דיייייייייייייי
אני שונאת שונאת שונאת את ההתנהגויות של הצוות הזה.שונאתתתתת.העיקר רוצים לעזור.העיקר.בלבלנים במוח.אני נשברת מיום ליום.מתפרקת.ולמה זה מגיע לי?במקום לעזור הם עושים בדיוק הפוך כי לא רואים דרך.אני לא יכולה יותר.הם שוברים אותי.אין לי כוחות כבר להילחם באמונה בעצמי,ובאמונה במשהו.וזה רק כי אין בסיס יציב בפנים.ודיייייי אני רוצה לחיות.אמא הרגה אותי היום.באמת הרגה נפשית.כל מילה שלה לא במקום.וככה,על הבוקר.תגידי,משעמם לך?כנראה שכן..אני רוצה לחיות.נמאס לי להילחם.דיייי דיייי דיייייייייי.אני לבד.פשוט לבד בהכל.וסניף?כילו מה הקשר?וזה קשור..אבל דיייי אני כבר שבורה מהכל.באלי לשתות באלי לשתות ונגמר לי ואוף דיייי נמאס כבר.ומפחדת מחוסר שפיות.ואני רוצה.רוצה באמת להיות טובה.אבל לא יודעת מה זה טוב וקשה לי הבלבולים.אני רק רוצה להבתתר ושאף אחד לא יראה אותי ושאף אחד לא ידבר איתי אבל צכה לא לבד.אבל צכה לבד.צכה גם וגם אבל עד הסוף.אין לי כוח אין לי כוח.ומאניה דפרסיה.דיייי אני מפחדת לחיות.אבל רוצה חזק חזק לחיות.לחיות באמת.ככה.דייי לשרוד דיייייי דייייייי.לא רוצה לחשוב.לא רוצה לחשוב.הכי מפחיד שאם הכל הזיות ועבדו עליי בהכל.הכי מפחיד.ואין מתאים דפקא לי לחשוב ככה בגלל המציאות של החיים הזאתי.נמאס לחשוב נמאס נמאס נמאס.ואני רוצה לדבר איתה אמיתי.ולא מצליחה לדבר מהלב.רק מהשכל.וקשה לי כל כך.זה מוריד מהרמה של הכאב.וזה מרגיש שקר.למרות שזה לא נכון.אבל עדיין יש מקום בפנים שאני רוצה לדבר מהלב.ולהרגיש ביחד.לא מהשכל.שיהיה יותר אמיתי.אין לי כוח לאנשים.רק אליה.שעושה רגוע לראות ולדבר איתה.וזהו.וכולם אופטימים כאלו וקשה לי שפוגעים בי.רבי שלוימה אומר אחרת.הוא אומר שמכל דבר לומדים לעבודת ה'.ושאם בנאדם מדבר איתך דברי אפיקורסות,אז צריך להיות איתו אפיקורס.לא להגיד לו דברי תורה כאלו וברכות ושה' יהיה איתו וכו..אלא לדבר מהמקום שהיהודי הזה נמצא.ואין יותר קרוב מזה לקב"ה.לדבר עם יהודי מהמקום שלו ולהיות מוכן להשתנות לכמה זמן בשבילו,זה,אין דבר יותר קרוב מזה לה'.זה בדיוק יהודי של קריעת ים סוף.זה מה שה' רוצה.ככה הוא אמר.רבי שלוימה מסביר את הדברים האלו בצורה חזקה כל כך.אני רוצה לשתוק איתו ורק להיות.והוא שאל אם הייתי אצל רבי שלוימה השבוע ואמרתי לו שלא.ושתכננתי.הוא אמר שהרגיש את זה עליי.איכ.אני רוצה להקיא.הוא לא התכוון.אבל מגעיל לי בפנים.דפוק.
אני שונאת שונאת שונאת את ההתנהגויות של הצוות הזה.שונאתתתתת.העיקר רוצים לעזור.העיקר.בלבלנים במוח.אני נשברת מיום ליום.מתפרקת.ולמה זה מגיע לי?במקום לעזור הם עושים בדיוק הפוך כי לא רואים דרך.אני לא יכולה יותר.הם שוברים אותי.אין לי כוחות כבר להילחם באמונה בעצמי,ובאמונה במשהו.וזה רק כי אין בסיס יציב בפנים.ודיייייי אני רוצה לחיות.אמא הרגה אותי היום.באמת הרגה נפשית.כל מילה שלה לא במקום.וככה,על הבוקר.תגידי,משעמם לך?כנראה שכן..אני רוצה לחיות.נמאס לי להילחם.דיייי דיייי דיייייייייי.אני לבד.פשוט לבד בהכל.וסניף?כילו מה הקשר?וזה קשור..אבל דיייי אני כבר שבורה מהכל.באלי לשתות באלי לשתות ונגמר לי ואוף דיייי נמאס כבר.ומפחדת מחוסר שפיות.ואני רוצה.רוצה באמת להיות טובה.אבל לא יודעת מה זה טוב וקשה לי הבלבולים.אני רק רוצה להבתתר ושאף אחד לא יראה אותי ושאף אחד לא ידבר איתי אבל צכה לא לבד.אבל צכה לבד.צכה גם וגם אבל עד הסוף.אין לי כוח אין לי כוח.ומאניה דפרסיה.דיייי אני מפחדת לחיות.אבל רוצה חזק חזק לחיות.לחיות באמת.ככה.דייי לשרוד דיייייי דייייייי.לא רוצה לחשוב.לא רוצה לחשוב.הכי מפחיד שאם הכל הזיות ועבדו עליי בהכל.הכי מפחיד.ואין מתאים דפקא לי לחשוב ככה בגלל המציאות של החיים הזאתי.נמאס לחשוב נמאס נמאס נמאס.ואני רוצה לדבר איתה אמיתי.ולא מצליחה לדבר מהלב.רק מהשכל.וקשה לי כל כך.זה מוריד מהרמה של הכאב.וזה מרגיש שקר.למרות שזה לא נכון.אבל עדיין יש מקום בפנים שאני רוצה לדבר מהלב.ולהרגיש ביחד.לא מהשכל.שיהיה יותר אמיתי.אין לי כוח לאנשים.רק אליה.שעושה רגוע לראות ולדבר איתה.וזהו.וכולם אופטימים כאלו וקשה לי שפוגעים בי.רבי שלוימה אומר אחרת.הוא אומר שמכל דבר לומדים לעבודת ה'.ושאם בנאדם מדבר איתך דברי אפיקורסות,אז צריך להיות איתו אפיקורס.לא להגיד לו דברי תורה כאלו וברכות ושה' יהיה איתו וכו..אלא לדבר מהמקום שהיהודי הזה נמצא.ואין יותר קרוב מזה לקב"ה.לדבר עם יהודי מהמקום שלו ולהיות מוכן להשתנות לכמה זמן בשבילו,זה,אין דבר יותר קרוב מזה לה'.זה בדיוק יהודי של קריעת ים סוף.זה מה שה' רוצה.ככה הוא אמר.רבי שלוימה מסביר את הדברים האלו בצורה חזקה כל כך.אני רוצה לשתוק איתו ורק להיות.והוא שאל אם הייתי אצל רבי שלוימה השבוע ואמרתי לו שלא.ושתכננתי.הוא אמר שהרגיש את זה עליי.איכ.אני רוצה להקיא.הוא לא התכוון.אבל מגעיל לי בפנים.דפוק.