אם פורום תקנה יכתוב לכולם שצריך להתרחק ממני - אז כולם יתרחקו ממני.

אבל כשהפורום דן ברב שיש ציבור שהולך אחריו, אז הציבור הזה פשוט לא יתייחס לקביעת הפורום. יגידו שזה שמועות, יתעלמו מהמציאות וימשיכו לסכן את תלמידיו או קהילתו.

רק כאשר המתלונן האחרון נגד מוטי אלון הביא הוכחות מצולמות למעשים, הרב דרוקמן הודה שמוטי אלון רימה אותו. איך זה שהוא (ורבים אחרים) התעלמו משורה מאוד מכובדת של רבנים, אשר לא אמרו "אנחנו מאמינים לנערים" אלא אמרו "מוטי אלון הודה באוזנינו בכל המעשים המיוחסים לו, והוא אף זה שגזר על עצמו נידוי מירושלים"? מה, כוווולם שקרנים? הרבנים מכל קצוות הציונות הדתית עשו יד אחת בשביל להפיל את מוטי אלון?

אין מה לעשות. צריך להביא עדויות מצולמות, להראות את האנשים שנפגעו, לזעוק בראש חוצות. רק ככה אנשים לומדים לקח.

נפגעים לא תמיד רוצים להתלונן 

אז ככה לפחות יש סיכוי שהפוגע יטפל בעצמו ופסיק 

ואם לא אז לפחות חלק מהציבור ידע ויזהר

וחלק ידע ולא יזהר אבל לפחות חלק ניצלו

אז אני חושב שזה יותר משהו כמו יעיל חלקית

גם כלא הוא לא יעיל הנה עוד רגע שיינברג ימ"ש משתחרר ומה אז?

התייחסתי לטענה כאילו מראש יש עדיפות לסגור דברים בפורום ולא בצורה ציבורית, קל וחומר כשמדובר באיש ציבור ידוע.

למרות שהוא עוד חי אבל באו נהיה אופטימים

אם מישהו עוקף אותי בכביש - הנקמה היא לא להרוג אותו (או לרצות במותו). 

אם מישהו רוצח קרוב משפחה שלי - בוודאי שיש ערך לרצון לראות את האדם הזה נרקב במקום כלשהו עד יומו האחרון.

אם מישהו פוגע בי - הנקמה מבחינתי היא לספר לאשתו (בוצע), ולספר להורים של אשתו, שיידעו עם איזה תכשיט היא התחתנה (בחיי שכמעט עשיתי זאת, אבל תמיד ברגע האחרון השתפנתי).

אל נקמות ה' וכו'...

לא לקפוץ. רק בשונאינו, אבל הם אכן הרוב...

לנקום בהם נקמה גדולה, לשוחקם לדוקם כטיט חוצות לרוקעם. לפצח גולגולותיהם אלי סלע!

עכשיו זהו, הניקים חזרו לבעליהם..

שמגיע לו למות. 

שמזיקים לבני אדם, שיוצרים מושגים שהורסים אנשים.

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו

אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים? 

אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.

- הנני כאינני

- הים נסוג

תשאל את משה

כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.  

כל פורום הוא עולם ומלואו ואין קשר בין רבים מהפורומים במרחב העצום של הפורומים בערוץ 7.  

ויש את @אני הנני כאינני, אולי הוא מדבר עליו

וזו היא, @נחלת, לא הוא, שהזכירה ניקים פופולריים

התכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).

נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...

אני הנני כאינני  - הכל בסדר איתו.

העיקר שהכל בסדר

צדיק יסוד עלום אמר שיש כזה אחד.

היא התכוונה ל@בין הבור למים - צעירים מעל עשרים