מטומטמת.
אני לא מצליחה להסתכל על עצמי במראה.פשוט לא.
אבאלה,אפילו השבתות שלי נהיו גרועות.
השבת שלי,זאת שאני הכי אוהבת בעולם,ככה נהרסת לי ונהיית גם היא חסרת משמעות
לא יכולה עוד לעזאזל.
ועכשיו ללכת לפסיכו ולהסכים לה לנסות לעזור לי.
החלומות שלי מפחידים אותי.די לגעת בי.אני מתחננת.מספיק הרסת לי את הימים.למה אתה נכנס לי גם לחלומות בלילה?
ומה יגרום לי מחר להצליח?שום דבר.
הם כל הזמן אומרים לי שאני לא באמת רצינית עם זה וברגע שאקח את זה ברצינות,אני אצליח.
מה לא מובן שמשהו בנפש אצלי לא פנוי?משהו בכלל לא רוצה לראות את ההמשך ולכן אין שום תועלת במה שעושים ואין רצינות.
אני חייבת להוריד לפחות 10 קילו.אני לא נושמת כבר מרוב מחשבות.פיזית לא נושמת.

קשוח לי ממש. ממש. ממש. ממש.

אסור לי להקשיב לו

שמנה
שמנה
ש מ נ ה

רוצה להיות יפה

יד לי הרבה מה לפרוק
אולי הכל בסופו של דבר מתחבר לאינטגרציה מפגרת עם העולם.
מה היא בכלל בלימודים שלי,מה עשיתי לה,למה היא ככה שומרת ממני מרחק פתאום?
אני צריכה לא לתת מקום לחשש אלא להתייחס רגיל בפשטות.
ושאצא צועקת זה עושה לי רע וכואב בלב
ושלחתי לה אתמול משהו והיא לא ענתה
אולי היא גם מתרחקת ממני
מה קורה לי
והיא שאמרתי לה שאני לא אצליח לצייר לה את הציור,התבאסנ ממני ממש.
שמחה שעמדתי על הגבול שלי אבל מתג שני זה נורא מבאס ומעצבן ואני מרגישה משלוש אנשים שאני שונאת את המצב ובטלי ל, אבל אני לא יעשה את זה כי זה סתם מטומטם ואני עוד רגע אצא מהמחשבות האלו
רק
קחי בקלילות טוב

אני מטומטמת ומוזרה
באלי ללכת לעולם אחר ולחפש לעצמי את הדרך
להתנתק מכולן
מכולם
ולא לשמוע כלום יותר

באלי לצרוח ולהרביץ ולקלל
לא צריכה אותן
לא צריכה פאקינג אף אחתתת