ויוכלו למקד אותי איך לעשות את העיקר בלי להצליח בהכל

מה באמת מפריע לו, וממילא מה הכי יועיל ויקל עלינו

תודה מראש!

קודם כל - תודה על ההרגעה.. עוזר

סיפורון:

במוצש סידרנו יחד את הבית (במוצשים זה ככה, ב"ה)

טיטאתי את הבית בהשקעה

תוך כדי שבעלי מרים חפצים למקום.

כשסיימתי, הוא עבר באיזושהי פינה והעיר שלא טיטאתי טוב

ממש התבאסתי

(הוא מזה לא כזה במידות, הוא הכי נעים, מתחשב ושוקל מילים!)

אז אמרתי לו "אז ככה אתה מרגיש כשאני מעירה לך על לכלוך אחרי שטיפת כלים.. סליחה נוני."

לא נראה לי שהוא הבין שנפגעתי. אבל אין לי כח לפתוח את זה

שישאר נושא טכני, לא חסרות מערכות חשובות יותר.

ועדיין.

ולגבי בית הוריי- אני ממש לא רוצה להיות כמו אמא שלי בנושא הזה, ועובדת על זה.

אבל לא רוצה שאמא שלו תרחף מעל הנושא הזה בבית שלי.

לפחות שיהיה מודע שזה משם!

אני לא רוצה שישתוק ויתרגל,

אני רוצה שישמח, שיהיה רגוע, שלא ירגיש חנוק בבית שלנו.

איך עוזרים לו להעריך את הקיים?

לפרגן על פרץ של ניקיון וסדר, גם אם לא מושלם?

שיראה את מה שאני כן עושה?

כששטפתי את הבית ביום חופשי אחד, אחרי סדר של כמה שעות, והוא אפילו לא שם לב, הגעתי לדמעות.

הוא פשוט לא תופס שזאת עבודה בשבילי.

(אמרתי. הסברתי. ועדיין)

שהבנתי שזה יושב אצלי עליה:

אני מאד אוהבת ליצור, לחדש, לדחוף דברים במציאות,

ושם, המקומות האלה, נוצר אצלי כח וחשק ממילא,

הוא יודע שאני יודעת ואוהבת להשקיע, להתאמץ, להתמסר לדברים עד הקצה.

כשזה מושך אותי, כשכיף לי, כשיש פירות

ולכן הוא מבואס על כל כך- 

אם אני לא משקיעה בבית, וכן משקיע בעבודה לדוגמא = העבודה חשובה לי והבית לא.

אבל זה לא העניין.

וקשה לי להסביר לו את זה.

זה מקום אחר בנפש. 

מקום שיש בו חדוות יצירה, ולא סיזיפיות,

התחדשות תמידית ולא בנאליות,

הערכה והתקדמות ולא אפרוריות אינסופית.

מרגישה תינוקת. לא עושה את תפקידי. אופפ.

פה היא אומרת שזה לא בא ממקום של חוסר ידיעה

אלא כי היא לא מוצאת את הזמן/ כח לעשות את זה.. שני דברים שונים

קצת לא אמפטי לומר את זה...

אנשים שאומרים משפט כזה, מוצאים את עצמם מתמוטטים אחרי כמה שנים

אישה בריאה= בעל וילדים בריאים

היא לא צריכה לעשות את זה בכוחניות אלא ממקום רך שאלו הכוחות שלי ובו זמנית לקבל את עצמה כך יהיה לה מספיק כוח לעמוד בזה ולא להיכנע ל'מה יגידו'... 

קודם כל לאהוב את עצמך, לקבל את עצמך איך שאת ומי שאת

לחבק את החולשות שלך, ולדעת שזה מה שאת יכולה לעמוד בו.

וזה בסדר.

כשאישה מכירה ביכולותייה, כל הסובבים מעריכים אותה.

לפרקטיות,

כאישה מסירה שריון מול בעלה, אוטומטי, "הגיבור" שקיים בכל גבר מתעורר והוא חייב להיחלץ לעזרתה.

כלומר, 

ברגע שתאמרי לבעלך:

אני מבינה שזה מאוד מפריע לך והלוואי והייתי יכולה יותר מזה, אבל אני לא יכולה.. אני גם בהריון שקשה לי, גם מגדלת ילדה, גם עובדת , ולכן אני לא מצליחה להגיע גם לבית.

הכלל הוא- להראות רגישות ואמפתיה אבל יחד עם זאת לא להיכנע לגבולות היכולת שלך

תנסי , תצליחי

בהצלחה!!

ולגבי השאלה שלך- העניין הוא כזה:

אני רוצה שיהיה יותר טוב לנו בבית.

אם זה דורש מאמץ פיזי ונפשי- זה שווה את ההשקעה. בוודאי.

אבל גם גיליתי שהחלטה מתלהבת לא מחזיקה הרבה זמן,

שהרגלים עמוקים דורשים עבודה איטית והדרגתית,

ושאני לא באמת רוצה בית מתוקתק בגלל המחיר: לחץ, המון זמן התעסקות, וירידה בהשקעה בדברים חשובים אחרים.

אז מה כן?

אני רוצה להצליח 80%, לשמוח בזה. 

שבעלי יהיה שמח ומסופק, אבל באמת, ולא בשבילי.

שהבית שלנו לא יהיה ביחס לבית אחר, לא לכאן ולא לשם. אלא בניין חדש שמתאים לנו.

טיפים יועילו לי מאד.

כל מה שאפשר לעשות בפחות אנרגיה ויותר יעילות, מקל עלי.

ושיתוף קטן,

בינתיים סידרתי את הבית, בשמחה וכיף ב"ה, כי חידדתי לעצמי בשיתוף הנ"ל כמה זה חשוב ואני בעצם רוצה..

אנחנו היינו במצב קצת דומה.

כשהתברר שזה חשוב אבל שחסר כוח, החלטנו לקחת עוזרת. ולשלוח את הכביסה לגיהוץ. וכל עזרה שאפשר מבחינת כלים שניתן לקנות כגון מדיח כלים/מייבש כביסה (תמיד בשימוש) שואב אבק רובוטי,דייסון..

לרוב זה ממש עוזר להרגשה הטובה של כולם. ניתן לנוח ביום חופשי או לצאת לאכול במסעדה בשישי בבוקר ולחזור לבית נקי לשבת. יש לזה אמנם מחיר, אבל הרגשה טובה לאשה ובכלל להוריד את המתח סביב זה שווה הרבה הרבה יותר. וזה גם לא כזה יקר בסופו של דבר.

ואי אפשר בלי שיקול כלכלי: כשאשתי היתה בלחץ, עם ילדים קטנים ועבודה כמחנכת, הרגישה שכדי שתוכל לעמוד במטלות הבית כדאי להפסיק לעבוד או להפחית מאוד משרה. הרבה הרבה יותר זול לשלם עבור גיהוץ ועוזרת וכל השאר נניח 1000 שח בחודש במקום שתפחית משרה ונפסיד 3000-4000 בחודש, וזאת גם בחודשי החופשה של המורים שמילא לא עובדים בהם..

אז ההשקעה בעוזרת וכו' היא השקעה כדאית מאוד מבחינתנו..

אל תרגישי "מגעיל" כשהוא מחליט לעשות משהו... זה דבר סביר - יש סטנדרטים שונים, אז הוא עושה פי מה שהוא. לא להיבהל מ"השתיקה הרועמת"...

דבר שני, לדעתי שווה פעם לקחת שיחה על זה.

לומר לו, שמע. אנחנו באנו מהרגלים שונים בנושא של הסדר והנקיון. תתארי בדיוק מה שכתבת כאן.

תאמרי, אין בזה "רע" או טוב - יש דברים טובים בכל צד, ובעיקר זה ענין של מה נפשית עושה הרגשה נוחה.

כעת. בהיות שזה לא עיקר החיים - אבל אני מבינה שיש דברים שקשה לך אחרת, ולאידך יש גם דברים שלי קשה להשתגע עליהם ויש לי יתרונות אחרים (תפרטי מה שכתבת גם כאן..) - אז בוא ננסה להחליט ביחד על סטנדרטים שעומדים בהם, שיהיו סבירים ונסבלים לשנינו. ונוכל להתמקד בעיקר שזה הצד של היחס בינינו ללא קשר לסדר ולנקיון...

תסכמו דברים, ותשתדלי גם את לעמוד בהם. משהו סבירב אמצע..  כמובן, לגבי הריון, צריך התחשבות. תסבירי מה ספציפי לכעת.

אני גם סה"כ די אוהב סדר וניקיון ואשתי הגיעה עם סטנדרטים יותר נמוכים..

אבל החלטנו בינינו שכדרך חיים של זוג, אנחנו הולכים זה לקראת זו, ומשתדלים להגדיר את המקום המשותף היכנשהו באמצע.

ואם מישהו רוצה יותר מכך, אז הוא לוקח את זה על עצמו מבלי שיהיה לו טרוניה על האחר.

למשל לגבי סדר וניקיון, האחריות המשותפת היא עד קו האמצע שהגדרנו, וכל מה שאני רוצה יותר, זה באחריותי בלבד.

ובנושאים אחרים, שלה (או לי) הם יותר חשובים אז האחריות מתחלקת בהתאם.

כמובן שכדאי ומומלץ להתחשב זה בזו בהתאם לסיטואציה (כמו בהיריון), ואם יש מצב"ר וכוחות אז גם לפרגן וללכת יותר לכיוון בן-הזוג.

אין כמו אצל אימא... תמיד יהיה משהו שונה

ובעלך צריך להבין זאת. במצב נורמלי עם ילדים, צריך לשמור על סדר וניקיון המידת האפשר,

אבל הריון לדעתי הרבה פחות, יש שלל תסמינים וכל אחת לוקחת את זה אחרת.. העייפות היא

מטורפת, יצא לי אינסוף פעמים להתעורר 4 תחנות אחרי התחנה שלי, רק בגלל שלא הצלחתי להחזיק

את עצמי..

אז בעלך צריך להבין שזה תקופה, ב"ה יפה, וזה יעבור...

גם כתבת שרוב הזמן הוא שותק ולא מעיר, דווקא נשמע אחלה, ואת לא צריכה להיות עם ייסורי מצפון

לרוב אלה בחורים שלמדו בה והמשיכו ללמוד באותו מקום כשהתחתנו, אבל אף אחד (למיטב ידיעתי) לא יאמר לך לא להתחיל ללמוד שם כנשוי...

בישיבה של בעלי (מרכז הרב) היה לפחות מישהו אחד שהגיע כנשוי. מניחה שיש עוד.

כמובן, המעבר הזה (שאולי יכלול גם מעבר דירה) צריך להיעשות בשיתוף וברצון אשתך.

אל תלך למסלול של ישיבה כל היום. עשה את זה בהדרגה בשיעור קבוע או עם חברותא. 

נסה ותראה ישועות

אנשים מבוגרים מדברים ביניהם,

חלקם גם נשואים,

שלא לדבר על זה שהשאלה הועלתה בפורום שאמור לעסוק בענייני נישואין,

וכאשר מישהו מציע לעשות שינוי משמעותי בחייו (וזה לא משנה אם השינוי הוא ללמוד בישיבה או לעשות הסבה להוראה או לעשות רילוקיישן לאיטליה) - הגיוני מאוד שחבריו לדיון ידברו על כך שגם אשתו צריכה להיות חלק מההחלטה.

אילו התשובה העניינית לדבריו הייתה העיקר, והתוכחה המאלפת טפל או לפחות שניה בסדר התשובה.

טענו בחיטים והשיב לו בשעורים.

אגב, מה עם תורת החיים?

אבל, כדי שלא תמצא את עצמך בעוד כמה שנים שוב עם אותה תחושה - כדאי שתדייק לעצמך מה אתה מחפש מבחינה מהותית ולפי זה תתמקד על המקום אותו אתה מחפש.

הרבה אנשים שלומדים בישיבות אחרות ואז אחרי החתונה עוברים מטעמי נוחות לירושלים ולהר המור..

יש שם בכללי המון אנשים מבוגרים, אז אנשים שכבר לא מוצאים את עצמם בישיבות שכולם צעירים מהם גם מגיעים להר המור..

אני יודעת שגם מגיעים לשם כל מיני אנשים לא ממש "הרהמורניקים" רק כדי ללמוד שם.

אולי יתאים לך גם

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

של תקשורת נכונה וביריאה תתיעצו אחרכ עם הרב או הרבנית אם אתם סומכים על הדעה שלו

תנסה גם מטעם הידברות אם אתם בקטע.. אני פחות אוהבת את הארגון ..

תתקשר להתייעץ איתם יש שם מספר למטה .

אבל אף שיעור לא מחליף טיפול כשצריך טיפול.

אבל יש לפעמים ליווי

לפעמים בשיעור של הרב שמואל או הרב יגאל הם נותנים לפנות אליהם במקרים שצריך עזרה וזה המקרה פה

הם לא יכולים להחליף טיפול

יש גם גברים שחווים אלימות.

יש אפשרות לפנות לעזרה.

ונניח שתדע שזה זה

מהם דרכי הפעולה שבשליטה שלך ואתה יכול לנקוט בהם כבר מעכשיו??

ההבדל זה בעיקר בתוצאות.

ההבדל בין אלימות של גבר לאלימות של אישה זה בעיקר היכולת והתוצאות. לא הרצון.

(זה מעבר לזה שנשים הרבה פעמים משתמשות בגברים אחרים כדי לפגוע, כמו הרצח בנחלאות השבוע שהוזמן על ידי האקסית).

אז האקסית שלו לא אשכנזית במיוחד.

הכרתי כל כל מיני עם סיומות "יץ' שהן פחד אלהים.

ברקוביץ'

איצקוביץ'

ישראלוביץ'

או ביץ'. אלה הכי מפחידות.

בכמה זה מדובר וכמה יאמינו לגבר כשהוא גבוה וחזק והיא נראית רונה וחמודה אבל מתעללת רגשית ואפילו פיזית.

וגם הבושה לדבר על זה.

לענ"ד הציפייה (המוסרית-הלכתית) לשתוק למרות החֲרָפוֹת ולהיות מהנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים שעליהם הכתוב אומר "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" גבוהה יותר ביחס לגבר לעומת האשה.

גם בדינמיקה הזוגית זה הרבה פעמים ככה. יש דברים לא נעימים שהאשה יכולה לומר לאיש וזה לא ייחשב חמור במיוחד, אך אם האיש יאמר את אותם הדברים כלפי אשתו - זה יוליד משבר נורא.

אני חושב שזה טבעי, אם כי לא אידאלי, כמובן, ואוחי משקף משהו שורשי בהבדלים בין איש ואשה והקשר בינם.

אבל 

1. יש גברים רגישים יותר שיקחו ללב. וגם אם הם לא יביעו את זה בפועל זה יובע בדרכים אחרות כמו ריחוק רגשי כדי להתגונן או אפילו חיפוש עצמם במקומות אחרים.

2. גם נשים צריכות לעשות עבודה רגשית לא להעליב. זה שהוא צריך להתגבר זה לא אומר שהיא בסדר. היא לא.

מהי אלימות רגשית ומילולית

בתור אחת שעבדה ועדיין עובדת על עצמה לשמור על הפה שלי כשאני כועסת.

זה פוגע מאוד לכל גבר

הוא לא צריך להיות "רגיש" בשביל זה
 

לנשים יש כוח במילים להפוך את הגבר שלהם לסמרטוט ואפס או להרים אותו.

וגבר ניזון מהערכה.

אין הקלות לא לגברים ולא לנשים

אין שום ציפייה מגבר לספוג

יש ציפייה מכל אחד לעבוד על עצמו.

הבעיה שזה הפך להיות בעיה של גברים. כי לרוב יש מודעות לזה

אבל נשים יכולות להיות הרבה יותר "אלימות" במילים מגברים, רק שאם זה קורה, מניחים שהיא עברה המון ובעלה הביא אותה לקצה לכן היא מתנהגת כך בשונה מאצל גבר

אלימות רגשית ומילולית יותר נפוצה בקרב נשים כלפי גברים. כי הצד המילולי/רגשי יותר מפותח אצל נשים לכן קל להן יותר להשתמש בו

(בדומה לכך שהצד הפיזי יותר מפותח אצל גברים ולכן הם נוטים יותר להשתמש בו- אלימות פיזית)

ואיך תדע אם אתה חווה את זה?

אתה מורגש מושפל על ידה?

היא מקטינה אותך?

מזלזלת בך?

וכו'

תמיד אני חושב שאצל כולם זה ככה

וזה בעיה שלי

איזו מין תקשורת תיבנה מזלזול?

גם אם יש חוסר הסכמה זלזול והקטנה הוא לא הדרך לפתור אותו.

אני לא אומרת שבחיים לא יצא לי לפגוע בבעלי (או לו בי) אבל זה אף פעם לא היה לגיטימי בעינינו, ותמיד מתנצלים ומתקנים מייד.

בסוף לשנינו יש מטרה משותפת שהבית הזה יהיה המקום הכי בטוח ונעים לשנינו ולילדים.

לזלזול /הקטנה אין מקום.. 

מצביע כנראה על כך שאתה עובר אלימות מסוג כלשהו...

אני חושבת שכדאי ללכת לטיפול אישי, גם כדי לאבחן במה מדובר וגם כדי לחזק את עצמך.

זה לא נחשבת אלימות אולי יותר מצוקה שלה, כי היא אלימה בגלל חוסר יחס, זלזול מצידך וכו

כשגבר מזלזל זה הכי ברור שזה מצד האופי שלו 

כזה שמעלה את האייקיו.

לא? 

זה גם מה שהיא אומרת לי.

אבל אני פשוט לא מצליח להבין אותה.

מרגיש שהיא הלכה רחוק מידי.

אישה לא אמורה לזלזל בבעלה

אלא להעריך ולכבד אותו

חשוב להתייעץ,ולא לסחוב לבד..

ממליצה ללכת לטיפול אישי או זוגי עם גורם מקצועי (עם הסמכה רצינית)

הנתונים הלא מוכרים של אלימות נשית במשפחה

האם הספר הצד השני של הכאב מסמן את שינוי תפיסה? | אבות למען צדק

זו אלימות.

היא יכולה יכולה להגיד מה מפריע לה גם בלי להפחיד

אם היא מקבלת התפרצויות זעם שבגללן אתה הולך על ביצים איתה, הכי חשוב זה שתיידע מישהו קרוב. רב. הכי טוב איש מקצוע. אל תצטער על הכסף זה לבנות את הבית. אבל אל תלך לרב שאומר לך להבליג ולשתוק אם הנפש שלך סובלת.

היא אמורה לגרום לאווירה נעימה ואם היא מפחידה אותך זה סימן ברור לאלימות

בסד

כל אלימות- גם אלימות פיזית וגם אלימות מילולית או כלכלית וכו יכולה להיות מכל צד.

יש גברים אלימיםצויש נשים אלימות.

לא כתבת מה אתה עובר אבל אם אתה מרגיש לא טוב ושאולי אתה עובר אלימות בהחלט כדאי לפנות לעזרה (מוקד לאלימות במשפחה/מטפל זוגי שייעץ לך איך לנהוג וכו.

אל תישאר עם זה לבד!!

אלימות במשפחה היא תופעה קשה ומסוכנת ויש לטפל בה. פנו למוקד 118 לקבלת סיוע.

תעשה את השאלון

במספר 1203 יש קו סיוע לגברים.

בקישור שצירפתי יש גם מספר לקו סיוע לגברים דתיים אם תעדיף.

מצטערת לשמוע על תחושותיך.

בהחלט קיימת אלימות במשפחה מצד נשים, ובהחלט מגיע לך לחיות בבית ללא אלימות.

תתחיל שם, תנסה להבין אם זו אלימות

אח"כ תפנה לעזרה מקצועית, גם אם זו לא אלימות

שתחיה במרחב נעים ולא מפחיד.

בהצלחה!

זה שהוא העדיף לנסוע על האופניים ולא איתה ברכב - זה קשור לאופניים או לזה שהוא היה באמצע משהו חשוב או לזה שהוא לא רוצה להיות עם אשתו?

כי ממה שאת מספרת, לא נשמע לי שזו האפשרות הראשונה ולכן אני לא מבין למה האופניים אשמים...

העובדה שהוא רוצה לנסוע עם הילדים - המוני אנשים עושים זאת, אם הוא רוכב בצורה בטוחה על שבילי אופניים, אז אני לא חושב שזה נורא. אם הוא רוכב על הכביש, אז לדעתי באמת לא שייך להיות עם ילד קטן שיכול להיפגע קשות מכל נגיעה של רכב אחר. 

גילוי נאות: אני רוכב קורקינט בעצמי כבר הרבה שנים. יש לי נסיון של אולי 6000 ק"מ על הכביש. כולל עם ילדים והקפצה למסגרות ומה שתרצי.

הראשון זה שהאוטו בעיקר אצלה. היא התרגלה לזה. אני לא יודע מה הדינמיקה בניהם אבל אני יכול לנחש שפשוט לא נעים לו "לבקש ממנה" כל פעם את האוטו. אז הוא קנה לעצמו רכב אחר ושם זה נגמר.

אם הם גרים ביישוב (ולא בעיר גדולה) אז אפשר ממש להבין את זה. בלי האוטו ממש תקועים עם האוטובוס של פעם בשעתיים במקרה הטוב או אם זה מקום גדול פעם בשעה. בהנחה שהם לא עשירים גדולים מדי אני יכול להבין את הפחד מלקנות רכב שני. במיוחד אם הוא נוסע יחסית מעט. אז אופניים חשמליות זה אחלה דבר.

ולגבי להישאר בבית עוד רבע שעה - אני כזה גם . במילא הנסיעה לוקחת חצי מהזמן שהיא לוקחת עם רכב שתקוע ברמזורים. תשאל את הבת שלי שאוהבת לעשות למכוניות שאני עוקף איתה ברמזור אדום "ננה בננה שוקולד בננה" בקול של ילדה בת שש.

נמאס לו לבקש ממנה את האוטו כל הזמן ולכן הוא קנה לעצמו "אוטו" בתקציב שלו?

אבל זה כלי מסוכן מאד.

מניסיון מר של תאונת דרכים (בעלי נדרס כשהוא עליהם).

אוי לנו כי חטאנו! שוד ושבר בחוצות הפורום!

​הנה כי כן, הגיעה השמועה המרעישה והמטלטלת את כל קירות הוול, כי הבחור החשוב והמופלג, עמוד התווך של השרשורים וראש ישיבת הניקים, החתן היקר למזל טוב ארעא דשעקלעד בלע"ז, אשר ישב בדד שנים רבות באוהלה של תורה ובאפליקציית "שליש גן עדן"-נלכד.

ואתם הרווקים זעקו זעקה גדולה ומרה כזעקת מרדכי היהודי למען לא תיכחד נפשכם בריתחא דהשכינה, "נמות ולא נתחתן!". די לנו במוסד השמד המלא מרעין בישין הרוצים להשמידנו בכל דור ודור על ידי הבאת איש ואישה ביחד כמעשה צבא השמד לישראוייל בטנקים! רצונו של הקודויש בורכו בהפרדה מוחלטת בין ז' לנ' ואסור בתכלית האיסור לבוא בקהל מוסד הנישואין תק' פרסה על תק' פרסה!

ואתה ארעא דשעקעלד, שהשם ירבה לכם מטל השמיים ומשמני הוולט ושהברכה והאהבה תשרה תדיר בינכם ושהמריבות לא יהיו תדיר שנאמר תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם.

​

אמן וגם לך ומשפחתך, תודה רבה
 

כרגיל, נהניתי לקרוא, הראיתי לארוסתי והיא נהנתה מאוד מדבריך

תמסור לה שכתוב באבחון הפסיכודיאגנוסטי שלי שאני נורמלי.

תוהה אם היא תשתכנע

זה בעיות כלכליות 😬
 

למרות שכאן לא מדברים על בעיות כלכליות ישירות אלא על קשיים נפשיים בעקבות בעיות כלכליות, אז אולי זה כן יתאים... 

וממילא זה נכתב בחצי הומור...

אם זה מייצר בעיות התנהגות, כעסים, מריבות בין בני הזוג, קמצנות מוגזמת על עצמך וכדומה, אז אולי כן שווה לשקול פניה לאיש מקצוע.

עם הכי הרבה משקעים, כמעט לכולנו, גם לאלה שגדלו עם הרבה כסף.

רוצה לשנות את זה, לך לטיפול.

זה יותר עניין של תפיסה והסתכלות מאשר של חומר.

יש כאלה שגדלו באושר עם מעט ויש כאלה שלהיפך.

המון אנשים לא מקבלים מההורים עזרה כלכלית. הרבה מהם בקשר מצויין עם ההורים כי הם מקבלים מהם דברים חשובים יותר מכסף. השאלה אם את הדברים החשובים לבניית אישיות טובה ומוסרית ושמחה כן קיבלת? כי אם ללכת לטיפול, הייתי הולכת על חסכים באהבה וקבלה, לא על חסכים בכסף. כדאי מאוד לחשוב בראש האם 'הורי לא נותנים לי כי לא אכפת להם ממני/לא אוהבים אותי, או ש- הורי היו רוצים לקנות לי כל מה שאני צריך. אבל לא יכולים.'

יש בתים שחוסר ממון יוצר בהם לחץ ודאגה רבה וזה עובר לילדים או שממש מחנכים אותם ללחץ הזה. ויש בתים שלמרות שאין כסף, זה לא משהו לדבר עליו. גודלים בהרגשה שיש לי כל מה שאני צריך. יש שמחה בבית.

אם גדלת בבית מהסוג הראשון צריך לעבוד על עצמך לא להעביר זאת לדור הבא. יש מקום לטיפול ויש מקום גם לעבודה עצמית, לבניית האמונה ולהשתדלות בצד המעשי.

ויש גם אנשים שירשו כסף אבל עכשיו אין להם הורים... אז מה עדיף?

לא יכלתי לצפות לתשובה טובה מזו.

היחס שלנו לכסף מאד חשוב בהרבה מאד מובנים,

ולכן צריך לבנות יחס נכון בעצמך וגם לחנך את הילדים שלך

ואין יכולת תמיכה מהההורים.

או שעצם הרעיון שיש כאלה הורים שתומכים ואצלך לא, גרם לך להצפה.

עוד נקודה 

האם היה חסר לכם משו בסיסי בבית?

יש משפחות שיש להם כסף, אין מחסור,אבל ההתנהלות היא חסכנית

 והדיבור בבית תמיד הוא על זה שאין ושהמדינה רשויות בסופר הכול יקר

איך זה היה אצלך?

מים קרים על נפש עייפה ב"ה