סיפור קצת סבוך שעשיתי בו אין סוף טעויות ואני רק צריכה לפרוק. בתחילת החודש התחלנו לקחת את הקטנה (בכורה שלנו) למטפלת. אמא של חברה טובה. אישה שאני מכירה וחשבתי שאני יכולה לסמוך עליה. דיברנו בטלפון, נפגשתי איתה. היו כמה דברים שהיא אמרה שהציקו לי (לא דברים חמורים כמובן אבל דברים כמו ''אני לא אוהבת אנשים שמדברים יותר מדי'' בהתייחסות לאמא ששאלה על איך הבת שלה מתנהגת כי היה שינוי בבית) אבל חשבתי שאני סתם היסטרית ולחוצה וזה רק ניסוח לא מתאים והחלטתי לשים אצלה את הילדה. הקטנה התחילה לשבות מבקבוקים וניסינו להחזיר אותה לאט לאכול. הנחיתי את המטפלת שלא תנסה להאכיל אותה בכוח, להציע לה את הבקבוק ואם היא לא רוצה שתתקשר אליי ואצא מהעבודה (הבהרתי שמתחשבים בי ואין שום בעיה עם זה, ושאני לא לחוצה בכלל שהיא תאכל מבקבוק). למרות זאת, המטפלת בחרה להשתמש בכל מיני שיטות להאכיל את הקטנה גם כשהיא בכתה עד שהיא התחילה לבכות רק מלראות את הבקבוק. הגיע חג העצמאות והיו לי כמה ימים בבית לאפס את המערכת. החלפנו בקבוק (צבע שונה) הקטנה התחילה לאכול ממנו קצת והתקדמנו. ביום ראשון לקחתי אותה למטפלת, ליבנו את העניינים לפני כן, הסברתי לה שוב שאני לא מצפה ממנה שתאכיל אותה וזה בסדר אם לא. יצאתי משם בתחושה שהסברתי את עצמי הכי טוב שאני יכולה ומצד שני הייתה לי תחושה שלמטפלת אין ממש כוח וסבלנות לעניין וסימנתי לעצמי להתחיל לבדוק מטפלות אחרות. היא התקשרה אליי אחרי שעה שהילדה שם, לא הופתעתי, ואמרה שהיא לא מפסיקה לבכות (שמעתי את הצרחות ברקע). כמובן שמיהרתי ולקחתי את הילדה. כשבאתי המטפלת ישבה איתה וניסתה להאכיל אותה בירקות טחונים שהכנתי לה תוך כדי שהילדה בוכה (אין לי הסבר למה שתנסה להאכיל אותה כשהיא צורחת). הבנתי שאני לא משאירה אותה שם עוד שניה. מצד המטפלת, היא כבר כמה ימים לפני כן זרקה הערות חצי בצחוק חצי ברצינות בסגנון של: ''אם תבכי לי, אני מתפטרת''. וסיפורים על כל מיני ילדים אחרים שהיא הפסיקה לטפל בהם כי הם בכו המון או שהאמא שאלה יותר מדי שאלות (הציגה את זה כאילו האמהות היו בעייתיות). היא בעצמה ביום האחרון אמרה לי שהיא ניסתה מאוד אבל היא לא יכולה וכואב לה על הילדה. גם היא עצמה לא רצתה להמשיך את ההתקשרות. הרגשתי הקלה, ברור לי שלא מתאים, המטפלת גם לא בעניין, נגמר כאב הלב. יום אחרי שלחתי לה הודעה שהחלטנו סופית להוציא את הילדה מהטיפול שלה. היא שוב אמרה שהיא מצטערת ושהיא ניסתה ואי אפשר. אני גם אמרתי שאני מצטערת שלא הסתדר ושאלתי כמה אני אמורה לשלם לה. היא ענתה ב ''היא אצלי מתאריך כך וכך, תעשי את החישוב''.לא הבנתי מה החישוב, כי כשסגרנו על מחיר דיברנו על חודש שלם אז שאלתי בתמימות חישוב לפי מה?. ואז ענתה בכעס ''סגרנו על מחיר גלובלי, לא יודעת מה לומר לך''. לא ברור לי למה לא לענות בצורה ישירה מלכתחילה שאת מצפה למחיר מלא ומשם נמשיך.
כועסת על עצמי..שסמכתי ככה על בנאדם שאמור לטפל בילדה שלי ולא בחנתי יותר לעומק מעבר לזה שהיא אדם שאני מכירה ויודעת שלא יפגע בילדה במתכוון. הייתי צריכה לשאול יותר לגבי הסגנון שלה בטיפול. הייתי צריכה להיות יותר אסרטיבית באיך אני חושבת שצריך לטפל בעניין הסירוב לבקבוקים ובמה אני רוצה שייעשה, הייתי צריכה לחתום איתה על חוזה מסודר. והכי כואב, הייתי צריכה למנוע את זה מהבת שלי כי הרגשתי שאני לא שלמה עם זה ושכנעתי את עצמי שכן. וזהו..
לפחות הסוף טוב. יצאתי למסע חיפושים ובירורים ומצאתי מטפלת שאני מרגישה מעולה איתה. והפלא ופלא, הילדה לא בכתה אצלה לשניה (השארתי אותה אצלה לשעתיים היום, הסתגלות), הסכימה לאכול קצת מהבקבוק וגם חייכה אליה כשהגעתי לקחת אותה. מקווה שימשיך ככה.
כועסת על עצמי..שסמכתי ככה על בנאדם שאמור לטפל בילדה שלי ולא בחנתי יותר לעומק מעבר לזה שהיא אדם שאני מכירה ויודעת שלא יפגע בילדה במתכוון. הייתי צריכה לשאול יותר לגבי הסגנון שלה בטיפול. הייתי צריכה להיות יותר אסרטיבית באיך אני חושבת שצריך לטפל בעניין הסירוב לבקבוקים ובמה אני רוצה שייעשה, הייתי צריכה לחתום איתה על חוזה מסודר. והכי כואב, הייתי צריכה למנוע את זה מהבת שלי כי הרגשתי שאני לא שלמה עם זה ושכנעתי את עצמי שכן. וזהו..
לפחות הסוף טוב. יצאתי למסע חיפושים ובירורים ומצאתי מטפלת שאני מרגישה מעולה איתה. והפלא ופלא, הילדה לא בכתה אצלה לשניה (השארתי אותה אצלה לשעתיים היום, הסתגלות), הסכימה לאכול קצת מהבקבוק וגם חייכה אליה כשהגעתי לקחת אותה. מקווה שימשיך ככה.
