אתם לא חייבים להתייחס.

אבל אולי תרצו ותוכלו להוסיף.

@חולות

@נופת צוף

@חוני המעגל פינות

@נחמיה17

@שעות של אמת.

@סתרי המדרגה

@קפיץ-

 

כתבת יפה ויחסית ממצה. יש לי קצת מה להעיר ואני מקווה שמחר יהיה לי כוח לחשוב על תגובה מפורטת יותר. אבל ממה שעלה לי בינתיים - אני חושב שהאקדמיה (והצבא, שהוא מקביל באופי ההידתלשות ולא הזכרת אותו) הם לא הגורם עצמו אלא מקסימום המכה בפטיש. מי שגדל בעולם דוסי ולא כ"כ הסתדר בתוכו אבל גם לא הכיר (או לא הצליח לגייס בתוך עצמו לגיטימציה ל)שום אפשרות אחרת, פתאום מגלה את האפשרות האחרת מול העיניים שלו. אם הוא היה גדל בעולם פחות דוסי הוא פשוט היה מידתלש כבר קודם.

ונכון, שכחתי לכתוב את הצבא, זה גם מקום מועד.

ארטי הוסיפה בקשר לאקדמיה שאולי כדאי שיהיה עוגן לפני שבאים ללמוד באוניברסיטה. נגיד רק אחרי חתונה.

ואני מוסיפה, אולי אחרי שנת מדרשה או כמה שנים בישיבה, ויש לך אנשים חזקים ודמויות תורניות להתייעץ איתם ולדבר ושיכולים לתת לך את התמיכה בזמני משבר וקושי. וכמובן לא סותר את החתונה.

זאת גם הסיבה ממה שהבנתי שהרבה מרכזניקים מתגייסים אחרי החתונה, בדיוק בשביל העוגן הזה.

וכמוך, גם היא אמרה שאולי זאת לא הסיבה אלא טריגר. המכה בפטיש.

 

אמרת שאתה מקווה שיהיה לך כח לתגובה מפורטת יותר אז גם אני מקווה.

מוסיפה שבפן הנפשי,לא נראלי שפגיעה מינית רק היא מה שמהווה כזה מקום לא ברור בין הילדים להורים..אלא גם כל מיני פגיעות אחרות,אפילו לפעמים לכאורה טיפשיות,שההורים לא מצליחים להבין או לתת את העזרה המתאימה ומה שבא לך באותו רגע זה רק לצאת ולעשן סמים ולעשות את כל מה שלכאורה אסור כדי לא להתמודד עם הכאב לבד או יותר נכון,כדי להרגיש שאתה משליך את הכאב שלך באיזשהו מקום.
זה יכול להיות כאב של פגיעה מינית,בריונות שחווית,גירושים או פטירה של ההורים/אחד מהם,דחייה כלשהי מהסביבה ועוד סוגי פגיעות שגורמות לך להיות בתוך עצמך ולהשתגע מרוב כאב.

שוב,כתבת נורא יפה.ומסכימה לגמריי על מה שכתבת עם הנוער הנושר.

אני ברוך השם לא דתלשית,אחרי תיכון(:

מה גם שלקחת את כל הגורמים שכתבת פלוס מה שכתבה רק הפעם והרי לפנייך רב אנשי\נערי העולם.

 

כתבתי על דתלוש על על סיכון. רק אמרתי שלפעמים זה מתחבר...

כתיבה יפה.

מסכים לחלוטין.

רק הערה על הרווקות המאורחת.

אני לא יודע עד כמה זה מדוייק(יתכן שרק בגלל שאני לא מכיר תכלס..)

אבל באופן הגיוני הרי זה רק איסור אחד מתוך כל התורה.

ואם הטריגר היה איזור הנוחות (או הלא נוחות.)

הוא היה מתפרץ מלפני זה...

הרווקות המאוחרת והאקדמיה אלה סיבות שנותן הרב יהושע שירא. אני חושבת שהן היו נכונות יותר בדור שהיום בני 35 ככה.

 

עוד נקודה שנופת העלתה: חיסון איזון (אולי גם יתר הבדלה?) בין הקודש לחול שנספג מגיל קטן,

דהיינו ההורים והסביבה חיים את החול בצורה אחת (עם הרבה כבוד שמחה התרגשות) ואת הקודש בצורה אחת (כמצוות אנשים מלומדה, בלי רגש וכי ככה צריך). ואז אתה רואה שומע וסופג את זה מגיל קטן וזה משפיע על הבחירות שלך, באיזה צד להתמקד- קודש או חול.

 

נופת לזה את מתכוונת?הבנתי נכון?

מתזכר לעצמי

זו אחת הסיבות שנוצרים דתל"שים במגזר - סרוגים

ככה:

יש אנשים שמראש באים למגזר כדי לקבל הקלות ולחפף- הם אלו שמוציאים שם רע, בין השאר ;)

דבר שני: יש אנשים שעדיין מאמינים באלוקים, רק אין להם כוח לעבוד אותו...

כי הוא רוצה לחפף.

ככה היא אמרה....

היא יכולה להיות חבדניקית ולחפף ויכולה להיות דתיה לאומית שמקפידה על קלה כבחמורה.

מה שאני באה להגיד פה שדתי לאומי זה לא בהכרח פחות מחב"ד בעניין החיפופים ואתה יכול לחפף ולהחמיר איפה שבא לך והפחות או יותר בעינייני הלכה זה לא מה שיגדיר אותך מבחינת מגזר

לתאוות שלהם, כי יש הרבה דתיים לאומים שככה הם.

אפילו בלבוש, או בשירים או בספרים וכו.

זה בעיקר דברים שרואים מבחוץ.

זה לא באמת ככה.

אם היא רוצה להיות דת"ל מחפפת ולא חבדניקית מחפפת זה דבר אחד,

אבל להגיד שדת"ל מחפפים יותר זה לא תמיד נכון.

 

יכולה להסביר את הקשר בין פגיעות מיניות וחוסר קבלה של ההורים ליציאה בשאלה?
(לא חולקת עלייך לגבי האם זה נכון או לא, אני חושבת שאני מסכימה איתך. אבל מעניין אותי אל יש לך הסבר למה זה קורה..)



על עצמי- אני דתלשית, בת 18,
אצלי זה התחיל מהסיבה החמישית של שאלות באמונה ובהמשך הצטרפה הסיבה הראשונה.
עברתי גם פגיעה מינית בילדות, ויש מצב שזה קשור. לא רואה קשר ישיר, אבל לא שוללת.

סיבה נוספת שגרמה לי לצאת, זה ההבנה שהתורה לא מתאימה לי. הרבה מצוות שחברות שלי חושבות שהן נפלאות ןנהדרות ומתאימות בדיוק לנפש האדם נראות לי מטופשות וחסרות הגיון, או במקרה הטוב פשוט לא מתאימות לי.
שזה קשור גם ל 'שונות' שלי, בתור מי שסובלת מפוסט טראומה מינית.



יש לי עוד מחשבה שלא מתנסחת לי כרגע, אנסה מתישהו בהמשך

אולי אסביר בעוד חודש וקצת.

כרגע עוזבת פה...

מקווה שאצליח להתנסח טוב כי עבר מעט זמן

 

הקשר שראיתי בין פגיעות מיניות

(ודייקו אותי שפגיעות רגשיות בכלל, אבל נדבר כרגע על מיניות)

וחוסר הכלה והבנה של ההורים ליציאה בשאלה

נובע מכמה אפשרויות שקשורות אחת לשניה. 

אני מדברת מכמה מקרים שראיתי.

 

1. מקרה שבו ההורים הגנו על הפוגע. 

אני לא דנה ולא שופטת אותם כי הפוגע הוא הבן שלהם, (והנפגעת היא הבת שלהם).

אבל כשהבת רואה שההורים שלה מגנים על האח שפגע בה היא מבינה מזה (לא בטוח שזאת האמת, ככה היא מבינה, ואולי זו כן האמת) שהם בעדו, שהם מסכימים איתו, ומבחינתה זה בשם התורה והדת ומצוות הרחמים ועוד,

ואם ככה, אין לי קשר לדת הזאת ולתורה הזאת.

שמגינה ומרחמת על מי שפגע בי במקום עליי.

 

2. מקרה שבו ההורים הצדיקו את הפגיעה.

כשהילדה -נערה העזה לספר שנאנסה ע"י בחור דתי שיכור,

ההורים אמרו לה שזו אשמתה שהיא לא הלכה בצניעות , ושהוא צדיק...

כשאת מקבלת כזאת תגובה, בכל מקרה, גם לא פגיעה מינית,

את מרגישה ריחוק וחוסר רצון לקשר עם מי שענה לך ככה.

וכשאלה ההורים שלך, וכשהם מייצגים את הדת אז גם מהדת את בוחרת להתרחק.

 

באופן כללי, מאז שאנחנו ילדים (תינוקות) ההורים הם נציגי הדת שלנו. בהמשך מצטרפים רבנים מחנכים, מורים ומורות.

 

3. מקרים שלא פגשתי אישית אבל קיימים-

תלמידים של רבנים/ מורים שעשו מעשים שאסור לעשות.

איך יכול להיות שאתה מלמד אותנו משהו אחד ובעצמך עושה את ההפך הגמור?

אתה לא ראוי לייצג את מה שאתה מייצג ואני לא רוצה לשמוע ממך.

כשתלמיד עוזב את דרך התורה במקרה כזה אני חושבת שהוא בעיקר נותן לפוגע עוד ניצחון.

אולי לא לפוגע, רק ליצר הרע.

כי זה מה שהוא ניסה לעשות, להראות לך שאנשים הם טובים מבחוץ ורעים מבפנים,

ובמקום לעמוד ולהגיד אני אהיה טוב מבפנים ומבחוץ, ואני אייצג את התורה בקדושה,

אז אתה מוותר ואומר אין לי קשר לזה.

אני לא שופטת את מי שעושה את זה, לא הייתי שם במקומו, רק זה מה שנראה לי.

 

4. יש מצווה בתורה שאם מישהו "בא על" נערה, אז הוא צריך לשאת אותה לאישה.

וזה נראה עוול כל כך גדול! איך יכול להיות שהתורה מצווה עכשיו על הנערה הזאת לחיות עם מי שגרם לה סבל?

זאת שאלה קשה. קשה מאוד.

יש עליה תשובות.

לא אכתוב אותן עכשיו כי זה לא העניין,

אבל כשמישהי שעברה מקרה כזה, שומעת את המצווה הזאת, בהחלט מובן שהיא תזדעזע...

 

 

טוב

ובכלל

יש סיבה נוספת מעל כל אלה למה לעזוב את המצוות

למה לעזוב את הדרך של הבית ושל ההורים

והיא נוגעת גם במי שחווה פגיעה כלשהי וגם במי שלא

הסיבה הזאת היא הצורך באהבה.

והרגשה של חוסר אהבה.

ובכלל לפעמים ההורי מאוד אוהבים אבל משהו בקשר שבינם לבין הילד מפריע לאהבה הזאת לעבור חלק ולהגיע ליעד

וזה גורם לחפש אהבה במקומות אחרים

 

צריכה לארגן את הכל מחדש

עד כאן לבינתיים

השאלה לא נכונה, ולכן לא צריך לתת עליה תשובות...

התורה לא מצווה על הנערה, מאיפה הביאו את השטות הזאת?
התורה מצווה על האנס, בשביל שעכשיו אם אף אחת לא תישא אותה אז יהיה אותו
זה רק אם היא רוצה להתחתן איתו

האמת מודה שלא זכרתי בדיוק ולא היה לי באותה שעה איך לברר.

 

עכשיו לגבי מה שכתבת בסוף, נניח ויש קשר בין חוסר באהבה לעזיבה

איך בעצם כל זה קשור לדת? למה אנשים מקשרים בכלל ממשהו שלא קשור ישירות לדת אל הדת?
אם אני רואה מישהו אלים, אני אומר שזה בגלל הדת?
אם מישהו לא מצליח לתת אהבה איך ולמה זה מתקשר להם בראש לזה שהוא דתי ובמקום אחר יהיה שונה?

בעיקרון, להחזיק באמונה, בתורה ובמצוות ובכללי בעבודת ה', זה דבר קשה, שמצריך כמעט אם לא את כל כוחות הנפש. כולם מסכימים על זה, לפחות כל מי שאני יודעת.

 

 

ובנאדם שעבר פגיעה או שהוא לא קיבל מספיק אהבה או הכלה,

הנפש שלו קצת חלשה יותר או פגועה.

וזה יותר קשה לה לעבוד כל כך קשה.

ולאט לאט היא עוזבת את ה"משא" הכבד הזה.

 

 

בנאם שהנפש שלו לא נפגעה בצורה רצינית, ושיש לה (לנפש שלו) כלים לחיים, אז יותר קל לו לשאת את עבודת ה'.

 

 

אענה על השאלה האחרונה

בכללי, אנשים מחפשים אהבה. כולנו.

ונערים או אנשים מסויימים, כשהם מרגישים שבבית הם לא מקבלים אהבה, ותמיכה, וקבלה והכלה, הם ילכו לחפש את זה במקום אחר.

ואיפה אפשר היום לחפש אהבה?

באינטרנט, ברחוב, במקום שיעריכו אותך על ה"אומץ" שלך לעזוב/ לעשות דברים אסורים, אולי מעטים יש שינצלו אתזה להצלחה בחיים כדי שיעריכו אותם מבחינת קריירה והשכלה.

 

ובקשר לשאלות הראשונות. לצערי כן. לא באופן נחרץ, אבל כן אנשים מקשרים בין דברים שלא קשורים לדת לדת. 

לכן אנחנו מצווים גם על מצוות קידוש ה' ועל מצוות חילול ה'.
כי כשרואים מישהו אלים זה כמובן דבר לא טוב. אבל אם האלים הזה עוד מעז להחשיב את עצמו כצדיק וקדוש, ואני לומד תורה ושומר שבת- אז סלח לי, אומרים הרואים, לא מעניינת אותנו השבת שלך והתורה שלך אם אתה מתנהג ככה.

 

כמובן שכולם נופלים בחטאים אם זה אלימות או לשון הרע או שקר או חנופה או שוחד או הרבה דברים אחרים.

מה שבבין אדם למקום- נשאר בין אדם למקום (וגם זה לפעמים גורם לחילול ה'), אבל מה שבין אדם לחברו- משפיע על הסביבה, על חברו, על מי שרואה אותו וזה מתקשר כמעט תמיד לזה שהוא דתי. 

ואז או- אם זאת הדת אז אני לא רוצה להיות קשור אליה (חילול ה' כי זאת לא באמת הדת),

או- איך יכול להיות שככה הדת אומרת ואני לא רוצה להיות קשור אליה. (מעדיפים את המוסר האנושי על פני האלוקי).

 

 

אדם שנכפה עליו משהו שקשור בגוף שלו
(בין אם בכוח, בין אם במניפולציה ובין אם בדרך אחרת)
סביר להניח שיחווה קושי גדול עם כפייה בכלל ועם כפייה שקשורה בגוף שלו בפרט.
ויכול להתעורר קושי סביב המחשבה על ללכת למקווה, למשל, אפילו עוד לפני שזה נהיה רלוונטי,
וכל מיני מצוות שקשורות בגוף, כמו למשל צניעות, ומצוות סביב יחסי אישות...

בנוסף אצל ילדים ונערים שעברו פגיעה מינית לרוב כל מה שקשור במין ומיניות יהיה מסובך ומבולגן. לפעמים הדת והלכאורה התנזרות ממין עד חתונה תהווה איזור נוחות למישהו שמסתבך עם עניין המיניות. לפעמים הדת תחמיר את הבילבול סביב מין, כי במבט מסויים מין זה דבר אסור על פי התורה וזה מתקשר עם החוויה בה מין זה דבר נוראי ואסור. ולפעמים יכולה להיות שאיפה לחוות את הדבר הנוראי הזה באופן מתוקן אבל הדת לא מרשה ולכאורה מתחזקת את הרושם שיצרה הפגיעה על מין.
כמובן שבאמת זה לא ככה, היחס של התורה למין, אבל במבט ראשון ובמבט של נער צעיר זה בהחלט יכול להיראות ככה.



זהו.

ההורים הם מייצגי הדת בעיני הילד, וכהשם מכעיסים אותו וםוגעים בו ברמה קשה, הוא ירצה להתרחק מההורים- ובעיניו ההורים הם מייצגי הדת ו 'אם הדת עושה אנשים כאלו נוראיים אני לא רוצה להיות קשור אליה'
גם אם מכירים דתיים אחרים שהם לא כמו ההורים, גם אם יודעים שאין קשר, יכול להיות שבתת מודע נעשה הקשר

(בינייש)

בס"ד

שלום בנצי 👋)