פעם פעמים במאה שנה ה' באייר יוצא יום העצמאות?

אז למה אנחנו אומרים הלל כול פעם אם זה נדחה, אומרים הלל גם שזה נדחה?

בערך ב20 אחוז מהשנים יום ראשון של פסח חל ביום ה, שאז ה אייר יוצא ביום רביעי

חידוש נפלא. לא כן?

איפשהוא בשלל כתביו הקבליים, 

הוא כותב שם גם על כ' לעומר (-יום העצמאות) וגם על מ"ג לעומר (-יום ירושלים)

בפנקס בית הדין של לוב, נכתבה לאחר קום המדינה תקנה מעניינת.

שמכאן ואילך, כל פעם שתהיה לידה בשבוע שחל בו יום העצמאות: "הבן יקרא ישראל, והבת ציונה"

היא בסוף שינתה לסופי.

אגב, סתם למידע כללי, האזכור של ציון ברחבי התנ"ך הוא בלשון נקבה, ולכן השם ציון הוא שם לבנות, ואם כן, השם ציונה איננו נכון, ציון זה שם של בנות, לא שם של  בנים.

אפשר להסתפק בשמות אחרים, לא קרה כלום...

יש לי קרובה בשם ציון...(ולא אגיד את רמת הקרבה כדי שלא יחשפו עליי פרטים...)

היא בת חמש, שנה הבאה בכיתה א'...!!!

מי היה מאמין שהיא כבר כ"כ גדולה...

מת עליה...🥰😍😘🤩🤗

במיוחד לאור העובדה שאת מהדרום ואני מהמרכז...

אבל הבנות שקוראים להן ציון הן מהמרכז או מהדרום...🤔?

אה, אוקיי...

חידוש של הרב עמרם אבורביע זצ"ל על יום העצמאות,

בשולחן ערוך אורח חיים תכח ג מובא שכל חגי השנה נקבעים על פי ימי הפסח באתב"ש, דהיינו לדוגמא: באותו יום שחל בו יום א' של פסח- בו יחול תשעה באב, וכן על זה הדרך:

א-ת תשעה באב.

ב-ש שבועות.

ג-ר ראש השנה.

ד-ק קריאת התורה (שמחת תורה בחו"ל).

ה-צ צום (יום הכיפורים)

ו-פ פורים החל לפני הפסח.

על היום השביעי של פסח, יום קריעת ים סוף, לא הובא סימן בשו"ע. אומר הרב עמרם אבורביע: "ובימינו זכינו לדעת ז-ע, שיום שביעי של פסח הוא יום העצמאות (ע- עצמאות)".

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל