המשפחה

בין זוג לזוג

בדרך כלל קשרים ארוכים הם תוצאה של התעכבות של אחד הצדדים - ואז צריך לבדוק מה הסיבה.

או קשר שבאופי שלו נועד להיות ארוך יותר. אני מכיר משהי שחלמה על כך שהיא תתארס רק אחרי שנה וחצי לכל הפחות וכשהיא התארסה אחרי חצי שנה זה היה נחשב אצלה מאוד מהיר.

אולי הבן זוג תפס את הקשר שונה מהמשפחה שלך?

אולי אפשר לקחת את הקצוות הללו ולהתייחס אליהם ולהכריע לכאן או לכאן?

הוא זה שעיכב ולא הצליח להגיע להחלטה וגם אותו זה מאוד תסכל. 

פרקטית, פשוט כי זה רלוונטי לי, אני מדברת על מצב כזה- שבו הגבר מעכב, מצב שיכול להיות שאני אתקל בו שוב ואני כל הזמן תוהה מה נכון לעשות אם לא בדיעבד אז בעתיד. 

מצד שני, יש גם סיפורים אחרים. אנהאל שמואלי מספרת שהיה לה קשר של שנתיים שנגמר, ואח"כ כשהיא התחילה לצאת עם עקיבא- הוא גם ממש עיכב (היא אחרי חצי שנה אמרה לו כן ולו לקח עוד שנה עד שהציע לה!!) היא מספרת שכולם לחצו עליה לסיים את זה ולא להימרח שוב כמו שכבר קרה לה אבל היא החליטה שהיא לא מוותרת. והנה היא בזוגיות מאושרת. 

אני יודעת שיש סיפורים כאלה ויש סיפורים כאלה, אני פשוט תוהה לעצמי מה יהיה נכון אם אני אתקל בזה שוב, ברור שאין תשובה, ברור שזה תלוי קשר וכל כך הרבה דברים. 

ועדיין, זאת שאלה שאני הולכת איתה ומעניינות אותי התשובות שלכם. 

יש סוגים שונים של עכוב.

להגיד 'הוא לא רציני' זה נשמע לי זלזול בבנאדם (שיכול לפעמים להיות צודק גם).

אם בנאדם מתעכב ומודע לזה ומטפל בזה או לפחות שקוף עם עצמו ולבת הזוג ביחס לזה - זה מאוד משמעותי ביחס לשאלה האם לחתוך או להמשיך.. יש הבדל אם זה נראה ללא מוצא אלא אם יש פה משהו שיושב עליו שאפשר לטפל בו ויש מוכנות לטפל בו.

מי אדם קרוב שאחרי האירוסין קרה לו משבר ביחס להחלטה וטיפל בזה. זה לא היה נעים לקשר שלהם אבל זה בין הדברים שמחזקים את האנשים ואת הקשר. ולפעמים יש לאנשים מחסומים. לפעמים הם מטפלים בהם ולפעמים לא

מסכימה איתך מאוד לגבי ה"לא רציני" זה גם מה שאני חשבתי אז, ואני ממש הדפתי את המשפחה שלי בתקופה הזאת. 

היום אני באמת לא יודעת את התשובה וזה חוזר לשאלה... 

יהיה לך בהירות בקשר לזה וממילא תוכלי להכריע לכאן או לכאן.

דיברתם על זה אולי? היה איזה משהו שהוזכר ביחס לזה

אבל זה בדיוק העניין, שאני מדברת על קשר שלמצוא את התשובה שלו לוקח זמן. שההכרעה לכאן ולכאן לא מגיעה מהר. 

שאין בהירות אחרי תקופה כזאת. 

לגבי השאלה שלך- אני עונה לך בפרטי. 

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי