התייעצות לא נעימהBatyam
עבר עריכה על ידי Batyam בתאריך ט"ז באייר תשפ"א 22:43

איזו סנקציה עוזרת עם בעל שלא לוקח ברצינות גבול שלכן?

למשל, מעליב בת משפחה שיקרה לכן ולא יודע להתנהג עם המשפחה שלכן (יש לו יציאות) כשאני סופר עדינה ומכבדת את שלו?

מיליון פעמים דברתי אתו על זה, הערתי יפה, בקשתי, אמרתי שזה חשוב לי שיכבד.

אחותי וגיסתי מאד דעתניות ועצמאיות ובאות לעזור לנו המווווון, קונות דברים לילדים, משקיעות, מגיעות מרחוק. הן נותנות לנו טיפים או עצות ממש מחכימות בצורה נעימה ותאמינו לי שהן הרבה יותר מתוחכמות ומבינות מבעלי.

במקום לקבל את זה, (או לא-הוא לא חייב לקבל אם הוא לא רוצה אבל תבינו שהן עם רגש ועם קומן סנס ושווה לקבל מהן) הוא עונה בזלזול או אגרסיביות והערב הבנתי מאמא שלי שבאה יום שלם לעזור לנו שנפגעה מאד מאיך שהוא התייחס וענה לאחותי.

הוא מצדו אשכרה לא מבין, חושב שאני צריכה לצדד בו ולא בא לו לשמוע עצות (טוען שאחותי טיפוס בוסי).

 

גם כשאבא שלו שהוא סופר נשמע החלטי אומר לנו מה אנחנו צריכים לעשות אני מכבדת, מתייחסת בנעימות ובחיוך גם אם ממש לא נעים לי שזה נשמע כופה. כי אני מבינה שאני מכניסה מאזן ומוציאה מאזן ועושה מה שאני רוצה בסוף (אבל תמיד מוכנה לקבל מאחרים).  

 

אם את מתכוונת לדוגמא שהבאתרקלתשוהנ

לא מוצאת איך סנקציה תעזור.

אם זה בטעות, כלומר זה האופי שלו, או שהוא חסר טאקט, או שהוא פחות יודע לדבר את השפה של המשפחה שלך (קשה נורא ללמוד שפה של משפחה אחרת) - לדעתי מראש להניח לו להסתדר איתם ולא לרוץ ולזגזג ביניהם שיבינו אחד את השני. הם יצטרכו ללמוד להסתדר. אם נראה לך שהוא פגע פגיעה חמורה ולא הבין את זה בכלל אז כן הייתי אומרת אבל לא מעבר לזה.

זה לא יעזור לך להיכנס שם כי את תמיד תהיי בצד של המשפחה שלך, עוד לפני שתחשבי את כבר תהיי בצד שלהם, וזה אומר נגדו. וזה לא יעזור לשום דבר.

 

אם הוא עושה את זה בכוונה מאיזה סיבה - גם לא מוצאת איך סנקציה תעזור. אם זה בכוונה מולך אתם צריכים לדבר על זה.

אם זה בכוונ המולה הם צריכים לדבר על זה (אם מתאים) או להתבגר

 

בקיצור לדעתי הרוב זה לצאת מהתמונה ולא להיכנס ליסים שלו, כמה שזה קשה וכמה שזה המשפחה שלך.

 

 

אין כזה דבר סנקציה עם הבעל שעוזרת. זה אוקסימורוןמיקי מאוס
ברצינות.
בין בני זוג אין מקום לסנקציות.
על כל דבר שלא תחשבי הוא יוכל להחזיר לי פי 2. לאן תגיעו?

אתם צריכים להגיע לתקשורת, להבין בדיוק כל אחד את הצד של השני ולדבר על זה, ואם צריך אז שוב, ואם צריך אז גם לערב איש מקצוע .
זה הדרך היחידה להתקדם ולא להיתדרדר למלחמת עולם....

עוד אפשרות היא לחפש פתרונות *בינתיים* לברוח מהבעיה. נגיד בדוגמא הזו לצמצם מפגשים עם המשפחה וכדו

בהצלחה!!
אני ממש לא הולכת לצמצם מפגשים עם המשפחה שליBatyam

אבל מכעיס שככה הוא מדבר ועונה ושאנשים שיקרים לי נפגעים.

לכל אלו שענוBatyam

וטענו שזה סבבה,

אז זה בום בבטן ולא נעים לשמוע את זה מהמשפחה שלך.

אז מה, אין מה לעשות? שימשיך בזה?

עניתי לפני שפירטת את כל הסיפור...רקלתשוהנ
אחרי שפירטת אני רק יותר חושבת שאת לא בכיוון הנכוןמיקי מאוס
משהו מפריע לו.
יש לו מועקה או מצוקה מכל הסיטואציה שהמשפחה שלך מסתובבת לו בין הרגליים ומחלקת הוראות.
כמובן שזו פרשנות שלו, ושאפשר לפרש את זה כעזרה נטו ודאגה שצריך רק להעריך.
אבל מותר לו להרגיש לא בנח. זה הבית שלו, ואם זה לא נח לו זה חייב לקבל מקום ולהגיע לפתרון.

ברור שהדרך שבה הוא בחר להביע את זה היא לא נכונה ולא בוגרת וממש לא מעוררת אמפתיה. אבל הרבה פעמים גברים מביעים ככה את הקושי שלהם. כנראה הוא לא למד ולא קיבל כלים לעשות את זה בצורה יותר ישירה, יותר רגשית ולא אגרסיבית כלפי האחר .

אתם צריכים לפתוח את זה ביניכם, במרחב פרטי ובראש פתוח לשמוע מה שיש לו להגיד, גם אם זה יהיה במילים לא נעימות תנסי לשמוע את המסר ולא את הטון.
ותגיעו לפתרון.
זה הבית שלו והילדים שלו.
הוא קודם לכוווווווווולם!!
והכי חשוב שהוא ואת תהיו מרוצים. לא אף אחד אחר, גם אם זה ידרוש מחיר משניכם (פחות לעבוד/ לשלם לבייביסיטר חיצונית שלא תעיר הערות/ לרדת בסטנדרטים או כל פתרון אחר)

וכמובן - גם תשדרי לו בנחת שהדרך ביטוי הזו מרחיקה אותך, ופוגעת בך, גם זה צריך לקבל מקום ופיתרון

בהצלחה!
לא לגמרי ברורה לי הסיטואציהמיואשת******
תראי, זה הבית שלכם וזה התינוקות שלכם, ואני למשל הייתי משתגעת שאנשים באים אל הבית שלי ואומרים לי מה לעשות עם הילדים שלי.
מצד שני את עם תאומים ואתם צריכים עזרה.
האם בעלך שמח מהעזרה הזו? מעריך אותה? רוצה אותה?
אם כן, אז זה המקום לדבר איתו ולהסביר שאם הוא פוגע בהם הם לא יבואו לעזור ולא תהיה עזרה. ואז הוא יצטרך להיות ייתר בבית/ לעשות יותר וכו.
אם הוא חושב שהוא מעדיף לעשות דברים לבד ולא שיבואו אליכם לעזור ימים שלמים ויתערבו ויתנו עצות, אז זה הבית שלו וגם לו מותר להביע דעה, ואם הוא מוכן לשאת בתוצאות אז כן, להפחית מפגשים.
יתכן שאת בשלה לשמוע הערות ועצות כל היום ולהוציא מאוזן אחת לשניה, והוא לא. לא כולם יכולים. לא כולם רוצים לשמוע כל היום טיפים מאחיות דעתניות (את כתבת את זה)

אמנם מצד אחד נשמע שהוא באמת קצת יוצא עליהן, מצד שני נשמע שאת בכלל לא מכבדת את זה שקשה לו איתו ומצפה ממנו גם כשמעצבן תמיד להבליג ולא לענות. את גם לא מכבדת את הדעה שלו, לא סומכת עליו, ונותנת לו להרגיש מיותר ולא מכובד- כי הם מבינות הרבה יותר ממנו. - זה מה שכתבת.
זה מצב ממש לא נעים להיות בו ומאד לא בריא לזוגיות שלכם. זה לא עובד ככה.
אם מישהו מעצבן אותי הרבה אני אצמצם מפגשים איתו. ואז במפגשים שיש אני אשתדל לא להתעצבן. אם מכריחים אוצי להיפגש הרבה עם מי שמעצבן אותי אני לא אצליח תמיד לשתוק.

אולי יש מקום פה במקביל לבקשות ממנו לבקש גם מאחותך למתן את ההוראות שלה? בצורה יפה כמובן.

סתם שאלה, אם אבא שלו היה מגיע אליכם בתדירות גבוהה ימים שלמים גם היית מסתדרת עם זה?


בקיצור, סליחה שזה יצא קצת מטיף, אבל לפחות ממה שנראה לי מהצד את מצפה ממנו להבליג אבל את לא מוכנה להפחית תדירות ולא מצפה מהן למתן קצת את הדעתניות שלהן. כלומר את מצפה לויתורים רק ממנו ולא ממך או מהמשפחה שלך. את שמה את המשפחה שלך לפני הזוגיות שלך וזה לא כדאי.
דוגמא לתגובהמזלטוב
"ןןאו. האמת שאני ממש מבינה אותך שאתה מרגיש ליד אחותי לא הכי כיף בעולם עם כל ההוראות שהיא מחלקת.. בדיוק רציתי לספר לך שעם אבא שלך יש לי אותה התמודדות.. ובאמת שלי עוזר ל.. ול.. "

ככה. תדברי איתו בהבנה.
תחשבו ביחד על פתרונות.
זכותו להרגיש לא נח. זכות שלך בחכמה למצוא פתרון

בהצלחה
אני קוראת אותךשמעונה
ונשמע שאת קודם מאמינה שהם החכמות ,היודעות המבינות ובעלך לא מבין כלום מהחיים... ולכן זה אולי מפריע לו , כי הוא רוצה לקבל אתההערכה שלך ,זה הבית שלו, לדעת שהוא טוב !

לא הבנתי גם ,אמא שלך נפגעה בשביל אחותך ? אולי הוא פשוט מרגיש נדחק לפינה ,ולא רוצה שיגידו לו מה לעשות.... ואז מגיב ככה...

תכלס אין לי ממש פתרון ,אבל מנסה לחשוב איך אפשר שהוא ירגיש מוערך ושחשוב מה שהוא אומר
מסכימה. גם אני הרגשתי כך.מזלטוב
לא מאמינה בסנקציות בין בני זוגמקרמה
אבל גם צריך להבין שלא כל התנהגות היא מקובלת.
ולא לענין בכלל לפגוע במי שעוזר לך

אני רואה את זה די פשוט.
אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.

או שממשיכים לקבל עזרה ובולעים את הצפרדעים שבדרך.
או שמוותרים על העזרה ומתנהלים עצמאית.

ההחלטה על זה היא סוגית תלויה ותלויה בהתגיסות של שניכם
למה, המשפחה שלה לא יכולה לעזור בלי תנאים?דיקלה91
למה זה חייב להיות הכל או כלום?
אם המשפחה בקטע של נתינה ועזרה זה מבורך. את הטיפים והעצות שישמרו לאישה כשהאיש לא שומע או שלא יגידו בכלל. יש גברים שזה מבאס אותם (וגם נשים)
למה זה שאלה מצוינת אבל לא מובילה לשום מקוםמיואשת******
המציאות היא שאנחנו יכולים לשנות את עצמינו, לא אנשים אחרים.
אנחנו יכולים לקנות ליד הבית בסופר יקר או רחוק מהבית בסופר הזול, זה שנשאל - למה הסופר שליד הבית מוכר כל כל יקר? לא יעזור כלום.
כנ״ל אנשים אחרים. אנחנו יכולים לקבל את העזרה שלהם על הדברים הלא נעימים שהיא כוללת או לא לקבל אותה. אלו האופציות בדכ. מבאס אבל זה המציאות
לוותר מראש זה חבלדיקלה91
כמה נשים כאן כואב להן כשמעירים להן על גידול הילדים ואין להן אומץ להגיד כלום? אני חושבת שכאן זה אותו מקרה רק שלבעל זה מפריע. ולו כן יש אומץ להגיד. כמובן צריך להגיד בצורה מכבדת ולהסביר מאיפה זה נובע אבל נו, הוא גבר🤷‍♀️
בוודאי שאפשר לבקש יפה להוריד את מינון ההערותמיואשת******
צודקת.
מנסיון שלי זה לא עוזר ואז צריך להחליט מה עושים
הלוואי ואצל הפותחת כן יעזור
לעזור זה בדכ לא עוזר ובזה את צודקתדיקלה91
אולי היא כן. אבל זה בכלל לא ברור מאליומיקי מאוס
אם המשפחה תגיד- בכיף נמשיך לבוא ולא נעיר כלום, אז ברור שזה מושלם

אבל אי אפשר לבוא לבנאדם ולהגיד לו- בוא, תן לי עזרה, אבל בתנאים שלי. זה פשוט לא שייך....
לא בטוח שבעלך אוהב את הנוכחות וההתערבותמתחדשת11
גם אם היא טובה לך, ייתכן שלו זה פחות מתאים. לדעתי זה יוצר תחרות והוא מרגיש בה. אני אישית לא הייתי אוהבת נוכחות כזו אינטנסיבית גם אם היא עוזרת בסופו של יום
את אומרת שהוא לא חייב לקבל את העזרה, אבל זה כן שווה לו.
השאלה היא האם ניסית לשאול את דעתו על העניין?

לדעתי בתור התחלה נסו לברר האם זה נח לו כשהאחיות מגיעות?
או שזה מפריע באיזשהו אופן
וגם אם זה יתאים לו, בסופו של יום הילדים הם שלכם,
וחשוב שירגיש בזה- שהוא בסדר עדיפויות ראשון כשזה נוגע להחלטות על הילדים


באמת מצב לא נעיםאני זה א
מצד אחד המשםחה מאוד עוזרת מצד שני ההתנהגות שלו לא תמיד נעימה.
יכול להיות שמפריע לו הנוכחות יתר של המשפחה?
עדין לא סיבה לפגוע אבל אולי על זה זה יושב.
ניסית לדבר איתו מה מפריע לו?
תראי גם בעלי לפעמים מגיב לסיטואציות מסוימות בצורה שלי נראת פחות מכבדת אבל עם הזמן הוא וגם הצד השני למדו לתקשר יותר נכון.בלי ההתערבות שלי והתיווך שלי.
אני מתערבת כשזה ממש קיצוני.
אז בעלי לא יכול לסבול טיפוסים של נשים שתלטניות למשל ויש לי במשפחה שלי נשים כאלו והוא למד לא להתייחס לכל מיני דברים שמרגיזים אותו והן גם למדו שהדעות שלו שונות משלהן..
משתמשים בהרבה הומור שמרכך מאוד את האוירה
ואם צריך תצמצמי אינטרקציות בינהם למשל שאחיות שלך יבואו יותר כשאת נמצאת פחות כשהוא נמצא..
אני לא אומרת לא להיפגש ולהתרחק אבל כן אם זה מפריע לו וזה יותר מדי נוכחות בשבילו אז לדאוג שגם לו יהיה נוח.
והכי חשוב לזכור שזה בעלך ועם כל הכאב את צריכה גם לתמוך בו.
בעלך צודק......תיתי2
הוא האבא
את האמא
אתם ההורים
האחראיים הבלעדיים לחייהם ולרווחתם ולגידולם של ילדכם.
גם אם אתם הורים טריים, חסרי ניסיון וטועים
כמו כולם!!! כולם טועים.
אבל גם אם נניח שיש אנשים שפחות טועים ויודעים לגדל יותר טוב-
עדיין, הקב"ה נתן את הילדים האלה *לכם*
ואתם מצווים על גידולם וחינוכם
על פי יכולותיכם, כשרונכם ואישיותכם.
וגם הילדים שלכם זקוקים אך ורק לכם!!
לנפשות הכי קרובות אליהם, למקור ממנו הם באו.
אין אף אחד בעולם שיודע יותר טוב מכם איך לגדל את הילדים שלכם.
אין.
אפשר לקבל עצות
אפשר ללמוד מאחרים
אפשר לקבל עזרה
אפשר לשלוח למטפלת ולגן ולבית הספר
אבל שום דבר אינו תחליף להורה
על יתרונותיו וגם על חסרונותיו
על קשייו ואתגריו והתהליך שלו בתוך ההורות.
ולכן,
אתם צריכים למצוא דרך לקבל עזרה בלי שהיא תתפוס את המקום של בעלך כהורה.
בעלך רוצה להרגיש את המשמעות שלו בגידול, את האחריות,
להיות זה ששוקל שיקולים שונים, שמחפש דרכי התמודדות, שמתלבט ואולי גם חושב אחרת ממך.
ולפתור את הדברים ביניכם בהסכמה
בלי מעורבות של אנשים מבחוץ שכביכול משדרים שהם מבינים יותר מכם (הם טועים. מבטיחה לך. טועים בענק. אולי באופן זמני הם צודקים אבל הם הורסים לכם את הבטחון בהורות, הורסים את האינסטינקטים שלכם, הורסים לכם את בניית תפיסת העולם ההורית למשך שאר החיים. עוד כמה חודשים, גג כמה שנים, האנשים הטובים יעלמו לחייהם ואתם תישארו להתמודד עם ההורות בחווית חוסר ידע, חוסר כלים וחוסר בטחון. לכן כל הנשמות הטובות רק טועות והורסות. עדיף לעשות טעויות עכשיו מאשר להיות הורה חסר אונים במשך שנים).

בעלך הוא האבא
את צריכה לעכל את זה
ולקבל את זה
ולקבל את עצמך, עם חוסר הוודאות שלך ועם ים השאלות וחוסר הניסיון. את טובה, את תהיי אמא מצויינת, את כל כך משקיעה וחושבת ומנסה לדייק ולטפל הכי טוב שאפשר - אין ספק שאת תצליחי.
את צריכה בטחון עצמי בשביל להצליח ממש.
בטחון עצמי רוכשים בניסוי ובטעיה
ובזוגיות חזקה כנגד כל האנשים החיצוניים.
אתם ההורים
אתם ביחד באתגר הזה
אתם מנהלים אותו
אתם מול כל העולם באמת הפנימית שלכם.
אתם תצליחו.

באהבה ובהצלחה!



(את האחות הקטנה במשפחה?)
מסכימה ויותר מזה, אם לא נעים לו שנמצאות כלכך הרבהתיתיל

אז פשוט לצמצם הגעה. לא לצמצם מפגשים, את לא צריכה ראות אותן פחות או משהו אבל זה גם הבית שלו והחיים שלו והילדים שלו...

הסוגרייםאמאשוני
וואו.
פשוט וואו.
כמה חשוב ונכון.

ההבדל בין לשאול שאלה ולקבל עליה תשובה, לבין לא לשאול את השאלה ולקבל עליה תשובה,
הבדל עצום.
תודה על זה.
כרגיל...תשובה מדהימה ומדוייקתרקלתשוהנ
מצטרפת לכל מילה מממש כתבת מדויק ונכון. במיוחד הקטע הזה--זהר מריםאחרונה
נשים מבחוץ שכביכול משדרים שהם מבינים יותר מכם (הם טועים. מבטיחה לך. טועים בענק. אולי באופן זמני הם צודקים אבל הם הורסים לכם את הבטחון בהורות, הורסים את האינסטינקטים שלכם, הורסים לכם את בניית תפיסת העולם ההורית למשך שאר החיים. עוד כמה חודשים, גג כמה שנים, האנשים הטובים יעלמו לחייהם ואתם תישארו להתמודד עם ההורות בחווית חוסר ידע, חוסר כלים וחוסר בטחון. לכן כל הנשמות הטובות רק טועות והורסות. עדיף לעשות טעויות עכשיו מאשר להיות הורה חסר אונים במשך שנים).


ואגב זה משהו שבא לי לומר לך כבר מלידת התאומים ואולי כבר אמרתי

0לכי עם הלב
עם התחושה הבריאה והטבעית שלך
ה' ברא אותך אמא עם כל מה שצריך כדי לגדל אותם
הלימוד מגיע מהקשבה
מניסוי וטעיה ומאמון בעצמינו
לגבי הסיטואציה עצמהבת הרים
אמרת דברים שנשמעים לי פוגעים בשבילו:
נשים שנכנסות לבית שלו, למרחב הפרטי שלו, כדי לתפעל את המקום.
הן דעתניות
הן נותנות עצות
"ותאמינו לי שהן הרבה יותר מתוחכמות ומבינות מבעלי" יש כאן גישת עליונות כלפיו.
כל העסק נשמע כמו חיבוק דוב, אולי עזרה ממקום של גאווה. נשמע לי שהמשפחה שלך נכנסה קצת עמוק מדי לבית שלכם, את בצד שלהם, מעבירה עליו ביקורת, הוא "בודד במערכה" ולכן התגובות שלו בהתאם.
שחררי מהן קצת. תביני את הפגיעה שלו. הוא יותר חשוב מהן.
בואו לקטר, יחד לא נשבר!!הרבנית הקדושה

הוי אהובות,
מה אדבר ומה אומר

ימים לא קלים וזה לא נגמר

אל תשאלו מה שכאן נשאר

בוקה ומבלוקה עליי נאמר

 

 

מתחת הרגליים הילדים מסתובבים

גומרים כל מה שמכינה בסירים 🍲🍲🍲

מודדים תחפושות שוב ושוב ושוב 

להחליף כל רגע זה ממש חשוב 🎉👺🎭

 

וההתרעה פה מצפצפת כל דקה

רק נגמרת אחת ומגיעה עוד אזעקה

בכל פעם את הצאן סוחבים 🐑🐏🐑🐏

ובמקלט למטה מצטופפים

 

ושלא תדעו מה ששם קרה

כל השכונה וכל החבורה

רציתי להצטנף, לשבת בפינה

להגיד תהילים מכריכה לכריכה

אך השכנה ממול אותי סימנה 🎯

 

"היא כבר את פסח כמעט גמרה

את כל הארונות ואת כל המגירה"

 

ונכון שסיפרתי שאצלי פסח כבר מוכן

אבל יש עוד עבודה וממש מעט זמן 

נשאר לי רק לנקות החדרים

את הארונות ואת המדפים

 

יש צעצועים לנקות ולשמור

ואת הספרים של אישי האדמו"ר 📚

על המטבח עדיף שלא לפתוח

כמה עבודה בא לי לברוח

 

בקיצור, אהובות קדושות יקרות

אנא שתפוני בקשיים ובצרות

שאזכור ואדע שאני לא בדד

קבוצת תמיכה נפתח הידד!

 

אני מתייגת כאן באהבה

כל אחת שבשרשוריי הגיבה

וכל אחת ואחת בתשובה

אנא תייגו נוספת בחדווה

ואם חלילה וחס מישהי התפספסה

אני מראש כורעת לבקש סליחה 🙏🙏

 

יאלה עלמות נצא לדרך

אני רוצה פה שרשור מפלצת!!!

 

 

@באתי מפעם 

@,שגרה ברוכה 

@❤️ 

@דיאט ספרייט 

@לפניו ברננה! 

@אהבה. 

@אבןישראל 

@אחת פשוטה 

@פצלשהריון 

@הבוקר יעלה 

@אנונימית בהריון 

@מתיכון ועד מעון 

@תוהה לעצמי 

@חושבת בקופסא 

@רוני_רון 

@ואני שר 

@רקאני 

@ממתקית 

@יעל מהדרום 

@בארץ אהבתי 

@מכחול 

@ממצולות 

@שוקולד פרה. 

@אמאשוני 

@לומדת כעת 

@Seven 

@חשבתי שאני חזקה 

@שושנושי 

@Doughnut 

@אשת מקצוע 

@פרח חדש 

@לפניו ברננה! 

@אמהלה 

@דרקונית ירוקה 

@מקקה 

@נפש חיה. 

@אוהבת את השבת 

@צלולה 

@הבוקר יעלה 

@נחלת 

@איזמרגד1 

@ילדה של אבא 

@יהלומה.. 

@nik 

@דיאן ד. 

@לאחדשה 

@קופצת רגע 

@שירה_11 

@ראשונית 

@חגהבגה 

@המקורית 

@מחי 

@יערת דבש 

@אמא טובה---דיה! 

@עוד מעט פסח 

@עכבר בלוטוס 

@שמש בשמיים 

@א.ק.צ 

 

 

הרבנית, איזה רעיון מודרני🤣יעל מהדרום
יש כאן מי שצמה היום?קופצת רגע

אני צמה, אבל גרועה בצומות וכבר כואב לי הראש.

בא לי לאכול ולשתות...


יודעת שאין כאן ממש פואנטה, סורי. 

את מניקה? בהריון?ממתקית

אני אישית בהריונות והנקה (גם לפעוט בשלב מתקדם...) לא צמתי.
אבל אל תלמדי ממני, אני לא כזו צדיקה כנראה.

לא לא, אין לי שום תירוץקופצת רגע

סתם גרועה בצומות...

הרבה פעמים אפילו אם אני קצת לא מרגישה טוב אוכלת בצומות הקלים, אבל הפעם ניסיתי להתאמץ יותר מהרגיל


וואו כל הכבוד לך!!!! אלופה!!!!ממתקית

תעדכני כאן שהצלחת לצום הכל ואריע לך

תבדקי עם רברקאני

אולי אם את לא מרגישה טוב את יכולה לשבור

בהריון והנקהרקאני

יש הרבה רבנים שנותנים היתר גורף לא לצום (חוץ מט באב ויו"כ)

אני גם לא צמה בהריון והנקה ואני כן צדיקה 😉

חחחח צוחקת כאן...ממתקית

כן זכור לי שאין חיוב לצום בתקופות האלה, זה מה שכיף בהריון והנקה...חחחח
אני שנים רצופוץ לא צמתי, ועדיין...כי מניקה...
 

אני. לשעבר אבל. לא מזמן פתחתיהמקורית

דיברתי עם רב והתיר לי

אנידרקונית ירוקה

עם יונקת בת שנתיים, שביומיים האחרונים יונקת יותר מהרגיל כנראה בגלל הלחץ. היה לי חשוב להתאמץ בשביל הזכות לעם.

כרגע נחה על הספה בזמן שהם "מסדרים" את המטבח מהכנת אוזני המן

עוד שעתיים וחצי נגמר

אתן אוכלות לפני מקרא מגילה?אנונימית בהו"ל

כל שנה מסתבכת עם זה, אבל השנה במיוחד

לשתות בטוח אפשרדרקונית ירוקה
בגלל שאני הולכת לקריאה מאוחרת יותר (בעלי לראשונה ואני לשניה) אז אנחנו נוהגים שמותר לאכול כמות שאינה סעודה, בתנאי שממנים מישהו שיזכיר את קריאת המגילה (במקרה שלנו, זה שבעלי חזר מהתפילה)
יש בזה פסקים שוניםדרקונית ירוקה
תבררי מה המנהג שלכם
למה לא?ניק חדש2

בכלל לא ידעתי שאסור.

אני מעולפת במיטה

כדי שלא ישכחו לשמועדרקונית ירוקה
כמו שאסור לאכול לפני הבדלה
בחיים לא נתקלתי בזהניק חדש2

אני גמורה אין סיכוי שיוצאת ככה לקריאה

או קריאה או אוכל ושתיה🤦‍♀️

במיטה עכשיו

 

והבדלה זה גג 10 דק אחרי יציאת שבת

הקריאה פה לנשים היא בשמונה בערב.

 

ירושלמית?ים...

גם אני כירושלמית לא הכרתי את זה....

לאניק חדש2

אבל בעלי גם לא מכיר את זה והוא ממעלה אדומים😂

אז אולי קשור.

בכל מקרה לאכול עכשיו ארוחה אני לא מסוגלת

אבל חייבת קפה עוגיה משהו

במעלה אדומים חוגגים בי"ד, אז הוא לא נחשב ירושלמיבארץ אהבתי

לעניין זה...

לירושלים יש את הפריווילגיה שמוציאים את הצום לעוד יום של חופש להכנות לפורים בלי קריאת מגילה ובלי כלום, ואת המגילה ושאר מצוות החג מקיימים אחרי יום (חוץ ממתי שיש פורים משולש, שאז גם הירושלמים קוראים מגילה מיד אחרי הצום).

אז אין לי מושג למה הוא לא מכירניק חדש2אחרונה

בכל מקרה אני יושבת לאכול נורמלי רק עכשיו

נשנשתי קצת קפה עוגיות

אני ירושלמית במקורשומשומונית

השנה הראשונה שהייתי צריכה ללכת לקריאת מגילה אחרי הצום הייתה בשנה של פורים משולש.  הייתה לי נחיתה רכה.

אבל עד היום לא התרגלתי לזה (כבר הרבה שנים לא צמה בגלל הריון ולידה. לא יודעת מה יהיה כשאתחיל לצום).

מתנחמת רק בעובדה שאחרי םורים יש לנו יום לארגן את הכל בנחת. ולהינות עם ההורים בסעודה שלהם (יחד עם הפקקים של ירושלים...)

פעם ראשונההשם שלי

שאני צמה, אבל הולכת לקריאה לנשים.

אז אני אוכל לפני הקריאה.

לנשים מותרלפניו ברננה!
לא אכילה של קבעלפניו ברננה!
תנסי לבלוע כדור בלי מים, זה ממש הציל אותי פעם בצוםבאתי מפעם
אני צמהרק לרגע9

אני דווקא בסדר עם צומות, אבל כן יש חולשה ועייפות...

מרגישה שדווקא השנה הצום הזה חשוב יותר מהרגיל, בעז"ה שתעמוד לנו הזכות הזו ונזכה לישועה בקרוב

אני צמההשם שלי

עובר בסדר.

אני צמה קל בדרך כלל ב"הDoughnut
בינתיים די סביר, תקתקתי עבודה במטבח ועכשיו התיישבתי לנוח קצת.
איך אתן מתארגנות על קריאת מגילה היום,?אנונימית בהו"ל
התייעצתי גם בקבוצת המשפחה, לכן מאנונימי
שאלה שכולן שואלות. אין צורך באנונימי מנגואית
מתחלקים עם הבעל והולכים לאיפה שיש
אני עם תינוק ועוד בן 3, + כמה גדולים שיכולים ללכתאנונימית בהו"ל

עם אבא

מתלבטת איך להתארגן על זה, רציתי שגם בן ה3 יזכה לשמוע מגילה. מצד שני הוא לא יצליח להיות מההתחלה ועד הסוף בלי להפריע 

אני לא לוקחת בגיל הזהמנגואית
בגיל שלוש לא לוקחים לקריאת מגילהמתואמת

מלבד ילדים נדירים שמסוגלים לשבת בשקט הרבה זמן.

אפשר בבית להקריא לו פסוקים בשביל החוויה.

בכל אופן, אצלנו - לבעלי יש מגילה, וכבר כמה שנים שהוא קורה לי בבית (לפחות באחת הפעמים). מנסים כשהקטנים ישנים, אבל אם מתעוררים עושים הפסקות לפי הצרכים שלהם.

השנה חשבנו שאולי הוא יקרא במקלט לכל מי שירצה בסביבה, אולי כמה נגלות. נראה איך נעשה את זה עם הקטנות שלנו...

אם יש מישהו באזורכם עם מגילה, כדאי לנסות ליזום משהו כזה - קריאה במקלט/בממ"ד.

בעיני זה קביעה שהיא לא חד משמעיתמתיכון ועד מעון

הבת שלי בת השלוש הייתה איתי בקריאת המגילה היום, לא הפריעה בכלל... נהנתה להרעיש וביתר הזמן ישבה בשקט, לקחתי אותה גם שנה שעברה למגילה, גם שם ישבה בשקט.

חוץ ממנה בקריאה שהשתתפתי היו עוד לפחות שתי בנות בנות גילה ואפילו פחות שישבו בשקט.

נכון שיש ילדים מרעישים אבל לא כולם וכל אמא מכירה את הילדים שלה ותדע אם מתאים או לא 

אני אגיד לך משהו-יעל מהדרום

לק"י
 

אמהות שמביאות ילדים צריכות לקחת בחשבון, שיש מצב שיצטרכו לצאת באמצע, אם הילד יתחיל להפריע.

ולא תמיד זה קורה.

 

כי ילדים בגיל הזה (וגם גדולים יותר), גם השקטים שבהם, אם הם צריכים משהו דחוף (שירותים למשל) לא תמיד ידעו לבקש בשקט. ובקריאת מגילה זה קריטי, גם רעשים קטנים שחוזרים על עצמם.

אני מוותרת על זה (והבן שלי גם לא כזה שקט, אז אני לא אקח סיכון בכל מקרה).

 

כתבתי שיש ילדים נדירים שיכולים לשבת בשקט בגיל הזהמתואמתאחרונה

והאמת - יש גם ילדים מתעתעים, שלפעמים כך ולפעמים כך... בעלי נאלץ כמה פעמים לקחת את הילדונת שלנו איתו לתפילה, והיו פעמים שהיא ישבה בלי להוציא הגה, והיו פעמים שהיא לא הפסיקה לדבר... (ובמקרה כזה הוא יצא איתה החוצה)

נראה לי שבהכללה רוב הילדים בגיל הזה לא יכולים לשבת בשקט גמור חצי שעה שלמה.

שנה שעברהפה לקצת

הלכתי עם כולם והיינו בחוץ והגדולים נכנסו קצת וכשמיצו יצאו

השנה תיכננתי לקחת את בן ה5 ואולי בן ה4, את השני התלבטתי.

בגיל 3 ממש לא חושבת שמסוגלים לשבת הרבה זמן בשקט.

אצל אשה מבוגרת שלא יכולה לצאת מהביתאמאשוני

בעלי או הבן הגדול יקרא.

לוקחת את הילדים מחופשים ובע"ה נזכה לשמוח ולשמח.

(יש לי בן 5 ומעלה)

הייתי מזמינה אלינו אבל אין מעלית אז ככה יצא.

אין לי שמץ.פצלשהריון

בעלי בצבא. אולי יחזור היום. הלוואי.

אם לא. זה קצת מסובך. אני עם 2 קטנים. 

יש קריאה מקוונת של צוהראמאשוני

את צריכה לקרוא ביחד איתם בעצמך, עדיף ממגילה כשרה, אם אין אפשר מהחומש.

תחפשי קישורים.

אם לא תצליחי בשום דרך, תכווני ששנה אחת מתבטל כדי לזכות לקרוא שנים הרבה בע"ה!

כדאי לכל אחת לבדוק אם לפי הפסיקה שלהם זה מספקאמהלה

לפי הפסיקה שאנחנו קבלנו למשל, לא יוצאים ידי חובה כך.

וכשמעלים כזה אופציה בפורום כדאי לסייג שלא לפי כל השיטות....

אצלנו מארגנים קריאה אצל מי שלא יכול לצאתשם משתמש:

תנסי לברר באזורך אם יש בחורים מישיבה קרובה/שכנים שאחד מהם יוכל לקרוא אצלך בבית

ואז כבר תזמיני עוד שכנות שאולי צריכות גם.


או להתארגן עם שכנה במצבך לתורות- אחת עם הילדים השניה יוצאת לשמוע מגילה

נראה לי בעל של חברה יקרא לכמה נשים ביחדהשקט הזה
בקרבת ממד.. 
אצלנו ביישוב התארגנו על קריאות מגילהקופצת רגע

בכל רחוב להיום בערב,

הילדים שלי לא קטנים הם יבואו איתנו לשכנים.


מחר בבוקר אולי נקרא מהמגילה בבית, נראה איך יהיה. 

האמת שדי דומה לשנים אחרותהשם שלי

בעלי לוקח את שני הגדולים לבית כנסת (שנמצא במקלט).

אני נשארת עם הקטנים. אולי נרד קצת ליד בית הכנסת כדי להרגיש את האווירה.

אחר כך אני אלך לקריאה לנשים. בתקווה שלא יהיו אזעקות באמצע.

ומקסימוםהשם שלי
בעלי יכול לקרוא לי גם בבית.
שכן קורא לכל הבנייןניגון של הלב

עדיין לא ברור אם בבית שלו (שעם ממ"ד אבל פיצי) או במקלט

אצלנו התארגנו עם קריאה לנשים, בחניון תת קרקעיאמהלה

או בבתים .

הגדולים שצמו הלכו בזמן התפילה לחניון- שם ארגנו מניין.

את הקטנות שדווקא השנה אמרתי להן מראש שהגיע הזמן שילכו כי כבר יודעות לקרוא ב"ה, החלטתי לא לקחת.

בהרגשה שלי השנה זה לא הזמן.... כמובן הסברתי להן מדוע, חכמות מספיק בשביל להבין, חרדות מספיק בשביל להעדיף להישאר בקונכיה שלהן.....

אז הלכתי לשמוע אצל שכנים אחרי שהגדולים חזרו ושברו את הצום.

ציפייה למשיחהריון ולידה

אתן יכולות לעזור לי לחכות לו?

כולם מחכים מצפים ומייחלים לבואו

ואני? לא יודעת למה אבל אני ממש פוחדת, המחשבה על משיח שיבוא מכניסה אותי להתקף חרדה ואני לא מגזימה


למה כולם מחכים ואני לא? למה המילה גאולה מלחיצה אותי???


אני יותר מאשמח אם תוכלו להאיר את עניי

אני גם רוצה לחכות לו מתוך הבנה אמיתית ולא מתוך ייסורים 💔

מה מלחיץ אותך? מה החששות שעולים?מרגול

בעיניי אין הכרח לצפות למשיח (יודעת שיש שיראו באמירה הזו כפירה).

כן יש הכרח לשמור תורה ומצוות…

זה היה עובד אם היית "אדישה" למחשבה על זה (נגיד- אמונה במשיח אבל כמשהו מאוד עתידי), אבל זה כן מפעיל אותך.


השאלה היא למה… את יודעת ורוצה לפרט קצת?

תודה על ההתייחסותהריון ולידה

זה באמת ממש מפעיל אותי

השינוי הזה שיהיה אני כאילו לא יודעת למה לצפות

ואולי זה לא יהיה טוב?

יהיה רק טוב? הטוב שמחכים לע באמת יהיה טוב? 

לאיזה סוג משיח הם מצפים?נעמי28

ומאיזה סוג משיח את מפחדת.

כנראה זה עניין של הגדרות.

יש סוגים??הריון ולידה
משיח אחד וגאולת עם ישראל
משיח אחד... אבל איך זה ישנה את חיינומקרמה

זה כבר נתון לפרשנויות

אני פשוט מצפה שהכל יהיה טובשיפור
שלום, אהבה, שמחה, שלווה. בית המקדש ייבנה. נרגיש את קרבת ה'. כנראה זה יבוא עם כל מיני שינויים שאנחנו לא מבינות בהם עכשיו, אבל אני סומכת על ה' כשהוא מבטיח גאולה, זה יהיה טוב.
את סומכת על השםהריון ולידה

ואני דואגת כאילו אין על מי לסמוך

אז כולם מחכים ומצפים רק מתוך ביטחון ואמונה?

או שכתוב איפושהוא שיהיה טוב?


לא קשה לך לצפות למשו שאת לא באמת יודעת מהו? 

כל הנבואות על הגאולה מתארות טובשיפור
אני חושבתרקאני

שזה בעיקר עניין של אמונה וביטחון

כי מי שמאמין עד הסוף

גם לא מפחד למות בדרך לשם

את יהודיה כשרה?

משתדלת לשמור מצוות?

מאמינה בה'?

אז למה שיקרה לך משהו?

וגם אם נמות לפני הגאולה נגיע לעולם הבא מלאים בזכויות

העולם הזה מלא בכל כך הרבה רע

ששווה למות אם הגאולה תבוא וכל הרע יגמר

הנשמה היא ניצחית בכל מקרה

 

אבל בעיקרון אין סיבה שנמות

מי שימות אלה הרשעים

מבטיחה לך שאת לא רשעית

מעתיקה לך מהרמב''םאיזמרגד1

וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן לֹא יִהְיֶה שָׁם לֹא רָעָב וְלֹא מִלְחָמָה. וְלֹא קִנְאָה וְתַחֲרוּת. שֶׁהַטּוֹבָה תִּהְיֶה מֻשְׁפַּעַת הַרְבֵּה. וְכָל הַמַּעֲדַנִּים מְצוּיִין כֶּעָפָר. וְלֹא יִהְיֶה עֵסֶק כָּל הָעוֹלָם אֶלָּא לָדַעַת אֶת ה' בִּלְבַד. וּלְפִיכָךְ יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל חֲכָמִים גְּדוֹלִים וְיוֹדְעִים דְּבָרִים הַסְּתוּמִים וְיַשִּׂיגוּ דַּעַת בּוֹרְאָם כְּפִי כֹּחַ הָאָדָם. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יא, ט) "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים":

מספיק לי לקרוא את זה (וזה לא הכיתוב היחיד על הגאולה, יש עוד הרבה) כדי לדעת שיהיה טוב, ואני לא צריכה לדעת מדויק כדי להאמין בטוב הזה.

שמעתי על זה משל פעם, שזה כמו אדם שנולד במערה וחי שם את כל חייו, והוא אפילו לא יודע שיש מושג של אור שמש וזה מפחיד אותו, בשביל מה צריך את זה...🤷🏻‍♀️

צודקת אבל הדרך לשם לא מפחידה אותך?הריון ולידה
הדרך לשםרקאני

זה מה שעובר עלינו עכשיו

ואם כל הכאב והקשיים שיש עכשיו יעלמו

וגם העולם יהיה מלא ברוחניות וטוב

אז מה יותר טוב מזה?

 

אחד הדברים שגורמים לי לחכות זה המחשבה על זה שיהיה ברור מה טוב ומה רע

עכשיו הכל מבולבל 

תהיה בהירות

נעבוד את ה' כמו שצריך

 

 

אנחנו בדיוק בדרך לשם...שיפור
אוף לא יודעת למה זה לא מרגיע אותיייהריון ולידה

אני בחרדות כאילו מה אמרו לי

כמה חוסר אמונה?? ואני כל כך משתדלת להתחזק באמונה והקטע הזה זה פשוט לא עובד לי

וכשיגיע כולנו נחייה?הריון ולידה

אני מנסה לדייק עם עצמי קשה לי עם זה

או שאולי יהיה סינון?

מתי השלב הזה של צדיקים של מי זכאי??

אני מצטרפת לשאלות שלךאלינור98

שמעתי שהאויבים שלנו יהיו עבדים שלנו, ולא יהיה חולי , ותהיה תחיית המתים.

אבל הפחד של מה נעבור עד אז..

תמיד שאומרים שהמשיח מתקרב זה יותר מלחיץ אותי מאשר שתקיפת איראן מתקרבת, כי לא יודעים למה לצפות ובאיזו עוצמה זה יהיה, כי אמרו שיהיה מלחמת גוג ומגוג שזה נשמע מאוד מאוד מפחיד עם סימני שאלה רבים

בדיוקהריון ולידה

וכל הפרשנויות של כל הרבנים שהנהההה משיח בא

סמאללה אין לי אויר

באלי לשמוח ולחכות ולא לדאוג לעצמי ומשפחתי ולקוות שנחיה טאטעעעע

אנחנו לא נמות וזה לא סוף העולם! יהיה טוב, באמת!נפש חיה.
יש שלושה שלבים בגאולה , מפורטים ברמבםנפש חיה.

הלכות מלכים ומלחמותיהם


אני לא זוכרת את כולם


אבל בשלב הראשון- עולם כמנהגו נוהג- לא יהיה שינוי דרמטי (עדיין יעבדו ויתנהגו רגיל)

השינויים המשמעותיים יהיו בשלב השני

ובשלב השלישי . 

אני בכלל חושבת שהמשיח כבר כאןכתבתנו

וקוראים לו מדינת ישראל.

מי זה שיקבץ נדחי ישראל?

וילחם את מלחמות עם ישראל?

ויבנה את בית המקדש?

אלה דברים שכבר מתרחשים לנו מול העיניים. וזה לא שרק בן אדם אחד יעשה את הכל, כי חלק כבר בטוח נעשה. אלא אם מבינים שמשיח זה לא בהכרח אדם ספציפי אלא גוף, שלטון, ועד כמה שנזכה יעמדו בראשנו צדיקים בעלי זכויות ואם פחות נזכה הם יהיו פחות כאלה.

ויש את המדרש (ועליו השיר המפורסם) על המשיח שעומד על גג בית המקדש ומודיע לישראל שהגיע זמן הגאולה והם לא מאמינים. כלומר, זה יכול להיות שהוא כבר כאן ולא מרגישים בו. והסימן שהוא אומר זה- ראו באורי שזורח עליכם. ואני, אופטימית שכמוני, מאמינה שאת האור הזה אנחנו רואים זורח בעוצמות אחרות מאז השביעי באוקטובר. אז יש עוד כמה צעדים בדרך, עדיין לא עומד בית המקדש על תילו, אבל האור, והריח- אנחנו כבר מתבשמים ממנו.

אז בעיני אם את לא מסתובבת מלאת חרדה ממה שכבר קורה ושזה משיח- תנוח דעתך. כמו שאת עומדת בזה עד עכשיו ככה תעמדי גם בגאולה השלימה אמן.

ואגב, אני בטוחה שאם את דומה רק בקצת לפני הדור הזה, אז את תהיי ממקבלי השכר לעתיד לבוא.

🤍


הלוואי אמן 🩷🩷הריון ולידה
נראה לי שזה המון עניין של חינוךשלומית.

כמובן אין לי מושג באיזה חינוך גדלת, אבל מרגיש שיש אוירה שלילית ומאיימת...

אני רואה את זה למשל לקראת הימים הנוראים שאני מתרגשת לקראת ההתחדשות, ההטהרות והתפילות (על אף שיש לי עוד ה-מ-ו-ן במה להשתפר ולצערי כמה וכמה מצוות שאני מחפפת בהם) ועדיין אני באוירה של התרגשות מהזיכוך והמלכת ה' ובטוחה שהוא רוצה בטובתי.

כנ"ל לגבי ימות המשיח. אמנם זה טיפה מלחיץ שאולי יהיו שינויים ודברים חדשים, אבל אני בטוחה שהם יהיו טובים! לא רואה את הקב"ה מתכנן טבח המוני בבניו ל"ע... החיים יהיו מלאי משמעות ושמחה! כתוב למשל שמשחרב בית המקדש "ניטל טעם פירות" ו"ניטל טעם ביאה". ז"א שגם דברים שהיום סה"כ אנחנו תופסים אותם כטובים הם תפלים לעומת הטוב הגדול האמיתי. 

בנוסף לזה שכבר היום אנחנו רואים ניצוצות וחלקים מימות המשיח בכל הניסים הגדולים שמתכתבים עם הרבה מנבואות הנחמה... ועוד ילך ויתגבר בע"ה.

חבלי משיח הנה זה בא, חבלי משיח הנה זה בא, חבלי משיח הנה זה בא היום, הנה זה בא היום, הנה זה בא הההה---יום!

כיף לךהריון ולידה

וזה בהחלט עניין של חינוך

אני רק בשנים האחרונים הצלחתי באמת להתרגש מאלול והימים הנוראים ולא רק לחכות שהם ייעברו

גם אני חוששת אבל לא ממשיח, אני מחכה לועדינה אבל בשטח
מלפני, מגוג ומגוג, מזה שאמרו שימותו שני שלישי, שיישאר רק אחד או שניים ממשפחה.. ואני באמת רואה שהנבואות מתקיימות, אני ממש מנסה להיאחז בדעות שמייפות את זה, אבל יש דעות ממש מפחידות המתייחסות לזה כלידה, יש משהו טוב בסוף, אבל הדרך? חרבו דרבו. אני לא יודעת מה לחשוב או ממה להתרגש, הלוואי ולא הייתי קוראת או רואה או שומעת דברים מפחידים סביב ביאת משיח. כי לי זה באמת נקשר ברע. מנסה לא לחשוב על זה... אבא שלי פעם אמר לי משפט קצת מרגיע: אם את לא תיגאלי, אז מי? בואי האמין שנהיה ב"צד הטוב".. לא נשארו הרבה בעולם..
איפה שמעת את זה?עוד מעט פסח

ממליצה לך לחזור לנביאים עצמם.

אחרי שלמדתי אותם (בזכות פרויקט 'הנ''ך היומי' של הרב פרנקו), דברים הרבה פחות מפחידים.

חד משמעית.אונמר

גם לפותחת.

אני חושבת שהפחד הוא תוצאה של חוסר ידע.

אתה מפחד כשאתה לא יודע מה יהיה.

אבל אפשר ללמוד.

ואני כשלמדתי הוארו עיני. וזה תהליך מדהים וקסום.

 

ההבנה שהכי יושבת לי נכון זה שכרגע אני בעיקר גוף וקצת נשמה,

מהבחינה של את מי אני מרגישה כ'אני'.

כשתהיה גאולה אני יהיה בעיקר נשמה וקצת גוף. ה'אני' שלי יהיה הנשמה,

ולכן הכל יהיה אחרת מבחינת התחושות.

ולכן אם נחיה או נמות לא כזה מאים עלי. 

וגם אם ישתנה מלא דברים. הכל יהיה פרספקטיבה אחרת לגמרי.

 

 

זה כתוב הנביא.. ירמיהו אם אני לא טועהעדינה אבל בשטח
את מתכוונתעוד מעט פסח

ל'אחד מעיר ושניים ממשפחה'?

לפי הפשט, מדובר על שיבת ציון, כלומר- או שזה  קרה לקראת בניין בית שני, או בזמן השואה.


ואני מכירה גם פירוש שעמ''י נגאלים רק בזכות 'אחד מעיר ושניים ממשפחה' כלומר, נגאלים בזכות צדיקים בודדים.


שוב, ממליצה ממש ללמוד כאדם בוגר את הנביאים שמדברים על הגאולה.

ממש פוקח עיניים ונותן כוחות להתמודד עם התקופה הזו.

תודה , עזר ליעדינה אבל בשטח
יש כאלה שאומרים שהשואה הייתה גוג ומגוגהשקט הזה
שמעתי הרבה דבריםהריון ולידה

לא את מה שכתבת

ציפייה למשיח מתלבשת על חרדותנעומית

יש בזה הכל

ציפייה

לא נודע

בדידות (כי רק אותי זה מפחיד)

אפוקליפסה

עונש על התנהגות לא טובה.


כילדה הייתי בחרדות מזה, הייתי מתעוררת באמצע הלילה וכל רעש של משאית היה נשמע לי בואו של משיח, הייתי ממלמלת תהילים ומבטיחה שאחזור בתשובה, עד הפעם הבאה.

היום האמונה שלי פחות אדוקה, פחות משיחסטית מבעבר, ואני לרוב מצליחה לחיות עם זה.

אבל מה שאת מתארת מובן לגמרי

ווואי כל כך מדויקהריון ולידה

ממש זה

פעם בקורונה הייתי בטוחה ששמעתי שופר

הזיעה שכיסתה אותי והפחד אני לא אשכח לעולם

אם ככה אז ברור שאת לא מחכה למשיח...שלומית.

איך אפשר לחכות למשהו שכ"כ מפחדים ממנו?

ברור שלא.

ממש מוזר אם מישהו ככה מרגיש ועדיין באמת מחכה למשיח, זה לא הגיוני ולא טבעי

ואיך את עם זה?הריון ולידה
האמת שבסדרנעומיתאחרונה

הפסקתי לפחד

אני עם הרבה פחות נרווים הלכתיים בכללי - עצבים נטייה להלחץ מדקודקים הלכתיים

(לדוג' כמו פחד שאולי לא התארגנתי למקווה כמו שצריך).

לא יודעת אם זה נכון, אבל יותר נחמד 

מאנונימי כי הרבה שמעו ממני על זהאנונימית בהו"ל

בתור ילדה היו מושמעות בבית שלי כל היום קלטות של רב מאוד מסויים ויש שם דבר אחד שעד היום אני זוכרת, ואפילו זוכרת איפה בדיוק עמדתי כששמעתי את זה, ועד היום כשעוברת שם יש לי הבזק של זה.

הרב אמר שכשמשיח יבוא השמש תהיה כמו המנורה של היתושים וכל מי שעשה עבירות אז ככה בשנייה היא תפגע בו.

אני זוכרת את עצמי בתור ילדה מפחדת מאוד מאוד מהמשיח כי בטוח השמש תצלה אותי בשנייה כי יש לי עבירות.


מאז עברתי הרבה גלגולים ולמדתי כמה משיח יהיה טוב וכייף וכדאי לחכות לו, ועדיין אני לא מצליחה לשכוח את החרדה שלי מהשמש כשהמשיח יבוא.


אז אני חושבת שהכל תלוי במה זה משיח מבחינתך ומה יהיה אז.

אם אין לך מושג אז זה בדיוק הזמן ללמוד על זה ןלחקור מה זה המשיח ומה יהיה אז.

אני מבינה שיהיה טובהריון ולידה

וכל כך הרבה כתבו פה יפה ועדיין לא יודעת למה זה לא מניח לי לשניה

מחכה כבר לעבןר את מחר

מצד שני בסוף הוא יבוא…

אני רוצה לחכות מתוך אהבה והבנה 🩷 

שירשור: השנה הייתי חכמה ו..פרח חדש

הצטיידתי מראש בורמוקס 😁

 

ברצינות.. כבר התחילו פה חגיגות וגירודים 😬🤐 

השנה הייתי חכמה ו..Doughnut
דחיתי את הכנת משלוח מנות למורה ולגננת ברגע האחרון, בסוף לא היו לימודים ולא שלחו כלום🤣
זה באמת חכם מאוד!! זכית 😄פרח חדש
חחחח זו כבר בינה! לא סתם חכמהעדינה אבל בשטח
נבואה🤣 (או נבואה שמגשימה את עצמה)יעל מהדרום
השנה הייתי חכמה ואנונימית בהו"ל

הכנתי לי תעסוקה לליל פורים שלא אשתעמם

 

השנה הייתי חכמה ו...מחיאחרונה
לא נשארנו הרבה זמן בבית הכנסת בפעילות לילדים אחרי קריאת המגילה. הילדים התלוננו שיצאנו מוקדם, אבל בבית שרנו ורקדנו, כל ילד בתורו הראה את היצירות שלו מהגן והיה פשוט כייף רגוע בקצב שלנו. 
יש פה נשים שמרגישות בדידות כל השנה?מולהבולה

ברוך ה' נשואים לא מעט שנים ויש ילדים תודה לה'!!!

אבל במהלך השנים תמיד הרגשנו בדידות בחגים,שבתות

המשפחה שלי גרים מאוד רחוק אחד מהשני והמשפחה של בעלי

ענקית אך לא מאוחדת בכלל בכלל..ברמה ממש קשה

אבל הם גרים קרוב אחד לשני ומטבע הדברים בזמן מלחמה נפגשים אצל ההורים.

ואנחנו מרוחקים מ2 הקצוות

והכי טריגר אצלנו זה עכשיו. בחגים.

מרגישים שצריכים להתחנן שיארחו אותנו זה כמעט אף פעם לא בא בכיף ובזרימה

בעלי יכבד את ההורים שלו 100 מ100 ברמה שאפילו הרבה פעמים אם הם לא מזמינים, הוא לא יזום מעצמו חושש התגובות שלהם. לא להציק, לא לפגוע לא לדבר..,

עלה לנו רעיון השנה בשביל הכיף לשכור דירה לכמה ימים בפסח קרוב להורים של בעלי

ובעלי חושש ממש לבקש

מצד שני כוווולם מבקשים,מתארחים, מנצלים אותם בלי סוף

ועכשיו פורים.. אנחנו לבד. היינו אמורים לנסוע להורים של בעלי

חשבנו להזמין אבל אנחנו לא יודעים את מי מהרגע להרגע

כמובן שלא ניסע בגלל המלחמה אבל תמיד מרגישים תחושה מצד ההורים של בעלי

של הקלה שבסוף אנחנו לא מגיעים כי זה כנראה מכביד עוד

אבל למה אנחנו תמיד המכבידים? אנחנו גרים כל כך רחוק ולא מתראים כמעט

הנכדים לא חסרים להם?

חמותי גם מתקשרת ולא שואלת שום דבר על הילדים. הם לא מודעים בכלל לסבתא הזו ברמה.

יומיומית כמו למשל עם ההורים שלי שלמרות שגרים רחוק ,הם בקשר טלפוני איתם ברמה יומיומית


אז יוצא שכבר כמה שנים אנחנו בכלל לא מגיעים בפורים ובפסח

והנה אנחנו ממש צריכים מכל מיני סיבות

וכבר חמותי אמרה תבואו בפורים אבל עם תנאים

ובפסח ממש בעייתי בשבילה.., ושתבינו שכולם גרים שם באזור

מרגישה שבעלי לא מספיק משתף אותם כמה אנחנו צריכים השנה להתארח במהלך כל השנה ובסוף אני נשארת עם טעם חמוץ מאוד חסרת כוחות ובזמן התמודדות נפשית שלי לאחרונה ויחד עם תינוק אמורה "להרים" חגים


תודה לכל מי שקראה עד כאן

אשמח ממש לתגובות אמפתיות,אני במצב רגיש ולכן כתבתי גם כל כך מבולבל 🫣

תודה 🩷מולהבולה
חיבוק מאמוש♥️המקורית

ממש מובן הצורך שיראו אתכם והביחד


יכולה לשתף שאני באה ממשפחה גדולה ואף פעם לא התארחנו

מנקה המבט של ההורים שלי היום וגם של עוד אנשים בוגרים עם ילדים נשואים-  גם לא קל לארח משפחות שלמות בחגים

כלכלית, נפשית, מקום ובלאגן בבית וכו'

אני מבינה שאצלך זה שונה כי התחושה היא שכולם באים ורק את מחוץ למעגל, אבל מצד שני גם - כמה הנאה יכולה להיות מללכת למקום שבו את מרגישה פחות רצויה?


בתחושה שלי, היום כאמא בעצמי (למשפחה קטנה) וגם אז כילדה במשפחה גרעינית יחסית גדולה - זה עניין של הסתכלות

יכול להיות ממש כיף ומספק כשזה רק אתם אבל את לא פנויה נפשית לזה

ולכן, מעבר לכל אירוח או התעסקות כזו או אחרת אני מפצירה בך לחזק את עצמך. את עוברת תקופה ארוכה לא קלה, נראה שאת חייבת לעצמך טיפול וחיזוק שיעזור לך להתמודד

תודה 🩷מולהבולה

אני מטופלת כבר כמה שנים

תודה על הכיוון לנקודת מבט שונה

המשפחה שלך מזכירה את שלי מהבית

פשוט מבאס להרגיש לא רצויים בזמן שיש מלא משפחה שהם כן רצויים

אם תרצי קריאת כיוון לפעולה אשמח להגיבאמאשוני

מן הסתם בזמני משבר או זמנים יותר רגישים,

צפים הדברים היותר עמוקים שבשגרה אנחנו מצליחים להתחמק מהם.

זו יכולה להיות הזדמנות להחליט בהמשך לטפל בנקודה הזו.


בכל אופן, כרגע זה בעיקר לשרוד את הימים הקרובים.


לגבי לשכור דירה קרוב אליהם, זה כיוון מעניין,

אבל חייב להיות תואם מציאות ונראה שאתם לא שם.

שאתם מצפים לדברים שלא יקרו. ואז האכזבה תהיה קשה שבעתיים.

והרבה ילדים על הראש בזמנים ממילא מתוחים זה מכביד. אי אפשר לצפות לזה, אבל אפשר להתגמש ולשלוח ילדים/ מבוגרים בהרכבים שלא יכבידו.

אני רק שואלתמולהבולה

למה תמיד אנחנו המכבידים מבינה ?

אשמח גם לכיוון פעולה

גם ממש בא לי לארח השנה וזה דקה תשעים כך שממש חושבת יגיע במצב הזה

יכול להיות שחמותך כבר עמוסהפילה

ולא מצליחה להגיד לבנות שלה לא. אז היא לא יכולה להוסיף על עצמה עוד עומס.

שנית , אם נכדים אחרים גרים קרוב , יש דינמיקה אחרת . סבתא נהיית סוג של אמא שניה , יותר מתערבת , יותר מחליטה , עם נכדים רחוקים זה לא שייך . 

ממש ממש לא מסכימה עם זהמולהבולה

מה ההבדל בין ילדים של בת לילדים של בן?

זו אפליה

זה אולי לא הוגן אבל זו מציאות רווחתקופצת רגע
שבהרבה מקרים יש קשר טוב יותר בין סבים לנכדים שלהם מהבנות, מאשר נכדים מהבנים... 
אני דווקא מסכימה מנסיוןהמקורית

ההורים של בעלי הם כמו עוד זוג הורים

כמו כי לא באמת אבל הילדים שלי חופשי אצלם והדינמיקה שונה לחלוטין מאשר אצל ההורים שלי שגרים רחוק

לצערי כן? אבל זו עובדה אצלנו

גם אנחנו ככהרקאני

הבת שלי פורחת אצל חמותי

אוהבים אותה שם אפילו יותר מהנכדים האחרים חחח

כואב להרגיש לא רצויים מההוריםבאתי מפעם

מנסה לחשוב -

האם יש קהילה,תנסו למצוא לכם חברים שתעשו יחד סעודת פורים.

האם אופציה לעבור קרוב יותר להורייך?

להזמין אחים, גיסים, לעשות יחד- זה משמח מאוד אפילו שזה הרבה עבודה... גם לארוז תיקים זה מלא עבודה.

חיבוק גדול! 

כן עלה רעיון כזה היום.., בינתיים התחלתי לבשלמולהבולה
הכי חשוב 😅
איזו תחושה לא נעימה, ומי כמוני יכול להזדהות ולהביןממתקית

אותך (לב, חיבוק)
אנחנו גם במצב דומה, כבר כתבתי כאן כמה פעמים...בסגנון שלך, שאיך הם לא מתגעגעים לנכדים? (הילדים שלי)
אם היה לי פתרון כנראה לא הייתי במצב הזה, אבל לפעמים אין פתרון. זה פשוט אופי, ככה המשפחה של בעלך, איך הם לא יכולים לחשוב עלייך אחרי לידה? עם ילדים קטנים (אני משערת) שרק רוצה מעט משפחה ומנוחה לנפש לך ולילדייך.
בינתיים הדבר החיובי היחיד אצלנו בכל הסיפור הוא שאני בונה את עצמי ולומדת להיות רגישה לאחר, ויודעת שבע"ה אהייה סבתא מהממת לנכדיי , ילדיי כלותיי וחתניי בע"ה, אודות למצב עכשיו שאני לומדת מצויין כיצד נכון להתנהג, מה לומר ומה לעשות למען המשפחה המורחבת העתידית שתהייה לי בע"ה.

 

ממתקיתמולהבולה

תודה על התגובה!

חיממת את ליבי 💜

יכול להיותרקאני

שזה לא ההתנהגות שלהם כלפיכם

אלא הדינמיקה של בעלך מולם?

הוא משתדל לא להכביד

אז הם התרגלו שהוא מסתדר לבד

יש מצב?

שהילדים האחרים פשוט נשענים עליהם ולא נותנים אופציה אחרת

 

זה גם נכוןמולהבולהאחרונה
גם ההורים נשענים עליו
אז מה אתן מעדיפות: קורונה או מלחמה?מתואמת
זה נכון, באמת קשה מאודשלומית.

אבל אני שמחה להתמודד עם הקושי הזה כי מאוד ברור ומובהק שהוא לטובה ורואים ניסים גלויים...

לעומת הקורונה, שלפחות במבט ישיר לא רואים למה היא הייתה טובה

עשו לנו ונהפוך הוא על פורים השנה-אין חגיגותאובדת חצות

איזה מן פורים זה?

יצאתי משנת אבל על אבי ז"ל (בשנה שעברה לא חגגתי בכלל כמובן), ציפיתי השנה לחגיגות חודשים מראש, התעדכנתי עם אנשים, חיפשתי אירועים 

התארגנו על כרטיסים למסיבת פורים שווה לזוגות,

הייתה לי תחפושת משפחתית בהנחה שנצא אנחנו עם הילדים 

ובינתיים- אני מפתחת דיכאון מעוד יום בבית, בממ"ד לפרקים (למרות שיש שיפור), לא הצלחתי לעשות כלום בעבודה , אין לי ריכוז לבדוק מבחנים. הכל יצא כ"כ הפוך. ובנוסף אחד הילדים קדח מחום וכל הערב דאגתי לו.

ציפיתי לימי הפוגה בבית הספר, כבר ממש עמוס וקשה והיום הכיפי בבח"ס שבו מתחפשים הוא קליל ואחר וסופסוף לא לימודי וכל המורות נהנות ונחות.....

איזה מן ערב פורים זה שאפילו להתקהל למגילה זו הצלחה ובלי מוזיקה, מה זה אירוע פורים בזום?

תחזירו לנו את פורים בבקשה! לילדים אבל במיוחד לנו המבוגרים!

אני רצינית-יחזירו לנו את שמחת החג?

בסוף ברור לי שימים הסטוריים וכו' אבל עם כל הכבוד לרלוונטיות של המגילה אני רוצה לרקוד, להתפרק, לראות מצעדים של תחפושות ובאמת להנות ולבלות!!!!!!!!!

לשבת בבית בליל פורים זה כמו לא לצאת בערב יום העצמאות. מרגישה ממורמרת.

מתחברת כ"כהבוקר יעלה

השבוע הכי כיפי בתור מורה ואין אותו..

וככ כואב לי על הילדים שזו שמחת החג שלהם, והתאמצתי מאוד וחגגנו גם אתמול והיום. אבל עדיין יום תחפושות כנראה שלא יהיה אם מדובר במערכה ארוכה.

ובעיקר אנחנו חיים ממגפה למלחמה למלחמה.. זוכרת יום פורים בקפסולות בגנים וכזה מבאס שאין לנו רגע דל.

כן ימים היסטוריים אני מתחברת לזה ושמחה בזה ובו זמנית מבואסת. מותר לנו. 

ערכתי שוב את ההודעה המקורית-כאןאובדת חצות

יצאתי משנת אבל על אבי ז"ל (בשנה שעברה לא חגגתי בכלל כמובן), ציפיתי השנה לחגיגות חודשים מראש, התעדכנתי עם אנשים, חיפשתי אירועים 

התארגנו על כרטיסים למסיבת פורים שווה לזוגות,

הייתה לי תחפושת משפחתית בהנחה שנצא אנחנו עם הילדים 

{בינינו-אני בנאדם יצירתי, תנו לי לחשוב על קונספט לתחפושת אישית, זוגית, משפחתית וזה גם מה שעשיתי} קניתי תחפושת לכולנו והשקעתי בזה מחשבה ועשייה,

בנוסף, לא רציתי את כל פסטיבל משלוחי המנות אז הכנתי מלפני כמה ימים את כל המשלוחים כדי לא להשתגע (בדיעבד-ממש טוב שכך, לא הייתי מסוגלת לעשות את זה מאז שיצאנו למערכה}.

בינתיים- אני מפתחת דיכאון מעוד יום בבית, בממ"ד לפרקים (למרות שיש שיפור), לא הצלחתי לעשות כלום בעבודה , אין לי ריכוז לבדוק מבחנים. הכל יצא כ"כ הפוך. ובנוסף אחד הילדים קדח מחום וכל הערב דאגתי לו.

ציפיתי לימי הפוגה בבית הספר, כבר ממש עמוס וקשה והיום הכיפי בבי"ס שבו מתחפשים הוא קליל ואחר וסופסוף לא לימודי וכל המורות נהנות ונחות.....

והערב- איזה מן ערב פורים זה שאפילו להתקהל למגילה זו נחשבת הצלחה, וכל הערב בלי מוזיקה, מה זה אירוע פורים בזום?

תחזירו לנו את פורים בבקשה! לילדים אבל במיוחד לנו המבוגרים!

אני רצינית-יחזירו לנו את שמחת החג? בעיני זו הוצאה הכי מוכרת.

בסוף ברור לי שימים היסטוריים וכו' אבל עם כל הכבוד לרלוונטיות של המגילה אני רוצה לרקוד, להתפרק, לראות מצעדים של תחפושות ובאמת להנות ולבלות!!!!!!!!!

זה הדבר הכי אהוב עליי בחג הזה, לא הסעודה, לא שגעון המשלוחים, זה העובדה שיש לנו חג אחדדדדדדד בלי דקדוקים והכנות זיסיפיות או הלכות וכבדות, סופסוף אנחנו יכולים להגיע למקום גבוה באהבת השם מתוך שכרון חושים, מתוך קסם, מתוך שמחה אמיתית, קלילות, הומור וחיוכים.

לשבת בבית בליל פורים זה כמו לא לצאת בערב יום העצמאות. מרגישה ממורמרת.

אמא שלי הגיעה אלינו וגם היא וגם בעלי לא מתבאסים כמוני, הם אנשים פחות רגשיים ויותר ריאלים ובוגרים ומרגישה ילדה שיושבת ככה ומתבאסת עם עצמי.

מותר להתבעס כשמשהו שאוהבים מתפספס....יעל מהדרום

לק"י

 

זה באמת מבעס.

מקווה שיהיה לנו שמח ועליז מחר, גם אם זה קצת שונה מהרגיל🙏🏽

לא צריך קרנבל כדי לשמוחאמאשוני

גם מרדכי היהודי התארגן למלחמה ולא לתחפושות.

שנים לא הבנתי איך בנ"י שלושה ימים אחרי שיצאו ממצרים התחילו כבר עם התלונות שלהם,

זה לא ימים היסטוריים וזה, זה ימים היסטוריים!

לרקוד אפשר גם בבית או עם השכנים.

במקום מצעדים של תחפושות תראי מצעדים איך הרשע בטהרן עולה בסערה השמימה, להבות בגובה של שני בניינים.

להנות זו בחירה. אבל גם אם לא נהנים, יש הבדל בין לא להנות לבין להתמרמר.

להתמרמר זה סוג של כפירה בעיני..

עיקר וטפל.

לגבי אם יחזירו לנו את שמחת החג- עושים לנו עדכון גרסה של החג. פורים משודרג.


לגבי סיום שנת האבל, זה נושא אחר. כי היה לך עוגן והוא בוטל, זה בהחלט מטלטל ואף מדגיש את החוסר.

כדאי להפריד בין הדברים כדי להצליח להתמודד עם התחושות השונות, במיוחד שבמצב חירום הכל מועצם. 

צריכים סבלנות, אנחנו באמצע לכתוב את החג הבאשם משתמש:אחרונה

צריך לפקוח עיניים ולהסתכל למציאות בעיני יהודי מאמין

יש פה פרק נוסף בתולדות עם ישראל

פרק שדורות חלמו עליו

ניסים גלויים בהצלחת הלחימה ושמירה על חיילינו

ניסיים גלויים ביירוט רוב הטילים (וההוכחה היא אלה שכן פגעו וגרמו נזק)


אשרינו שזוכים לחיות בימים אלו

ושנזכה לראות בבניין המקדש מהרה

אולי יעניין אותך