אני (שמחה כל היום)

אמא (מגיעה)

אני (עצבנית פתאום על כל דבר, גם לא שקשורים אליה, פתאום מתעצבנת על אחותי)

אמא: מה, עשית גם לחמניות? זה מאד מפנק אבל לא סיכמנו שעושים הכל פשוט ומינימלי?

נעמי: (תכלס לא יודעת) כן לא יודעת.

אמא: חבל שאת מתחילה בכזו שעה.

נעמי: מתחילה? עשיתי כבר לחמניות, עוגיות, שלושה סלטים, מקרר (!)

אמא: בסדר, לא יודעת. אם תתחילי מאוחר מחר את תהיי עייפה ועצבנית.

נעמי: אה, אני אהיה עצבנית בלי קשר.

אמא: למה?

נעמי: ככה, כי ככה אני.

טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף.

הוא באמת שם.

אולי גם אני אצליח. 

אוף אבא זה עוד כל כך הרבה זמן…

מה עושים?🥺

זה קשה לחכות.

עוד שבוע וקצת. לא נורא.

אשכרה הזוי.

ולחשוב ששלושתינו באותו זמן!

זה לא הגיוני. פשוט לא הגיוני בשום צורה!

והלחץ של הזמן בכלל מכביד. 

אוף אוף אוף!

ועכשיו אני מרגישה כל כך לא בסדר!